שאלות קשות מהמראיינת של ואנונו

ידידה מדענית אמרה לי פעם שלפעמים היא מדמיינת שהעכברים שהיא מאלפת לצורך ניסויים שונים, יעצרו יום אחד וישאלו אותה מדוע בעצם עליהם לרוץ במבוך כדי לקבל את פירור המזון המצופה. מה הקשר בין המבוך והגבינה? האם אי אפשר לקבל אוכל בלי לרוץ במבוך? אבל, כידוע, עכברים לא חושבים הרבה ובוודאי לא מרבים לשאול שאלות. לכן הם עכברים. במהלך הימים האחרונים התקשרו אלי הרבה אנשי תקשורת ישראלים, ושאלותיהם הדהימו אותי - הן דמו לחקירות משטרה או שב"כ: האם עברת עבירה? האם לא נעשתה כאן עבירה על החוק? האם עשית או עשיתם משהו אסור על פי החוק? האם לא פגעתם בביטחון המדינה... ?

שאלתי את עצמי, מדוע הם נוהגים כך? מדוע הם הפנימו את המנטרות הביטחוניות שממלאות את חלל האוויר בישראל? מדוע הישראלים בכלל נוטים לציית לכל מה שנראה להם כחוקים - חוקי טבע, חוקי מדינה, חוקים אלוהיים, חוקים של האקדמיה ללשון?

יום אחד החליט מישהו (דווקא לא האקדמיה ללשון, במקרה זה) שיש הבדל בין עשוי לעלול, ומיד כולם התחילו להתחבט ולהתלבט אם לומר שפלוני עלול או עשוי לעשות דבר זה או אחר. מספיק שמישהו יחליט שבתחומי עיר פלונית אסור לדבר גרוזינית, ומיד אנשים יאכפו את ההחלטה הזו כאילו היתה חוק יסוד של המדינה, כמו קיום בחירות לכנסת - למשל.

הנה לא מכבר החליט מי שהחליט במסדרונות הממסד הישראלי להטיל הגבלות על מרדכי ואנונו אחרי ששוחרר מן הכלא בו ישב 17.5 שנה (מהן 11 בבידוד מוחלט). ההגבלות יהיו תקפות לשישה חודשים, נאמר, ואחר כך או יחודשו או יבוטלו. באחת ההגבלות הנ"ל - שאין להן ככל הנראה שום תקדים - נקבע שאסור לו לשוחח עם מי שאינם אזרחי ישראל. ברור שזוהי שטות גמורה, כיוון שלא יתכן שהוא יברר אם האשה המוכרת לו נעליים, למשל, היא אזרחית ישראל. ומה לעשות כאשר אנשים מזהים אותו במסעדה, למשל, ופונים אליו. האם עליו לברר מה הסטטוס הלאומי שלהם ולפיו לנהוג? - לא מכבר במסעדה ירושלמית פנה אל מרדכי ראש-ממשלת נורבגיה - לשעבר, שזיהה אותו וניגש לברך אותו. האם אחרי שהציג את עצמו היה מרדכי חייב להפנות לו עורף ולברוח? - אפילו השב"כ לא כל כך מטומטם.

אבל זה לא מנע מכתבים ישראלים לשאול אותי שאלות אוויליות, ולהתייחס למגבלות שהוטלו באופן פרוביזורי על מרדכי - ואפילו טרם עברו מבחן בג"ץ - כאילו היו חוקי יסוד, ולתחקר אותי בקפדנות חמורת סבר שהזכירה לי סיפורים על משפטי האינקוויזיציה (משפט גלילאו למשל) או חקירות של הבולשת הסובייטית.

אחת האמירות היותר מדאיגות הנאמרות לעתים קרובות בישראל היא שאנחנו מדינת חוק - או שעלינו להיות מדינת חוק. זהו רעיון רע - מדינות טוטליטריות הן מדינות חוק מובהקות, גרמניה הנאצית היתה מדינת חוק לעילא, וכך גם ספרד הפאשיסטית וכן הלאה. משפטי הטיהורים הגדולים ברוסיה הסובייטית התנהלו אף הם בהתאם לחוק ולחוקה הבולשביקיים. ביסודו של דבר, השאלה היא לא אם המדינה ואזרחיה מצייתים לחוקיה, אלא איזה מין חוקים חלים בה. ומדינה שבה התקשורת לוקחת על עצמה לאכוף חוקים ודברים הנראים לה כחוקים - מיני גזרות של האקדמיה ללשון למשל - היא מקום לא נעים.

אנא מכם, עכברים יקרים, קומו ותעמדו על רגליכם האחוריות ותתחילו לשאול שאלות על המבוך בו מריצים אתכם. הגיע הזמן!


הראיון של יעל לוטן עם ואנונו עמד במוקד חקירת השב"כ בשבוע שעבר. המאמר לקוח מתוך אתר "הגדה השמאלית".