תנוחה אחרת על פרשת הכוכבנית

אין עוד מקום בעולם שאפקט הפרפר עובד בו כמו בישראל. נפיחתו של דג במימי אילת תישמע היטב במרכז המסחרי במטולה, וחיסיון הוא מונח יחסי מאוד כשמדובר בארץ הקודש. כשפורסמה הידיעה על מעצר עורכי "ג'ורה" התחילו הספקולציות. זאת אומרת, לא בדיוק ספקולציות, כיוון שכולם כבר ידעו ואפילו בטלוויזיה רמזו. הבשורה הופצה סימולטנית גם בארה"ב. תודה על קיומם של אי מיילים.

ייצר החרמצנות, הפועל היוצא של של חרמנות ומציצנות, נמצא בטבע האנושי בכמויות לא קטנות, וגובר עוד יותר כשמדובר בסלבריטיז. פטמה מסולקנת של ג'נט ג'קסון מעוררת שערורייה גדולה יותר מפרשת ווטרגייט, והקלטת הלוהטת של פמלה אנדרסון או הפפראצי העתיק של בראד וגווינית' במלון גרמו להורמונים לעבוד שעות נוספות. אלא שההתעלמות הבוטה מהזכות לפרטיות, אחד האלמנטים היסודיים ביותר אצל בני האדם, מייצגת את תחלואות החברה המודרנית. במציאות של היום בית המשפט יכול לפסוק עוד עשרות פעמים שאסור להפיץ את הקלטת, אך ברור כי התמונות יגיעו בסופו של דבר לאינטרנט, ולכולנו תהיה, תמורת סכום סמלי – או חינם אין כסף לברי המזל - הזדמנות לראות את הסחורה המשובחת.

לפני מספר שנים הופיעה שחקנית התיאטרון אופליה שטראל ב"ערב חדש" וסיפרה בעיניים דומעות כי היא עוזבת את הארץ. "לאן שאני לא הולכת קוראים לי 'סטלה המגמרת', אני לא יכולה יותר". במציאות הישראלית תפקיד קולנועי אחד ייזכר לך, לטוב או לרע, לדורות (תשאלו את מוטי מזרחי, הוא "אלטמן הקטן" או את איתן אנשל מ"אלכס חולה אהבה") בייחוד אם הוא כולל בתוכו סצינות מין לוהטות. "אסקימו לימון" די גמר לשטראל את הקריירה. אלא שהבעייה שלה היא שבתור שחקנית בחרה להופיע ביודעין בקלטת מורשית שהפכה לרוע מזלה לקאלט. במקרה של הכוכבנית, לא מדובר בהסרטה מקצועית, אפילו לא חובבנית, אלא בפריצה לבית פרטי, לקיחת קלטת פרטית מתוך מגירה והפצתה למען כסף ופירסום. רגע, כמה פשעים תוארו בעצם במשפט האחרון?

ההשוואה לפריס הילטון מקוממת במיוחד. הקלטת של הילטון לא היתה ברשותה כשהופצה, כלומר - העלמה הניו יורקית, שמשדרת מיניות וחושפת עצמה בלבוש מינימלי בכל הזדמנות, ידעה שהיא מסתובבת בשדות זרים. בנוסף, קצת קשה שלא לחשוד בקשר הנסיבתי בין הפצת הקלטת ונסיקתה המיידית של הילטון מילדה מפונקת ואלמונית יחסית בעולם הזוהר לכוכבת-על בתרבות הטראש האמריקאית, מרכזה של תכנית ריאליטי בפריים טיים, זמרת ודוגמנית של מאות מיליוני דולרים. בישראל זה פשוט לא יכול לקרות, וכל חשד להפצה של הקלטת למטרות רווח או פירסום לכוכב, שגם כך נחשב לאחד הגדולים ביותר, מופרך מיסודו.

נשמע תמים, אבל אולי יצליח בית המשפט בכל זאת למנוע את הפצת הסרט בכל דרך אפשרית. ואם בכל זאת תגיע הקלטת לשפתיהם מלאות הריר וידיהם נוטפות הסבון של חרמני ציון - אותם אי אפשר יהיה להאשים, שהרי אם הממתק מונח על המדף מדוע לא לבלוע אותו בתאווה – אי אפשר יהיה להסתפק באשמתה של המדיה בניפוח הפרשה. מי שצריך לשלם את מלוא המחיר הם גנבי הקלטת וה"עיתונאים" שרצו להפיץ אותה וחשפו, תרתי משמע, דמות מפורסמת, שגם לה יש, או לפחות היו, חיים משלה. על כל עין שתתבונן בקלטת הם צריכים לבלות כמה וכמה ימים מאחורי סורג ובריח, ולעקוב אחרי עיניהם הכלות של שותפיהם לתא לוטשות בהם מבט מיוחם. עין תחת עין, פרטיות תמורת פרטיות.