אני לא העתיד של המדינה

אני כנראה לא העתיד של המדינה. אני בת 25, סטודנטית, ממוצא מעורב, עובדת בשתי עבודות, משלמת לבד שכר דירה ולימודים. השתייכתי בעבר למעמד הביניים. היום הדבר היחידי שעובר לי בראש זה איך בורחים מכאן. ואני אוהבת את ישראל. הזיכרונות הכי חזקים שלי הם הסיפורים: מצד אחד סבא וסבתא שבנו את תל אביב בשתי ידיים, ומצד שני סיפורי המעברות בירושלים. ביבי, למה אתה לוקח לי את הרצון להישאר ועוקר אותי, ועוד רבים כמוני, מהשורשים?

התוכניות הכלכלית שלך (קשה לספור, כבר הגשת כל כך הרבה השנה) כוללות הורדת המיסים על מוצרי צריכה, הוספת מיסים והעברת תקציבים ליש"ע על חשבון זוגות צעירים. התוכנית הזו כותבת בבירור את התסריט של חיי: אני אתחתן תוך כמה שנים, אעבוד בחצי משרה כי מישהו יהיה חייב לטפל בילד שיחזור מבית הספר (בשתים עשרה בצהריים. שתיים עשרה!). כמובן שיהיה לי רק ילד אחד, כי יותר מאחד זה לא יהיה כלכלי. אני אגור בשכירות עד סוף חיי כי למי יש כסף להשלים את המשכנתא. כשאני אגיע לגיל שישים ושתיים ואפרוש, מרוטה וסחוטה, אני אתגלגל ברחובות עד גיל 70, כי אני לא אהיה זכאית לפנסיה (כי עבדתי רק חצי משרה). ואז, תחסכו עלי את כספי הפנסיה, כי אמות מקור ורעב ומחלות (כי אין כסף לתרופות) הרבה לפני.

מה אתה רוצה? להפוך אותנו לנתינים של פילנטרופים כמו דודו טופז? ואגב דודו, הפילנתרופ האמיתי נותן בסתר, ולא קבל עם ועדה בשידור חי. ואגב ביבי, תודה באמת שהורדת את מחירי הדי.וי.די. יש לי חדשות בשבילך: זה לא משביע. זה לא אכיל בכלל.

ביבי, לא תודה. אם זאת הדרך שלך לטפל בתקציב המדינה אני הולכת. המצב הביטחוני משפיע, בטח, אבל המצב הכלכלי משפיע לא פחות. אתה כנראה חושב שיש"ע זה לנצח ולכן צריך להפנות לשם תקציבים גדולים. אפילו אם יש"ע היא באמת לנצח, עדיין לא כל תושבי מדינת ישראל עזבו את קו החוף, ולא את הגליל או את הנגב. המרכזים הכלכליים לא יושבים ביש"ע. הם בערים הגדולות וסביבם. מי שמתיימר להבין בכלכלה אמור להבין שיחד עם פיתוח הספר, שמשום מה רק ההתנחלויות משתייכות אליו, יש להשקיע במרכז, ולא אחד על חשבון השני.

אתה טוען שהתקשורת מנפחת את מימדי העוני. יכול להיות שהיא הופכת את המציאות לדרמטית יותר, אבל בכל שקר יש מקור של אמת. תעשה לכולנו טובה. תרד פעם לתל אביב. תסתובב באלנבי ובדיזינגוף. ובשוק הכרמל - לשם תלך אחרי רדת החשכה ותראה שם אנשים שמחטטים בזבל. ביבי, תעצור פעם בדרך למעונך בקיסריה בכל הערים "שכוחות האל" האלה, שממרכז כלכלי הופכות למוקדי עוני ופשע.

אני, העתיד של המדינה, לא רוצה לקבץ נדבות ולא לחטט בזבל. מגיע לי קיום בכבוד, מושג שהממשלה שלך אפילו לא מוכנה להגדיר אותו. מזל שיש בית דין גבוה לצדק, שיכפה עליכם להקדיש לזה מחשבה. אבל זה לא עוזר. אתה מקצץ ומקצץ. כאילו אין מחר. העיקר שביש"ע יהיה טוב. כי הם הם העתיד של המדינה.

אני כמוהם שירתתי בצה"ל. אני משלמת מיסים. אני משקיעה בעתיד הכלכלי שלי על ידי לימודים לתואר ראשון. ומנגד, יש אדם וחצי (שר אוצר ושר יס מן במשרדו) ששומט לי את הקרקע מתחת לרגליים. שמרחיק מעבר להישג ידי את המטרות שאני בדרך אליהן כבר כמה שנים. ואני לא לבד. שיחת היום של הסטודנטים באוניברסיטה מתמקדת בלאן ואיך בורחים מכאן. זה מה שאתה רוצה? לזה אתה מוכן להיות אחראי? אני חושבת שלא.

אף אחד לא רוצה לרשום על שמו בריחת אוכלוסייה חזקה כלכלית (או לפחות היהת כזו) ומשכילה. רק לך יש את האומץ. כל הכבוד לך ביבי, שאתה שובר ומרסק אותי ועוד אחרים. אתה מוציא לנו את האויר מהגלגלים. אל תדאג. אם זה ימשך כך, נעוף מכאן גם בכדור פורח, או ברפסודות. כי כאן אין לי עתיד. אתה לא מעריך אותנו. לא כעתיד המדינה, ולא כהווה שלה. תקשיב לנו. זה מה שאנחנו מבקשים. אם אתה לא מעריך את ההשקעה שלי בעתיד שלי, אז למה אני מתאמצת?

הטיפול הממוקד שלך בכלכלה הוא חיסול ממוקד לחברה. אני לא רוצה להיות חלק מחברה מתפוררת. והיא מתפוררת לא רק בגלל ויכוח ימין-שמאל בטחוני. גם בגלל ויכוח ימין-שמאל חברתי. הוויכוח שלנו, השמאל החברתי, איתך, הימין החברתי. לעולם לא ננצח. אז אני פורשת בשיא. כי, כמו שהיטבת להבהיר לי, אני לא העתיד של המדינה.