וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מה עם קצת איפור, מיידלע?

21.1.2001 / 10:54

עדו פלוק אוחז במקל ובגזר ופוסק: "אגרוף של אשה" הוא סרט רגיש ומרגש, אך לא כזה שיפיל אתכם בנוק-אאוט לרצפה

מבחינת הייפ, "אגרוף של אשה" אמור להיות ה-דבר. זה סרט שזכה בפרס הסרט והבמאי בסאנדאנס 2000, הפסטיבל העצמאי החשוב בעולם, ובפרס הקולנוע הצעיר בקאן – הפסטיבל החשוב ביותר בעולם. זה סרט ראשון של במאית צעירה (קארין קוזאמה), של שני השחקנים הראשיים (מישל רודריגז, סנטיאגו דאגלס) ואפילו הפרויקט הרציני הראשון של הצלם והעורך.

כמו כל פרויקט עצמאי (מילה שאיבדה, אגב, כל משמעות ריאלית או כלכלית בשנים האחרונות), גם "אגרוף של אשה", העוסק בנערה מתבגרת מסוג ה"טום בוי", שמוצאת את נשיותה דווקא דרך האיגרוף, הוא סרט קטן שמשחק על נימים קאמריים ואינטימיים. זה בראש ובראשונה סרט על התבגרות. על נערה שמוצאת ביטחון עצמי דרך הכפפות והזיעה, עולם שגם יפגיש לה את אהובה.

קוזאמה, במאית צעירה ומתאגרפת חובבנית מניו יורק, בנתה את סיפור החניכה הקלאסי הזה על רקע מועדון איגרוף מוזנח, עם לוקרים מעוקמים ומשרד מטונף, מהסוג שמוכר לנו מעשרות סרטי עבר. את המועדון היא מיקמה, כמובן, באחת השכונות העניות של ניו יורק, שכונות שהניבו מאז ומתמיד גיבורים עם "עיניים של נמר". מדובר בקונספט מנצח – קצת אהבה, קצת אפלוליות ניו יורקית וקצת פעולה מאולם האיגרוף.

הבעיה היא שבערך אחרי שלושת רבעי הסרט מפסיקים פתאום להתמקד בסיפור התבגרותה של נערה קשת יום, והאיגרוף עצמו הופך למרכז. פתאום זה לא סיפור אהבה על רקע הכפפות, אלא לגמרי סרט איגרוף, שבמרכזו פתרון "הקרב האחרון", הפתרון העתיק והבנאלי מכולם. הזונה של עסקי הסרטים. פתרון שמוריד את כל הסרט הנהדר הזה לאזורי "He Got Game" - הסרט הכי נוראי שספייק לי עשה אי פעם. מצטער, אבל בשביל קרב אחרון יש לי את ואן דאם.

ולמרות הכל, "אגרוף של אשה" הוא סרט טוב, שיוכל לאזן אתכם מול "להתחיל מחדש" וחבריו הבלוקבאסטרים. השחקנים הצעירים, ובראשם מישל רודריגז, שכנראה נולדה עם לבן בעיניים, הם מסוג התגליות הצעירות שתתחילו לזהות בסרטים של השנה הקרובה. עיצוב האווירה הניו יורקי מדויק כל כך עד שנדמה שאפשר לחוש בעשן העולה מחררי האוורור של התחתית. אפילו סיפור האהבה מרגיש אמיתי ואפקטיבי.

והערה לסיום: מחאה על השמרנות של פסטיבל סאנדאנס היא דבר די שגרתי, אבל בכל זאת - הייתי מצפה מהפסטיבל העצמאי החשוב הזה להביא סרטים מיוחדים, שונים ואפילו אוונגארדיים לתודעה הקולנועית העולמית. בשביל זה בעצם קיים הקולנוע העצמאי, לא? קוזאמה, עם כל הכבוד, היא לא ג'רמוש.



0
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully