מאת: יאיר טריבלסקי
הפעם השניה שראיתי את מיקו היתה במכולת. הוא עמד ומילא את הסל שלו בבקבוקי סמירנוף וקרטונים של מיץ תפוזים. הוא הוסיף שוקולד שוויצרי. אחרי דקה נכנסה בחורה למכולת, ונגעה לו בשקט בכתף. היא לבשה גופיית טריקו פשוטה. היה לה חזה ביישני ששידר הבטחה נערית. היה לה שיער חום וחלק שנאסף בעדינות מעל האוזן. מעל האוזן הזו היה תקוע פרח לבן וקטן שצומח לאורך הגדרות החיות שבאזור. בדרך כלל קשה להבחין בו, אם אתה לא ממש דורך עליו. על האוזן הקטנה הוא ישב בגאווה כמו דגל, והפך אותה לאקזוטית ונחשקת.
מיקו אפילו לא הסתובב. בשיא הטבעיות הוא גמר למלא את הסל, והושיט לה את הידית. היא חייכה אליו מלמטה. אתה נותן לי לשמור על משהו יקר מאוד, אמר החיוך. תודה מעומק הלב.
אחרי דקה הם יצאו החוצה, ונעלמו לתוך האביב. כולם נהיו פתאום זקנים ועייפים. כל הסיטואציה היתה מאוד מתסכלת.
בחורה בעובי של עפרון
שאלתי את הבחורה בטלפון מה היא עושה. היא אמרה 'אני מכינה משהו לארוחת ערב. אתה בחור רגיש, נכון ? אני אספר לך מה אני מכינה, ונראה מה תוכל ללמוד עלי דרך הסיפור'. את כל המשפטים האלה היא אמרה בקול מופלא שעשוי מנוצות, פינקולדה, ודבש עם קנמון. לא הפסקתי לשמוח שהתקשרתי דווקא אליה.
וזה מה שהיא הכינה לעצמה : היא לקחה כמה פרות טרופיים וטיגנה אותם. אחר-כך היא יצקה עליהם קערה קטנה מלאה שמנת מתוקה ומוקצפת. היא הוסיפה לכל זה אגוזים מגורדים מלמעלה. היא הוסיפה גם קצת קינמון. כשהכול היה מוכן היא חיממה כמה קוביות שוקולד בלגי בטעם קרמל ושפכה פנימה. זאת הלכה להיות ארוחה מתוקה מאוד.
פתאום עברה לי מחשבה בראש : אלוהים, הבחורה הזו חייבת להיות בעובי של עפרון. הרופאים בטח נתנו לה את האוכל הזה, בתור תרופה מזורזת להחזרת המשקל. לא היתה שום אפשרות אחרת. במתכון שהיא סיפרה לי עליו היו לפחות עשרת אלפים קלוריות.
בעיקרון אני לא אוהב בחורות רזות. יש בהן משהו מעורר חמלה שמדגיש בצורה מדויקת את מה שהטבע רצה ליצור. מה שאתה רואה זה מה שיש. רובן גם מתעקשות משום מה ללבוש בגדים צמודים. במיטה הגוף שלהן עצוב וילדותי בלי הבגדים ששמרו עליו. לוקח לי זמן להתרגל לזה.
פעם הכרתי בחורה כזאת בחוף הים. היו לה משקפי שמש ענקיים. היא שכבה וקראה עיתון. בגד הים שלה היה צהוב. היא נראתה סתמית לגמרי.
הכול השתנה כשהיא קמה והתחילה ללכת. מה שעשה את ההבדל היה הרווח שהיה לה בין הרגלים. מהצד זה נראה ככה : שתי הרגלים הרזות מתקדמות, אבל המרחק ביניהן כל כך גדול, עד שנוצר רווח מתמיד ביניהן. תקעתי את העיניים שלי ברווח הזה, ולא הפסקתי להסתכל.
ניגשתי והצגתי את עצמי. הבחורה נראתה די מופתעת מזה שמישהו בכלל מתעניין. היא נתנה לי את הטלפון שלה, ואז קיפלה את הבגדים והוליכה בנימוס את הרווח שלה בחזרה הביתה. בקושי יכולתי להתאפק.
מאוחר יותר התקשרתי אליה. תוך עשרים רגע קפצתי לבקר. היא פתחה לי את הדלת דביקה משינה. הרווח היה במקומו, יציב ואוורירי. אחרי ששתינו קפה, משכתי אותה אלי. משהו פרימיטיבי וחזק הכתיב לי את המהלכים. היא נכנעה והסכימה. מה שקרה אחר-כך הגיע מעולם אחר. עזבתי את הראש ונתתי לידיים שלי לעשות את מה שרצו. הן הפשיטו אותה במהירות. הן ליטפו את כולה ואז הכניסו את האצבעות אל הרווח הרעב שהיה לה בין הרגלים. הסתכלתי מהצד, ולא יכולתי להתערב.
פעם אחר פעם הכנסתי את הידיים לשם, בודק ויוצא. אחרי כמה דקות התפשטתי ונכנסתי כולי. עמוק עמוק בסוף הרווח הזה שכנה לה תהום חלקלקה ועמוקה וחסרת קרקעית. חתרתי אל תוכה חסר נשימה, ולא הגעתי אל הסוף.
למטה מתחתי שכבו הפנים הרזים שלה כמו צילום רנטגן חיוור, מודאגים ולא מבינים. אף אחד לא עשה אף פעם עניין מהגוף שלה. אף אחד לא נתן לה מחמאות או ניסה ללטף. מבחינתה, היא היתה בסך הכול טעות גנטית לא מוצלחת של הטבע.
אבל אני לא יכולתי להפסיק לגעת. שוב ושוב הייתי חייב להידחק לשם, למקום שבו שכבה התהום הפעורה הזו וחיכתה לבלוע את הידיים שלי, ולהכניס את כולי פנימה. שוב ושוב הייתי חותר ומנסה להגיע אל הסוד השחור שנמצא בקרקעית. הדברים הגיעו אלי ממקומות אחרים לגמרי.
אחרי שבוע הבחורה התחילה להתעייף, אבל אני לא יכולתי להפסיק. כל תנועה של הרגלים שלה בחדר, גירתה אותי עד טירוף. הרווח התנדנד וקרץ לי. מה העניינים, הוא היה אומר. מישהו התעייף ? הייתי תופס אותה ומצמיד אותה אל הקיר, וחודר אליה בעמידה. הייתי משכיב אותה על דופן הספה, ונותן לאגן שלה להזדקר החוצה. הייתי והייתי. כל החדר התמלא כתמים קרושים של זרע לאורך הקירות. היינו שוכבים על מפות שולחן, כי כבר לא היו מצעים נקיים. לפעמים משהו תופס אותך כמו יד בגרון, ואין מה לעשות. יש תקופות כאלה.
יום אחד היא אמרה אי אפשר ככה, זה לא נורמלי. היא אמרה, יש עוד דברים בחיים. היא אמרה, אתה בכלל לא מדבר איתי על שום דבר. אולי נלך לסרט ? אמרתי, לא. היא התיישבה. הרגליים שלה נסגרו. זה היה הסוף.
פתאום הבנתי כמה שהטבע עיוור. אתה יכול להידלק על בחורה בגלל זווית מסוימת בעפעף של עין. אתה יכול לעשות עניין מעגול ספציפי של תחת. אחרי איזה זמן הדברים הטכניים מפסיקים לעבוד, ואתה נשאר עם ערמה שלימה של חלקים אחרים שעד עכשיו בקושי ראית או העדפת להתעלם, כמו עסקת חבילה גרועה. אין ברירה. מגיע רגע בו אתה חייב לפגוש את הבחורה בעצמה. זהו רגע האמת. אם תגלה בו שזו מישהי אחרת ממה שדמיינת, ולא תצליח לעשות קאט בזמן או להפתח להפתעה שקיבלת - אתה בצרות. הרבה מאוד זוגות לא מאושרים התחילו בדיוק ככה.
באותו רגע היא הפסיקה להיות רגלים חמות או רווח שמחכה למילוי, וחזרה להיות בחורה רזה וסתמית. חייכתי בנימוס. ניסיתי, ולא הצלחתי להיפתח. הייתי ריק ואטום. בערב באמת הלכנו לסרט. למחרת לקחתי את בגד הים שלי, והלכתי לחוף אחר.