האוצר אצלנו בבית

יש סיפור ידוע של רבי נחמן מברסלב, על יהודי שחלם בלילה על אוצר שנמצא מתחת לגשר בווינה. הוא נסע לשם והתחיל לחפור. ראה אותו השומר הגוי של הגשר וצחק. שאל אותו היהודי "למה אתה צוחק?" ענה השומר "טיפש, ואני חלמתי בלילה שיש אוצר בבית של יהודי בעיירה רחוקה". חזר היהודי לביתו, חיפש באח ומצא את האוצר. הסיפור הזה ממחיש שהיציאה של האדם למסע הרוחני, וההתרחקות שהיא יוצרת, הם רק כדי שבסופו של דבר הוא ימצא את האוצר קרוב לביתו.

החיפוש הרוחני שלי החל לפני כעשר שנים, כשהייתי בתחילת שנות השלושים שלי. חיפשתי הסבר למציאות, הסבר חזק והגיוני ואובייקטיבי. נמאס לי מכל ההסברים שכל הזמן מתחלפים. קראתי את כל הספרים הרוחניים המקובלים: הרמן הסה וקרלוס קסטנדה, "משנתו של דון חואן", ודווקא הם קרבו אותי מאוד אל היהדות. אמרתי לעצמי – בוא נסתכל מה יש אצלנו. כי אפילו בתקופות שהייתי מאוד נגד הדתיים, תמיד בחצי אוזן גם הקשבתי להם, היתה בי איזושהיא פתיחות אליהם.

הלכתי למכון לקבלה ומאוד לא אהבתי את מה שראיתי שם, ואז פגשתי חבר שהביא לי את "ליקוטי מוהר"ן", ספרו של רבי נחמן, ואת ספר הזוהר. קראתי אותם ביום אחד ולגמרי גיליתי שם עצמי. מצאתי גם שהרבה דברים שעשיתי גם לפני כן, למשל להתבודד ולדבר עם עצמי, הם בעצם התנהגות "ברסלבית", רק שעכשיו אני מרגיש שאני מדבר ישירות אל אלוהים.

לא מצאתי את כל התשובות, אבל מצאתי את הדרך. כמו שאני רואה את זה, "גבולות הגיזרה" מצטמצמים. החיפוש נעשה במקום צר יותר ויותר. בהתחלה אתה מתחיל מכל העולם, אחר כך רק בתורה, אחר כך בשולחן ערוך, אחר כך ב"רבנו" ואחר כך ב"ננ"ח" - הפצת הדעת של רבי נחמן - שאת זה אפילו לא כל חסידי ברסלב עושים, ובסוף אתה מגיע אל הגרעין האינדיבידואלי של האדם הפרטי, שבו אני מאמין.

כשאני רואה היום צעירים שמחפשים את הדרך, אני כבר שמח. חיפוש רוחני, יהיה אשר יהיה, עדיף בעיני על אלו שרודפים אחרי הקריירה, הכבוד והממון. אחר כך כל אחד כבר ימצא את דרכו. אין לי ספק שכדי כדי להגיע לגבולות הגיזרה שלי הייתי צריך להתחיל מכל הפילוסופים והתיאוריות וכל הדתות האחרות. אבל בשבילי אין בהם שום גרעין של אמת. אושו? ראיתי אותו פעם בטלוויזיה. הוא מזכיר מאוד את הבעל שם טוב, מייסד החסידות, אבל הוא שקוע מדי בהבלי העולם הזה. גם אצל שאר הפילוסופים וההוגים יש ניצוצות של אמת, אבל אין להם באמת מושג. רבי נחמן הוא אבי הרוחניות החדשה, המודרנית, שמשמעותה הוא דיבור ישיר אל ה'.