הקרב הכי חזיתי, ההתבזות הכי גדולה, הסקופ הכי מהדהד

-- הסקופ הכי מהדהד : פרשת סיריל קרן


הידיעה הסנסציונית על בקשת חיקור הדין שהעבירה הפרקליטות פורסמה ב-7 בינואר על ידי ברוך קרא, כתב "הארץ" לענייני משרד המשפטים והמטה הארצי של המשטרה. חשיפות נוספות: פרשת "האי היווני" ("ידיעות"), מעורבותה של נעמי בלומנטל בפרשת "סיטי טאוור" ("מעריב") ופרשת כפר מל"ל ("גלובס").

-- הקריסה הכי מצערת: ערוץ 10

ב-14 באפריל ביקש ערוץ 10 (וקיבל) צו הקפאת הליכים מבית המשפט המחוזי בתל אביב והתברר כי חובותיה של "ישראל 10", זכיינית הערוץ, מסתכמים ב-449 מיליון שקל. בשבוע שעבר נכשל סופית המשא ומתן עם משה סאבא על השקעה בערוץ, והעסק נראה רע מאי פעם.

-- המעבר הכי המוני: ממוזס לקרליבך

ב-1 בספטמבר החל רון לשם, לשעבר רכז הכתבים של "ידיעות", את עבודתו כראש אגף החדשות של "מעריב". בעקבותיו עברו מ"ידיעות" ל"מעריב" עורך החדשות אסף שניידר (ראש דסק ב"מעריב"), מזכירת הערב והמפיקה קרן מלמד (עורכת בדסק "מעריב" ובמוסף "מתוק"), הכתב הצבאי עמיר רפפורט (ראש הדסק הצבאי ב"מעריב"), סגן ראש מחלקת אינפוגרפיקה, איתי רייכרט (ראש מחלקת אינפוגרפיקה ב"מעריב"), המפיק יובל בוגייסקי (מפיק ב"מעריב"), העורכים בדסק אלון גולדשטיין (עורך בדסק "מעריב") ואילנית אייל (סגנית עורך "מעריב היום"), ובעלת הטור אודטה שוורץ. את הדרך ההפוכה עשו בתשס"ג בעל הטור יאיר לפיד והכתבת בירושלים, שלי פז.

-- הקרב הכי חזיתי: בין רון (ירון) לרון (לשם)

המלחמה היומיומית בין ראש מערכת החדשות של "ידיעות" לראש אגף החדשות של "מעריב" הניבה לא מעט אייטמים בשני היומונים, שעוקצים, שוללים או מקטינים הישגים או הישגים מדומים של המתחרים. וזה לא כולל סתם מאבקים, שהאחרון שבהם, סביב יומני הקשרים במלחמת יום כיפור, גרם לפרסום היומנים חודש וחצי לפני יום השנה השלושים למלחמה.

-- ההתבזות הכי גדולה: נחיתתה בשלום של קולומביה

שבע דקות אחרי התרסקות מעבורת החלל דיווח Ynet כי "אילן רמון חזר מהחלל והמעבורת נחתה בהצלחה". עמית סטריטנר, המבזקן האחראי לטעות, הוטס מתפקידו.

-- הפספוס הכי עצוב: דני ברנר טועה בספירה

ביום השלושים לקבורתו של אילן רמון דיווח דני ברנר ב"מעריב" כי "הקבר הטרי נותר שומם", אך למחרת התברר כי התבלבל בספירת הימים וכי בני המשפחה דווקא ערכו אזכרה ביום השלושים, שהיה גם יום הפרסום המוטעה ב"מעריב".

-- הכמעט-פאשלה הכי ספורטיבית: ראיון עם רפי לוי, שהתחזה לכדורגלן העבר

יונתן הללי, כתב "מעריב" בחיפה דיווח למערכת כי כדורגלן העבר האגדי, רפי לוי, סובל מחרפת רעב ומוכן להתראיין. "מעריב" תיכנן להקדיש לסקופ שני עמודים והפניה בולטת בעמוד הראשון רק כדי לגלות, ערב הפרסום, שהעיתונאי נפל קורבן למתחזה ששמו גם רפי לוי. בבירור שנערך, הודה הללי כי הסתפק בשיחת טלפון עם המרואיין וכלל לא פגש אותו.

-- הכותרת הראשית הכי מוטעית : "20 אלף ישראלים ירדו לטורונטו בשלוש שנים"

הכותרת הופיעה ב"ידיעות" ב-12 באוגוסט, אלא שאז התברר שהעיתון הוטעה על ידי משרד החוץ ומדובר בחצי ממספר היורדים שדווח. "מעריב", מצידו, טען בכותרת הראשית: "מנכ"ל משרד הביטחון ממליץ ­ מיום שבת לאגור מים ולהכין ניילונים", ונאלץ להתנצל כעבור יומיים כשהתברר שלהד"ם.

--ההתנצלות הכי משפילה: "ידיעות" בפני מאיר יעקובסון

ההתנצלות בפני מאיר יעקובסון, לשעבר מנכ"ל חברת "מ.י. נכסים", פורסמה באופן תקדימי בעמוד הראשון. זאת בעקבות ידיעה, עם הפניית שער ותמונה, שייחסה בטעות ליעקובסון חשד להונאת מס. "ידיעות" התנצל גם בפני רימה מרחסין, אזרחית תמימה שזוהתה בטעות כמרינה דוידוביץ', אשר רצחה את שתי בנותיה. התנצלויות בולטות נוספות היו ב"הארץ" (על כך שלעמודי הכלכלה הועתקה ידיעה, כולל קרדיט, של כתב "גלובס", שי שלו); על שער "כל העיר" (בפני עו"ד דורי קלגסבלד, על פרסום לשון הרע נגדו); וב"מעריב" (על כך שבמקומון "זמן מקומי" פורסם בטעות כי נפטרה ילדה בת חמש מראשון לציון, שטבעה שלושה שבועות לפני כן בבריכת שחייה, וזאת כאשר הילדה עדיין היתה מאושפזת חסרת הכרה).

-- הצנזורה הכי חריפה: פסילת תחקיר "7 ימים" על תככים בוועדה לבחירת שופטים

המו"ל, נוני מוזס, הורה לגנוז כתבה, שבה הוזכר בהקשר לא מחמיא, חברו בהווה ופרקליטו בעבר, בעז אוקון. גם מנכ"ל רשות השידור, יוסף בראל, הורה לגנוז צילום של צחי הנגבי מקבל שירותי צחצוח נעליים מעובדת בלשכתו. זאת לאחר שקיבל שיחת טלפון מהשר.

-- ההתעלמות הכי טיפשית: "ידיעות" מסיר את ערוץ 10 מלוח השידורים היומי

גם ההשקה המחודשת של הערוץ והישגים עיתונאיים של "חדשות 10" טרם שכנעו את ראשי "ידיעות" לפרסם את פירוט התוכניות של ערוץ 10. מדורה של אודטה שוורץ ב"7 ימים" הוצא לחופשה לאחר שהתברר כי היא מגישה תוכנית בוקר באותו ערוץ.

-- העריקה הכי מפתיעה: מיקי חיימוביץ' עורקת לערוץ 10

יאיר לפיד עובר מ"מעריב" ל"ידיעות"? אודטה שוורץ עושה את הדרך ההפוכה? נחמד, אבל למיקי חיימוביץ' שמור המקום הראשון, לאחר שעזבה לערוץ 10 וגרמה לנתק שנמשך עד היום עם שותפה להגשת המהדורה המרכזית, גדי סוקניק. לרייטינג של חדשות 10, אגב, המעבר הזה לא ממש עזר.

-- הכמעט-עריקה הכי סנסציונית: ארז טל

בדצמבר הודיע ארז טל על מעבר לערוץ 10. הוא אמור היה להתחיל לעבור ביולי, קיבל מענק חתימה שהוערך במיליון דולר, אבל למרות מסיבת עיתונאים חגיגית (בתמונה: עם הסמנכ"ל, גיא זהר) נשאר טל בקשת. זאת בעקבות אי הוודאות בערוץ של מימן ועיכוב תשלומים לחברת ההפקות שלו, "מנטה".

-- הנזיפה הכי ספרותית: חנוך מרמרי במיכאל הנדלזלץ

עורך "הארץ", חנוך מרמרי, נזף בעורך מוסף "ספרים", מיכאל הנדלזלץ, לאחר ביקורת שפירסם גדעון לוי על "סיפור של גרמני 1914-1933, שבה קבע כי "מותר וצריך להשוות בין גרמניה של שנות העשרים והשלושים המוקדמות לבין ישראל". במכתב הנזיפה כתב מרמרי: "גדעון לוי אינו היסטוריון ואינו מומחה לתקופה הנדונה בגרמניה... גישתו לספר הנסקר צפויה וידועה מראש, כפי שאכן התברר עם הפרסום".

-- האנונימיות הכי מיותרת: הכתבה על "שרה"

איתן עמית, שליח "ידיעות" לניו יורק, פירסם כתבה על "שרה" (שם בדוי), שחודרת במסווה לארגונים אסלאמיים וש"איש אינו יודע איך היא נראית". שבועיים קודם לכן ראיין יצחק בן חורין את אותה "שרה", בשמה האמיתי, ריטה כץ, והפרסום לווה בתמונתה.

-- הצילום הכי מבוים: גדי קבלו מעמיד חיילים עם דגל

צלמים שהגיעו ביוני השנה לסקר את יציאת כוחות צה"ל מצפון רצועת עזה הבחינו בגדי קבלו מצלם חיילים אוחזים בדגל ישראל, לוקח את הדגל בגמר הצילום ומתרחק. למרות שב"מעריב" ידעו שמדובר בתצלום לא אותנטי, החליטו לפרסמו.

-- החברות הכי משתלמת: עופר נמרודי ואפי אושעיה

חבר הכנסת לשעבר אפי אושעיה, שביקר את מו"ל "מעריב", עופר נמרודי, חמש פעמים כשישב בכלא, זכה לכתבה מפרגנת במיוחד לפני הפריימריס בעבודה. חברות אמיצה נוספת: סמדר שיר פירסמה במוסף "שלך" ב"ידיעות" ראיון מפרגן במיוחד עם הסופרת יוכי ברנדס לכבוד צאת ספרה החדש בהוצאת "ידיעות אחרונות", וכעבור חודש קיבלה בכפולת "שעות נוספות", שבמוסף "24 שעות", ביקורת משבחת מברנדס על ספרה החדש שיצא גם הוא באותה הוצאה. ועוד אקט חברי מרגש לסיום: מוניק בן מלך, חברתה הקרובה והמאפרת של ג'ודי שלום-ניר-מוזס ב"ג'וד לאק", "ג'וד לאב" ו"ג'וד מורנינג", סיקרה ל"מעריב" את מסעה של חברתה לארגנטינה, לצילום סרט על סדרת הטלוויזיה "המורדים".

-- החברות הכי פחות משתלמת: אמנון דנקנר עם יוסי גנוסר, רון מיברג וגל אוחובסקי

כשבן כספית עבד במרץ על התחקיר שעסק בקשריו של גנוסר עם רשות הפלסטינית עוד אירח אמנון דנקנר את חברו יוסי גנוסר בבית "מעריב". כשהתחקיר פורסם הפך גנוסר לחבר לשעבר. כמה חודשים אחר כך ביקש דנקנר מרון מיברג, חברו הטוב לשעבר, לקצץ חמישים אחוז משכרו, מה שגרם למיברג להודיע שדרכו ב"מעריב" הסתיימה. לאחרונה נדרש גל אוחובסקי, גם הוא מקורבו לשעבר של דנקנר, להסכים לקיצוץ של ארבעים אחוז משכרו. שלושה חודשים לאחר שסירב פוטר.

-- הקומבינה הכי מפותלת: אודטה שוורץ ושלטי החוצות

בקמפיין "קראתם אצל אודטה?" פירסמה אודטה שוורץ מוצרים שונים שעליהם כתבה בעבר, בעיקר כשעוד עבדה ב"ידיעות". בתוכנית הבוקר שלה, בערוץ 10, אירחה שוורץ באייטם מערכתי שניים מהמפרסמים באותו קמפיין. כל המוצרים בקומבינה יוחצנו על ידי חברתה הקרובה של שוורץ, היחצנית רינת נחום, וכל המודעות התנוססו על שלטים של חברת "רפיד" שבשליטת עופר נמרודי, לצד מודעות משלימות שקידמו את "מעריב".

-- הדרישות הכי מוגזמות: ליאור וולף מ"לאשה"

ליאור וולף, לשעבר עורך מדור הרכילות "מלחשים ש...", פוטר מהשבועון לאחר שהעלה דרישות חריגות במיוחד לקראת נסיעת יחצנות ללונדון. בין השאר ביקש מהיחצנים לטוס במחלקת עסקים, ללון במלון מפואר ולרכוש עבורו חליפת טוקסידו.

-- המהפך הכי בולט: דן שילון

במאי 2002 ראיין דן שילון ל"מעריב" את שר התקשורת דאז, רובי ריבלין, ובין השאר אמר, בהקשר למנכ"ל רשות השידור, יוסף בראל, כי "לא להאמין שקיימת תופעת זוועה כזו". לפני שבועיים החל שילון להגיש את "יומן" בערוץ 1, תחת ניהולו של אותו בראל.

-- המאמר הכי מאופק: ד"ר שאול צדקא בעד נשק גרעיני

לאחר שד"ר שאול צדקא, ראש החוג לתקשורת במכללת עמק יזרעאל, הציע במאמרו ב"מעריב" לשקול את האפשרות להפציץ מטרות באירופה בנשק גרעיני, החליט אמנון דנקנר להשעות אותו מכתיבה במדור הדעות של העיתון עד להודעה חדשה.

-- החלמאות הכי גדולה: אי הטסתה של הכתבת המדינית, קרן נויבך, לפסגה בוושינגטון

ברשות השידור הוחלט שקרן נויבך תישאר בארץ עקב הקיצוצים, אבל מומנה הטסתם של צלם, מקליט, תאורן ומפיק במטוסו של ראש הממשלה.

-- ההכחשה הכי אמינה: אמנון דנקנר וליסה פרץ

בתשובה לשאלה אם הציע לליסה פרץ לערוך את "סגנון", השיב אמנון דנקנר: "לא. מאיפה הדברים האלה באים?". פרץ הוסיפה: "אין לי מושג על מה אתה מדבר". לפני חודש החלה פרץ לערוך את "סגנון".

-- האיש עם הכי הרבה רייטינג: מנכ"ל קשת, אבי ניר

את התואר מקבל אבי ניר בגלל 815¸ אלף צופים בתוכנית הגמר של "קחי אותי שרון" (26.5 אחוז מכלל משקי הבית), 708 אלף צופים בתוכנית הגמר של "לא נפסיק לשיר ­ כוכב נולד", ושבע תוכניות ברשימת עשר התוכניות הנצפות ביותר (עד כה) בשנת 2003.

-- מלחמת האחים הכי עסיסית: ג'ודי שלום-ניר-מוזס, בעלת מניות ב"ידיעות" ואחיה, המו"ל, נוני מוזס

ג'ודי שלום-ניר-מוזס שכרה את שירותיו של עו"ד זאב שרף, פרקליט לוחמני ונשכני, כדי שייצג אותה מול אחיה, נוני מוזס, בנושאים כספיים הקשורים בעיתון. במקביל פתח בעלה, סילבן שלום, בהליכים לקראת הגשת תביעת דיבה נגד העיתון בעקבות ידיעה של נחום ברנע ושמעון שיפר על אירועים שהתרחשו בוועידת עקבה. בינתיים חל שיפור ביחסי שני הצדדים והתביעה המתוכננת נגנזה.

-- הבוס הכי מפנק: יוסי משולם, מנהל ערוץ 1

מיכל זוארץ, שניהלה עם יוסי משולם קשר רומנטי, קיבלה אצלו תוכנית אירוח מרכזית. בעלה לשעבר, יוסי אשדות, הועסק כיועץ לתוכנית.

-- המיקום הכי מפתיע : נינט טייב

למחרת זכייתה ב"לא נפסיק לשיר ­ כוכב נולד" פורסם צילום גדול במיוחד של נינט טייב(!), בעמוד הראשון של "הארץ"(!!), מעל הקיפול(!!!).

-- העיתונאי הכי שטינקר: איש התקשורת "נשר"

כתב הטלוויזיה המכונה "נשר" סייע לחשיפתה של הפרקליטה ליאורה גלט-ברקוביץ' כמקור של העיתונאי ברוך קרא, כאשר מסר לצוות החוקרים מסמך שתרם לעיבוי החשדות נגדה.

-- ההבטחה הכי לא ממומשת: חלק ב' לתחקיר על נוני מוזס

ב- 18 באוקטובר 2002 פירסם יואב יצחק ב"סופשבוע" תחקיר בן לא פחות מ-11 עמודים שפירט 13 פרשיות שונות הנוגעות למו"ל "ידיעות", נוני מוזס. בכתבה ציין יצחק שלוש פעמים כי מדובר בחלק ראשון של התחקיר. המשך לא בא.

-- הסכסוך הכי מדמם: מתי גולן נגד שי ודרור

מתי גולן, מגיש "דוקומדיה" בערוץ 1, הגיש תביעת לשון הרע נגד שי גולדשטיין ודרור רפאל, מגישי "שי ודרור" בערוץ 10, לאחר שכינו אותו בתוכניתם "אדם שמדמם מזיקנה". סכסוך מדמם לא פחות פרץ בערוץ 8 המנומס. רון מיברג, ממגישי "המוסף" בערוץ, פירסם ב"סופשבוע" ראיון עם רחל זאבי סאמרלנד, אחותו של רחבעם זאבי, במקביל לראיון שפירסם מיקי רוזנטל, עורך התוכנית, ב"7 ימים". רוזנטל: "הגרפומן הקטן לא עמד בפיתוי. מדובר בנוכל, שקרן ורמאי". מיברג: "אין לו שום בעלות על כלום. הוא חתום על סחורה שלא שלו".

-- העיתונאי הכי אנטי ממסדי: אורי דן, פרשננו לענייני אריק

אורי דן הוא אורח רצוי ב"יומן" המחודש של ערוץ 1 ומגיש פופולרי בקול ישראל.