לא רוצים - לא צריך

אלפי ישראלים מתנדבים במשמר האזרחי ונותנים שעות רבות מזמנם הפנוי. במשטרה, מכל מקום, לא חושבים שזה נחוץ. בשבוע שעבר התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה אודות מחקר שערך קצין בדימוס במשטרה וממנו עולה חד משמעית כי מרבית מפקדי התחנות חושבים שפעילות המתנדבים מיותרת. ביקור קצר בפורום מתנדבים למשא"ז בוואלה! מספיק כדי להיחשף לזעמם ועלבונם של המתנדבים.

ראשית גילוי נאות, מזה כשנה וחצי אני נותן כמה משמרות בחודש במרכז השיטור הקהילתי בשכונת מגוריי. ה"טריגר" שלי לגשת לשם ולהציע את שרותיי היה הפיגוע הנורא בקפה "מומנט" בירושלים במרץ 2002. התמונות הקשות והתחושה הכללית של חוסר אונים העלו אותי על וסט מחזיר אור וקרבין – וקדימה לפטרול. הופתעתי לגלות שבניגוד לסטיגמה, מתנדבי המשמר האזרחי הם לא רק פנסיונרים או תלמידי תיכון הפועלים במסגרת פרויקט "מחויבות אישית", אלא גברים ונשים בקשת גילאים ומקצועות רחבה שהגיעו לניידת ממניעים שונים. חלקם פשוט "מורעלים" ורק מחפשים קצת אקשן, אחרים באים בשביל החברה וחלק אוהבים את המסגרת. מה שמאחד את כולם הוא הרצון לתרום לקהילה ולעזור קצת בתקופה מאוד בעייתית מבחינה ביטחונית.

המחקר שהתפרסם בעיתון לא הפתיע את מרבית המתנדבים כי למרות שהם נותנים מעצמם בלי לצפות לקבל דבר בתמורה, לפעמים הם זוכים לסטירת לחי מצלצלת דווקא מהמערכת לה באו לסייע – המשטרה. כל מי שאי פעם בא במגע עם זרוע שמירת החוק בארץ יודע כי מדובר בגוף עם הרבה בעיות. זה מתחיל ברמה נמוכה של חלק ממקבלי ההחלטות במטה ובשטח, ונגמר במחסור תקציבי קשה עד מביך. למרות, ובגלל זה, חשובה עוד יותר ההתנדבות אבל היא עולה לנו לעיתים בהרבה בריאות, וחבל. תקריות קטנות וטיפשיות הכוללות מפגשים לא נעימים עם קצינים ושוטרים במשרה מלאה מוציא פעמים רבות את החשק לחזור לעוד משמרת ברחובות העיר החמים והחים בקיץ או הרטובים וקרים בחורף.

באחד המקרים נאלצנו אני וחבריי להתמודד עם עלבונות והאשמות של קצין זוטר כיוון שאיחרנו במספר דקות בהחזרת הרכב לתחנה. את תאב הכוח והפאסון לא עניין ממש כי נזעקנו לדיווח על אדם חשוד כמחבל מול בסיס צבאי – הוא את הרכב צריך, עכשיו ומיד – ביטחון הציבור יכול לחכות. להזכירכם ולהזכירו לא מדובר כאן ביחסי עובד-מעביד אלא במתנדבים שחולים במחלה לא ישראלית בעליל – איכפתיות - שלא מבקשים דבר בתמורה. שלל תקריות כואבות יותר ופחות מעלות אצל כל אדם בר דעת תהיות למה לו לחפש לעצמו עוד מרדף ביורוקרטי אחרי ניידת חסרה (שנלקחה לטיול שוטרים) או עימות בזמנו החופשי עם אנשים שלא יודעים להודות בטעות.

למרות כל האי נעימויות הללו ממשיכים אנשים לבוא ולהתנדב – אם בניידות התנועה ואם בסיור בערים ועל קו התפר – אבל מישהו במשטרה חייב לעשות בדק בית רציני כי בסוף הם יפסיקו לבוא. דווקא בגלל שאין לזרוע החוק תקציבים וכוח אדם מספקים היא חייבת לדעת לעשות שימוש נכון במתנדבים. אם מפקד התחנה חושב שאין לו צורך ב"אזרחים האלה", כמו שעולה מהסקר, גישתו מחלחלת לכל שוטר או מוקדן ומשאירה צלקת נוספת בתודעת המתנדב. גם ניידת המסתובבת במשך שלוש שעות ללא אירועים מיוחדים היא "אור כחול" נוסף ברחובות הגורם לא פעם למחבל לחשוב פעמיים או לעבריין לוותר על תכניותיו – ומי שלא מבין את זה נמצא כנראה במקצוע הלא נכון.

אבל, אם במטה המשטרה באמת חושבים שלא ממש צריך את ה"האזרחים האלה ששואלים כל כך הרבה שאלות", מוזמנים המפכ"ל וקציניו להפסיק לקרוא לציבור להתנדב – ושהאחרון יכבה את האור הכחול.