הרייטינג של הדייטינג

קיץ, חם, ושוק הפנויים פנויות כמרקחה. באסטת הרווקים לוהטת, מה זה לוהטת, צורבת את העור כמו גחלים לוחשות, מהנדסת את המוח בלחות של שמונים אחוז. רבותי, עולם הרווקים והרווקות עובר תפנית של מאה ושמונים מעלות. אולי אתם לא שמים לב לזה, או שאתם מטאטאים את זה מבעד למסך הלחות של הקיץ, אבל בסיום המהפכה לא יוותרו כאן יותר מדי קשרים זוגיים שאינם מוליכים לחופה ובטח לא כאלו שהמדיה פסחה עליהם.

יום קיץ חם ומהביל, אתה הולך ברחוב, לפתע ידידה משכבר הימים ניגשת אלייך ופונה בשאלה: "נו, כבר התחתנת?" אתה משיב בשלילה, ובעוד פניך מביעות תדהמה ובית הבליעה שלך מאיים במחנק בלתי צפוי, ההיא ממשיכה: "יש לפחות משהו בדרך?" שוב אתה נגטיבי ואז מגיעה הפצצה, הסיבה שלכבודה נולד התואר "מפיקה בטלוויזיה": "רוצה להשתתף בתוכנית שידוכים חדשנית?" היא שואלת. "על מה ולמה?" אתה עוד מנסה לשאול, אבל ה"מפיקה" כבר מזמן איבדה אותך ומתחילה להפציץ אותך בניתוחים קוסמו-פסיכולוגים של זוגתך העתידית. אתה מנסה עוד להרוויח זמן אבל המרוץ לחופה, או למזגן, או לאוברדראפט כבר מזמן החל ואתה כבר נמצא עליו. ניסיון נואש לומר משהו נוסף נקטע באיבו, כשאתה מקבל טלפון ממפיקת העל של אותה תוכנית פסאודו-חדשנית, "אתה חושב שאתה בחור רציני?" היא שואלת, ומעלה בך תהיות קשות על חשיבותה של הרצינות בחיי הרווקים בארץ.

האסימון נפל בעוד מעבר דירה שיגרתי, כשהשותפה שאותה החלפתי והכירה אותי רק לפני דקות מספר תהתה על טיב הקשר ביני ובין בת זוגי, שהיתה נפקדת באותו מעמד היסטורי של החלפת המפתחות. "איך הכרתם, באינטרנט או בשידוך?" אהה, המלים נתקעו בגרוני, לרגע הרגשתי לא נעים. קצת מביך לומר שהכרנו בדרך שהיתה נפוצה כל כך בשנות התשעים של המאה שעברה, סתם במסיבה. לא באינטרנט, לא באיזו תוכנית שידוכים רדיופונית ולא באחד מאותם דייטים שמאורגנים על מסכי הטלוויזיה שלכם, ובקרוב בערוץ הייעודי לשידוכים שאמור לקרום גידים ממש בימים אלו, כאילו רק זה עוד היה חסר לנו.

מה קורה פה? אין יותר התחלות תמימות בארץ הזו? אף אחד כבר לא מחפש סתם חברה? כולם פתאום מחפשים, בטלוויזיה או באינטרנט, רק קשר רציני. נישואין אם אפשר. מישהו להעביר איתו את כל החיים. אתה יוצא לדייט אחד, ממשיך לשני ואז זה בדרך כלל נגמר. איכשהוא, תמיד עולה השאלה:" אתה רואה אותנו מזדקנים ביחד?" ומה אתה יכול לענות לבחורה שאפילו את צבע התחתונים שלה אתה עוד לא מכיר? ומה עם לפגוש את ההורים ושמות לילדים ושיר כניסה ו...בואי נלך ונירשם לתוכנית טלוויזיה.

כי את הכל מלווה עכשיו מצלמה או שדר רדיו היסטרי שבטוח שהחתונה שלך זה האירוע הכי גדול מאז המצאת הרמי קוב. אם הוא לא שם - אתה לא קיים: רבת עם הבחורה? הטייפ עובד, אבא שלה מעצבן אותך? פוקוס על אגלי הזיעה הנוזלים מפנייך.
האקסהביציוניזם הישראלי עלה שלב, מעתה החשיפה התקשורתית היא טוטאלית: את מוצאת בעל, כדאי שכל המדינה תדע על זה ותיתן לו עצות כבר מהרגע הראשון. אתה מוצא אישה, למשה מאשדוד יש משהו לומר לגבי החותנת שלך.

מה שבטוח זה שבסוף הקיץ עולם הפנויים והפנויות יראה אחרת לגמרי. כולם ימצאו בני ובנות זוג בדרך לחופה (ועדיף כמה שיותר מהר, שלא נפספס את העונה החמה בטלוויזיה). העתיד כבר כאן, והוא מחייך בצבעים של לבן, עדיף בכמה שיותר מצלמות. מצב שבו אתה מחפש רק בת זוג, חברה, כבר אינו אפשרי, זה לא פוטוגני מספיק. עדיף כבר להישאר בודד, להזדקן לבד, יאמר לך כל גרוש בן 40 שמאחריו שתי כתובות מרוששות.