במסבאה של ביבי

בואו בואו למשתה הגדול במסבאה של בנימין נתניהו, שר אוצר משיחי וקצב חברתי.

מוזמנים אלו שיכולים לקנות את נכסי המדינה הציבוריים, אבל רק אלו שמוכנים לקנות את הכל. הכל. מהר ובזול. לשתות הרבה במכרזים תפורים, לבוא בדרישות לפטר עובדים.

בואו ל-HAPPY HOUR של השירותים הציבוריים, תקבלו אחד + אחד. אולי יסבסדו לכם את הקניה, במיוחד אם המדינה תצטרך לממן את המובטלים החדשים שתדרשו את פיטורם כתוצאה מן המכירה.

ואם תחכו בסבלנות הוא לא רק יפריט לכם את הנשמה אלא גם את המים, והכבישים ואת החשמל. אתמול הוא לקח לנו את היציאה שלנו לסחר עולמי ומכר את הנמל.

כי לביבי החילוני, יש ועוד איך אלוהים - וגם רבנים: מגי תאצר, קרלוס מנם וחברי הקונצנזוס של וושינגטון. מפריטים משיחיים, שבאירופה קברו אותם כבר מזמן, מנסים לשכוח שהם היו קיימים, אבל רק ביבי, קצב אידיאליסט, באמת מבין.

וזה עובד במאפיהאוקרטיה של בעלי ההון, התקשורת והשלטון, לך תבדיל שם בין סילבן שלום לאל קפון, וכולם באים לשתות במסבאה של ביבי הקצב, ולאכול סטייקים עסיסיים מכל מיני נכסים של המדינה, ולהגיד שיש צמיחה וזה המצב.

והנה הם העובדים, מביטים מבעד לזגוגית, עומדים בלויים וקופאים, עטויי כאב ולמודי שקרים, וביבי משסע בהם את הברמנים והדורמנים, פקידי האוצר וראשי ערים, כדי לשבור להם את עמוד השדרה, אחד אחד, כמו גפרורים. כדי לזרוק אותם לחברות קבלן כדי שיפחדו להלחם על זכויות העובדים, או שיעבירו אותם לעוד חברת כוח אדם, שיפסיקו להציק עם השביתות והדרישות וההסכמים הקיבוציים.

ואחרי שכולם יגמרו את כל המסבאה במכירת חיסול, יתחילו כל המנקים לשלם את החובות של המאפיוקרטיה, ששתו ושתו במסבאה של נתניהו, הרבה יותר ממה שהם שילמו.

ואם יאמרו המנקים שגם הם רעבים לסטייקים, או אפילו סתם מזטים, יזרוק הקצב נתניהו קצת קטשופ, אולי כמה זיתים, שאריות של הקליינטים, שתרמו בטוב ליבם.

ושיבקשו העובדים להכנס למסבאה, כי הם מתפוררים וקופאים, יעמיד נתניהו מולם כוחות גדולים של צבא ושוטרים, שיבואו עם אלות סוסים ויצעקו שזאת הסגת גבול והמסבאה היא שטח פרטי.
בוא בוא חביבי, בוא לביבי, קצב חברתי ושר אוצר משיחי.

וכל יום שאנחנו רוחצות כלים, או נוסעים לעבודה, עומדים בלשכות העבודה, משלמים דוח חנייה, מפחדים לפתוח את הדואר כי אולי זאת עוד התרעה - כל יום נקדיש שעה לעשות משהו: להאמין, להתפלל, אפילו רק לחשוב, איך סוגרים לביבי את הבסטה ומחרימים לו את המפתחות.

ועוד נצליח לעצור אותו בזמן, לפני שהוא יפריט לנו את הוורידים. כי מה שהקצב לא יודע זה שהסכין שלו לא תחתוך דרך קבוצות של אנשים מאורגנים. וכל יום נביא עוד אדם אחד, שידע שהוא לא רק לא אשם, הוא גם לא לבד. ועוד משפחה ועוד מקום עבודה יתנגדו, ופתאום ירגישו שוב את הדם זורם בעורקים. פתאום ירגישו שוב שהם בחיים. ירגישו שהם בחיים כי הם נאבקים. כי נתניהו והמפיאוקרטיה שלו מנסים לגנוב לנו את האהבה ואת הזמן, וכל יום ניקח לעצמנו שעה, כדי להחזיר לנו חזרה את החיים והחברה.

שעה ביום תספיק לנו כדי לסגור לביבי את הבסטה, לשלוח אותו מכאן על ספינה. בשביל זה שווה אפילו לפתוח את הנמל בשביתה.

*נכתב בהשראת סרטו הדוקומנטרי של פרננדו סולנס "זכר הביזה – social genocide" המתאר את תהליך הפרטה של ארגנטינה, קריסת הבנקים ומחיקתו של המעמד הבינוני.