שאפו, שמעון

מספרים על פיסיקאי שנשא תואר BA וכעבור 10 שנים ניגש לבחינות לקבלת ה-MA. הוא הופתע מאד כאשר קיבל את אחד השאלונים ומצא את השאלות בו זהות עם אלו שהוגשו לו עשר שנים קודם לכן. כשהסב את תשומת לב אחד הפרופסורים לכך, השיב לו הפרופסור: "כן אדוני, זה נכון. השאלות הן אותן שאלות אבל התשובות שונות לגמרי".
נזכרתי בסיפור בבוחני את מפעל חייו הארוך של שמעון פרס שחוגג בימים אלה שמונים. למעלה מחמישים שנה בצמתי ההכרעות של מדינות ישראל, דומה שמעטים הם מדינאי העולם ששירותם למדינותיהם היה כה ממושך, מגוון ורב הישגים כמו זה של פרס.
אפרופו סיפור הפיסיקאי, כבר חמישים שנה ששמעון פרס נשאל בענייני שלום וביטחון ומדהים השוני בין תשובותיו במרוצת השנים. אותו הפרס, יונת השלום של מדינת ישראל, היה בעבורו נץ ביטחוני נטול פשרות, מתנגד להידברות עם אש"ף, שולל מכל וכל הקמתה של מדינה פלסטינית ומבוני מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון. זה לחלוטין לא גורע מגדולתו של האיש אלא רק מוסיף לה. כבר אמר משה דיין, עוד ענק בדורו, ש"רק חמור לא משנה את דעותיו".

שמעון פרס של שנות השמונים המאוחרות ואילך, מתעקש לדון בגיאוגרפיה מבלי להתעלם מהדמוגרפיה. "במציאות", אמר בראיון עיתונאי ערב חתימת הסכם אוסלו של 1993, "אין משמעות לשטחים כאשר הם מאוכלסים באדם. טריטוריה היא מושג גיאוגרפי ורק האוכלוסייה שבה היא הנותנת לה את תוכנה הממשי. מי שמדבר על שטחים במנותק מיושביהם הפלסטינים עוצם את עיניו שלו וזורה חול בעיני זולתו". ממרחק של זמן, תמיד זכו דבריו למשקלם הראוי. עשר שנים עברו מאותו הראיון ונראה שלחלק מאיתנו יידרש עוד קצת זמן בכדי להבין.

המדינה מתקשטת בבגדי חג ואתמול והיום עומדים בסימן חגיגות יום ההולדת. "מעריב" צירף לגיליונות סוף השבוע חוברת מהודרת וקרא לה גבורות שמעון. יצחק נבון, נשיא המדינה לשעבר, היטיב לתאר באותה החוברת את פועלו של פרס. במהלך אחת מישיבות הממשלה של שנות השישים, מספר נבון, הצביע בן גוריון לעברו פרס ואמר לשרים: "אתם אינכם יודעים מה העם היהודי חייב לבחורצ'יק הזה". משפט המסכם למעשה במילים ספורות, שנים רבות של פעילות למען בטחון ישראל מאז ועד הלום. כך תרם תרומה מכרעת לפיתוח יכולתה הגרעינית של ישראל, טיפח את התעשיה הצבאית והאלקטרונית והניח את היסודות לתעשיה האווירית. הוא פעל בהצלחה לבלימת האינפלציה הדוהרת של שנות השמונים ולהוצאת צה"ל מרוב שטחה הדרומי של לבנון.

שמעון פרס נוהג לחלק מסלול חייו של אדם לשלושה שלבים: השלב הצעיר, השלב המבוגר והשלב בו אדם נראה טוב לגילו. בהגיעו לגיל בו נראים טובים, אני מתכבד לברכו בברכה שחייבים להודות על האמת – באה גם קצת ממקום אנוכי. שיחיה עד מאה ועשרים.