"הליך אכזרי". כך מגדיר מי שוועדת הקבלה של היישוב, שאליו ביקש להתקבל, דחתה את בקשתו. נקרא לו י'. הוא חושש להיחשף אחרי ערעור שהגיש על ההחלטה בפני ערכאת הערעורים, שקיבלה את בקשתו. אבל הוא הוא עדיין זוכר היטב את הרגע שבו נאמר לו שלא עבר את ועדת הקבלה. "זה משפיל מאוד. אתה מבין את התחושה של הדחייה ושל להיות אאוטסיידר רק כשאתה מרגיש את זה על בשרך", הוא אמר.
חוק ועדות הקבלה הוא חוק טעון והשבוע שוב עלה לכותרות אחרי שבכנסת הוחלט להרחיב את תחולתו. עד היום ניתן היה לקיים ועדות קבלה רק בישובים קהילתיים בנגב ובגליל שבהם עד 400 יחידות דיור. השבוע הורחב החוק ליישובים קהילתיים גדולים שבהם עד 700 יחידות דיור וכן ביישובים המוגדרים כ"יישובי עדיפות לאומית", שנמצאים במפת העדיפות הלאומית של משרד הבינוי והשיכון, ומסווגים באשכול 1 עד 5 במדד הפריפריאליות.
כשהכנסת והמדינה כולה מטולטלות סביב המהפכה המשפטית, הרי שהרחבת חוק ועדות הקבלה דווקא זכתה לשיתופי פעולה של חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה. הצעת החוק הייתה של חברי הכנסת שמחה רוטמן (הציונות הדתית), שרן השכל (המחנה הממלכתי) ויצחק קרויזר (עוצמה יהודית). בקריאה השלישית תמכו בהצעה 42 חברי כנסת מול 11 שהתנגדו. בנוסף להשכל היו עוד חברי כנסת מהמחנה הממלכתי שתמכו בחוק. חברי הכנסת של רע"ם וחד"ש-תע"ל התנגדו וכן הצביעו נגד הצעת החוק גם חברי הכנסת נעמה לזימי וגלעד קריב, שניהם ממפלגת העבודה.
"היה עדיף שחוק ועדות קבלה לא היה נולד בכלל. זו חקיקה גזענית שאין לה מקום בספר החוקים של ישראל", אמרה לזימי אחרי ההצבעה ביום שלישי. לדבריה, "החוק הזה הוא לא מה שיטפל בבעיות הדיור בנגב והגליל לכלל מי שגרים שם. בעיות שהן תולדה של מדיניות בעייתית ורוחבית. את החוק הזה מביאה הממשלה הכי גזענית וקיצונית שידעה ישראל, ממשלה שמבקשת למסד אפליה והדרה גם דרך החוק הזה. במקום שמקבלי החלטות יפעלו למען חברה צודקת ושוויונית יותר, למען החיים עצמם ויוקר המחיה, לפיתוח הארץ ויושביה, הם רק מחריפים את השסעים והמצב הכלכלי עוד יותר".
גם עורך הדין אורי נרוב, מהמרכז לנפגעי גזענות, יצא בחריפות נגד הרחבת החוק. "החוק היה בעייתי עוד בגרסתו הקודמת, ועכשיו הוא בעייתי עוד יותר", הוא מסביר. "כל מטרתו של החוק למנוע מציבור ערבי להתקבל לאותם יישובים ובהכרח הוא גם משפיע לרעה על הסיכוי של אוכלוסיות מוחלשות להתקבל לאותם יישובים. עכשיו עוד הרחיבו את החוק לאיזורים גיאוגרפיים נוספים על הנגב והגליל, זו שערוריה. במקום לבטל את החוק עוד מרחיבים את התחולה שלו".
הוא רואה בכך "העמקה של ההפרדה הממוסדת בין יהודים וערבים. זה מוביל לכל הרעות החולות בחברה שלנו. אין מפגש בין האוכלוסיות מגיל ילדות ועד בגרות. לדוגמא, הילד שלי, שלומד בחינוך הממלכתי-דתי, לא יפגוש ילד ערבי וכך זה בכל מערכת החינוך בישראל. מדינת ישראל נותנת יד למגמה של הפרדה ולכן הגזענות נמצאת בעלייה".
ליבו של הוויכוח המשפטי הוא סביב הטענה של תומכי החוק כי ועדות הקבלה נחוצות ביישובים קהילתיים כדי שיהיה ביכולתן לדחות מועמדים לקליטה בשל "חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב הקהילתי, שיש יסוד להניח כי יהיה בו כדי לפגוע במרקם זה".
נרוב טוען כי "העילה של 'חוסר התאמה' היא ערטילאית ולך תוכיח אחרי שהוועדה דחתה אותך שאתה כן מתאים. מדובר ברצון של יישובים להישאר הומוגניים ושכל התושבים בהם יהיו עם מאפיינים מסוימים. יש כאן פתח לשיקולים לא ענייניים והמדינה נותנת לזה יד".
עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל, דוחה את הטענה כי הקריטריון של התאמת הנקלטים למרקם חברתי-תרבותי ולצביון הישוב איננו קריטריון ערטילאי שנועד למנוע מערבים או מאוכלוסיות מוחלשות להיקל באותם יישובים. "הרצון הוא להבטיח שמי שמבקש להיקלט, באמת רוצה לחיות כחבר בקהילה קטנה ושלא מדובר במישהו שבא לעשות סיבוב נדל"ני", הוא טוען. "כל יישוב כזה מורכב מקהילה בעלת צביון או מאפיינים מסוימים. אלו יישובים קטנים ולכל משפחה שנקלטת יש משקל סגולי גדול יותר ממשפחה ביישוב עירוני. אנחנו רוצים שמי שמתכוון לקבוע את גורלו באותה קהילה, אכן ישתלב בה. צריך לזכור שאלו קהילות שמבוססות על ניהול התנדבותי של החברים בה. אנחנו רוצים להבטיח את קיומן וצמיחתן של הקהילות", אמר.
יפרח שלל את הטענה כי מטרת החוק היא למנוע כניסת תושבים ערבים. "בחוק יש קריטריונים שמונעים בצורה ברורה יכולת לפסול מועמד על פי דת, גזע או מגדר וזו לא מטרת החוק. יש יישובים, שבהם נקלטו משפחות ערביות וצריך לזכור ש-97 אחוזים מהמועמדים עוברים את ועדות הקבלה. אלו שלא מתקבלים יכולים לערער לועדת השגה שבה אין נציגים של היישוב הקולט, ומתוך אלו שמערערים יש כאלו שהערעור שלהם מתקבל", הדגיש.
ערעורו של "יפתח" אכן התקבל, אבל הוא נושא איתו פגיעה קשה. לדבריו "אי אפשר לדעת באמת איך ועדות הקליטה מתנהלות ומה באמת השיקולים שמנחים אותם. ברור שיש קומבינות וקשרים אישיים. אני התקבלתי בסוף, אבל זה עלה לי כסף וזמן ותחושת השפלה שנשארה".