טמבל, עד שיוכח אחרת

באחת הידיעות היותר מפתיעות של התקוןפה האחרונה יודע כי הכדורגלן פליקס חלפון, שחקן נבחרת בעבר, נחשד בנסיון הברחת סמים לישראל. אם, ודגש גדול על אם, כי בן אדם זכאי עד שהוכחה אשמתו, יימצא חלפון אשם הוא יצטרף לשורה של שחקני עבר שסרחו וחטאו בסחר ושימוש בסמים ובילו שנים מאחורי הסורגים: רוני קלדרון, שרק אלוהים יודע אם הוא מבלה את זמנו היום מעל או מתחת לאדמה, שמוליק רוזנטל (אין קשר, נשבע לכם, ואם כבר כולם שאלו בבית ספר אם אני קרוב של רוני דווקא), הכדורסלן אילן (זייגר) זוהר וכמובן המקרה המפורסם בזמנו של אולסי פרי.

תמיד רציתי להיות כדורגלן אבל אבא אמר לי שכדורגל מפריע ללימודים וההתעקשות שלו עלתה לו ביוקר, שכן יצא לו תלמיד בינוני וכדורגלן גרוע. בילדות היו לי כל מיני דמויות אלמותיות כמו ד"ר סוקרטס מברזיל או משה סיני (מה לעשות, גדלתי אוהד מכבי אבל בשנות ה-80 לא היה ממש את מי לאהוב שם. מסיני ממש, אבל ממש, פחדתי). ובימים שבהם עיתון ספורט היה פולחן של כל יום בשבוע הייתי עוקב באדיקות אחרי ה"סודות מחדר ההלבשה".

מכיר, מכיר את ה"מה אתה רוצה, שחקני כדורגל השכל שלהם ברגליים". נכון, האינטליגנציה שלהם לא מרהיבה במיוחד (שלושת כרכי הספר "הוצאו מהקשרם" מוכתרים כספרי השירותים הטובים ביותר של כל הזמנים) ולא פעם תמצאו אותם אומרים "שלוש שערים" או "חיים משבת לשבת" אבל קיבינימט – הייתי מוכן להיות טמבל שעושה מאה אלף דולר בשמונה חודשים.

מה שלא הייתי מוכן להיות, בעד כל סכום שבעולם, הוא אסיר, בטח לא אחרי ההתמכרות הרב שנתית ל"אוז". אם יואשם חלפון (שוב הדגש הזה) אני אישית ארצה לדעת את הסיבה. קשיים כלכליים, פזיזות, היגררות, או שבעצם – מה זה משנה?

אפשר לתלות את האשמה בסביבה בה גדל חלפון, אפשר לתלות אותה במוצא (קשקוש בלבוש, זוהר ורוזנטל אשכנזים בני אשכנזים) ואפשר לתלות אותה בהיותו כדורגלן בלי שכל, ויש להודות שהקייס הזה לא ממש מקדם את התדמית הנושנה של הכדורגלנים. אבל אם אכן יימצא שחלפון אשם, אזי בין מסדר למסדר הוא תמיד יוכל לדקלם לעצמו את המשפט "אם הטמטום היה שחקן כדורגל – אני הייתי פלה. או פליקס חלפון".