עובדה ביזארית ראשונה: באף אחד מפרקי ספינת האהבה לא רואים את קפטן סטובינג מרביץ איזה דרינק קטן. לא יין בורדו, לא שמפניה, אפילו לא ברנדי משובח. ולא שלקפטן סטובינג לא מגיע איזה דרינק קטן. תנסו אתם להעביר ערב שלם על שולחן הקפטן, כשנערות זוהר בנות שמונים ממיאמי מפתות אותך בכל החן של גמל שלמה מזדקן.
לא, הסיבה לפכחותו של הקפטן היא אחרת. או כמו שהוסבר באחד מפרקי הסדרה, קפטן סטובינג הוא פשוט אלכוהוליסט משוקם, ולכן הסתפק תמיד במיץ פפאיה על קרח. מה שמביא אותנו לעובדה הביזארית השנייה: גאווין מקלאוד, השחקן שמגלם את מריל סטובינג, היה גם הוא אלכוהוליסט מטורף. "הוא היה משתולל ושובר רהיטים בבית", ספדה בעצב אשתו פטי בביוגרפיה שלו, "אף אחד לא היה מאמין שהמפלצת חסרת הרסן הזאת היא קפטן סטובינג המתוק והג'נטלמני". כך או כך, עדויות אחרונות טוענות שסטובינג/ מקלאוד נגמל בהצלחה ב-85' והפך להיות פנסיונר קליפורני צדקן ומעצבן.
מה שמביא אותי לפנטזיה החביבה עלי בזמן האחרון. וזה הולך ככה: אני נוסעת לקליפורניה, בחיקי תיק צד קטן המכיל קלטת קטנה וארסית. אני דופקת מעדנות על שער אחוזתו של סטובינג/ מקלאוד, ומשרתת ניגרית מובילה אותי לגן ענקי ומלבלב בירכתי הבית. קפטן סטובינג יושב שם, בכל שביעות הרצון המבחילה של אלכוהליסט משוקם. "אח, בריאות", הוא נאנח כשהוא לוגם ממיץ התפוזים שלו "אני אדם חדש, יקירתי". "באמת?", אני מתעניינת באדיבות ושולפת את הקסטה, "הבאתי לך משהו לראות".
חמש דקות אחרי זה סטובינג (או מקלאוד, מה זה משנה) מתנודד החוצה מהבית בזעקות רמות. שיערו סתור, עיניו פראיות, והוא אוחז בידו כוס "ג'וני" שחור מלאה עד הקצה. "הו הו, ובקבוק של רום", הוא משהק לעברי. "ידעתי שתבין", אני מחייכת במתיקות ומחזירה את הפרסומת החדשה של מילקי לתיק.
ככה זה. הפרסומת החדשה של מילקי היא כל כך חובבנית, איומה ומרגיזה, שהיא היתה גורמת אפילו לג'ולי מקוי להזריק לעצמה איזו מנת יתר. זוהי פארודיה נטולת פארודיה - עם כל החן של הפקה בבומביי תחתית - ובעיקר עדות חותכת לעצלנותו המבישה של הקריאטיב הישראלי. כי בינינו, למה צריך לראות את "ספינת האהבה" כדי לעשות פארודיה על "ספינת האהבה"? אנחנו זוכרים הכל מהאייטיז, בייבי, אנחנו מהתעשיה.
כל ילד יודע איך בנויות הדמויות בספינת האהבה: הקפטן הוא הג'נטלמן מהדור הישן, ד"ר אדם בייקר הוא הפלייבוי הספינתי, אייזיק הוא הסמבו האהבל שרק יודע לשקשק פינה קולדות. בחלוקה גסה, אנחנו מדברים על שלושה סוגי אנשים: האציל, הטפיל והדביל. אבל את הפרסומאים של מילקי זה לא עניין. כך הפך אצלם קפטן סטובינג לחרמן הזקן דווקא, ואייזיק וד"ר בייקר צומצמו לדרגת שני סטטיסטים שעושים שובי דובי ברקע.
מדובר פה לא רק בפשעים חמורים נגד התסריט המקורי, אלא בהפרה בוטה של כל חוקי הפארודיה. הרי ידוע שכדי שפארודיה תצליח, היא חייבת להתכתב באופן מדויק עם המוצר שעליו היא צוחקת. במקום זה קיבלנו את קפטן סטובינג באזיקים ורודים של סטודנטית משינקין, למרות שלפי כל חוקי ההצחקה היה זה ד"ר בייקר הקונדס שהיה צריך ליפול בפח הזה. אבל נעזוב זה. העיקר שדפקנו לאייזיק אפרו מה-זה מגניב ונפוח! הו , מה רב הרטרו! והיצירתיות!
יש בה בספינת האהבה המקורית כל כך הרבה חומרים לפארודיה. החל בדמותה הקינקית של ויקי סטובינג החשקנית וכלה בדמותה החסודה של ג'ולי מקוי הקולגייטית. ליוצרי מילקי שלוש כל האוצר הבלום הזה נראה לא מעניין ולא רלוונטי. הרבה יותר מעניין לראות את מלי לוי עושה קונצים על הסיפון!
כמובן שאת אותה השלוכיות אנחנו מקבלים גם בבחירתה של מלי לוי לתפקיד נערת המילקי החדשה. סנדי בר היא שחרחורת? היא כוסית? אז נבחר את מלי לוי, שגם היא כוסית ושחרחורת, ובינגו - שחזרנו את ההצלחה. למי אכפת שסנדי היתה יפה ובעלת נוכחות פי מאה? למי אכפת שלסנדי היה ברק זדוני בעיניים שגברים היו מוכנים להרוג בשבילו? לא ליוצרי הפרסומת המפוספסת הזאת. התוצאה - מלי לוי נראית כמו שיבוט לא מוצלח של גליה סודרי מ"זינזאנה", ועטופה בבגדים שפנינה טורנה היתה מוסרת לנעמת.
והמילים של השיר? ביזיון. אם במילקים הקודמים השקיעו בטקסטים זקורים, חצופים, שנעו בחינניות על קו התפר בין סלנג לעברית גבוהה, במילקי 3 הטקסטים חצופים בערך כמו הפטמה של דליה איציק.
ומתי עוצרים באקפולקו?
18.1.2001 / 11:03