גיבור - שי גולדן כותב על סרטו של הבמאי הסיני ז'אנג יימו

מאז "נמר דרקון", נדמה, כולם מנסים לעשות את ה"הנמר דרקון" הבא. ואמנם, "נמר דרקון" היה אחת מפסגות הקולנוע הסיני ופתח את האשנב של הקולנוע הפיוטי ושל סצינות האלימות הליריות, היפות להדהים, אל הצופה המערבי. "גיבור", סרטו של הבמאי הסיני המוכח והמצליח אצל הקהל המערבי אנין הטעם ז'אנג יימו ("הדרך הביתה", "כנופיות שנחאי"), נדמה כמו וריאציה על "נמר דרקון".

רק וריאציה, מכיוון ש"גיבור" אמנם משופע בכמה מהסצינות החזותיות ועוצרות הנשימה ביותר שנראו לאחרונה על המסכים, וגם מכיוון שהשימוש שעושה יימו בשילוב בין צילום, כוריאוגרפיה, מוסיקה וסמלנות הוא לא פחות ממבריק. לא פחות ממבריק, אבל עדיין – מוצלח פחות מ"נמר דרקון". סליחה על הטרחנות, ועל החזרה אל "נמר דרקון", אבל כל צופה ב"גיבור" יהיה אנוס להעמיד להשוואה את הסרט הזה עם אביו המיתולוגי, גם אם המבוגר ממנו רק בשלוש שנים.

סיפור העלילה של "גיבור" משלב שלושה ז'אנרים: המיתולוגיה הסינית, סיפור התעלומה/חידה, הנפתרת בהדרגה וסיפור אהבה טראגי. לפני 2000 שנה, בעידן בו סין עדיין לא הייתה קיסרות אלא מפולגת לשמונה ממלכות מסוכסכות, משל באחת הממלכות המלך ז'יאו, האכזר מכולם ובעל הצבא החזק מכולם. ז'יאו זה זמם להכניע את כל יריביו ולאחד את הממלכות לקיסרות אחת, תחתיו. אלא שתושבי הממלכות שטעמו את נחת זרועו במשך שנים רבות הבינו כי אין בידיהם להכניע את צבאו וכי הדרך היחידה לגבור עליו היא לחסלו.

למשימה נשלחו שלושה לוחמים אמיצים ומופלאים, כל אחד אמן חרב וסיף חד פעמי בתחומו. שמים, פתית שלג וחרב שבורה היו שמותיהם. אולם בתוך השילוש המופלא הזה נתגלע קרע על רקע רומנטי. אתם מבינים – פתית שלג היא אישה. מכל מקום, השלושה נכשלו במשימתם ולתמונה נכנס איש חרב מסתורי ושתקן שהצליח לגבור על כולם וכעת ניצב בפני המלך, כדי להושיט לו את חרבותיהם, הוכחה לניצחונו ולזכות בפרס: אדמות, זהב ונשים ואת הזכות לעמוד במרחק עשר פסיעות מהמלך. בנקודה זו נפתח הסרט.

לא נכביר מילים מעבר לכך כדי לא לפגום בהנאה של אלה שלא צפו בסרט – אולם נאמר כי מנקדה זו הכל הולך ומסתבך. סיפור המסגרת הגלוי הופך לרשת של תככים, סודות, שקרים וסוף אחד, מפתיע משהו. אבל גולת הכותרת של הסרט הם הקרבות המפוארים, שלפרקים מצליחים לפקוח את עיני הצופה בתימהון. אבל לקראת הסוף, כאשר מבין הצופה כי הסיבה היחידה לשמה התכנסנו כאן היום היא כדי לשיר את האסתטיקה של האלימות הנהדרת הזאת, הוא מאבד עניין בקרבות ומבקש את נפשו לדעת, לאן הולכת העלילה הזאת לעזאזל?

בנקודה זו נכשל הבמאי, כאשר הוא מעדיף שוב ושוב (ושוב) להצהיר על מאוהבתו בשלכת האדומה בסין, בתכלת האגמים ובלובן המדבר – במקום לקדם את הסרט לקראת שיאו בקצב מואץ, כדי לשמור על אלמנט המתח. כך הופכים הקרבות המפוארים לנדנודים מעיקים בדרך לפתרון החידה. אפשר שמדובר בקצב התנהלות שונה מזה אליו אנו רגילים בסרטי פעולה הוליוודיים, אולם "גיבור", שאורכו רק 90 דקות, מצליח להפוך לממושך הרבה יותר מאורכו בשל שימת הדגש המוגזמת על סצינות הקרב.

פרק התוספות לסרט מהווה הפתעה מרעננת ומציג פרק מעניין ומאלף של מאחורי הקלעים, ראיונות עם יוצרי הסרט וסרט דוקומנטרי מחכים. בסיכומו של די.וי.די, "גיבור" מותיר את הצופה עם תחושת אכזבה – הן בשל התחושה כי הונחה הקרקע ליצירה כבירה באמת, והתוצאה לעומתה הייתה בינונית משהו, והן בשל ההכרה כי לא משנה מה איכות הטכנולוגיה העומדת לרשותו, הנאה שלמה מ"גיבור" ניתן להפיק רק בקולנוע, על מסך ענק. ממש.