דיוויד רוזנטל - מול הטלוויזיה, צופה בכדורגל

בבוקר התעוררתי והתקשרתי ליניב. "מתי אתה בא לאסוף אותי?" שאלתי וחיכיתי שיגיע. נסענו עם האלפא רומיאו הישנה לבאר שבע כדי לראות שוב את ההצגה הכי טובה בעיר. זו הייתה העונה שלנו, הרגשנו את זה כבר מתחילתה. אבל בבאר שבע תמיד קשה ומפחיד לשחק וידענו שלא הולך להיות קל.

קלינגר נתן את הראשון בראש והרגשנו שזה הולך להיות ניצחון קל, אבל שתי דקות בחצי השני הם הישוו במתפרצת. היה מתוח עד דקות הסיום, עד שזוהר ודריקס נתנו שני גולים ויצאנו איכשהו עם ניצחון 1:3. מי שלא מכיר את ההרגשה של ניצחון, בייחוד במבצר כמו באר שבע, לא יודע תענוג מהו. הנסיעה הביתה היתה ארוכה אבל לנו לא היה אכפת.

איפושהוא בפקקים באיזור אשדוד יניב קיבל טלפון לסלולארי. הוא החליף כמה מלים, סגר ואז שאל אותי "רוצה לבוא לעצרת השלום הערב?" בלי ציפייה לתשובה חיובית כי ידע שאחרי היום הארוך הזה הדבר האחרון שבא לי לראות הוא את מירי אלוני מפריחה כל מיני יונים, למרות פוטנציאל הכוסיות שחיכה בכיכר (לא סתם אומרים שכל הכוסיות במרצ).

שכחתי לגמרי מהעצרת הזאת כי מה עושה אוהד ממוצע אחרי משחק מוצלח? מחכה לתקציר. פתאום בין חילופי מלים של שגיא כהן ורמי וייץ אבא נכנס לחדר בסערה, בלי לדפוק. "שמעת מה קרה? ירו ברבין, תעביר, תעביר". בהתחלה חשבתי שהוא מסתלבט אז המשכתי לראות, אבל השידור של ערוץ 5 נפסק מייד והבנתי שזו לא בדיחה. אחר כך דיברה אישה שאמרה שאין סיכוי שהוא נפגע, שהוא יצא בריא ושלם. אני לא זוכר למה, כמה שניות אחר כך כבר עברנו לרדיו. ככה זה, גם במלחמת המפרץ, הרדיו תמיד היה מקור מידע מהיר ואמין יותר. אחרי הדיווחים המבולבלים שמענו את איתן הבר מכריז "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה..."

אני לא יודע למה להשוות את ההרגשה, אבל זה היה מוזר, מין הזיה מטורפת. רבין? ירו? מת? איפה? איך? ברגע כזה אתה לא באמת יודע איפה אתה נמצא, אתה גם לא מבין מה ההשלכות של אירוע כזה. אחר כך התחילו הניתוחים, הפרשנויות, הקונספירציות ופתאום אתה מעכל "אה כן, רצחו פה ראש ממשלה".

להגיד שהחיים האישיים שלי השתנו מאז אותו לילה של הרביעי בנובמבר? אולי ליומיים שלושה אם להודות על האמת. הייתי אז בחופשת שחרור, התבטלתי לפני הרצח וגם אחריו. חייתי בתוך פיגועים לפניו, חייתי גם אחריו (ואת הביקורת שלי על מדיניות רבין אני שומר להזדמנות אחרת). אבל במבט (תחילה פנימי ואחר כך מבחוץ, מארה"ב) על המדינה, אין שום ספק שחלה תמורה.

מאז אותו יום תמיד נראה לי שאנחנו מבולבלים יותר, בכל מה שאנחנו עושים. לא בקטע של חרטה או סליחה או רצון לשנות, סתם בעניין של מבוכה כללית ואנדרלמוסיה, של חוסר כיוון. כל שנתיים קמה ממשלה, כל יום מתחלף ראש ממשלה, המצב הכלכלי בקאנטים ואין אור בקצה המנהרה. שמאלנים מדברים על טרנספר, ימנים מדברים על שלום, שלום עם ביטחון, ביטחון ע ם שלום, חוסר ביטחון על חוסר ביטחון. בכל הפוליטיקה הזו רבין היה נטול מפוליטיקה. איש אמיתי עם מילת כבוד, שבגלל היותו כל כך לא פוליטי האמין בהסכמים שחזרו אליו כחרב פיפיות, שבגלל היותו כל כך אנושי סירב ללבוש אפוד מגן.