מיסטר ד.צ', הפאשלה הכי גדולה בעולם הספורט

מאת: זאב אברהמי (ניו-יורק)

1. חילופי המשמרות שמתרחשים בשלושת ענפי הספורט האחרים לא פסחו על האן.בי.איי. לא רק ששיקגו, דטרויט, יוסטון, סיאטל ובוסטון לא עלו בכלל לפלייאוף - מיאמי, ניו יורק, יוטה ופורטלנד התעופפו להן כבר בסיבוב הראשון. לעומתן - דאלאס, פילדלפיה, טורונטו, מילווקי, שרלוט וסקרמנטו עלו לסיבוב השני.

2. מיאמי, ניו יורק ופורטלנד הן גם שלוש הקבוצות עם סעיף ההוצאות הגבוה ביותר בליגה. כסף, כמו שמוכיח גם החודש הראשון של ליגת הבייסבול, לא בהכרח קונה אליפויות.

3. לוינס קרטר היו את כל התנאים ללכת בנעליו של ג'ורדן: שנתיים בצפון קרוליינה, בחירה מאוחרת בדראפט אחרי סנטר מגוחך, הטבעות, אוקלי, טרייסי מגריידי (על תקן פיפן), אולסטאר, נייקי.

המשחקים של קרטר בפלייאוף בשנה שעברה, ושלושת המשחקים הראשונים בסידרה נגד הניקס, המחלוקת עם מגריידי, כמו גם שאלת האחריות שהטיל עליו אוקלי – כל אלה רמזו שיכול להיות שהוא הרבה יותר דומיניק ווילקינס מממייקל ג'ורדן. בשני המשחקים האחרונים קרטר התעורר וסידר לטלוויזיה פצצה של סידרה: קרטר נגד אייברסון.

4. דאלאס וטורונטו, טירוניות פלייאוף, ניצחו במשחק החמישי והקובע ביוטה ובניו יורק. יש חוט שני שעובר ביו שני הנצחונות הללו, אבל עוד לפני כן: חראם על דאלאס. אחרי לוח משחקים שנמרח לטובת השידורים ברשת אן.בי.סי, לוח החיים של דאלאס נראה כך: ביום שלישי היא ניצחה בבית את יוטה, ביום חמישי היא כבר שיחקה ביוטה, בשבת היא התארחה בסאן אנטוניו. ועכשיו לך תנצח.

5. מאז 1991 ניו יורק לא עפה מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון. זמן קצר לאחר מכן מונה פט ריילי למאמן הקבוצה. כשריילי עזב את ניו יורק, מינו הניקס את דון נלסון כמאמן. נלסון רצה שינוי. הוא החליש את מעמדו של פטריק יואינג בקבוצה לטובת משחק תנועה שוטף, מהיר שמבוסס על הגארדים. המאזן הבינוני של נלסון העיף אותו הביתה.

במקום נלסון מונה ג'ף ואן גנדי, העוזר והחקיין של ריילי. השנה היחידה שבה ואן-גנדי גרם לניו יורק לבלוט (שזו, בפני עצמה, סתירה פנימית), היתה לפני שנתיים כשארני גרנפלד, אז מקבל ההחלטות בקבוצה, החליט לזעזע אותה מעט והביא את ספריוול וקמבי. ואן-גנדי הושיב את ספריוול על הספסל ורב תמידית עם קמבי. המאזן הבינוני שלח את גרנפלד הביתה.

בסוף העונה, כשואן-גנדי היה חייב לשתף יותר את שני שחקני הרכש, הם גמלו לו בעלייה לגמר הפלייאוף. מעט מדי ומאוחר מדי. ואן-גנדי, כמו ריילי, עף בסיבוב הראשון, יואינג התייבש והתבייש בסיאטל, נלסון בנה קבוצה לתפארת בדאלאס, וגרינפלד בנה את מילווקי מחדש. מילווקי היא מועמדת חזקה במאבק על כרטיס הגמר מהחוף המזרחי.

6. ומעל הכל מתרחשת לה הפאשלה הכי גלויה בעולם הספורט: הניהול הכושל של הנהלת הניקס (שאחראית גם על הכשלון של קבוצת ההוקי המקומית) ובראשה דייב צ'קטס.

רבים יתלו את ההפסד של הניקס באירועים שקדמו לו - החטיפה בביתו של מרקוס קמבי והציטוטים מפיו של צ'רלי וורד- אבל הכישלון הוא כישלון מתמשך: בחירות הדראפט (איך זה שאף אחד מהם לא נשאר והפך לכוח משמעותי בניקס), ההחלפות (כריס צ'יילדס הרג את הניקס בתצוגה נהדרת), ובניית הקבוצה (גלן רייס?!?!), כולן נושאות את החותמת של צ'קטס.

והאיש הזה, צ'קטס, ירחם השם על אוהדי הניקס באשר הם שם, הוא האיש שצריך לשכנע את כריס וובר לבוא ולהציל את הקבוצה. מי שרוצה לקבל תמונה השוואתית על העליבות של הראיסים בניו יורק, שיסתכל על הקבוצה שבנה גרג פופוביץ' בסאן אנטוניו שנתיים לאחר הזכייה באליפות.

7. ובתמונה רחבה יותר של הפלייאוף: כל הסופרסטארים הגדולים עלו לשלב הבא. זה טוב לליגה וזה טוב לטלוויזיה, וזה טוב גם לסיכויי האליפות. אבל הגורמים המשמעותיים בכל הסדרות עד עכשיו היו חוטבי העצים של כל קבוצה.

כדי לשקלל היטב את סיכויי האליפות, תבחנו היטב את השמות הבאים: אהרון מקי, ג'ורג' לינץ' וטיירון היל נגד ג'רום וויליאמס וקירון קלארק. פי ג'יי בראון נגד סקוט וויליאמס. מאליק רוז נגד קית בות'. מרק מדסן ודרק פישר נגד בובי ג'קסון, סקוט פולארד ובמיוחד דאג כריסטי.