לא מפחד להפוך שולחנות

זה התחיל בזאב רווח (הליכוד), עבר לאורנה בנאי (הירוקים), ועכשיו גם משה פונטי - סלבריטאי מקומי עם הרבה קבלות - מתמודד על מקום בבחירות ברשויות המקומיות, שיערכו בסוף החודש. ברשימה עצמאית, ובלי תמיכה מפלגתית, הוא החל במרוץ על מקום במועצת עיריית ת"א.

פונטי, למי שלא היה פה ב-1992, הביא לישראל - באמצעות בן טיפוחיו, אורן סמדג'ה - מדליה אולימפית. "אני לא פוחד מכלום, ובטח שלא פיזית", הוא אומר בחיוך למערכת וואלה! חדשות. לדבריו, הכסא כלל לא מעניין אותו. "לשבת בעייריה בחוסר מעש זה לא אני", הוא אומר.

אז מה אתה בעצם מציע לבוחר?

"במילה אחת: ספורט. ספורט הוא הרבה מעבר לפעילות גופנית. הוא מקנה ביטחון, ערכים, הישגיות, מטרות, כבוד. דרכו, בעצם, נעשיתי אדם יותר טוב. אני אפעיל את מגרשי הספורט בבתי הספר, בסבסוד העירייה, כדי שהילדים לא יסתובבו ברחובות בשעות הצהריים, ולא ישבו כל היום מול המחשב והטלוויזיה. אני אדאג למדריכים ברמה גבוהה גם בשכונות דרום העיר - כדי לטפח גם שם תלמידים מצטיינים, שאין להוריהם יכולת לממן אותם".

ואכן, את דרכו האישית והמקצועית החל פונטי ברקע כלכלי ומשפחתי קשה. אביו עזב את הבית בצעירותו, ואימו גידלה, לבדה, אותו ואת אחיו בביתם שבאר שבע. "לא היה לי כסף לאימונים, אבל תמיד נלחמתי כדי לשרוד, להצליח ולא לוותר. המטרה שלי, לאורך כל החיים, היתה להגיע לטוב ביותר", הוא מספר. לדבריו, הספורט הוא זה שהציל אותו מהידרדרות ל"פיתויים" המצויים בשולי החברה. כך, כבר בגיל 15 נשא בתואר אלוף ישראל לנוער בג'ודו; ב-72' כבר ייצג את ישראל באליפות אירופה ברוסיה, וב-84', השתתף באולימפיאדה בלוס אנג'לס.

כמי שלא עסק, עד כה, בפוליטיקה, מהן בעצם הקבלות שאתה מציג לבוחרים הפוטנציאליים - חלקם, אגב, בני 17?

"אני פונה אל מי שספורט וחינוך יקרים לליבו. כל השנים קידמתי דברים, תמיד מחוץ למערכת. יש לי גם ניסיון בפוליטיקה של הספורט - שהיא לעיתים 'מסריחה' הרבה יותר ממה שחושבים. ובאשר לקבלות - שנים שאני מתנדב, בזמני החופשי ומכספי, בבתי ספר, במעון לנשים מוכות, ובקרב אוכלוסיית אוטיסטים ומוגבלים - ומאמן אותם בספורט. טיפחתי באופן אישי אנשים שפרחו, תמכתי בנוער במצוקה ואני קשוב ללבם ומכיר את צורכיהם במשך שנים".

בגיל 47, אחרי שהתבסס כלכלית, "עשה היסטוריה" והקים משפחה - פונטי ממשיך לבעוט קדימה. רק לפני חודשיים החליט להתמודד, והקים רשימה עצמאית למועצת העיר. בין המטרות ששם לנגד עיניו, אפשר למנות את הקמת בית ספר לספורט - ראשון מסוגו בארץ - שלצד לימוד לבגרות עיונית, יכשיר תלמידים באופן מקצועי וברמה גבוהה בתחומי הספורט השונים. גם תמיכה והרחבה של תנועות הנוער השונות הן חלק ממטרותיו. "העירייה לא מטפלת היום בספורט", הוא מתלונן. "אין תקציב, וחבל. הספורט חשוב לחברה לא פחות מכל דבר אחר". ואם הזכרנו תרומה לחברה ,לפונטי יש תוכניות גם בתחום הזה. "אני רוצה לקחת חבר'ה מצטיינים ולשלב אותם במקומות מצוקה. שיתנו, שיעזרו, שיתנדבו ויסייעו לחלשים. אני מכיר ונגיש לבני נוער, ואני יודע שאפשר לעשות איתם הרבה. מחויבות אישית זו מילת המפתח".

אתה לא פוחד שהמערכת הביורוקרטית תרמוס אפילו אותך, על כל שריריך וגופך החסון?

"כמו שאמרתי קודם, אני לא פוחד מכלום. הגיע הזמן שאנשי מעשה יגיעו לפוליטיקה, ולא פוליטיקאים. כל החיים הייתי לוחם, וניהלתי אינספור מלחמות בעסקנים, באיגוד ובמנגנונים ביורוקרטיים, למען קידום החינוך והספורט. אין לי ספק שגם עכשיו אצליח להביא לשינוי. זה הכל תלוי באופי, ואני, כאדם שדבק במטרות, בא עם גישה אופטימית וחיובית".

מההשוואה המתבקשת לארנולד שוורצנגר, השרירן האוסטרי שמתמודד על ראשות קליפורניה, פונטי קצת סולד... "נכון, גם לי יש לי נוכחות מרשימה וחזקה, אני בחור גדול... המבנה הפיזי שלי מקנה נוכחות וסמכות... מה אני אגיד לך - אם צריך להפוך שולחנות, אני יכול לעשות זאת", הוא אומר בקריצה.