טרגדיה אמריקאית

היא נולדה בניו יורק, חיה את רוב חייה בארצות הברית, מדי פעם הגיחה לארץ, עלתה לפני שתיים עשרה שנה לישראל ובשבוע שעבר חזרה הביתה, למיאמי. בדרך היא הספיקה לחלוב את משקי הבית עם ריביות שיא בבנק שאבא הוריש לה, לפטר 900 איש ולהרוויח הרבה כסף מכל הסיפור. עכשיו היא מנסה להצטייר כקדושה מעונה.

"ניצחת" מודיע היחצן רני רהב (האם גם לכם יש תחושה כי רהב מייחצן בעיקר את עצמו מייחצן את אריסון ולא את אריסון עצמה?) לשלי יחימוביץ', ומקטר על כך שהתקשורת הבריחה מכאן את המפתח לתחלואי החברה והכלכלה הישראלית, מפתח העונה לשם שרי. אולי הוא סתם בוכה על הפסד של לקוח, שהרי למי יישלח עכשיו מכתבים אישיים בתפוצת כלל מערכות העיתונים?

עם התעופפותה בחזרה לפלורידה טרחה אריסון לסגור גם את קרן התרומות שהקים אביה המנוח. יותר לא יוענקו עשרות מילונים של דולרים כל שנה כתרומות. איך כל הפילנטרופיות אוהבת האדם הזו נעלמה פתאום כלא היתה? מה, פתאום כל האנשים שליבה הרחום והחנון של שרי יצא אליהם נעלמו? אין למי לעזור, אין ילדים שזקוקים לכספים האלה? או שאולי כל התרומות האלו היו תקציב פרסום שמן במיוחד, שנועד ליצור תדמית מסויימת, למי שכל אותו זמן התעניינה בדבר אחד באמת: כסף. אני לא מאמין בכך. אף אדם לא יכול להאמין בכך. יש בשרי אריסון גם טוב, אולי אפילו הרבה טוב. אבל הנסיגה שלה מקרן אריסון מעמידה באור בעייתי במיוחד את מניעיה. רני רהב? מכתב נוסף, אולי? הפעם עם הסבר לסוגיה זו, בבקשה.

"אוי ואבוי" מקוננים כל היפים ואמיצים, "תראו מה שקורה כאן, כבר אי אפשר להיות עשיר בארץ הזו", בוכים ולא יודעים מה הולך מסביבם. שיעורי מס ההכנסה ממשיכים לרדת (ואיתן הכנסות המדינה), תקרות הביטוח הלאומי הושבו אחר כבוד, המיסוי על ההון הוא מהנמוכים בעולם והקיצוצים האחרונים בתקציב נגעו להם כקליפת השום. מעולם לא היה מצבם של עשירי ישראל טוב יותר. על יד ההגה יושב אדם שחושב כמוהם. נהנתן - בשר מבשרם, שהוגה יומם וליל איך להמשיך ולהעביר את נכסי המדינה לידיים פרטיות, כדי שכל אותם אנשי עסקים יוכלו להמשיך לעשות כסף, להמשיך ולהרוויח על חשבון כולנו. האם ישראל היא באמת מדינה כל-כך נוראה לעשירים לחיות בה? נו, באמת.

"השלום מתחיל בתוכנו" ציוותה-צווחה עלינו שרי. קשקוש "מהות החיים" כנראה מתאים לכם ולי, האנשים הקטנים, אבל לא טובה לפיה מהאגדות. אושר שמושר – השורה התחתונה היא ששרי לא עמדה בחום של המטבח המפואר שלה - והשאירה אותנו, החלכאים והסתומים להתמודד עם היומיום הישראלי. מצורף בונוס: מנת רגשות אשם. מזכרת מאישה אהובה.

נתון אחד קטן, לסיום, לסבר את אוזניו של רני רהב, של שלי יחימוביץ ושל הקוראים: הבנק שהיא מוכרח להתייעל, על גבן של 900 משפחות, הרוויח ברבעון האחרון 353 מיליון שקל. אז עם כל הכבוד, שרי, רני, מניפולציות תקשורתיות, ספינים תדמיתיים, לכו תעשו על ציבור אחר, מטומטם פחות. השורה התחתונה היא ששרי ברחה כי היה לה לאן וכי היה לה כסף לכרטיס מחלקה ראשונה. לנו אין כסף לטיסה למיאמי, אפילו לא לחוג אושר פנימי. המקסימום שהכסף שלנו יכול לקנות הוא עיתון ב 4.60 ¤, שם לקרוא באותו עמוד על גזירות כלכליות שמנחית האוצר על ראשנו ועל אחת, שרי אריסון – מיליארדרית – שעוזבת. קשה לה. סיפור עצוב.