אל: ועדת פרס נובל לשלום

שלום לכם חברים מכובדים בנורבגיה הממוזגת, האמת, רציתי לשאול אתכם על מזג האויר באוסלו וכיצד אתם מקבלים בברכה את הישראלים המגיעים אליכם. אבל אז נזכרתי שתכף מסתיימת ההרשמה למועמדים לפרס נובל לשלום שנת 2005, וכיוון שלישראל יש נציגות מכובדת בדמות מרדכי וענונו, כדאי לכם להביט לרגע אחורה, על "ההצלחה העצומה" של הזוכה הקודמת.

לא הרבה שמעו על שירין עבאדי האיראנית לפני שהחלטתם להעניק לה את הפרס, החשוב בעולם בתחומו. נכון, היא היתה פעילת זכויות אדם מוערכת בארצה, אבל קשה לומר שעבאדי התקרבה לפועלם של זוכי פרס נובל לשלום אחרים, כמו נלסון מנדלה או ג'ימי קרטר.

בטח חשבתם, חברי ועדת פרס יקרים, שההחלטה להעניק לעבאדי את הפרס תפיח רוח מוסרית במשטר האייתולות באיראן. יתכן שהיססתם כשהייתם צריכים לבחור בינה ובין האפיפיור, אבל בטח חשבתם שהכרעתכם תשפיע לטובה על מצב זכויות האדם באיראן. אני משער שחיככתם ידיים בהנאה צרופה, כשראיתם את ההד התקשורתי לו זכתה הענקת הפרס. גם קבלת הפנים הרשמית שציפתה לעבאדי באיראן היתה מעוררת כבוד: אלפי נשים ברחובות, לרגע נדמה היה שאיראן שוב סובלנית. בטח חשבתם ששיחקתם אותה, הנה, הבאתם לתפנית.

אבל שגיתם, ויותר מכך, עבאדי הפכה להיות עלה תאנה של משטר שלא מצטיין בסובלנות יתר למרות שעכשיו יש לו חותמת רשמית שהוא דווקא כן "בסדר", ועוד מטעם ועדת פרס נובל. החיבוק האבהי מצד השלטון, לו זכתה עבאדי, ואחדות הדעים שהופגנה לגבי מכלול נושאים (למשל הגינוי של עבאדי את הפלישה האמריקאית לעיראק) יצר מראית עין של קונצנזוס של ארץ הדואגת לזכויות האדם שלה. רגע, זו לא איראן הפונדמנטליסטית, שמעמד נשים בה זהה למעמדן בימי הביניים?

לפני חודש, בתשובה לשאלה על הבעייתיות ביחסיה עם השלטון, המשילה עבאדי את עצמה ללוליינית, ההולכת על חבל דק עם מוט השומר על שיווי משקל בידיים. לדבריה, ברגע ששיווי המשקל יופרע, היא תיפול, כאשר במקרה שלה, הדגישה עבאדי, הנפילה היא ישר לכלא, מקום שהיא כבר מכירה מבפנים.

ובכן, השבוע האחרון הוכיח לכם, חברי ועדת הפרס היקרים, שאולי כוונתכם לא עלתה כל כך יפה. מצב זכויות האדם באיראן מעולם לא נראה כל כך חסר סיכוי, כמו לפני יומיים. אז הורה שופט בית המשפט שם להפסיק את הדיונים במשפטו של מוחמד רזה אקדאם, שהורשע ברצח זוהרה קאדומי.

תזכורת קטנה: זוהרה קאדומי היתה עיתונאית קנדית שנעצרה לפני כשנה, בחשד לעבירה על חוקי ביטחון המדינה של איראן. לאחר 19 ימים במעצר מתה קאזמי מ"שבץ מוחי". מותה עורר מהומה והוביל לתקרית דיפלומטית בין קנדה לאיראן. ממשלת איראן סירבה לבצע נתיחה שלאחר המוות בגופה או להביא את קאזמי לקבורה. העצור היחידי בפרשה היה סוכן מודיעין זוטר. בתגובה החזירה קנדה את שגרירה מטהראן ואיימה בסנקציות נוספות.

השבוע חודש המשפט לאחר תשעה חודשים. העדות הדרמטית של אמה של קאדומי זעזעה את היושבים באולם המשפט, בקול בוכה סיפרה האם שבתה עונתה למוות, "על החזה של ביתי היו כוויות, אצבעותיה ובהונותיה היו שבורים" אמרה לשופט. הבוקר נודע כי אפילו החשוד היחיד והזוטר ברצח - זוכה.

נראה אם כן, חברי ועדת הפרס הנכבדים, שאולי חשבתם שמשהו ישתנה בגישה של איראן לזכויות אדם, בעקבות הפרס שניתן לעבאדי, אבל טעיתם, וחמור מכך: מבלי להתכוון, גרמתם לכך שאיראן חוזרת לימיה האפלים ביותר. פרס נובל לשלום שהענקתם לא שינה את יחסם של השלטונות לעיתונאים זרים, אף אחד מהם לא הורשה להיכנס לבית המשפט ודובר משרד החוץ האיראני אף הזהיר מפני התערבות של קנדה בענייניה הפנימיים של איראן.

רק עבאדי, ששמרה על חזות סובלנית כלפי המשטר בחודשים האחרונים והיתה נציגת משפחת קאדומי במשפט, העזה למחות: "איני מסוגלת לדבר מרוב זעם, הם התעלמו מהראיות שלנו והכריזו על סיום המשפט".

תחשבו על זה, חברי ועדת הפרס החשובים, לפני שאתם מחליטים על הזוכה הבא. אולי יש פרסים שחלוקתם רק מרעה את המצב, לא משפרת אותו. בטהראן, האביב ,לצערנו נראה רחוק מתמיד.