הפסד של 6.7 מיליארד שקל במאזן בנק ישראל ב-2000

הפסד של 6.7 מיליארד שקל נרשם במאזן בנק ישראל לשנת 2000 לעומת הפסד של 8.7 מיליארד שקל בשנת 1999.

תוצאה זו נבעה משני גורמים עיקריים: האחד, עודף הוצאות ריבית על הכנסות ריבית בסך 3 מיליארד שקל, לעומת 5.2 מיליארד בשנת 1999 - עודף הנובע מהרכב המאזן של בנק ישראל, בו מרבית ההתחייבויות הן בשקלים - פיקדונות הבנקים בבנק ישראל, ומרבית הנכסים הם במטבע חוץ - בעיקר יתרות המט"ח.

הגורם השני, הפסדים בגין הפרשי שערים בסך של 3.7 מיליארד שקל, לעומת 3.5 מיליארד אשתקד - שנבעו כתוצאה מהתחזקות השקל מול מטבעות החוץ העיקריים בהן מוחזקות יתרות המט"ח, וכן מעודף הנכסים במט"ח במאזן הבנק בתקופה של ייסוף.

בבנק ישראל מבהירים, כי הבנק, בניגוד לפירמה עסקית, פועל כדי למלא את התפקידים המוטלים עליו ולא על פי שיקולי רווח והפסד. התוצאות החשבוניות של הבנק משקפות, בין היתר, מגבלות שונות החלות על המדיניות המוניטרית, בהן משטר שער חליפין שאילץ בעבר את בנק ישראל להתערב בשוק מטבע החוץ כדי לרכוש מטבע חוץ תמורת שקלים, ובמקביל ללוות מהבנקים שקלים כדי למנוע הצפת השוק בשקלים, שמשמעותה הדפסת כסף.

כתוצאה מכך, נוצר במאזן הבנק עודף גדול של נכסים על התחייבויות במט"ח - שיוצר הפסדים חשבונאיים בשנים של ייסוף, ורווחים - בשנים של פיחות.

על פי חישובים שנעשו בחשבות הבנק, אילו הפעיל הבנק החל משנת 1998 את הגישה החשבונאית שהונהגה השנה והמקובלת כיום בבנקים המרכזיים, בדוחות הכספיים שלו, לא היו לבנק בשנתיים האחרונות הפסדים בגין הפרשי שערים ויתרת חשבונות השיערוך שלו הייתה בזכות.

יתרות המט"ח הסתכמו בסוף שנת 2000 בכ-22.8 מיליארד דולר, לעומת כ-20.2 מיליארד בסוף 1999. הכנסות הבנק מיתרות מטבע החוץ הסתכמו בשנת 2000 בכ-5.1 מיליארד שקל לעומת 3.1 מיליארד בשנת 1999.

תשלומי הריבית של בנק ישראל לתאגידים הבנקאיים בגין פיקדונותיהם הסתכמו בשנת 2000 ב-4.3 מיליארד שקל, לעומת כ 5.4 מיליארד אשתקד. הוצאות הבנק על תשלומי ריבית בגין המק"מ שמחזיק הציבור עמדו השנה על 2.7 מיליארד שקל לעומת 2.9 מיליארד שנה קודם לכן.