ענבל גבריאלי מול גילה גמליאל – סיבוב שני

ענבל גבריאלי. בת 28. לומדת לקראת תואר ראשון במשפטים ובמנהל עסקים. דוברת עברית ואנגלית. השתחררה מצה"ל בדרגת רב"ט, לא מצוין באיזה תפקיד שירתה. מכהנת בכנסת ה – 16 מטעם סיעת הליכוד וחברה בוועדת הכנסת, ועדת החינוך והתרבות, הוועדה לביקורת המדינה, הוועדה למאבק בנגע הסמים, הוועדה לזכויות הילד וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. (מתוך אתר הכנסת)

יומיים לאחר שנודעו תוצאות הפריימריס בליכוד סיפרה חני קים ב"הארץ" (13.12.02) על הקשר בין דני נווה וראובן גבריאלי – "איל הימורים ובתי קזינו". ראובן גבריאלי הוא דודה של ענבל גבריאלי והאדם שתואר כמי שהחליט להצטרף לעגלת הדילים והמחנאות בליכוד במטרה להעניק לאחיו מתנה: מקום בכנסת לענבל, האלמונית עד אז, בתו בת ה-27. הציר שנוצר במטרה לקדם את ענייניה של ענבל כונה בפי קים, "דיל גבריאלי-אלפרון-אפל-סולמי". כן, מאחורי השמות האלה מסתתרים האנשים ההם. התגובה הראשונה של כלי התקשורת לבחירתה של גבריאלי במקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת (29 – ששונה אחר-כך ל – 30) הייתה הלם בנוסח "אלוהים אדירים, האם כל ריקא אנונימי יכול להיכנס לכנסת?" לצד איזכור עברה כמלצרית, ימי פקידותה בגלי צה"ל והתייחסות להופעתה חיצונית, מותגה גבריאלי בתודעה כ"בת של" וכתוצר של מציאות – אשר לא בטובתה ולא בשליטתה – נכרכה בשמה והפכה לסמל של עקמומיות.

מכל מקום, לתקופה של שבועיים בערך, הפכה גבריאלי הצעירה לכוכבת מובילה באייטמים ראשיים בעיתונים שהרוח העולה מהם הייתה משהו בסגנון "כך סידרה לי המשפוחה מקום בכנסת". הארץ רעשה וגעשה וענבל התראיינה ליומן שישי בערוץ השני, במה שתואר כ"ראיון בלעדי" (ללמד הן על זילות המושג והן על ממדי המגה סלבריטאות שניתרה אליהם באחת) והייתה נעימה מאוד למראה ולמשמע ונמנעה מלחשוף את האיכויות שהפכו אותה לחברת הכנסת הצעירה והמדוברת ביותר בישראל. לפחות בהתחלה, הדיבורים עליה הדיפו ריח חמוץ.

ב – 22.11.02 התלוננה במשטרה הוונאבי-ח"כ שנכשלה, נחמה רונן, ובקשה לבדוק את הקשרים לכאורה בין שלומי עוז, מוסא אלפרון ומשפחת גבריאלי לתוצאות הפריימריס בליכוד ולצמרת הליכוד. העניין הסתיים בלא כלום. אותה צמרת ליכוד, אגב, הטתה את מפרשיה הרחק מהרוח שנשפו שלומי עוז ומוסא אלפרון וטשטשה (בין אם בגלוי, בין אם בחצי פה) את הקשרים שלה לנפשות הפועלות. השמות שלומי עוז ומוסא אלפרון הפכו מאז למוקצים ומגונים בפי בכירי הליכוד, אבל השם גבריאלי דווקא חדר, ואפילו מהכניסה הראשית. להלן: מליאת הכנסת.

ב – 24.12.02 עלה שמה של גבריאלי פעם נוספת לכותרות בהקשרים שליליים באחד מספיחי הפרסומים למהומת הפריימריס בליכוד. דווח כי עובדי בית הנשיא שכנעו חברי מרכז ליכוד להצביע עבור ענבל, בניגוד להוראות התקש"יר, האוסרות על עובדי מדינה להיות מעורבים במשחק הפוליטי. יומיים לאחר מכן דיווח "מעריב" כי בישיבת הוועדה המיוחדת למעמד האישה בכנסת, ביקשה ח"כ (דאז) יעל דיין מהנוכחות להציג עצמן וכי "גבריאלי מיהרה להימלט מהמקום בדלת האחורית, כשהיא על סף דמעות", כינויה של גבריאלי בפי הפוליטיקאים, נטען שם, היה "הילדה". תנו דעתכם לרצף הלשוני של התייחסות "מעריב" לגבריאלי: "מיהרה להימלט", "דלת אחורית", "על סף דמעות", "ילדה". ענבל גבריאלי שבאה ועולה אל הציבור לראשונה היא ענבל גבריאלי שכולה חולשה.

ואמנם, חולשה זו, דיבור זה על גבריאלי כאילו שאינה נוכחת, כאילו שאינה קוראת עיתונים, הגיע לשיאו הסאב-טקסטולי והסימבולי משהו, כאשר פורסם כי רוני מילוא ולימור לבנת ערכו ביניהם התערבות כמה מנדטים ישיג הליכוד בבחירות הקרובות. מילוא הימר על פחות מ – 30, לבנת על יותר. התוכן המפורש של ההתערבות: האם ענבל תיכנס לכנסת? גבריאלי הפכה לקו מים, לסימן ולתופעה שבאמצעות הדיבור עליה השמיעו גם חברי הליכוד את הביקורת האילמת על חרפת הפריימריס.

בערב תוצאות הבחירות לכנסת, ולאחר הניצחון הסוחף של הליכוד, יוחסה לגבריאלי התבטאות ראשונה שאינה תלויה בקשריה או בהיעדר כישוריה. גבריאלי אמרה לחדשות ערוץ 10 כי הייתה רוצה לראות ממשלת אחדות רחבה שתכלול הן את שינוי והן את ש"ס. ריאל פוליטיק, הסתמן אז, כסימן לבאות, לא יהיה הצד החזק של נוכחותה הציבורית.

ב – 11.2.03, מעט לאחר שהושבעה לכנסת, התייצבה גבריאלי בקורס מטעם הפרלמנט הישראלי עבור חברי הכנסת החדשים, ללימוד אורחות וכללי המשכן. אתר החדשות של וואלה! גרס כי היא "משכה את מרבית תשומת הלב". להזכירכם, במפגש השתתפו גם אחד, עמרי שרון ואחת, גילה גמליאל.

ב – 19.2.03 פרסם דן שדור מאמר בוואלה! תרבות שכותרתו "ילדונת" וכתב בו, "בסופו של דבר, ענבל היא משלנו, הצעירים, ואפשר אולי לקוות שתפעל למעננו". והוסיף – בסוגיית היכרותו עם עומר קריגר, ששירת עם גבריאלי בגל"צ (שם הייתה עובדת רס"ר) ואף יצא עימה: "הידיעה שאני מכיר מישהו שטחן חברת כנסת, ממלאה אותי בביטחון. אני לא מכיר אף אחד שניקנק את דליה איציק, אני לא רוצה להכיר אף אחד שעשה את גילה גמליאל".

איזכור זה ואחרים דומים לו בצמוד לגילה גמליאל הפכו את השתיים ליריבות בעיני כלי התקשורת והציבור ואת השתיים לצ'ילבות. רצו אם לאו, רחשו איבה זו לזו או לא, האיבה ביניהן הוצאה מידיהן והועברה לידי המסקרים אותן. במפגש של שדולת הנשים בכנסת אמרה ענבל, "אילו הייתי גבר אף אחד לא היה מתעסק עם העקבים המחודדים שלי. אילו הייתי גבר אף אחד לא היה מזכיר את העובדה שבתקופת הלימודים עבדתי כמלצרית ולא היה מכנה אותי 'ילדה'". ללמדכם כי הקרקס התקשורתי בו הייתה אנוסה לשמש ככדור ג'אגלינג, לא עבר מעל לראשה. עוד הוסיפה באותו מעמד: "אני יושבת במקומי הודות לאפלייה מתקנת". אז השוויצה חברת הכנסת גמליאל שהיא עצמה לא הייתה זקוקה לאפלייה שכזו ועל כך נענתה בראסיה מילולית מבית גבריאלי, שלימדה אותה כי אילו הליכוד היה זוכה ב – 12 מנדטים בלבד, הייתה מוצאת את עצמה מחוץ לפרלמנט. תגובתה של גמליאל לזובור המילולי לא תאחר לבוא.

אם גילה גמליאל הצליחה להמאיס את עצמה על רוני בראון ועל גברים אחרים מהתאחדות הסטודנטים, הרי שנדמה היה כי ענבל, אפשר בשל הופעתה החיצונית, אפשר בגלל דמות הקשוחה מהצ'חונה שנכסה לעצמה, הקימה עליה דווקא עוינים ממין נקבה. בחודש מאי התגלע בינה לבין ח"כ יולי תמיר מסיעת העבודה עימות בוועדת הכנסת לחינוך שהביא את תמיר להזכיר לגבריאלי: "כאן זה לא הקזינו של אבא שלך – לא מהמרים על חיי הילדים". גבריאלי, המומה במקצת, שמרה על סטואיות דיפלומטית (אל דאגה, גם אורכו של הפתיל הזה מוגבל, יוכיח העתיד) ואמרה בתגובה: "אין שחר ואין בסיס לאמירות, איני מתכוונת להיגרר לרמה כה נמוכה, אלא להתרכז אך ורק בעבודה". היא הגישה תלונה לועדת האתיקה של הכנסת, אך נראה שהחליטה גם לעשות כל מאמץ כדי להביא לאיזכור שמה בהקשרים אחרים מ"הקזינו של אבא שלך" ומ"העקבים המחודדים שלי".

ב – 21.5.03 התחילה גבריאלי במהלך להתנתקות תדמיתית מעצמה הישנה ונפגשה עם שר האוצר, בנימין נתניהו, לשיחת תדרוך בעניין סעיפי התוכנית הכלכלית החדשה שלא נשאו חן בעיניה. היא יצאה משם עם ההחלטה להקפיד על משמעת סיעתית, חרף הסתייגויותיה.

שבוע לאחר מכן, כאשר המשמעת הסיעתית המדוברת מהווה עילה להתנגשות, נגררה להתכתשות עם הנמסיס שלה, גילה גמליאל, על רקע סירובה של זו לציית לאותה פקודת יום קואליציונית. גמליאל חשפה שיניים לעומתה, כשהיא מנסה לפגוע בגבריאלי בנקודת התורפה שלה: "ההבדל בינינו", ניתחה גמליאל, "הוא שאני נבחרתי בזכות ולא בחסד". ולפרשנות בגוף הטקסט: אני נוהגת בחירות פרלמנטרית ופוליטית מכיוון שאני נהנית מחוסר מחוייבות לאיש. את (גבריאלי) כנועה וצייתנית מכיוון שאת יודעת מהי המוטוריקה שהניעה את הגעתך לכאן מלכתחילה: פאפא וחבורתו. וסאב-טקסט נוסף מבית גמליאל: אל תתעסקי איתי. ובנוגע למשבצת הדמות הנשית של עתיד הליכוד, את מסתכלת עליה, קוראים לה גילה גמליאל.

ב – 3.6.03 התפוצצה פרשת ההצבעות הכפולות, שנתעוררה כתוצאה מהחשד שעלה כי ח"כ יחיאל חזן הצביע במקומה של גבריאלי כשזו נעדרה מאחת ההצבעות על, נכון, התוכנית הכלכלית. אותה תוכנית שבעטייה התנגשה עם גמליאל ודרשה הסברים מנתניהו, כזכור. גבריאלי הודתה כי נעדרה ממספר הצבעות ומחשב הכנסת שהצביע על כך שמישהו אחר הצביע במקומה הפך את שמה לתוסף הכרחי בכל פעם שהוזכרה מאז פרשה אומללה ומעט מגוחכת זו בכלי התקשורת.

כעבור שבועיים המשיכה ענבל בקמפיין למיצוב גבריאלי כדמות פוליטית לגיטימית וכאישה שמצאה את האג'נדה שלה והצטרפה לעתירה של 39 חברי כנסת אחרים נגד העלאת ערוץ "פלייבוי" לאוויר. בין החותמות על העתירה: צי'לבה גמליאל. אבל הספין טרם הושלם וב – 16.7.03 ניסתה גבריאלי לתפוס טרמפ על אחד הסוסים המדוברים ביותר של השנים האחרונות: מאבק האמהות החד הוריות, והזמינה כמה עשרות מהן למשכן. הכיוון היה טוב: מיתוג של גבריאלי כבעלת נפש חברתית רגישה, אולם העניין הסתיים במהומה אלימה וחלק מהאורחות הוצאו מהמשכן בכוח. פרוייד היה בוודאי חוגג על סעיף זה בביוגרפיה הפוליטית שלה.

אולם נראה כי יותר מכל חשה גבריאלי בנוח בחיקו של הימין הניצי – מקום מפלט מוכר לכל פוליטיקאי צעיר או אנונימי (ע"ע: ח"כ גלעד ארדן, שנהנה משתי התכונות) שמנסה לגזור קופון פופולאריות זול ומהיר בקרב ציבור מצביעי הליכוד. ואמנם, בחודש אוגוסט החליטה לעלות, באופן תמוה, אשר נראה יותר כמו קפיץ שנתבלבל מקפיציותו עצמו, להר הבית בתשעה באב. שותפה למסע אל קודש הקודשים: ח"כ יחיאל חזן, הקולגה שלה לפרשת ההצבעות הכפולות. היוזמה הילדותית והסהרורית משהו (מצ"ב הוכחה: שר המשטרה, צחי הנגבי, ביקש ממנה לשקול את ההחלטה מחדש) נתקלה בביקורת ציבורית קשה. לשיאם הגיעו הדברים בטקס השפלה טלוויזיוני שהעביר לשני העולים לרגל דובי גילהר בתוכנית הבוקר של ערוץ 2. גבריאלי נקלעה, בעל כורחה ושלא בטובתה, לסיטואציית שעשועון ידע בנושא הר הבית ולמותר לציין כי הישגיה היו מעט מגוחכים, לבטח עבור נאמנת הר הבית. לבסוף החליטה לסגת מהרעיון והותירה את יחיאל חזן להתפדח בשמש הקופחת.

בדיוק כשהיה נדמה כי הציבור יתחיל בעת הקרובה לעסוק בכישורי ייצור המהומות של גבריאלי ועוצמת נאמנותה להר הבית, שב הייחוס המשפחתי לרדוף אותה. בדיון שנערך ב 29.9.03 בוועדת הספורט של הכנסת בעניין ההימורים הבלתי חוקיים בספורט, עלו שמותיהם של אביה ודודה כמי שנמצאים בין האחראים להימורים אלה. במקום לשבת במקומה ולהרהר כיצד להעלות את קדושת קבר יוסף לתודעה הציבורית, בחרה גבריאלי לשלוח את עוזרתה הפרלמנטרית להציץ בחומר החקירה שנוגע לפרשה. להגנתה טענה כי הדבר נעשה "מתוך סקרנות". עוד לפני ששכחו הדי הגיחוך הציבוריים ואלה של חבריה למשכן בתגובה לתגובה פנתה במכתב לחבריה בכנסת בו ביקשה מהח"כים: "הניחו לבני משפחתי! (סימן הקריאה במקור) אין לכם אומץ וחכמה להתמודד אתי ולכן אתם מרמים ומשקרים". בהמשך שפכה אור על הטקטיקה התקשורתית שלה: "מדיניות ההבלגה בה נקטתי הייתה לא נכונה". נוויל צ'מברליין בעצמו לא היה יכול לנסח זאת טוב יותר.

רגע לאחר שנתבשרה כי ועדת הכנסת החליטה לרשום לח"כ יולי תמיר "הערה" בגין הערתה לגבריאלי מהחורף שעבר, מצאה עצמה בחזית הח"כים הצעירים והלהוטים אלי מדיה בליכוד המצהירים כי אינם רואים בעין יפה פינוי ישובים, ובאופן כללי, הצטרפה לאזהרות לראש הממשלה שלא יעז להתעלם מהם ומחברי המרכז שהם מייצגים. היא אף צוטטה בהתבטאות פוליטית נדירה אך ברורה כשאמרה: "איבדתי את האמון בשרי הליכוד, משום שהם מובלים על ידי 15 השמאלנים של 'שינוי'". ציון ליכולותיה בתחום הריאל פוליטיק ניתן לה כבר בראשית הכתבה. אין טעם לחזור על כך.

שני אקורדים ציינו את סיום שנתה הראשונה של גבריאלי בתודעה הציבורית: העצה שנתנה למספר חוסות במוסד לעבריינים צעירים, להתלונן על המדריכים שלהן וחבירתה לקבוצת העשרה – 10 חברי ליכוד המאיימים לפרוש מהליכוד אם יעז שרון לפנות את מיגרון. בין העשרה, כזכור, גילה גמליאל.

אם להיות הוגן, סיכוייה של גמליאל להפוך לדמות פוליטית שתלווה את חיינו בשנים שלאחר קדנציית הבתולין של השתיים בכנסת, טובים בהרבה משל גבריאלי. גמליאל, למרות הנטייה שלה להתפלש בתסבוכות דמיקולו ובפרשות קיקיוניות, נדמית כבעלת כישורים פוליטיים מחודדים משל גבריאלי וכפרסונה דעתנית ומגובשת בהרבה, גם אם פתטית לא אחת. התבונה בה מינפה את עצמה, בצוותא עם כהונתה בוועדה לקידום מעמד האישה, הפכה אותה ליעל דיין לעניים מרודים, לשלי יחימוביץ להומלסים חסרי כל סיכוי למצוא קורת גג.

גבריאלי, לעומתה, לא הצליחה לזהות את עצמה עם אף נושא פוליטי ועם אף תחום שיגרום לתחקירנים בתוכניות הבוקר ברדיו ובטלוויזיה לזמן אותה לשוחח בכל פעם שעולה הצורך לתגובה ב"תחום שלה". התחום של ענבל גבריאלי, עושה רושם, הוא ענבל גבריאלי עצמה.

הבאז התקשורתי סביב ענבל גבריאלי שכח והשנה האחרונה הוכיחה כי הדרך היחידה שלה לעניין את כלי התקשורת בה הוא או בהקשרים משפחתיים, או שליליים (פרשת ההצבעות הכפולות) או בפרובוקציות ללא שחר אסטרטגי של ממש. גמליאל, לעומתה, מצליחה לייצר סביבה רחש עמום, בעל מאפיינים מעוררי לגלוג לעתים, אולם עקבי ויציב. היא גורמת לדעותיה להישמע ונדמית כמי שאם אמנם יבשיל איום הפרישה מהליכוד למהלך של ממש, תהיה מזוהה אתו – מה שעלול להפוך אותה לדמות פוליטית לגיטימית או להשליך אותה אל תהום הנשיה של הפולקלור הבא-גדי.

גבריאלי, לעומתה, כל עוד מובטח לה הבסיס התומך במרכז הליכוד, רשאית לראות עצמה בעלת סיכויים הוגנים להמשיך לעבר עתיד פוליטי. אולם במידה ושיטת הבחירות הפנימיות בליכוד תשתנה או שמאזן הכוחות במרכז יופר לרעת תומכיה, תצטרך גבריאלי לעשות שימוש באסרטיביות שלה ובמקום להתרעם על ההתייחסות להופעתה החיצונית, דווקא לפלרטט עם האיזכורים האלה באירוניה, שכן זו אחת ממעלותיה הבולטות ביותר לעין. הציבור, בטח זה של הליכוד, אינו מסוגל ליישב את האוקיסמורון שמגלמת גבריאלי באישיותה: אישה יפה, כוחנית ונעלבת.

באשר למתח הגלוי בין השתיים – גמליאל יכולה רק ליהנות ממנו ולהיבנות מאיזכורים אגביים בצד גבריאלי. עבורה איזכורים כאלה הם בעלי סקס אפיל של מדורי רכילות, לו היא כל-כך זקוקה, ואשר לגבריאלי יש מהם בשפע שלא ברצונה. גבריאלי, לעומתה, טוב תעשה אם תמנע מעימות עם גמליאל ואף משיתוף פעולה עימה – שכן בתחום העשייה הפרלמנטרית והרצון להתבטא בנושאים ציבוריים, גמליאל מאפילה עליה בקלות ומגמדת אותה. מוטב לה להתרחק מגמליאל ככל הניתן ולבנות לעצמה זהות חדשה משלה, מגובשת ומתוכננת הרבה יותר. ניתן כי תצליח לבנות "אני תדמיתי" חדש לעצמה, אך ספק אם תצליח להימנע מגילה גמליאל בשנים הקרובות. גמליאל זאת הגיעה לחיינו כדי להישאר. ענבל גבריאלי, נדמה, טרם החליטה.