הסיפור של פרופ' אהוד (אודי) ויינשטיין מתחיל הרחק מכאן, בחוץ המזרחי של ארצות הברית. השנה - 1990. המקום - אוניברסיטת M.I.T שבבוסטון. במסגרת פעילות מחקרית שערך עם פרופ' אלן אופנהיים, חוקר ב- M.I.T, ישבו השניים לשיחה על כוס בירה, ותוך כדי שיתף ויינשטיין את עמיתו בלבטים בהם הוא התנסה. "סיפרתי לו שהרגשתי בזמנו, שבעצם כל תכליתי כחוקר באוניברסיטה מתמצית בלהמשיך ולפרסם עוד ועוד מאמרים מדעיים", משחזר ויינשטיין. "אני זוכר שהוא ענה לי - 'או שתכתוב ספר מחקר בתחום, או שתיקח סטודנט או שניים מתלמידי המחקר שלך ותקימו סטארט-אפ'. לימים הוא אמר לי כי בעצם מעולם הוא לא חשב שאבחר באפשרות השנייה".
מדובר, פחות או יותר, בחלומו של כל סטודנט מתחיל למקצועות ההיי-טק. לסיים את הלימוד, להקים סטארט-אפ ולמכור אותו תמורת מיליונים לקונצרן אמריקני מוכר. לויינשטיין סיפור מעט שונה. את לימודיו סיים מזמן, הוא פרופסור במחלקה להנדסת חשמל כאן באוניברסיטה, ומזה שנים הוא נחשב לחוקר בעל שם עולמי בתחום עיבוד אותות.
למעשה לא היה חסר לו כלום. כפרופסור בפקולטה להנדסה (וראש המחלקה להנדסת חשמל), הקים ויינשטיין ופיתח את תחום עיבוד האותות, מחקריו זיכו אותו במקום של כבוד בקהילייה המדעית הבינלאומית בתחום ובמשך שנים הוא לימד והנחה מספר רב של סטודנטים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים. רבים מהם השתלבו בתפקידי מפתח טכנולוגיים וניהוליים בתעשייה עתירת הידע, וחלקם השתלבו כחוקרים במחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטה ובמסגרות אקדמאיות אחרות.
אלא בשלב מסוים החליט ויינשטיין על שינוי כיוון בחייו המקצועיים. את כל הידע שרכש וצבר במהלך השנים, הוא לקח ותירגם לחברת סטארט-אפ. התהליך הבשיל בשנת 1994. לצורך ההקמה הוא פנה לשני דוקטורנטים שלו לשעבר, דר' מרדכי סגל ודר' אופיר שלוי, שניהם בוגרי המחלקה להנדסת חשמל כאן באוניברסיטה. בהמשך הצטרף גם פרופ' אופנהיים עצמו, הישר מבוסטון. כך הוקמה חברת "ליבית" - Libit Signal Processing, וראשית הדרך לא הייתה קלה בכלל. תחילה עסקה החברה בפרויקטים מזדמנים, ולא הייתה ממוקדת מבחינה עסקית. לצוות ההקמה היה אמנם רקע טכנולוגי חזק, אבל היעדר רקע וניסיון עסקיים.
"למדנו תוך כדי תנועה", משחזר ויינשטיין. "התזמון היה טוב. באותה התקופה החלה תנופת פיתוח משמעותית ברחבי העולם בתחום של תקשורת ספרתית רחבת פס לצורך חיבור אינטרנט מהיר ומגוון רחב של אפליקציות נוספות. תחום זה תאם את היכולות הטכנולוגיות של 'ליבית', ואחרי ניתוח של הזדמנויות השוק החלטנו להתמקד בפיתוח של טכנולוגיה לתקשורת ספרתית רחבת פס על פני תשתית הכבלים, מה שנקרא Cable Mode, לפי התקנים המתקדמים שהתפתחו באותה העת".
במבט לאחור, מגדיר ויינשטיין את האתגרים והמטרות שהחברה הציבה לעצמה, הן בצד הטכנולוגי והן בצד העסקי, כ- "Next To Impossible ". מנגד, קשה היה להתעלם מן האמביציה הגבוהה שאפיינה את חבורת המייסדים. מדובר היה ביחידה מובחרת של מהנדסים, רובם ככולם בוגרי המחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב, שהייתה מוכנה לעשות כל מה שנדרש על מנת להצליח ולעמוד במשימה. זה כלל עבודת פיתוח מאומצת בלוחות זמנים צפופים ביותר תוך כדי השלמת פערי ידע טכנולוגיים, והתמודדות יום יומית עם בעיות ומשברים. "התרבות הארגונית שהתפתחה בחברה הובילה ל - 'Making The impossible Possible', אומר היום ויינשטיין. "לדעתי זה היה המדד העיקרי לכושר הישרדותה של 'ליבית' וליכולתה להצליח".
סוגרים עסקה
בתחילת 1999, ימי הגאות של ההיי-טק העולמי, החלה לגבור ההתעניינות סביב חברת "ליבית" מצד חברות טכנולוגיה מהמובילות בעולם. קונצרנים עולמיים כ"לוסנט", "אינטל" וענקית השבבים האמריקנית "טקסס אינסטרומנטס" (TI) הביעו עניין ברכישת החברה הקטנה מישראל, והצעות שונות החלו להתעופף באוויר. לאחר שכבר נחתם סיכום עקרוני על מכירת החברה ל"לוסנט", תמורת 260 מיליון דולרים, העלו לפתע ב- TI את הצעתם באופן משמעותי, ועל פי פרסומים בעיתונות רכשו לבסוף את "ליבית", ביוני 99, תמורת 365 מיליון דולרים. על פי פרסומים בעיתונות, קיבל ויינשטיין, שהחזיק 21% ממניות החברה, כ- 75 מיליון דולרים. על אף שמדובר באחת העסקאות הגדולות שידע ההיי-טק הישראלי, העסקה כמעט שלא זכתה לכיסוי תקשורתי, בעיקר עקב צנעתם של צוות המייסדים שמיעטו להתבטא בפומבי. לאחר הרכישה קיבל פרופ' ויינשטיין מינוי לעמית בכיר ב- TI. מדובר במעמד שלו זכו עד היום רק חמישה מבין ארבעים אלף עובדי החברה ברחבי העולם.
איך הצלחתם במקום שאחרים נכשלו?
"הרבה חברות שנפלו היו כאלו שהטכנולוגיה אותה יצרו לא הייתה ייחודית, אלא הן ניסו להצטרף לשוק רווי בטכנולוגיות. אבל לא נכון לומר כך על כל החברות, היו ביניהן גם חברות עם טכנולוגיה ייחודית מצוינת, שעקב האווירה הקודרת נוצר אפקט פסיכולוגי חזק מאוד שהשפיע ומנע ממשקיעים להשקיע גם בחברות טובות. המשבר עדיין לא מאחורינו, אבל יש כבר ניצנים להתאוששות ואני אופטימי".
לאחר סיום עידן "ליבית" בחייו, חזר פרופ' ויינשטיין לפעילות האקדמית, וכיום הוא מחלק את זמנו בין המחלקה להנדסת חשמל בה הוא ממשיך לעסוק במחקר, בהוראה ובהנחיית סטודנטים, לבין חברת TI בה הוא עוסק בעיקר בפיתוח טכנולוגי - עסקי.
במקביל, הוא מסייע לאוניברסיטה בתרומות לפיתוח. בתיווכו, נחנכו בדצמבר 2002 במחלקה להנדסת חשמל שתי מעבדות לעיבוד אותות בעלות של כ- 400 אלף דולר, תרומה של TI . האחת היא מעבדת לימוד לתואר ראשון והשנייה מעבדת מחקר. "אפשר לומר שבפועל מתקיימת הפריה הדדית בין עולם הטכנולוגיה לאקדמיה", אומר ויינשטיין. "התרומה היא הדדית, והיחשפות האקדמיה לטכנולוגיה המתקדמת מעניקה יכולת להגדיל את האתגרים. הקושי הגדול ביותר של האקדמיה בפיתוח יידע ייחודי נובע בראש ובראשונה מעלויותיו הגבוהות, וכאן נכנסות לתמונה חברות הטכנולוגיה המובילות".
Teza1@walla.co.il