אתמול רבצתי לי באמצע מונית, והתנמנמתי לצלילי "רשת ב'". היה יום יפה, היה שלוש בצהריים, וכמו שקורה בדרך כלל במצבים כאלו, היה גם פקק. לפתע בקע מהרדיו קול נמוך ומלא ליחה. "שלום, אני מרגול", רקק הקול המסתורי "ואני מגישה תכנית בישול חדשה ב"יס". השבוע אלמד אתכם איך מכינים סושי". לא חלפה שניה, ומהחוגה בקע קולו החנוק של טבח יפני, מצווח בג'יבריש כל מיני דברים כמו "הוצ'ה, הוצ'קיקי סאן!".
אני והנהג החלפנו ביננו מבטים תמהים, כשלפתע השתלט הקול החרוך בחזרה על השדור. "נרעה לכם?" הצטחק המרגול בחית ועין "לא סושי ולא מושי. בתכנית שלי נלך רק אל המקומות העמיתיים, איפה שמבשלים מעחלים עוריגינל!". אני והנהג החלפנו מבטים עייפים. "הו לא", שידרנו זה לזה ללא אומר, "לא שוב פעם האליטות החדשות!".
פרענקינים, נו
פעם, כשבארץ שלט איש אכול שנאה אחד, זה היה כל מה שדיברו עליו. האליטות החדשות אוהבות חומוס. את האליטות החדשות לא תתפסו באופרה. האליטות החדשות נצפו אתמול בקניון עזריאלי, קונות שני כרטיסים לוואן דאם החדש. על פניו, הכינוי הזה נראה אצילי מאוד, אבל לכ-ו-ל-ם היה ברור במה מדובר.
האליטות החדשות היה סך הכל כינוי יפה למזרחים. פרענקינים, נו. ועוד כאלו שמצביעים ביבי.
אם לא די בזוועה הזאת, נאלצנו גם לחזות בשובם של המרגולים לחיינו. בכל טוק שואו יכולת לראות אותם - מתגאים ב"נשמה" שלהם, ב"בלי חרטא" שלהם, בעובדה שהם "בגובה העינים", "מהעם". כאילו שאם אתה מזרחי אתה לא יכול להיות קקה של בנאדם אנליטי, עם אישיות צוננת כקרח ותואר שלישי בהנדסת טילים. כמזרחית, אני זוכרת שכל הפולקלור המזרחי החדש הזה מאוד הביך אותי.
פתאום הרגשתי לא אקזוטית, לא מספיק "מהחיים". טוב, מה אתם רוצים. הגירסא של אמא שלי ל"שחור" זה לשים עוד סנו פוליוויקס על ספות העור בסלון.
גטו בארמון של חסן
כשצפיתי בקמפיין החדש של "יס" לערוץ "בריזה", ידעתי שאין מנוס. חזרנו לימים השחורים האלו, וחזרנו אליהם בענק. לא, ממש לא מפריע לי שיש ערוץ המיועד כולו למוזיקה מזרחית. ("ים תיכונית" שיגידו האשכנזים). כל הקשקושים האלו על "הנצחת הקיפוח", ועל "גטו", נראים לי מתחסדים נורא. מה שמפריע לי הוא שהפרסומת החדשה של בריזה מחזירה אותנו לימים של האליטות החדשות. ימים בהם לכל מזרחי היתה "נשמה" וכל אשכנזי היה "מניאק".
נתחיל בחדשות הטובות. הגטו המזרחי הוא כולה טירה מרוקאית. כן, טירה מרוקאית מעוצבת בירוק סיר לילה, עם כל מיני כרכובים וטסות נחושת כעורות. מה אגיד לכם. לו היה אבא שלי מבין ש"גטו", זה כולה ארמון המלך חסן, וודאי היה מניח לנו עם נאומיו המשומשים על די.די.טי.
אלא שבשוט השני, המצלמה מפגישה אותנו עם כוכבי הערוץ. פה נטלי עטיה במיני, שם יוסף שילוח לוגם תה. נדמה לי שראיתי גם את מירי בוהדנה, אבל בהחלט יכול להיות שזאת היתה אניטה פללי מתחת לערימה של אורגנזה.
גזענות באוסול
מה שבטוח, ברור שאלו אנשים אוסול, עם הרבה נשמה. איך אנחנו יודעים שהם אנשים באוריגינל? או. שזהו. כל אחד מהכוכבים עושה איזה ג'סטה קטנה שבאה להמחיש את האותנטיות המתפרצת שלו . יצפאן מבצע צעד תימני קטן, מרגול עושה תנועה של "שופוני יא נאס", אפילו זהבי המלך עושה תנועה של "בואו בואו בואו" ערסית ממקומו על הכורסא. הג'סטות האלו הן כל כך קטנות, כל כך בלתי מורגשות, עד שעינו של הצופה כמעט שאינה קולטת את הגזענות שצורחת מהן.
אבל בהילוך איטי פתאום צונח לו האסימון. זוהי גירסת הבימאי לשפת גוף של מזרחיים. מבינים? תימניות אסליות לא יכולות סתם לעמוד בפריים ולהראות כמו שלי יחימוביץ'. הן חייבות לסלסל קצת בידיים, לתת לנו מהחריף חריף הזה, שבנשמה. "בחייאת מרגול" בטח צווח המגפון "תשדרי קצת יותר חוואיאג' בתנועות!"
אבי ביטר מתחכם בהפוכה
והטקסט? זוועה. "פשוט, בלי להתחכם" מייעץ הקריין, "להתחבר למי שאתה ולמי שהיית, בלי יותר מדי רושם, בלי מילים גבוהות". הצימוד הזה - "בלי להתחכם, בלי יותר מדי רושם" מרפרר בעדינות ישר לימי ביבי, הבורקס והבורות.
מזרחיים הם אנשים חמים, נו, ונורא נורא עממיים. להם בלבד יש גישה לאוריגינליות. להם בלבד גישה לפשטות של החיים. לא כמו כל האשכנזים הפלצנים האלו, שאוכלים סושי ודופקים פוזות.
אלוהים יודע מה חושבת לעצמה המרגול שמרגול על הפרסומת הזאת. סביר להניח שזהו עבורה המשך ישיר לקו המיליטנטי והמבחיל שלה, הרואה באינטלקטואליות מילה גסה. ("אני מהחיים!" היא צווחת בכל הזדמנות "לא מהעיגולדים עם האוונטות והקונצרטים!") אבל אנחנו, שמכירים קצת שרית חדד, יודעים אחרת. מוזיקה מזרחית היא מהחיים? פליייייז. מוסיקה מזרחית היא כולה אוונטות, כולה פאייטים וזמירים מאשדוד וסינדרלות עם בה.אם.וו. ראיתם את אבי ביטר עם הטוקסידו והגורמטים חצי קילו? זה מה שנקרא בעיניכם "בלי להתחכם"?