דמוקרטיה ישירה לאללה

דמיינו לעצמכם מדינה אוטופית: בוקר יום ראשון, חברי הכנסת הנכבדים מגיעים למשרדיהם אשר בבירה, פותחים את האינטרנט, מתעדכנים בתחזית האסטרולוגית היומית, במזג האויר ובחדשות. הם נכנסים לידיעה חדשותית ומשוטטים לתחתית העמוד לבדוק את תגובות הגולשים. הם מכירים את החדשות, הם עושים אותם. אבל הם בודקים משהו אחר: מצב הרוח הציבורי.

שר האוצר נכנס לידיעות כלכליות ומשוטט לאזור התגובות כדי לבדוק האם התוכנית הכלכלית שלו עוברת בציבור; יו"ר למעמד האישה מתעניין בעיקר בעמדות הנשים; יו"ר הכנסת בודק מה חושב העם שבחר בו על תפקוד הכנסת.

לאחר בוקר עמוס בישיבות וארוחת צהריים קלה במזנון הכנסת, שם דיסקס את מה שלמד מהתגובות באינטרנט עם עמיתיו, מקדיש נבחר הציבור שעה לאזרח: הוא פותח עמוד צ'ט או נכנס לפורום אינטרנטי ומשוחח עם הקוראים על הנושאים הבוערים. הוא מסביר למשל את היתרונות של חוק שהתקבל היום בנוגע למיסוי. הוא שומע את דעות המשתתפים בשיחה. כאשר הוא חוזר לעמיתיו הם מנסים יחד לפתור את הבעיות שהעלו האזרחים איתם שוח באינטרנט. אין צורך כבר לצאת מהמשרד, עד סוף היום.

אוטופיה, לא? זה, כמובן לא קורה, וחבל, כי נבחרי הציבור יכלו לדעת הרבה יותר על החברה אותה נבחרו לשרת. לו היו משוטטים מדי פעם בתגובות הגולשים היו רואים אולי את התוצאות המחרידות של ישיבתם בכנסת: הימין והשמאל הפכו לקיצוניים יותר; חלק נרחב מהציבור נפגע מתוכניתו של שר האוצר; שינאת המיעוטים עולה כפורחת; הבוז ליושבי יש"ע גובר; השפה הולכת ונעשית דלה; ואולי העדות הכי מזעזעת למצב החינוך במדינה היא כמות שגיאות הכתיב שישנן בתגובות הגולשים.

תוכנית ההתנתקות של שרון אינה היחידה. מזה זמן מופעלת תוכנית התנתקות חד צדדית נוספת – ציבור הנבחרים בחר במודע להתנתק מהבוחרים שלו, וזה עובד מצויין. עד כדי כך הניתוק הוא עמוק, שהם כנראה חושבים שלא מגיע לציבור מידע על פעילותם (החוקית והלא חוקית). והם גם לא מנסים להיות עם יד על הדופק. תוכנית התנתקות זו היא ההצלחה הגדולה של הכנסת המכהנת.

הכנסת והממשלה הפכו לאטומות לציבור. אם נבחן עכשיו, לאחר שעבר תקציב 2004 , את הסערה הציבורית שהתרחשה סביבו באינטרנט נראה שבעצם הכנסת העבירה את חוק התקציב תוך התעלמות מוחלטת מדעת הציבור. בעיני הכנסת התקציב הוא טוב והעברתו היא הצלחה. הציבור חושב שהתקציב הוא רע: לחינוך, לתרבות, למעמד הביניים שנמחק במהירות, לשכבות החלשות, לעסקים הקטנים, כמעט לכל מגזר במדינה. אבל נבחרנו פשוט לא מודעים לכך.

האינטרנט כמדיה של תקשורת חדשה פתח בפנינו עולם ומלואו, כולל נתיב חדש לבטא את עצמנו. כל ישראלי, בתל אביב או בזימבבואה, יכול להגיב ולהביע את דעת, להציע שיפורים ולשלוח כתגובה. אנו שידרגנו את הדמוקרטיה, אבל נבחרי הציבור עוד לא גילו את השדרוג הזה ואת חלון ההזדמנויות שהוא טומן בחובו. השיטה הייצוגית, המתחייבת מפאת כמות האוכלוסייה, אולי עבדה טוב מאד לפני כניסת האינטרנט כבמה לדיון ציבורי (וגם זה מוטל בספק…). אבל האינטרנט חי ובועט ומבטא את חוסר שביעות הרצון של הציבור מכל חלקי הקשת הפוליטית והחברתית. לא רק האליטות, יותר ויותר אנשים מוצאים לנכון להגיב לחדשות. אבל נבחרי הציבור פשוט לא שם כדי לשמוע.

אני מציעה לכולם, ובייחוד לנבחרי הציבור היושבים בכנסת ובממשלה להיכנס לאתרי החדשות באינטרנט וללמוד משהו על החברה בה הם מושלים. לראות ולשמוע אותנו בבמה חדשה זו. אני מאמינה שבכל משרד ממשלתי ישנו מחשב המחובר לאינטרנט. ישבו נא נבחרי הציבור שלנו, ויטרחו להפעיל את המחשב ואת העיניים ואולי אולי גם יפעלו בהתאם.