עוד לפני שסיימו לספור את כל הקולות בניו המפשייר, ולקראת הפריימריס שייערכו בשבע מדינות שונות ביום שלישי הקרוב, אמר היועץ הפוליטי ג'יימס קארוויל את משפט המפתח: מישהו, חוץ מג'ון קרי, חייב להתחיל לנצח כאן פריימריס, אחרת הסיפור גמור.
זה נכון לא מבחינה מספרית גרידא, שכן הניצחונות של קרי הושגו במדינות קטנות, המספקות ביחד מעט יותר מאחוז ממשתתפי הוועידה. אבל אם קרי יזכה גם בכל או אפילו רוב הפריימריס של יום שלישי הקרוב, המומנטום שלו יתחיל להיות רציני באמת.
הסיבה לכך שניצחונות בפריימריס נושאים איתם יותר משמעות מאשר מספר הנציגים שמעורבים בהן, היא האפשקט שהן יוצרות. זכיה בפריימריס משפיעה על התפישה הציבורית לגבי חוזקם של מועמדים, ודבר זה משפיע על יכולתם לגייס תרומות. כסף הוא הנשק העיקרי במערכת בחירות, ובעלי הממון מהססים לתמוך במועמד שנראה חסר סיכוי.
לכן מתגבר כעת הלחץ על המועמדים האחרים להתחיל לרשום לזכותם ניצחונות בטבלה. הווארד דין, שהפך תוך שבוע מהפייבוריט הכבד למי שאפילו מקום שני בניו המפשייר, בהפרש 13%, היווה הישג עבורו, חייב לנצח איפה שהוא. לא ממש משנה איפה, כדי לחזור ולהיראות כבעל סיכוי. כך גם ווסלי קלארק, שחוסר ניסיונו הפוליטי נחשף בעת שסיים שלישי בניו המפשייר, למרות המאמץ העצום שהשקיע שם, ולמרות שוויתר על איווה כדי להתמקד בהתמודדות זו.
הקרב על המצביע השחור
ג'ון אדוארדס, הסנאטור מצפון קרוליינה, חייב לנצח בדרום קרוליינה, המדינה השכנה בה נולד. אדוארדס הוא אחד משני המתמודדים היחידים שמוצאו בדרום (ווסלי קלארק הוא השני) והוא היחיד שמדבר במבטא דרומי. רק ניצחון, או לפחות מקום שני חזק בדרום קרוליינה ייתן לו סיבה ריאלית להישאר במירוץ. אדוארדס כבר החל להתכונן לאתגר כשירד לדרום קרוליינה מיד לאחר הפריימריס בניו המפשייר והבטיח לבוחרים שם שהוא (בניגוד למועמדים האחרים) לא ישכח איפה המדינה נמצאת יום לאחר הפריימריס שלה.
הפריימריס בדרום קרוליינה יהיו גם הראשונים במדינה עם אוכלוסיה שחורה ניכרת (קרוב למחצית המצביעים בפריימריס הדמוקרטיים), וההתמודדות שם תהווה מבחן ראשון למועמדים בנוגע ליכולתם לשכנע את הבוחר השחור. מועמד השוליים אל שארפטון צפוי לרשום שם הישג משמעותי ראשון לא לנצח אבל אולי לסיים על הפודיום, או לפחות בתוצאה דו ספרתית ואם המאבק על המועמדות לא יוכרע לפני וועידת המפלגה, ייתכן שהוא יהיה במצב למכור את הנציגים "שלו" למרבה במחיר.
ג'ו ליברמן, המועמד היהודי מקונטיקט, צפוי לפרוש מהמירוץ אם לא יצליח לנצח בהתמודדות אחת לפחות ביום שלישי הקרוב, או לחילופין לזכות במקום השני בכמה מהן.
בחודש הבא: ניו יורק וקליפורניה
עם זאת, יום שלישי הגדול באמת לא יהיה זה הקרוב, אלא בדיוק חודש לאחר מכן, בשניים במרץ. אז ייערכו פריימריס בעשר מדינות, כולל מדינות עתירות אוכלוסין ונציגים כגון קליפורניה (370 נציגים לוועידת המפלגה), ניו יורק (236) ואוהיו (140). יש סיכוי שהמאבק כולו יוכרע כבר באותו יום, עוד לפני הפריימריס במדינות גדולות כמו פלורידה, טקסס ואילינוי.
כמה מלים על השיטה של הפריימריס: המועמדים מתמודדים על הכנסת נציגיהם לועידת המפלגה, שתתכנס באוגוסט ותבחר את המועמד שלה לנשיאות. בוועידת המפלגה ישתתפו סך הכל 4,321 נציגים, וכל מדינה שולחת לוועידה נציגים בהתאם לגודלה היחסי ולשיעור המצביעים הדמוקרטים שבה (כפי שמשתקף בשלוש הבחירות האחרונות לנשיאות). הרפובליקנים עושים את זה בשיטת "המנצח לוקח הכל" מי שמנצח במדינה מסוימת לוקח את כל הנציגים שלה. זה דומה מאד לאופן שבו מי שמנצח במדינה כלשהי מקבל את הנציגים שלה ל"מכללת האלקטורים", שבוחרת את הנשיא. כך ייתכן שמועמד זוכה ברוב הקולות, אבל לא ברוב האלקטורים כפי שקרה לאל גור בבחירות 2000.
הדמוקרטים מעדיפים שיטה יותר ייצוגית, שבה גם מי שמסיים במקומות שני ושלישי מקבל נציגים לפי שיעור המצביעים עבורו. נציגי המדינות מהווים בסך הכל 3,520 נציגים, או מעט יותר מ-80% ממשתתפי הוועידה. בנוסף להם משתתפים בוועידה גם חברי מועצת המפלגה הלאומית, מושלים, חברי וקונגרס וסנאט דמוקרטים ובכירי מפלגה נוספים בעבר ובהווה.