מקום בצמרת

מאזיני רשת ג' יכלו ליהנות בסוף השבוע האחרון ממפגש פסגה רדיופוני בלתי חוזר של קובעי מדיניות, מוזיקה ישראלית וארץ ישראל הטובה והישנה. או אולי בעצם - ארץ ישראל הישנה וזהו. שרת החינוך, שר המשפטים, שר הביטחון, יו"ר הכנסת ואפילו ראש הממשלה (אם כי בדקירת אורח שמסרבת להתחייב) פינו מזמנם, שקדו על פלייליסט והטריחו עצמם לאולפן רשת ג' במגרש הרוסים והגישו שירים ישראלים כטוב אשר באוזניהם. ולהלן התוצאות:

לימור לבנת: עטור מצחך - אריק איינשטיין (השיר הישראלי האהוב בכל הזמנים על פי קוראי ידיעות אחרונות), בגלל הרוח - שלומי שבת, אדון עולם - עוזי חיטמן (ידוע כתומך ליכוד) ועודד בן חור, ברכנו - אביהו מדינה, כנרת (שם הרי גולן) - נתנאלה (אזכור לאחיזתנו בגולן), אין לי ארץ אחרת - קורין אלאל (נכתב כשיר מחאה שמאלני על מלחמת לבנון, אבל עבר הלאמה לטובת קמפיין הליכוד בזמן ממשלת נתניהו), בואי - עידן רייכל (אווירת רינגטונים וקריצה לעדה האתיופית), אור וירושלים - הפרברים (אזכור לאחיזתנו בירושלים), שחקי שחקי - אריק לביא, הוא יבוא הגדול בימים - שולמית לבנת (אימא שולמית לבנת, כלומר).

טומי לפיד: כמו צמח בר - חווה אלברשטיין, באב אל וואד - יפה ירקוני (קלאסיקת תש"ח), רוזה מרציפן - שלמה גרוניך (על המילים, שולמית לפיד, אשתו של), שיר אהובת הספן - ריטה (על המילים, יאיר לפיד, הבן של), ביומי אני קטנה - ורד הררי, לחיות בניו זילנד - אתניקס (שיר שמבוסס על משפט שמזוהה עם טומי בימיו כפובליציסט), ירושלים של זהב - שולי נתן (קלאסיקת ששת הימים) , הליכה לקיסריה - נתנאלה (קלאסיקת חנה סנש ומלחמת העולם השניה), אליעזר בן יהודה - מתי כספי.

רובי ריבלין (עם העריכה המוזיקלית המפתיעה ביותר): רואים רחוק רואים שקוף - שמוליק קראוס, דה ז'ה וו - שלום חנוך, כי האדם עץ השדה - נורית גלרון, דומינו - ארקדי ומאיר, עד סוף הקיץ - אלי מגן, ואותך - מתי כספי, שיר היונה - נתנאלה, אצלי הכל בסדר - בועז שרעבי, כולם חכמים כולם - הגשש החיוור, כשאור דולק בחלונך - גשר הירקון, שיר אהבה ישן - צמד דרום, הלוואי - יהודית רביץ, אחרי 20 שנה - שמוליק קראוס.

שאול מופז: כתונת פסים - אמני ישראל (כל ישראל חברים, אלא מה?), אין לי ארץ אחרת - גלי עטרי (כל ישראל מאחזים בלתי חוקיים, אלא מה?), ארץ מולדת - ריטה (כל ישראל פרסים, אלא מה?), באה מנוחה ליגע - הגבעטרון , שירו של צנחן - פיקוד מרכז, ניגונים - רונית אופיר, גבעת חלפון - הגשש החיוור, קום והתהלך בארץ- פיקוד מרכז (כל ישראל בכל פינה בארץ ישראל, אלא מה?), אנחנו לא צריכים - שלמה ארצי (כל ישראל שלמה ארצי, אלא מה?), בשבילה אתה מלך העולם - שלמה ארצי (כל ישראל שיגעון גדלות, אלא מה?), לתת - בועז שרעבי (כל ישראל תורמים בשירותרום, אלא מה?), לא נפסיק לשיר - יהורם גאון (כל ישראל לא ישברו את רוחנו, אלא מה?), כל החלומות - אריק לביא (כל ישראל מפת הדרכים, אלא מה?)

אריק שרון: אנחנו שנינו מאותו הכפר (לאחר התלבטות בינו לבין שיר האליפות של מכבי נתניה בביצוע שלמה ארצי).

מבקר המוזיקה של וואלה! תרבות, איתי נאור, מוסיף פרשנות משלו לטעם המוזיקלי של האוחזים בהגה.
"הדבר הראשון שבולט לעין מהרשימה הוא העדרו של השיר 'שבחי ירושלים'. איציק מרדכי לא היה נותן לזה לקרות. 'אין לי ארץ אחרת' מופיע פעמיים, גם אצל מופז וגם אצל לבנת – בשני ביצועים שונים. אפשר גם לומר את זה אחרת: שריבלין ולפיד שכחו אותו. אצל טומי לפיד, מתמיה, מאכזב ומעציב היעדרו של עמיר בניון. אבל הוא מפרגן למזרחיות עם אתניקס. בכלל, לאורך כל הרשימה נשמרת אווירת מזרחיות לייט ממלכתית. הבחירה שלו ב'הליכה לקיסריה' של חנה סנש, היא ללא ספק מחווה לאדמת הונגריה.

"הטרילוגיה של בועז שרעבי, 'לתת', 'הלוואי', 'אצלי הכל בסדר', מופיעה, כמתבקש בכל רשימה שמכבדת את עצמה. רובי ריבלין בחר את 'אצלי הכל בסדר' ואת 'הלוואי' (בביצוע של יהודית רביץ דווקא), ומופז הלך על 'לתת'. מופז, למרות שהשתחרר מקבע, משאיר אחריו חותם של מילואימניק עם 'גבעת חלפון' ו'שירו של צנחן'. גם הבחירה הביזארית ביותר ברשימה היא שלו - 'בשבילה אתה מלך העולם' של שלמה ארצי. נתנאלה מפתיעה בפופולאריות שלה ויכולה לצפות לתמלוגים משלושה שרים, להוציא שאול מופז (כאן היה יכול לסגור מעגל עם 'היה לי חבר, היה לי אח', גם הוא שלה), שטעמו המוזיקלי הוא האמצע הדרך הכי חריג שאפשר להעלות על הדעת. אפשר לכנותו, אזור הדמומים של אמצע הדרך.

"העובדה שכולם לא מעודכנים ברורה, וגם ברור מדוע אף אחד לא בחר באביב גפן או בנקמת הטרקטור, אבל איפה סאבלימינאל והצל – השופרות האותנטיים ביותר של תרועת הציוני החדש במוזיקה העברית?"