בוש ירוץ שוב. מה עם צ'ייני?

השנה שלפני בחירות לנשיאות שייכת, מטבע הדברים, למפלגת האופוזיציה. המפלגה שבחוץ מנהלת פריימריס, מלבנת את זהותה, בוחרת מועמד ויש אקשן. נשיא מכהן כמעט תמיד יהיה המועמד של מפלגתו בבחירות שבתום הקדנציה שלו, (אלא אם כן זו השנייה המלאה שלו, ואז אסור לו) וגם את סגן הנשיא מדיחים מתפקידו בצמד רק לעתים רחוקות, על משקל "הרכב מנצח לא מחליפים".

אז אולי זה סימן למצבו הנוכחי של ג'ורג' בוש, שבהחלט יש רינונים על כך שאולי מוטב לו להחליף את סגן הנשיא שלו, דיק צ'ייני, במישהו שיוסיף לו נקודות ולא יגרע אותן ממנו. השמועות הגיעו לרמה כזו שצ'ייני עצמו נאלץ היום, בראיון לרשת פוקס, לדחות את הרעיון ולהצהיר "אמשיך לרוץ עם בוש ב-2004".

ב-1992 עמד נשיא אחר בשם בוש בפני דילמה דומה. לסגן הנשיא שלו קראו דן קווייל, ויצא לו שם של אהבל (לא משנה כרגע אם בצדק או לא). פרשנים פוליטיים רבים חשבו שמוטב לבוש האב לזרוק את שותפו לטובת מישהו שיעזור למועמדות שלו. בוש סירב והפסיד בבחירות. קווייל מן הסתם לא עלה לו בבחירות, אבל סביר להניח שגם לא סייע לו למשוך קולות.

כרגע ההערכה היא שיש סבירות נמוכה מאד לכך שצ'ייני יוחלף ב"כרטיס" (המועמדות הכפולה לבית הלבן). אבל למרות זאת כדאי להתעכב על הסיבות שבגללן אומרים יותר ויותר אנשים, גם במפלגה שלו עצמו, שמוטב לבוש לרוץ הפעם עם מישהו אחר.

נעזוב את המדיניות עצמה, שרבים טוענים כי היא בעצם "תוכנית כבקשתך" לתעשיית הנפט והגז הטבעי. העניין הוא שאת מדיניות האנרגיה של הממשל הנוכחי גיבש צ'ייני עם קבוצה נבחרת וסודית. הוא לא מוכן לספר מי ישב בפאנל וגם לא מה נדון שם. מה שידוע הוא שארגוני איכות הסביבה, כמו גם מומחים לאנרגיה חלופית, לא היו שם. צ'ייני עצמו שימש, עד מערכת הבחירות הקודמת לנשיאות, כיו"ר ענקית שירותי הנפט "האליבורטון". עוד נגיע אליה.

סירובו של צ'ייני לגלות את המידע הנ"ל, למרות עניין שנקרא חוק חופש המידע, כבר הגיע לבית המשפט העליון. כאן הסתבך הסיפור עוד יותר, מבחינתו של צ'ייני, כשנודע ששלושה שבועות אחרי שהודיע בית המשפט העליון שהוא מוכן לדון בתיק, שהגישו שני ארגונים נגד צ'ייני בנושא, יצא צ'ייני לחופשה של ציד ברווזים בחברתו של לא אחר מאשר כבוד השופט אנטונין סקאליה, מאותו בית המשפט העליון. סקאליה מסרב בתוקף לפסול את עצמו מהדיון בתיק. לפופולריות של צ'ייני זה בוודאי לא עוזר.

עד שנת 200 שימש דיק צ'ייני כיו"ר חברת שירותי הנפט הענקית "האליבורטון", עד שפרש כדי לרוץ עם ג'ורג' בוש לבית הלבן.

לאחר הפלישה לעיראק קיבלו האליבורטון וחברות הבת שלה חוזים במיליארדי דולרים במבצע השיקום של עיראק לתעשיית הנפט שלה. רוב החוזים הללו ניתנו ללא מכרז, בטענה שמומחיותה של האליבורטון הפכת אותה לחסרת תחליף.

תוך פחות משנה מאז הפלת סדאם חוסיין, הסתבכה האליבורטון בשלוש פרשיות של חיובי יתר (כלומר של הונאת משלם המסים האמריקאי). קודם התברר שהאליבורטון גובה מצבא ארה"ב פי שניים ממחיר השוק על הובלת דלק מכוויית ליחידות בעיראק. האליבורטון ננזפה והבטיחה להחזיר עשרות מיליוני דולרים.

לאחר מכן היה סיפור עם קבלן משנה של האליבורטון, שהוסיף "עמלות" על דעת עצמו. כאן זה היה "רק" שישה מיליון דולר. אחרי זה היה סיפור עם חיוב יתר על ארוחות. 16 מיליון הפעם. אין בכלל ספק שהדמוקרטים יזכירו את כל זה במסע הבחירות. איך שלא מסובבים את זה, זה לא נראה טוב.

אחרי מדיניות האנרגיה יש לנו את סיפורה של ואלרי פליים. ואלרי פליים היתה סוכנת חשאית של הסי.איי.איי, עד שמישהו בבית הלבן החליט לחשוף את זהותה לכמה כתבים ופרשנים פוליטיים, שאחד מהם היה גם טיפש מספיק לפרסם את ההדלפה. לא היתה להדלפה שום עניין לציבור, והסיבה שהיא בוצעה היא שבעלה של פליים, השגריר ג'וזף ווילסון, היה זה שגילה שהנשיא שיקר בנאום "מצב האומה", כשאמר שסדאם ניסה לקנות אוראניום מועשר ממדינת ניז'ר באפריקה.

חשיפתה של אשתו והרס הקריירה שלה היו צעד של נקמנות פשוטה. לאחר לחץ, הורה הנשיא להקים ועדת חקירה כיד לגלות מי בדיוק הדליף. החקירה בנדון טרם הסתיימה, אך מקוורת שונים טוענים שהעקבות מובילים אל אדון בשם לואיס ליב?י, "סקוטר" בפי חבריו. ליב?י הוא ראש לשכתו של סגן הנשיא, דיק צ'ייני.

השערוריה השלישית שיש לצ'ייני סיבה להיות מודאג בגללה היא מחדל המודיעין, שהוביל את ארה"ב לצאת למלחמה בשם הצורך הדחוף להשמיד נשק להשמדה המונית, שפשוט לא היה קיים (כנראה).

גם כאן ניכרות טביעות האצבעות של דיק צ'ייני, שהיה סגן הנשיא הראשון אי פעם שירד למפקדת הסי.איי.איי והתווכח עם מנתחי מידע על ממצאיהם.

גם כאן הוקמה ועדת חקירה, וכאן החקירה רק בחיתוליה, אבל הדבר האחרון שבוש צריך הוא שבאוקטובר ככה יתחילו לעלות שמועות שסגן הנשיא כופף מודיעין כדי שיצדיק פעולה שעליה הוחלט כבר, בלי שום קשר לאמת.

סיבה נוספת היא תיפקודו של צ'ייני לאחר הפיגוע של ה-11 בספטמבר. הממשל החליט אז, מסיבות שאפילו אז לא שכנעו את כולם, להסתיר את סגן הנשיא, מחשש שצפויה מתקפה נוספת שתשאף לחסל את ראשי הממשל עצמם, ולא רק את סמלי העוצמה של ארה"ב.

בשעות שמיד לאחר הפיגוע אולי נראה הדבר כתגובה סבירה, אבל צ'ייני הוחזק ב"מיקום חסוי" במשך שבועות. אפשר להמציא לזה אינספור צידוקים, והם יכולים להיות אפילו נכונים, אבל זה לא נראה טוב, ולא מוסיף לך נקודות במאבק על הנהגה לאומית.

הסיבה האחרונה היא בפשטות שאלה של אישיות. על אף שצ'ייני הוא אדם עתיר ניסיון, הוא משדר קור, התנשאות ורגזנות. אנשים פשוט לא מחבבים אותו. בוש, שיודע היטב לשדר חביבות ועממיות, מאזן אותו בתחום זה, אבל אף פעם לא מזיק שגם בן הזוג למועמדות יהיה אדם שמעורר בבוחרים תגובה חיובית.

מכל הסיבות שלעיל, גברו הרינונים והספקולציות על כך שלא יזיק לבוש למצוא שותף חדש, ושהצוות הפוליטי שלו בהחלט שוקל את העניין.

בדרך כלל, כשאתה נאלץ לדבר בכלל על העניינים האלה, סימן שמעמדך מעורער. אבל רוב הסיכויים הם שצ'ייני אכן צודק. לא בגלל שהסיבות שנמנו לעיל אינן תקפות, אלא מפני שיש מחיר גם להחלפת סוסים באמצע המירוץ. החלפתו היזומה של צ'ייני תהווה הודאה בבעייתיות שלו, ובבעייתיות שהוא הביא לממשל של בוש.

אבל למזלם של הרפובליקאים, האופציה הזו אינה סגורה בפניהם לחלוטין. צ'ייני אינו גבר צעיר, ובלי לאחל לו כל רע חלילה, ניתן בהחלט להעלות על הדעת שמצב רפואי כלשהו ימנע ממנו לכהן בתפקידו. אם יתברר לממשל בוש שאחת השערוריות של צ'ייני הופכת ללוהטת מדי, ייתכן שמצב בריאותו של כבוד סגן הנשיא ישחק תפקיד במירוץ לנשיאות.