56% בעד מלחמת אחים

28 אחוזים, כ"ח בגימטריה, מהנשאלים בסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה מאמינים רק בכח, כלומר: לא מאמינים בדמוקרטיה, כלומר: מאמינים בזכותם לסרב פקודה. לא תשמעו מילה בזכות החשיבות לציית לפקודות במאמר זה. פקודות, מעצם טיבן, הן הוראות שדורשות מאדם לאיין את יכולת המחשבה העצמאית שלו ולהתלכד מאחורי איזה קולקטיביזם שמייצג נותן פקודות אקראי – סגן משנה צעיר או ראש הממשלה, מה בכלל ההבדל? ובכל זאת, הסרבנות קשת העורף של הציבור הישראלי העולה מתוצאות סקר זה מעידה לא על הווה ישראלי שכולו מחשבה יצירתית ואינדיבידואליזם משגשג, כי אם על חברה שלא זו בלבד שאינה מאמינה בדמוקרטיה עוד, אלא גם כזאת שהחליטה לסתום על צורת משטר זו ועל עצמה את הגולל.

הנתון של 28 אחוזים המוכנים להפנות עורף לפקודה שאינה נושאת חן, מטעה. הנתון המדויק צריך לעמוד על 56 אחוזים.להלן: 28 אחוזים שיימנעו בתוקף מההוראה לשרת בשטחים ועוד 28 אחוזים שיימנעו מהחובה שתשית עליהם המדינה לפנות ישובים מעבר לתחומי הקו הירוק. ובמילים פשוטות: למעלה ממחצית אזרחי ישראל אינם מכירים עוד בסמכותה של המדינה ובזרוע השלטונית שלה (שמכהנת מכח הכרעה דמוקרטית) להשית עליהם הוראה שאינה לרוחם. למעשה, למעלה ממחצית אזרחי ישראל מוכנים, למפרע, חלקם מבלי שלמדו לעומק את טיבה של ההוראה – לסרב לה באופן עיוור.

ואם סבור המעיין בסקר כי הנתון של 28 אחוזים – שוב, כ"ח בגימטריה – הוא תעתוע מילולי שנסמך על מקריות, ראוי לו שיהרהר שנית. הכח הפאסיבי בו עושה שימוש הסירוב, ההימנעות מציות, הוא אלים והרסני לא פחות מכח המכופף את החוק לצרכיו או מזה המתעלם מהחוק בבוז ונוהג בסביבה האזרחית כבתוך אחוזתו הפיאודלית. ודאי וברור לכל המנתחים את תוצאות הסקר ואת משמעויותיו כי מדובר ביריית הפתיחה במהלך להוצאתה להורג של הדמוקרטיה בישראל.

הסרבנות (כמה מדהים הנתון המלמד כי שתי עמדות פוליטיות קוטביות אלה, הפכו לאחיות תאומות ולדמויות מראה זו לזו) אינה תולדה של המציאות הפוליטית בישראל בתקופה האחרונה, כי אם ולד פגום של מציאות אנטי דמוקרטית מתמשכת, שאת תוצאותיה העתידיות קשה לפטור כיום כ"חזון אפוקליפטי מפי סהרורים", אלא נכון לראות כמבוא לבלתי נמנע.

ישראל של שלושים ושש השנים האחרונות היא ישראל שעצם יסוד התנהלותה בחטא. חטא ההחזקה בשטחים זרים – גם אם למטרת "קלפי מיקוח לשלום עתידי", כפי שראה אותם לוי אשכול, גם אם למטרת הקמה מעפר של מלכות דויד השניה, גם אם סתם מטעמים של איוולת ישראלית מתמשכת שביסודה עומד הרצון התת מודע לפגוע באינטרסים הברורים ביותר של ישראל ובבסיסה הציוני המוסכם על הכל – חטא ההתעלמות מהחוק הבינלאומי, חטא ההתעלמות מרגשות שכניה, חטא ההתעלמות מתדמיתה בעולם, חטא הצדקנות וההתייפיפות הטיעונית, חטא מכבסת המילים אל מול זוהמת המעשים, חטא השימוש בכח – למעשה, כדרך פתרון בעיות יחידה, כמעט לכל מצוקה, קושי או מבוכה.

ישראל שזה 36 שנים (ל"ו בגימטריה, כמניינם של הצדיקים, ללמדכם כי הישראלי שואב את אטימותו ועיוורונו מבאר עמוקה של תת מודע סמלי, גם אם קומי במקצת) נהגה כדמוקרטיה כלפי פנים וכמדינת נוגשים אנטי דמוקרטית כלפי חוץ, היא ישראל שהתחילה לכרסם את הדמוקרטיה שלה ביום בו לא הבינה כי קונפליקט זה יאכל אותה ויביא לחורבנה. ישראל שאזרחיה הפנימו לא רק את כפל הלשון אל מול צביעות המעשים של נציגתה – ממשלתה הנבחרת – היא ישראל שהאנטי דמוקרטיות החלה פושה בכל תחומי החיים שלה וזרועות השלטון שלה, מאז. ישראל שאצה לה כל שלוש שנים (בממוצע) אל הקלפי ואשר סקרי דעת קהל הם השעשוע האהוד על הקהל שלה, היא ישראל שתכליתה היא סרבנות דמוקרטית, ישראל שהפכה את המעשה האנטי דמוקרטי הנורא בתולדותיה (רצח ראש הממשלה יצחק רבין) לקרדום פוליטי לחפור בו, לקשקשת שמזינה תוכניות שולחן עגול פוליטיות בטלוויזיה.

ישראל שהאפליה שהיא נוהגת באוכלוסיית מיעוט של אזרחיה, באין מפריע ובאין מוחה (אפילו מיסי השפתיים שמשלמים פוליטיקאים הפכו דלים לאחרונה), הפכה לנורמה ציבורית המקובלת על רוב אוכלוסייתה, היא ישראל שאינה מאמינה עוד בדמוקרטיה. ישראל שראשי מדינתה נוהגים במסדרונות השלטון כבשלהם, חפים מכל ביקורת, חסינים מכל גרזן ציבורי, היא ישראל שאינה יודעת מה פירוש "דמוקרטיה". ישראל שהגוף המתועב והשנוא ביותר על הציבור הוא התקשורת, כלב השמירה – שהפך לקלישאה - של אותה דמוקרטיה, היא ישראל שצועדת אל סוף העידן הדמוקרטי בדברי ימיה במהירות ששני לה רק הששון המהיר בו היא מפזזת אל עבר סופה הפיזי.

ישראל בה איש הישר בעיניו יעשה, אינה ישראל שמטבע לשון זו מזכירה לה נשכחות ונוראות מתולדות עמה, אלא משקפת את המציאות ברחובותיה – החל מקרן הרחוב האפלה ביותר ועד ללשכת המיניסטר המפוארת והמצולמת ביותר. ישראל בה 56 אחוזים מכלל אזרחיה מאמינים בשימוש מותנה בכח לפי השקפה פוליטית היא ישראל שהשימוש הבא שיעשו אזרחיה בכח הוא כאשר יקומו זה על זה למלחמת אזרחים. למעשה, מלחמה זו כבר התחילה. 56 אחוזים הודו בכך בפני סוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה.