הלווייתו השנייה של ערפאת

ב-13 בנובמבר בשעה שתיים לפנות בוקר, פחות מיממה לאחר טקס הקבורה הסוער והצפוף, הובא יאסר ערפאת, לקבורה בשנית, הפעם בצורה מסורתית ואינטימית. את הטקס ניהל השייח' תייסיר תמימי - הסמכות הדתית הבכירה ברשות, שנסע לפריז כדי לקבוע את מותו של ערפאת. עמו בטקס השתתפו כתריסר אנשים בלבד.

סוזן גולדנברג, כתבת ה"גרדיאן" נפגשה עם מקורביו של הראיס בניסיון לפענח כמה מהתעלומות והאי בהירויות סביב מותו. השייח' תמימי מספר לה: "חזרנו לקבר כדי לקבור אותו כמו שמקובל בדת שלנו. שברנו את הבטון והאבנים, והוצאנו את הארון החוצה. אני ראיתי אותו, נגעתי בו והתפללתי בשבילו, ואז הייתי יכול לקבור אותו כראוי". מאבטחיו של הראיס, מסופר בכתבה, החזירו את גופתו למכל בטון שנבנה כדי לשמר את הגופה, כך שבעתיד אפשר יהיה להעבירה לקבורה בירושלים, עם הקמת המדינה הפלסטינית המיוחלת.

שעה שהמקווים לתפוס את מקומו של יו"ר הרשות מנסים להניח את תקופת ערפאת מאחוריהם, יש בציבור הפלסטיני צורך למצוא הסבר כיצד אדם ששרד כל כך הרבה ניסיונות התנקשות, התרסקות מטוס במדבר ועוינות מצד מדינות ערב וישראל, מת לבסוף בצורה כל כך אנושית ומינורית. "אנשים רצו מוות הירואי", אומר אחד מחברי המעגל הקרוב ליו"ר בעשרים השנים האחרונות, "כולם ציפו שישראל תנסה להרוג אותו, בהפצצת אף-16, באמצעות טיל, בדרך ישירה – אף אחד לא ציפה שהוא ימות בצורה כזאת".

דורגהאם אבו רמדאן, קרדיולוג פלסטיני שלמד בגרמניה, מספר שבשנים האחרונות זיהה הידרדרות במצבו המנטלי של ערפאת, במקביל למצבו הבריאותי. "הפסיכולוגיה שלו היתה מאוד מורכבת. הרבה פעמים הוא היה מאוד מפוחד, לא מרוכז. הוא שכח הרבה דברים, כמו שמות של אנשים, או שמותיהם של כל מיני דברים. לפעמים הוא ניסה להגיד משהו ופשוט לא הצליח". אבו רמדאן מספר כי, "בשנה האחרונה הוא היה הרבה פעמים שלא כמקודם. הרגשות שלו והפסיכולוגיה שלו היו מאוד שונים. הוא היה אדם אחר". עוד מספר הרופא כי ערפאת "היה כעוס כל הזמן, עצבני ופחד מהרבה אנשים – הוא חשש שהאנשים שעובדים איתו רוצים להרוג אותו". מקורבים אחרים מעידים שלפעמים ערפאת לא דיבר במשך ימים.

במהלך אשפוזו בבית החולים "פרסי" בצרפת החל מצבו של ערפאת להידרדר במהירות. ב-27 באוקטובר, מספר ראש המודיעין תאופיק טיראווי, הראיס נראה לו מרוחק. "הוא אמר לי 'אני מקווה שמצבי ישתפר, אני מאוד סובל מכאבים'. הוא היה בהכרה אבל הוא לא הצליח להתרכז, הוא שכח הרבה דברים". טיראווי הופתע לרעה ממצבו של עראפת. "היינו צריכים לפנות אותו קודם. כשהוא קיבל את הטיפול הרפואי, זה כבר היה מאוחר מדי. יתכן שאם היינו עושים את זה מוקדם יותר הוא היה יכול להחלים".

למרות הדו"ח בן 558 עמודים שכתבו הרופאים הצרפתים, נסיבות מותו של ערפאת עדיין נותרו, בעיני פלסטינים רבים, מסתוריות וטענות ההרעלה, שכבר הופרכו, נותרו בעינן. באסם אבו שריף, שהתרחק לאחרונה מערפאת, מציג מכתב ששיגר לראיס, בו הוא מזהיר אותו ממזימה להרעילו. לדבריו, המידע הגיע לידיו מ"ידידים ישראלים". הד"ר אשרף כורדי, הרופא המקורב לערפאת, מאשים גם היום את יו"ר אש"ף, אבו מאזן, בכך שסירב לאשר לבצע נתיחה בגופתו של ערפאת, כדי לגלות את האמת. "הם לא רצו לעשות את זה. כשדיברת איתם על נתיחה לאחר המוות הם 'חטפו עצבים'". לדבריו, אבו מאזן אמר כי הדבר עלול לפגוע ביחסים עם צרפת.