ב-16 לאפריל 1999 יצא כמנהגו דוד רוט (הידוע בכינויו "דנדי"), מביתו בגבעת שמואל לעבודתו בסניף חברון של בנק המזרחי שבבני ברק. רוט לא הגיע לעבודתו בסניף, ולאחר שלא חזר בשעות הערב לביתו הוזעקה המשטרה. לבסוף, לאחר יומיים של חיפושים נמצא רוט במלון גני שולמית באשקלון. סיפור מקרה זה לא היה מעניין אותנו אלמלא היתה מסתתרת מאחוריו פרשת מעילה בקנה מידה גדול, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.
מי שקרא את הדו"חות הכספיים האחרונים של בנק המזרחי יכול היה למצוא משפט אחד (בעמוד 150) המתאר בשפה יבשה פרשת מעילה בקנה מידה גדול: "כנגד הבנק וחברות מוחזקות שלו קיימות תביעות שונות. בין היתר נטענות בתביעות אלו טענות בדבר חיוב חשבונות שלא כדין או שלא על פי המוסכם...". בנק המזרחי אף הפריש סכומי כסף לפי שיקול דעתו, אולם לא ניתן לדעת באיזה סכום מדובר, שכן סכום זה הופרש גם בגין תביעות נוספות.
בפרשה זו ישנם אלמנטים רבים: כסף, ניסיון התאבדות, לקוחות רבים שנפגעו, אנשי עסקים מחו"ל, ומערכת בנקאית שמכירה בחלק מהעובדות אך מנסה להתחמק מאחריות על ידי הטלת האחריות על הלקוחות ועל רוט. מסקנה מיידית מפרשה זו היא שאין לסמוך בעיניים עצומות על הבנק, ויש לבדוק כל פעולה בדף החשבון.
הסיפור הוא כזה. דוד רוט, מנהל מחלקת השקעות בסניף חברון בבנק המזרחי, נהג במשך שנים לפעול, ללא אישור, בחשבונות בנק של לקוחות בסניף. דוגמה לכך הוא חשבונו של יוסף פריי, איש עסקים המתגורר בחו"ל, שחשבונו נוהל בסניף חברון. פריי, המיוצג על ידי משרד עורך הדין וינרוט, הכיר את רוט במשך 20 שנה ולא ידע שרוט, במשך שנים זיכה את חשבונו בסכומם של 601 אלף דולר, ובמקביל גם חייב אותו בסכום של 683 אלף דולר. רוט ביצע את הזיכויים והחיובים, במשך תקופה של כ-6 שנים על ידי העברת כסף מחשבונות של לקוחות אחרים בבנק.
סיפורו של פריי הוא אחד מתוך רבים, בהם מעורב רוט. מכתב התביעה של פריי עולה כי רוט הבטיח לפריי שהוא יבצע עבורו פעולות שונות (כגון עסקות פורוורד במט"ח), ופריי שהתגורר בחו"ל היה מתעדכן על מצב חשבונותיו מרוט, שהיה מוסר לו יתרות שקריות, שבפועל לא היו בחשבונות של פריי.
רוט אף הבטיח לפריי שבמידה שהוא יגייס לקוחות נוספים לבנק המזרחי הוא יקבל עמלה על מאמציו, זאת למרות שלפי החוק אסור לבנק לשלם עמלה מסוג זה. בכתב התביעה טוען פריי שבזכות מאמציו נפתחו בבנק מספר חשבונות של תושבי חוץ, בהם הופקד סכום כולל של כ-8 מיליון דולר. עוד טוען פריי, כי רוט הודיע לו שבעקבות מאמציו זוכה חשבונו בסכום של 150 אלף דולר.
אולם, לדברי פריי מאמצים אלו פגעו בו בסופו של דבר. בכתב התביעה טוען פריי כי מבין כל העברות הכספים, הוא זוכה בסכום של 101 אלף דולר כעמלה עבור מאמציו לגיוס לקוחות חדשים. לפריי התברר כי סכום זה נלקח מחשבונו של דוידסון, מכרו, שהפקיד את כספיו בסניף הבנק לאחר המלצתו של רוט.
לדברי רוט, לאחר שהתפוצצה הפרשה, ביקש הבנק מדוידסון לחתום על תצהיר בו נכתב בין היתר כי: "לא נתתי לאיש ייפוי כוח לפעול בחשבון, בשמי ו/או בעבורי, גם לא לפריי יוסף ו/או לדוד רוט". פריי טוען כי תצהיר זה, שנוסח על ידי הבנק, גרם לדוידסון לחשוב כי פריי היה מעורב במעילה ובגניבת הכספים מחשבונו, והוא פנה אליו בדרישה כי יחזיר לו את כספו.
בכתב ההגנה טוען הבנק כי דוידסון התבקש לחתום על התצהיר כנגד זיכוי חשבונו על ידי הבנק בכספים שנלקחו מחשבונו שלא כדין והועברו לחשבונו של פריי. הבנק טוען כי לאור העובדה שחשבונו של דוידסון זוכה חזרה, תמוהה פנייתו למר רוט.
האם מישהו ידע על מעלליו של רוט? מכתב התביעה שהגיש פריי עולה כי מדי פעם, כשהוא היה מגיע לארץ, הוא היה נפגש עם רוט בסניף הבנק ומתעדכן על מצב חשבונותיו. לדבריו, בחלק מן הפגישות נכח אשר צאירי, מנהל הסניף. כך היה ב-5 לאוגוסט 1998, כאשר נפגש פריי עם רוט בחדרו של מנהל הסניף ובנוכחותו. פריי ביקש מרוט שיבדוק לו את יתרת חשבונו, כל זאת בנוכחות מנהל הסניף. לדברי פריי, רוט בדק את היתרה, ורשם אותה על פתק (שכותרתו "משולחנו של צאירי"). לפי פתק זה יתרתו של רוט באותו יום עמדה על 787 אלף דולר. נתון זה היה גבוה משמעותית מהיתרה שהיתה בפועל בחשבונו של רוט, אולם הבנק מצידו טוען, כי מהיתרה האמורה היה מקום לנכות החזרים וזיכויים שונים שבוצעו שלא כדין בחשבונו של פריי.
בכתב ההגנה טוען הבנק כי מנהל הסניף, שישב בחדר לא היה מעורב באותה שיחה. עוד מאשים הבנק את פריי ברשלנות: "לא היה על התובע כאדם סביר ובוודאי כאיש עסקים וכספים, להסתפק בפתק שניתן לו, וכמו כן היה עליו לברר את פשר היתרות שהוצגו לו. אם אכן לא עשה כן התובע, מעיד הדבר על רשלנותו של התובע בבדיקת חשבונותיו ו/או על עצימת עיניו". במלים אחרות טוען הבנק כי הלקוח לא היה צריך לסמוך על דברי מנהל ההשקעות שלו, שנאמרו לו בנוכחות מנהל הסניף, ובכך התרשל.
בנק המזרחי סירב לענות לשאלותינו בדבר מספר החשבונות שהיו מעורבים בפרשה, אולם לפי ההערכות מדובר בעשרות לקוחות ואולי אף יותר מכך שנפגעו. מבנק המזרחי נמסר כי כל הלקוחות שנפגעו בפרשה טופלו בצורה הראויה, אולם נראה שעדיין ישנם לקוחות שאינם מרוצים ושעשויים לבחון בקרוב את האופציה של עימות משפטי מול הבנק.
מי שציפה שהבנק ידאג לפצות את הלקוחות שנפגעו טועה. בכתב ההגנה של הבנק נכתב: "חובתו של הבנק היתה להשיב את המצב לקדמותו. התובע התרשל בבדיקת חשבונותיו". בדרך זו טיפל הבנק בכל הפרשה: הבנק איפס את החשבונות והחזיר את המצב לקדמותו ללא שום פיצוי ללקוחות שחשבונותיהם חויבו או זוכו שלא כדין.
ממקורות שונים המעורבים בפרשה לא התבררה השאלה האם רוט שילשל כספים לכיסו הפרטי, אם כי מדובר בהעברת כספים מחשבונות רבים, כולל חשבון המעבר של הבנק, כך שייתכן שבבדיקה שערך הבנק לא התגלו כל החריגות, ולא נמצאו כל החשבונות אליהם הועברו או מהם נמשכו כספים. פה גם נשאלת השאלה, אם רוט לא לקח כספים לכיסו, מהי התועלת שהוא הפיק מפרשה זו, בה הוא הכתים את ע
מעילה גם במזרחי: מנהל השקעות העביר עשרות מ' ש' בין עשרות חשבונות שלא כדין
ליאור כגן
10.4.2001 / 9:54