המדריך החלקי לצרכן המוסרי

באתר האינטרנט "לוח החרמות" (Boycott Board) המעוצב, אגב, בצורה מזוויעה ממש, מרוכזים שמותיהם של חברות, תאגידים ומדינות אותם יש להחרים בגלל מדיניות לא מוסרית בעליל. מאות גופים מועמדים שם למשפט, או לפחות ללעג, עקב יחס בלתי מתחשב לבני אדם, לבעלי חיים ולסביבה. אפילו לישראל (הפתעה, הפתעה), שמרו שם מקום של כבוד, לצד 12 מדינות נוספות שמפרות זכויות אדם. אם אתם מגלגלים עכשיו עיניים ומוחים "נו, שוב האנטישמים האלה נטפלים אלינו", דעו לכם שהפעם דווקא יצאנו בזול. האתר מתחשבן איתנו על הטבח בסברה ושתילה, לא על הכיבוש או על החומה, והכי חשוב - לצידנו ברשימה גם מדינות כמו צרפת, הולנד ואפילו שוויץ, שבכלל זוכה לקיתונות של רותחין.

נדמה שעם הזמן ליותר ויותר אנשים ברחבי העולם מתחיל להיות אכפת לאן הכסף שלהם הולך. אם מרד מיסים מוביל לישיבה בכלא, החרמת תאגידים שסוחרים בנשק או מנצלים ילדים זה דווקא טרנדי מאוד, לא רק בקרב פריקים מתנגדי-גלובליזציה, אלא אפילו על ידי אזרחים שומרי חוק מן השורה.

בישראל נעשו כמה ניסיונות לחרמות כלכליים על חברות מסחריות. האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים מפרסמת מידי שנה חוברת המרכזת מידע על חברות שאינן מבצעות ניסויים, ארגוני סביבה ניסו לשכנע את הציבור להפסיק לצרוך דגי דניס מכלובי הדגים המזהמים באילת, ויש אפילו חרם צרכנים על צפייה במשחקי כדורגל בתשלום. האם חרם צרכנים עובד? תלוי מה מנסים להשיג. לא פעם מצליח חרם צרכנים להעלות מודעות לבעיה וליצור לחץ ציבורי, בדומה לסוגי מחאה אחרים. יצירת לחץ כלכלי ממשי על חברה או תאגיד היא משימה קשה בהרבה, שלא אחת מייאשת את המתנגדים.

מצד שני, מגמה חיובית יותר היא החלפת מוצר במוצר זהה שלא רק שאינו פוגע, אלא אפילו תורם לשיפור איכות חייהם של בני אדם, מה שנקרא מוצרי סחר הוגן. את מוצרי הסחר ההוגן הראשונים התחילו לשווק באירופה ארגוני צדקה כמו "אוקספם" הבריטי. מהר מאוד הגיעו אותם מוצרים – קפה, תה, קקאו ואפילו מתנות וכלי בית שיוצרו ללא שמץ ניצול, גם למרכולים ולרשתות השיווק וכיום הם תופסים חלק נכבד על המדפים, חלק שלא משתווה אמנם לחלקם של כל המוצרים המיוצרים בסין עבור דולר ליום, אבל בכל זאת חלק.

בחו"ל קיים תקן למוצרים כאלו, המפרט מספר קריטריונים שחייבים להתקיים במוצר שמסומן כ"הוגן". בין התנאים: שכר ותנאי העסקה הוגנים, הליך קבלת החלטות דמוקרטי, אי העסקת ילדים והימנעות מפגיעה בסביבה. בישראל, המפגרת משהו, עדיין אין תקן כזה, אך בכל זאת ישנן אלטרנטיבות זמינות יחסית לציבור. זה אפילו לא יותר יקר, פשוט מפני שהפער בין השכר הזעום שמקבל פועל מנוצל לבין השכר הסביר שמקבל עובד בשיטת הסחר ההוגן, מתקזז עם פערי התיווך הרבים שמעלים את מחירו של מוצר תאגידי רגיל.

להלן מדריך חלקי לצרכן הרוצה-להיות-הוגן בישראל.

הכלל הראשון שחשוב לזכור כשמנסים להפחית נזקים על ידי צריכה נבונה, הוא לתת עדיפות לקנייה מקומית. ככל שהקנייה מקומית יותר בכל אחד משלבי הייצור שלה, כך ייטב. למשל, להעדיף את המכולת או השוק על פני הסופרמרקט ולהעדיף זנים מקומיים על פני מיובאים - וזה גם יותר בריא. למתקדמים, אפשר לארגן את הסביבה שלכם ולקנות במרוכז תוצרת חקלאית ישירות מהמגדלים.

חוות "חובייזה" מכפר בן-נון שבשפלה משווקת את תוצרתה האורגנית ישירות לצרכנים, בסל שבועי שהיא מביאה עד פתח הבית, ואפילו מצרפת מתכונים. עמותת "סינדיאנת הגליל" ממג'דל כרום משווקת תוצרת חקלאית ערבית, בין היתר למסעדות יוקרה תל אביביות, והרווחים מושקעים בחזרה בקהילה ובפרויקטים חברתיים. חמוצים אפשר לקנות ישירות מ"אזכא חמוצים ביתיים", מפעל הממוקם בכפר טמרה שבגליל התחתון ומופעל כקואופרטיב של נשים חד הוריות. מעמותת 'פעולה ירוקה' תוכלו לקנות שמן זית אורגני מהכפר מסחה שבגדה המערבית.
קפה ותה מיובאים אמנם, אך כאלו המוכרים כהוגנים, תוכלו לרכוש בלאב-איט התל אביבי (ברזילי 1) או ב-All Nations Café במזרח ירושלים.

את בגדיכם התפורים בסין תוכלו להחליף כמעט רק באופציות שאינן נעימות לכיס. קום אל פו יוצאת מידי פעם בהכרזות על פרויקטים של דו-קיום והעצמת נשים, אבל הבגדים מתאימים בעיקר למי שיש לה רזרבות מתחת לבלטה. גם ביקל מייצרת את בגדיה בהודו בתנאים סבירים. אם אתם לא בעניין של חנויות לבגדים משומשים, תוכלו לפחות לשאול את המוכרים בחנויות הרגילות איפה מיוצרים הבגדים ובאילו תנאים. כך תראו שללקוחות אכפת לפעמים מההיסטוריה של המוצר שהם רוכשים, ואולי תצליחו לגרום לחברה לשקול שוב לפני שהיא מעבירה את המתפרה הבאה לאינדונזיה.

בחנויות טבע, וגם ברשתות השיווק, תוכלו למצוא מוצרים ידידותיים לסביבה ולבעלי חיים. מלבד מוצרים להיגיינה אישית וקוסמטיקה למיניה תוכלו למצוא מוצרי ניקיון לבית אשר עשויים מחומרים טבעיים ומוכחים כמתפרקים בטבע (בניגוד לדטרגנטים רעילים ומזהמים). את הסמלים של "לא נוסה על בעלי חיים" ו"אינו פוגע בשכבת האוזון" אתם בטח כבר מכירים. נסו לבדוק אם כתוב על המוצר שהוא "פריק [מלשון מתפרק] ביולוגית", ועשיתם את המעשה הטוב שלכם להיום.

עמותת "רקמת המדבר" מהעיירה לקייה שבנגב משווקת מוצרי רקמה של 160 נשים בדואיות. מספר ארגונים ואנשים פרטיים משווקים בשיווק ישיר או דרך האינטרנט מוצרים שמקורם ברשות הפלסטינית, במטרה לסייע לאנשים לפרנס את משפחותיהם.

אם אתם נעזרים בשירותיהם של עובדי ניקיון, עדיף להעסיק אותם באופן ישיר ולא באמצעות חברת כוח אדם או קבלן. זה נכון, למעשה, לכל אדם שאתם מעסיקים בביתכם או בעסק. גם במקרה זה, המחווה לא תעלה לכם שקל אחד נוסף, מפני שאת הרווח שעושה עליכם המתווך תוכלו להעביר ישירות לעובד. אם המועסק חושש מפגיעה במקורות הפרנסה שלו, נסו לעזור לו למצוא עוד אנשים שיעסיקו אותו בצורה ראויה.

באתר של קו לעובד ובפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי ניתן למצוא את פרטיהם של מעסיקים שהוגשו נגדם תלונות על ניצול עובדים. אם מעסיק מנצל – אל תקנו ממנו, וספרו לחבריכם, גם הם זכאים לבחור באופן מודע למי ומה הם תורמים את כספם.