דמי השתיקה של ההסתדרות

א', מאבטח, גילה בתלוש השכר האחרון ניכוי חדש. בנוסף למס ההכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות המוכרים נוכו ממשכורתו גם "דמי ארגון". א' נדהם. בתשובה לשאלתו הציג לו המעסיק מכתב מעו"ד המייצג את ההסתדרות, לפיו בהתאם להסכם קיבוצי שנחתם ב-1995 בין ההסתדרות לאיגוד חברות השמירה החברה נדרשת להעביר להסתדרות "דמי חבר" בסך 0.9% ממשכורת העובד, או רק "דמי טיפול" בגובה 0.7%.

מנקודת מבטו של א' זהו מס לעוד גוף ממסדי. הוא מעולם לא פגש נציג של ההסתדרות, ולא משום שלא הזדקק להגנתה! א' עובד 10-11 שעות בממוצע ביום. בשבוע אחד במשמרת בוקר ובשבוע שלאחריו משמרת לילה, ומיותר לציין ששכרו בקושי מאפשר לו קיום סביר. הוא משלם 25 שקלים עבור שני אוטובוסים בכל כיוון, ומקבל החזר של עשרה שקלים, במקום 20.74 שקלים, כחוק. במקרה הטוב שכרו משולם לו ב-15 לחודש ולפעמים הוא צריך להתרוצץ כדי לקבל את השכר גם אחרי אמצע החודש (החוק מחייב תשלום משכורות לא יאוחר מה-9 לחודש). פעמיים נקנס א' ב-300 ש"ח בגלל איחור קל, שנגרם בשל פקקי תנועה עקב חפץ חשוד. למרות שזהו הסבר קל לבדיקה, איש לא התעניין. לפי החוק רשאי המעסיק לנכות משכר העובד רק את משך האיחור – לא לקנוס אותו. לצערו, א' אינו מרוויח 300 ש"ח אפילו לליל עבודה בן 11 שעות. עפ"י ההסכם הוא זכאי להפרשה לקרן פנסיה, חברת השמירה מתעלמת מכך. בקצרה, ההסכם הקיבוצי בענף השמירה חל על א' רק לצורך ניכוי ממשכורתו.

סיפורו של א' מייצג את שגרת חייהם של רוב עובדי חברות השמירה, הנתונים לשרירות ליבם הרווחת של מעסיקיהם. השומרים הם אנשים מותשים היודעים ש"ככה זה", הם מקבלים את הניכוי הזה בהשלמה - כמו את "גניבת השעות", הקנסות והלנת השכר. א' מנסה למחות על התנאים בענף. הוא היה שמח אם ההסתדרות תנהל את מאבקו. רק מאבק הסתדרותי בשם כל העובדים תגן על העובד המעז להתלונן, אבל ההסתדרות מאפשרת לחברות השמירה לצפצף על החוק באין מפריע. הסכום שהיא מנקה ממשכורתו של א' ושל חבריו אינו "דמי חבר" – אלו "דמי שתיקה". ההסתדרות חותמת על הסכם המבטיח לה ניכויים קבועים מהעובדים - אבל מהעובדים עצמם היא מתעלמת. אחרת, כיצד ניתן להסביר את שתיקתה נוכח התופעה הגורפת של פגיעה בזכויות של העובדים?

בהסתדרות יודעים היטב מה קורה, כמו כולנו, מהתקשורת, מעובדים המתלוננים במועצות הפועלים. במקרה הטוב מסייעים בהסתדרות לעובדים בתביעות פרטניות תחת כללי משחק ברורים וידועים: העובדים מעזים לתבוע רק לאחר שנסתיימו יחסי מעסיק-עובד. עורכי הדין של החברות, המתמחים בדחיית התביעות לתקופות ארוכות, מציעים לעובדים סכומים זעומים, ונציגי ההסתדרות המלווים את העובדים משכנעים אותם להסכים.

תפקידה של ההסתדרות אינו ללוות את העובדים אחד אחד לביה"ד. תפקידה למנוע את ההפרות החוזרות ונשנות של זכויותיהם, לארגן את העובדים ולצאת למאבקים לכיבוד ההסכמים שחתמה. עובדים עקשנים, עובדים שאינם משלימים עם הפרת זכויותיהם ומנסים להקים ועדים מקומיים, מפריעים להסתדרות, כמו לחברות השמירה. את אלו מפטרים או גורמים להם להתפטר בצורה מאוד פשוטה: לא משבצים אותם בעבודה, ואחר כך טוענים שהם שובצו ולא הגיעו. ידוע לנו על מקרה אחד בלבד שבו סייעה ההסתדרות למאבטחים במכון הביולוגי בנס ציונה להתארגן כוועד. הסיוע לא היה אוטומטי ונדרש מהעובדים מאמץ רב כדי לקבל אותו.

המקרה הבודד הזה יכול להעיד על הכלל. בכל הנוגע להעסקת משנה (חברות כח אדם, שירותי שמירה וניקיון) ההסתדרות חותמת על הסכמים שמבטיחים את העברת הניכויים מהעובדים אליה ואת שתיקתה. לא את זכויות העובדים.

חנה זהר היא מנהלת עמותת קו לעובד.