סלבז על הסכין

1.

מסובך הסיפור הזה של היועמ"ש, ארבל ומזרחי. מצד אחד, צודק מאד היועמ"ש. מזרחי חורג שוב ושוב מסמכותו -זוכרים את ההדלפות מחקירת נמרודי, את ההאשמה בקשירת קשר לרצח שבסוף נשאר ממנה רישום כוזב במסמכי תאגיד? - ואין שום דרך להצדיק את תמלול השיחות המדוברות.

יש הבדל בין האזנה לתמלול, ומצפים משוטר להקשיב לשיחה פרטית, לזהות אותה ככזו ולעבור לשיחה הבאה. לא לתמלל, לתייק ולבנות לעצמו ארכיב סודי בסגנון השטאזי. שריד, ארבל ושאר אבירי החוק מתרוממים על הרגליים האחוריות רק בגלל שהנפגעים הם מהצד השני. תארו לכם,לשנייה אחת, שהמתומללים היו אישי שמאל בכירים, ושפרקליטת המדינה וחברי כנסת היו קמים להגן על השוטר שחרג מכל סמכות ופעל מתוך מה שקשה לראות אלא כמניעים פוליטיים. כולם ביחד: "פשיזם!!! מדינת משטרה!!!".

מצד שני, זה באמת מסריח שהדבר קורה ערב חקירת ראש הממשלה, ושהיועץ פתאום אומר כמובן מאליו שמזרחי, שמלווה את החקירות של האי היווני ושאר השחיתויות של מגדל הכבשים לא ישתתף בחקירה. מצד שלישי, מזרחי באמת חרג בצורה רצינית, ואם היועץ המשפטי לממשלה אומר שצריך להדיח אותך, אולי באמת עדיף שלא תשתתף בחקירות רגישות עד בירור העניין. מצד רביעי, זה נורא חורה שאליקים היקר, שחוט שדרתו כספגטי מבושל מדי ושלעולם אינו מכהה בבעלי השררה, פתאום תופס אומץ לצאת חוצץ...נגד אויבי ראש הממשלה. הו, מסירות הנפש.

מסובך, נכון? ככה זה, כשכל אחד עושה דין לעצמו ומחליט מתי מותר לו להפר את זכויותיהם של אחרים, נוצרת תסבוכת של "הוא התחיל! אבל הוא מניאק! ובכלל הוא היה הראשון ש...". והפקעת המסריחה הזו רק מדרדרת את המצב של כולם. כשראשי מערכת אכיפת החוק נוקטים דין אחד לאנשי שלומנו ודין אחר לאנשי ריבנו, שלא יתפלאו שהם מקבלים את זה חזרה בפרצוף.

2.

ומה עם פרשת יעלון (הידוע בכינויו "מקורות צבאיים בכירים")? במשך רוב הכהונה שלו הצליח בוגי היקר לעצבן את רוב המחזיקים בעמדות שמאלניות, כשהתבטא לא פעם נגד פשרות והסכמים עם האויב הפלסטיני. הימין חכך ידיו בסיפוק, ומופז ישן בשקט בידיעה שאימתו ועשה את שלה ברחבי הקריה, המתמלאת במיני-מי קטנים ללא כל צורך בשיבוט הלכה למעשה. ואז שכח יעלון באיזו קבוצה הוא משחק, והעז להביע דעה אחרת. אוי לה לאותה זוועה! רמטכ"ל פוליטי! אחים, שריפה בערה, מנהל תקין מה יהא עליו?

שוב: מי שנותן לאלופים כמו דן חלוץ ועמוס גלעד לפתוח את הפה הגדול שלהם על ימין ועל ימין קיצוני, שלא יתפלא שמדי פעם יתפלק למישהו גם איזה דיבור שמאלה. הפרדה (בין צבא לפוליטיקה) פירושה הפרדה. כל דבר אחר מוביל למשהו שלא בטוח מה יהיה, אבל דמוקרטיה זה בטח לא.

אז לצד המשאלה הקבועה (וחסרת הסיכוי כנראה) שקצינים בכירים ישימו זמם לפיותיהם לפני שהם מבצעים את המעבר האוטומטי לכנסת ולממשלה, עולה תהיה מסוימת: אם לקח למי שלקח בדיוק שתיים וחצי שניות לברר מי זה "מקורות צבאיים בכירים" ולנזוף בו בשמו, ואם המקורות הצבאיים הבכירים לא טרחו כלל להסתתר מאחורי הכינוי המטופש, מה בעצם הטעם בתרגילים העיתונאיים השחוקים האלה?

3.

אחד התרגילים השחוקים ביותר של כל ממשלה שהיא, בבואה להתעמת עם איגודי עובדים לוחמניים, הוא לטעון ששביתה פוגעת במדינה. בדרך כלל מדובר בדמגוגיה זולה, הבאה להשתיק את זכותם של העובדים למחות על פגיעה בתנאיהם.

אבל במצב הנוכחי, במשבר כלכלי אדיר ממדים שכמוהו לא זכור לי בעשרים וארבע שנות מגורים בארץ, וכשהתואנה לשביתה היא החלטה מנהלית ומערכתית שלא תשפיע על תעסוקתו של אף עובד אחד למשך שנה אם לא יותר, אין מנוס מן הקביעה שעמיר פרץ מעמיד את שאיפותיו האישיות וכמיהתו לאור הזרקורים מעל לטובת הכלל.

השירות הציבורי כבר מושבת, ככל שהדבר נוגע לציבור הרחב, מזה שלושה שבועות. עכשיו הם רוצים להחריף את השביתה, ולהביא לעצירה מוחלטת כלכלה שנאבקת נואשות להעביר לשני ולצאת ממצב זחילה. התוצאה צפויה לגרום לפיטוריהם המידיים של עובדים, שמקומות העבודה שלהם לא יוכלו לייצא סחורה, לייבא חומרי גלם ובכלל לעבוד.

וכל זה בשביל מה? כדי לעצור שינוי מערכתי שיתפרש על פני עשר שנים ועשוי ליצור לא פחות מקומות עבודה מכפי שיבטל. כנראה שלא רק בשפם דומה מר פרץ לסטלין אלא גם בשימת הזין על טובת הכלל, כשזה מתנגש באינטרס הפרטי של הקומרד. הבעיה היא שהמצביעים בישראל דווקא אוהבים את מי שמשתין עליהם, כל עוד הוא נראה חזק בעודו עושה את זה. לכן דווקא מר פרץ צפוי לחמוק מגזר דינו של הפתגם, ולא לקבל את הזין שהוא שם עלינו כבומרנג בבחירות הבאות.