צר לי עליך אלחנן

יתכן שעוול גדול נעשה למשפחתם של רון ארד, עומר סוועאד, עדי אביטן ובני אברהם עם יצירת הזיקה הגורלית בינם לבין אלחנן טננביום. ייתכן שלא.
השבוע ייפול דבר.

חלק מהיבטי פרשיית טננבוים ייוודע ואז נוכל כולנו להגיב ולחרוץ את דינו. האם לחיי כלב בשבי נאסראללה או לחופשי בחיק משפחתו ועמו. מעתה נוכל להצביע עליו באצבע ולומר, 'גיבור אתה', או להאשימו בכל פיגוע שיתרחש כאן בעתיד על ידי אחד או יותר מהמחבלים ששוחררו לחופשי בגינו.

צר לי עליך אלחנן, חייך לא יהיו חיים בכל מקרה ואין אנו יודעים עדיין אם חטאת, היתממת, נפלת קורבן, או נוצלת. אין לי ספק כי לאחר שיואילו צדיקי הדור להפעיל את מרב התחמושת למען שחרורך ופסטיבל קבלת הפנים יהיה מאחוריך, אתה תעזוב את הארץ לטובת בריאותך הנפשית ובעתיד הלא רחוק נשמע על רב המכר שהולך להיות הסרט שהכניס לחשבון הבנק שלך מיליונים ושוב יתחילו כאן לקרקש בקרביים של האיש שחזר מן השבי.

צודק ראש הממשלה באומרו, "קודם נשחרר אותו, גם אם הוא חטא, אנחנו נשפוט אותו ולא החיזבאללה". יודו גם הציניקנים כי האיש כבר נענש דיו ומצבו הנפשי אינו מאפשר לו לעמוד לדין. עם זאת, הנני סקרנית לדעת מה אירע לו ומדוע. התרחיש העובדתי חשוב והדברים חייבים להיחשף ולהבהב כנורת אזהרה לכל ישראלי באשר הוא, בשליחות עצמו, או בשליחות המדינה.

לפני זמן קצר כתבתי כאן על אחריות המדינה לשלוחיה, כתבתי על ג'ונתן פולארד. היה מי שהזכיר בתגובות לטור את אסירי פרשת "עסק הביש" במצרים. אכן, אנחנו מדינה שהבושה יפה לה גם בעניין זה. עד היום מהדהדת בראשי אחת מטענותיהם של אסירי פרשה זו, על כך שלא נעשה דבר בעניינם לאחר מלחמת סיני. אלפי שבויים מצרים הוחזרו לביתם ללא מו"מ וללא תנאי בעוד הם אסירי ציון שלנו, נמקים בכלא המצרי. הסיבה לכך הייתה מצוקת החורף הממשמש והצורך בבניית מחנות שבויים הולמים למצרים שנפלו בידינו. לכך , אמר משה דיין אין למדינת ישראל זמן וכסף פנוי.

רק אחרי מלחמת ששת הימים והודות ללחץ ציבורי שוחררו הישראלים ולקינוח על העלבון וההשפלה שעברו קיבלו הוראה להוריד פרופיל. מגמה זו של הורדת פרופיל לטוב או לרע מלווה את פרשת רון ארד כבר 17 שנה. אין אנו יודעים מה עלה בגורלו של רון, האם הוא חי או מת. צוואת אימו המנוחה מרחפת מעלינו כל העת, צוואה צנועה שכולה בקשה אחת ויחידה, החזירו את רון הביתה.

כפי שהדברים נראים כעת בכל מקרה תהיה עסקה - עם רון או בלי רון. כאזרחית שניזונה מאמצעי התקשורת אני מאמינה שנעשה רבות למען שחרורו, בין השאר גם טעויות בלתי הפיכות, ואולם עתה, אנו עומדים לאבד את כל קלפי המיקוח שלנו עם החזרת מסה של מחבלים ובראשם השייך עובייד ומוסטפא דיראני, ואם נוותר גם במעמד זה על מידע בעניינו של רון, תהיה זו הנחת עבודה מקולקלת - לאומית ומוסרית כאחת.