המוסד לקיפוח לאומי

שילמתי, אני נשבע ששילמתי. בחיי הכלבים שלי, בחיי יושבי היציע המזרחי בטדי, בבנטלי המפוארת שתהיה לי בעולם הבא. אחת לחודשיים במשך חמש השנים האחרונות נשלחה לה יד פתלתלה ונעלמה לחשבון הבנק שלי וגילחה משם 262 לטובת המוסד הקרוי ביטוח לאומי. הכל רשום ומתועד.

כל אזרח ישראלי העושה בחו"ל (החצי מיליון שבארה"ב ומאות האלפים שברחבי העולם. כולם כמובן לזמן קצוב בלבד. אנחנו לא יורדים) מחוייב בתשלום ביטוח לאומי על מנת לשמור על זכויותיו, למקרה שיחליט לחזור יום אחד לישראל. אלה שבטוחים שלעולם לא יזדקקו לשירות מעדיפים לא לשלם. השמרנים/פחדנים פשוט נותנים לאח הגדול להושיט ידו לחשבון העובר ושב. לאחר משא ומתן קשוח עם אבי מולידי, שהסתיים בהפסד צורב ב"אבן נייר ומספריים", הוטל עליי להמשיך לשלם. "אבל פאפא" אני מתחנן "חברת 'דייויד שילד' המהוללת, המבטחת הלגיטימית שלי בארה"ב, כבר שואבת לי חצי משכורת מדי חודש בחודשו, מה אני צריך את ביטוח לאומי"? לא עזרו התחנונים. אני משלם גם לביטוח הלאומי. שיהיה.

עד ל-1 במרץ נהנו המשלמים, דהיינו הפחדנים, דהיינו אני, מזכויות מלאות. ואולם בשנה שעברה שונה החוק והשנה אף הוחמר. כעת דינם של המשלמים הוא כדינם של אלה שאינם. "מי שחדל להיות תושב ישראל ויוכר כתושב על ידי המוסד לביטוח לאומי" אומר החוק החדש "לא יהיה זכאי לקבל שירותים רפואיים בארץ על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אלא לאחר תקופת המתנה של חודשיים על כל שנה ששהה בחו"ל לאחר 1 במרס 2001".

שיחה קצרה עם אנשי המוסד אימתה את החשדות בדבר חוכמתה של הבירוקרטיה הישראלית: "אנו ממליצים שבנך ימשיך לשלם, אך זכויותיו לא יקויימו כשיגיע לארץ" מוסר לי אבי, דמעה מלחלחת את לחיו, את התשובה שקיבל בביטוח הלאומי. האח, הידד, הכיצד לא חשבתי על זה בעצמי: אם חלילה אפצע בתאונת דרכים או אקלע, לא עלינו, לפיגוע, עדיף לעשות זאת כמה שיותר מאוחר. שנתיים, נניח, אחרי שאחזור. אז כבר אהיה מכוסה. והפנינה הגדולה, היהלום שבכתר: דינו של מי ששילם כדינו של מי שלא. פראיירים לא מתים, הם רק משלמים לביטוח לאומי, ומי שכן מת הוא זה שממשיך לקבל מהם את הקצבה.

מהו אותו מוסד לביטוח לאומי ששמו יוצא לפניו מרחוב מרמורק עד לקווינס? אחת השמועות אומרת שמדובר בקבוצת משקיעים המזרימה בצינורות המקובלים את כספם של האזרחים היישר לרולטת הקזינו של לאס וגאס (הם תמיד הולכים שם על מספר 29 שחור כסגולה למזל ואריכות ימים), אחרת טוענת שחשבונות הביטוח הלאומי של אזרחינו הינם בעצם הבסיס לחברות קש המוקמות באיי קיימן, והשמועה החזקה וכנראה המבוססת ביותר מספרת שהונו של האזרח הנדיב פשוט משמש להקמת עוד פרגולה ונדנדה בת שלושה מושבים בחצרו של יו"ר המוסד בכפר שמריהו. הבלגן חוגג עד כדי כך שאפילו השר מאיר שטרית אומר שהם נראים כמו מכולת. "ששון, תרשום, תרשום, באמא'שלי בשבוע הבא אני סוגר לך את החוב".

בכל ערב מתכנסים להם יושבי חו"ל המפוחדים כשבט צופי הירקון באש לילה ומספרים צ'יזבטים מבעיתים אודות הביטוח הלאומי. "ביז'ו חזר לארץ" אומר פלוני "ובטרם הספיק לחטוף לאטמה עסיסית מגברתני השכונה כבר קיבל מכתב מהביטוח הלאומי ובו נאמר שעליו לשלם 20 אלף שקלים". בטנם של המאזינים מתהפכת בקרבם, ההמבונגר מארוחת הערב מחפש דרכו החוצה בחלחלה למשמע נבכי הבירוקרטיה שעובר הקרבן המסכן. הסכומים משתנים, הם נעים בין ארבעת אלפים לארבעה רבבות. לאיש לא ידוע מה בדיוק נותן ביטוח לאומי, את מי ומה הוא מתגמל (חוץ מאת ג'יבריל רג'וב) אבל המסר ברור: דונט פאק וויט ביטוח לאומי. שיהיו בטוחים, אנחנו לא נשתוק ונרים צעקה השמיימה או לפחות לכלבוטק. גדעון רייכר, היר ווי קאם!