שלא נגיע למדינת הלכה

על הדת להיות מופרדת לחלוטין מהחיים הפוליטיים, שכן שהחיבור ביניהם אינו מטיב עם שני הצדדים. המסורת הדתית היא מערכת ערכים רחבה שגם אנשים חילונים, במיוחד במדינת ישראל, מאמצים חלקים ממנה: חגים, בר מצווה, ברית מילה. זהו חלק מהמסורת הלאומית של העם שלנו.

אינני מבקש להפריד את היהדות מהמדינה – כפי שנעשה במדינות הנאורות ביותר, כמו ארה"ב ואנגליה – אבל אני בהחלט מפריד את הדת מהפוליטיקה. היה זה בנימין זאב הרצל שאמר כי מקומם של הרבנים בבית הכנסת, ולא בכנסת. ובאמת, האם על פי חוקי הדת נלך למלחמה? האם בהתאם לפסיקות רבנים נגבה מיסים? רק הפרדה בין המערכת הדתית לחיים הציבוריים חיונית תשמור עלינו מלהידרדר למדינת הלכה. אשתי למשל היא שומרת כשרות, ולכן הבית שלנו הוא בית כשר מבחירה. אבל תארו לעצמך מצב שבו המפלגות הדתיות היו מספיק חזקות כדי לכפות את הכשרות בחוק?

כמו שאמרתי בפתיחה, החיבור בין דת לפוליטיקה אינו מטיב לא רק עם החיים הציבוריים, אלא גם עם הדת. כיום מקושרת היהדות, שלא בטובתה, עם נציגים שהציבור רואה בהם טפילים. התוצאה היחידה של מפלגות דתיות שעושות את הדת קרדום לחפור בו היא התרחקות מסיבית של הציבור הישראלי, במיוחד הנוער, מהמסורת היהודית. אינני מטיף לכפיה חילונית, אלא למתן חופש בחירה. לאחרונה התפרסם סקר שהראה כי אילו היו מונהגים נישואים אזרחיים, למעלה מ-80 אחוז מהזוגות היו בוחרים בכל זאת להינשא בטקס דתי. כך גם לגבי ברית מילה ובר מצווה, שאינם בגדר חוק, ובכל זאת כמעט כולם מקיימים אותם – משמע, אין צורך בחקיקה דתית כדי להבטיח צביון יהודי.

באופן רחב יותר אני חושב שבכלל אין מקום למפלגה סקטוריאלית. אחת הטעויות הגדולות של ציבורים שונים בישראל היא שהם מנסים להתאגד במפלגות על בסיס סקטוריאלי, שרובן נעלמות. כך קרה למשל למפלגות העדתיות. יש קבוצות שונות אבל אין צורך במפלגות נפרדות. בכל מפלגה חילונית יש מקום לאנשים דתיים, גם בשינוי.