מארז סרטי אלמודובר

פדרו אלמודובר מקבל גם הוא סוף סוף חבילה משלו. אחרי אורי זוהר ופרנסואה טריפו, הגיע תורו של הספרדי המתחנגל. ואיפה הוא יקבל חבילה כל כך מהודרת אם לא בישראל, ראבק. אנשים רואים פה אלמודובר כאילו זה סרט ערבי ביום שישי אחרי הצהריים. מצטטים מסרטים שלו כאילו מדובר בגבעת חלפון אינה עונה. אנשים פה ראו דבר אליה שלוש ארבע פעמים כאילו כלום.

בחבילה המהודרת שלפנינו מופיעים חמישה סרטים: הרגלים מגונים, מה עשיתי שזה מגיע לי, אהבת בשר ודם, קיקה ודבר אליה. כפי שכבר הבנתם שניים לא הוקרנו מעולם בארץ, שלושה נשחקו עד ביאוס בערוצי הטלביזיה. המסקנה הראשונית היא שאין פלא שהחלו להביא את אלמודובר רק באמצע שנות ה-90 לארץ. הדברים שהוא עשה לפני זה, מסתבר, לא היו כזה שוס.תוכלו לבדוק את זה בחבילה שלפניכם.

אבל למה אנחנו כאן בשביל לקטר למה. אנשים עשו חבילה יפה לקראת הכריסטמס ואנחנו פה עם כל מיני טענות על כך ששניים מחמשת הסרטים בחבילה מבאסים קצת. די נו. אפשר להחמיא מצד שני ולהגיד שטוב שלא הוכנס הכל אודות אמא. אולי הפחות מאתגר ומשעשע מבין סרטיו האחרונים של פדרו.

אבל נדמה שסרטים של אלמדובר עושים טוב על הנשמה ולכן אפשר לראות אותם בכל הזדמנות. בניגוד לחבילת טריפו שאנשים קונים הרבה בגלל העובדה שזה קטע (ומדובר באמת במאסטר פיסים שכל חובב קולנוע צריך בביתו), אבל כמה פעמים ברציפות ניתן לראות ג'יל וג'ים?

סרטים של אלמודובר הם פשוט סרטים שקיים צורך עז לשוב ולחזור אליהם. העובדה שזה מונח אצלכם בסלון, רק תגרום לכם לחפש סיבה לצפות בסרטים שוב ושוב. כשעצוב, כשסבבה, כשבאים חברים, כשאתם לבד. סרטים של אלמודובר עושים טוב על הנשמה ומכניסים לתוך הפנטזיה. העובדה שכל מה שצריך בשביל זה , זה מכשיר דיוידי הופכת את הייאוש כל כך נח.

לפי דעתי יש משפט אחד בסרטים של הבחורצ'יק שממצה בתוכו את כל העניין הזה של אלמודובר. אני לא אחזור כאן על כל המשפט מטעמי גסות אבל בתאוות בשר ודם יש את המשפט שהלנה אומרת לדיוויד שהיא לא יכולה להזד.. איתו כי כואב לה הכו... בגלל שהיא הז... כל היום. זה מצחיק, זה עצוב, זה מורח לנו סומק על הלחיים וזה אלמודובר.

כי זה זוג של אסקפיזם מהסוג שלא כל כך נפוץ במקומותינו. זאת אומרת גם ערוץ 2 מספק אסקפיזם מסוג מסוים אבל משאיר אותנו מתוחמים בין קרית גת לתל אביב. הסרטים של אלמודובר לוקחים אותנו למקומות שטרם ביקרנו בהם. לא בשל העובדה שהם לוקחים אותנו לפינות האפלות של מדריד, אלא בשל העובדה שברגע שהכנסתם את הכותר לתוך המכשיר, ברחתם על באמת מהמציאות או במילים אחרות מהעובדה שאין שום דבר טוב לראות בטלביזיה.

לסיום הערה קטנה. זה לא שאנחנו רוצים שאחד הכותרים יהיה סרט תיעודי על חייו של הבמאי (זה לא היה מזיק, אבל לא משנה), אבל נדמה שכמות התוספות הזעומה מעידה על כך שאנשים בונים על כך שבמילא אנחנו אוהבים את הבמאי אז מה זה משנה מה יכניסו לנו בתוכו. להיפך, דווקא בגלל שאנחנו אוהבים את הבמאי, היינו שמחים לשמוע ולראות אותו בתחילת הדרך, עת החלה לו הקריירה והוא היה יוצר יחסית צעיר. אבל חוצמיזה, בן זונה של דבר.