אל תשלח עוד ילדים למות

הלילה זה ה"שואו-טיים" של ג'ורג' וו. בוש, ואני לא יכול לחכות לשמוע מה יש לו להגיד לוועידה הרפובליקנית.

זה היה שבוע די מרגש עד כה, והרגע הטוב ביותר היה ללא ספק התאומות הזועמות לבית בוש שבכמה דקות קיימו את הבטחתן ל"נקמה" בהוריהן ובכל מוקדי הסמכות האחרים.

הן חשפו את כינויי החיבה של הוריהם זה לזה: "Bushie" או "Bushy" – האיות לא נמסר. נראה כי הביכו את סבתא שלהם עם בדיחות על הסדרה "סקס והעיר הגדולה", וטענו כי ראו את הוריהם המרקדים "מנענעים את זה כמו תמונת פולורויד" - תמונה שלקח לי לילה שלם כדי לנער מזכרוני.

ועם זאת, אהבתי את התאומות בוש: הן היו מצחיקות, חצופות וחופשיות ברוחן. בשנת 1999, הן הבהירו לאביהן בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי הן לא רוצות שהוא ירוץ לנשיאות. הן רצו את אבא שלהן בבית, הן רצו את הפרטיות שלהן והן רצו ללכת לקולג' בשקט. הוא בחר להתעלם מבקשותיהן – ואני מניח שערב יום שלישי היה הדרך שלהם להגיד "תודה, אבא".

והן אכן צריכות להודות לו. הוא ולורה עשו בהחלט עבודה טובה בגידול שתי נשים מבריקות ועצמאיות. הוא שם את הפרטיות שלהם לעדיפות עליונה ועשה כל שביכולתו כדי להגן עליהן. נראה בברור שהן אוהבות את הוריהן וכשאתה רואה אותם אתה יודע שהבושים עשו משהו טוב אצלם בבית. ועל כך יש לשבח אותם.

אמהות ואבות אחרים ברחבי אמריקה האוהבים את בנותיהם כבר לא יכולים לחגוג איתן. זאת משום שילדיהן מתים ברחובות ובדרכים בעיראק, אליה נשלחו ע"י מר בוש כדי "להגן" על אמריקה.

השבוע, בהופעה מקדימה להגעתו לוועידה ביום רביעי, בוש הודה כי הוא לא "העריך נכונה" את מה שיקרה בעיראק לאחר שיפלוש אליה. הוא חשב שזה הולך להיות הרבה יותר קל. התברר כי זה הרבה יותר גרוע. הרבה הרבה יותר גרוע. זה חייב לספק נחמה כלשהי להוריהם של קרוב לאלף חיילים אמיצים שמתו בגלל ה"הערכה מוטעית" הזו. אם אני טועה בהערכה ודורס ילד בכביש, מה אתם חושבים שיקרה לי? האם אתה חושבים שהשוטרים פשוט יאמרו לי "הי, מר מור, עשית כל שביכולתך כדי לנהוג כאן, אבל טעית בהערכת המצב, הילד הזה מת, אבל אתה מנסה להציל את העולם, אז המשך בדרכך"? משהו אומר לי שלא זו תהיה התשובה. מה שאני לא תופש זה איך מר בוש עושה את הטעויות שלו וחושב שהוא יכול להמשיך בעבודתו.

בוא נקווה שהוא לא מקבל את ההשראה שלו מריצ'רד ניקסון, אותו האיש שארנולד שוורצנגר הילל ביום שלישי בלילה כמי שגרם לו להפוך לרפובליקני. ארנולד צריך לקבל פרס על האומץ שיש לו. הוא בטח הדובר הראשון בוועידה רפובליקנית שהזכיר את ניקסון מאז התפטרותו. ניקסון חמק אל תוך משרדו ב-1968 עם תוכניתו הסודית לסיים את מלחמת וייטנאם. עוד הערכה מוטעית: המלחמה נמשכה עוד שנים, ואלפים נוספים מתו.

הייתי רוצה לשמוע את בוש מתנצל הלילה בפני הוריהם ויקיריהם של אלו שמתו בעיראק. הייתי רוצה לשמוע אותו אומר שהוא יודע מה זה לאהוב את ילדיך ושהוא אינו יכול לשלוח עוד ילדים אל מותם במצפון נקי.

הייתי רוצה לשמוע אותו אומר הלילה: "אני מצטער. מעולם לא היה נשק להשמדה המונית ומעולם לא היו קשר בין סדאם חוסיין ל-11/9. לא היה איום מיידי, חיינו לא היו בסכנה, טילים לא עמדו לפגוע בקליבלנד. תשוקתינו להניח את ידינו על ספקית הנפט השניה בגודלה בעולם היא שגרמה לנו להקריב אלף מבניכם ובנותיכם. ועל כך, אנחנו מאוד מצטערים".

אני מניח שאני יכול להמשיך לחלום.

דבר נוסף שהייתי רוצה לשמוע הלילה הוא: למה לא תפסתם את אוסאמה בן לאדן? היו לכם שלוש שנים למצוא אותו. האיש הרג קרוב לשלושת אלפים אנשים על האדמה הזו.

אולי לבוש אין הסבר גרוע יותר מאשר זה שהוא לא הצליח לעשות את זה. ובכן, אם לוכד הכלבים של העיירה שלך לא הצליח לתפוס כלב פראי, שהיה משוחרר ונשך אנשים במשך שלוש שנים, מה הסיכויים של אותו אדם להיבחר מחדש? לא טובים.

וכך צריך להיות גם לגבי בוש.

אלא אם כן יהיו לו תשובות הלילה. אולי יש לו סיבה או שהוא יכול לקבל אחריות על פעולותיו ולהבטיח כי לא ישלח יותר אף ילד של מישהו אחר למות למען מטרה שאין כלום בינה ובין הגנת הארץ הזו.

אם הוא יעצור לרגע ויביט אל תוך עיניהן של בנותיו הלילה, הוא ידע את התשובה וייתן את הנאום בגדול של חייו.

המאמר לקוח מתוך האתר "מייקלמור. קום" ומתפרסם בוואלה! באישור המחבר.