זה נוער זה

אז מה? רק סוף החודש הראשון לחופש הגדול ואפשר לבחון את הבציר ולצקצק בלשוננו: מכות, שודים, דקירות, גזיזות שיער. נדמה שהקיץ הזה האופנה החביבה על הנוער הישראלי היא טלוויזיית מציאות מהסוג של "שוטרים" ו"בשידור חוקר". אבל הפושעים של יולי יהיו מחר החיילים של אוגוסט. ולא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין שיש קשר הדוק בין הראסיות שהילדים מורידים אחד לשני לבין הראסיות שמורידים חיילינו במחסומים.

הגיע הזמן להגיד את זה פעם אחת ולתמיד, למי שצריך לשמוע: אי אפשר לצפות מהנוער הישראלי שישמור על "הומניזם" במחסום, כשבכל מקום אחר הוא רומס את הערך הזה בהתלהבות. האלימות של הנוער הישראלי היא לא דבר חדש, היא רק דומה לנגיף האיידס: משנה צורה ומשכללת את עצמה כך שאי אפשר יהיה לעצור אותה. אבל לממסד הישראלי זה לא מזיז, להיפך: הוא מנצל את המצב ומייצר קוקטייל תרופות שיתעל את האלימות בחברה הישראלית, במיוחד בקרב הנוער, למלחמה באוייב. כל הזעם והשעמום שמצטבר בקרב הנוער הישראלי המועד לפורענות, זה שגורם לילדים לשדוד זקנה, נופל לידי הצבא כפרי בשל להשלטת סדר בשטחים. הילדה שגזזה את השיער של החברה שלה לא תהפוך במחסום להיות פיה טובה ומתחשבת, והצבא פשוט מת על זה.

"הערבים הם עם מצחיק" אמר לי חבר שהחל לשרת במחסום. לא מדובר בילד שפימפם מוות לערבים כל הילדות, והוא דווקא התייחס יפה לזקנות, אבל "עם מצחיק" זאת לא הגדרה של אדם המכיר בקדושת חיי אדם. ההתבהמות של הנוער הישראלי במחסומים, בלי להיכנס לוויכוח אם המחסומים מוצדקים או לא, היא כבר עובדה מוגמרת, שאת הפרומו שלה אפשר לראות בקיץ האלים הזה. הנוער הישראלי איבד את המוסר שלו עוד לפני הגיוס. אם פעם גרסה הטענה השמאלנית שמי שמגיע למחסומים ולשטחים מאבד את צלם האדם שלו במגע עם האוכלוסיה הפלסטינית, היום לנוער הישראלי זה לא משנה מי עומד מולו. המוסר לא מושחת בצה"ל – הוא נעדר אצל הנוער, בהכללה כמובן, עוד לפני שהתחיל את שרשרת החיול.

אחרי שמבינים שרוב הנוער הישראלי החזיק סוג של נשק עוד לפני שהתגייס, אפשר להבין עד כמה גיוס החובה אולי יגן על המדינה כרגע, אבל יפגע בה לטווח הארוך. מעטים הילדים שנולדו עם היכולת הנפשית לשמור על צלם אנוש במדינה שלנו. המצב הנוכחי, בו הנוער הפחות איכותי מגויס למשימות כמו שמירה על מחסומים מעבירה את האלימות לצד השני של הקו הירוק.

הדרך היחידה לשבור את מעגל הקסמים הזה היא לסיים את שירות החובה. ושלא יבלבלו לכם את המוח: לצבא יש מספיק תוכניות לכך, ומי שלא מאמין שיקרא את "המגש והכסף" של עופר שלח. יש לנו שתי ברירות: או שהישראלים יהפכו לפחות אלימים, או שישראל תצטרך להפחית את האלימות שהיא מפעילה על ידי חייליה. כיוון שהאופציה של פיחות ברמת האלימות בכלל החברה הישראלית נראית קרובה כמו מציאת תרופה לאיידס, נלך על האפשרות השנייה. אולי הפיתרון יהיה הפיכת הצבא לצבא שכירים. צבא שייקח רק את החיילים שמעוניינים לשרת תחת קוד אתי מחמיר (לא הבדיחה של אסא כשר), ויפוטרו וייענשו, כמו בעולם השכירים האמיתי, במקרה של חריגה ממנו. זה לא מבטיח שהתעללויות תיפסקנה, אבל אולי ילדים טובים שהגיעו למחסום מחוסר ברירה ועם כוונות טובות לא יהפכו לחיית האדם שהכתה בקסדה סטודנט למוזיקה. פחות אלימות שמה זה פחות אלימות פה, ובא לציון גואל, ולא גאולת דם.

עינב שיף, 18, הוא כתב "וואלה! zone"