בשבוע שעבר הגיעה משפחת סעדיה מקריית שמונה לאבן הזיכרון במצפה לירן שהקימו לזכר בנם. 17 שנים עברו מאז שנפל בקרב במלחמת לבנון השנייה ובמקום הצופה אל העיר, אל עמק החולה וצפון רמת הגולן, הם התייחדו עם זכרו. זמן קצר לפני כן הגיע למצפה זוג צעיר. הבחור, תושב קריית שמונה, הציע לחברתו נישואים. "זה מקום של חיים ושמחה, והמעמד הזה שימח אותנו", אמר ציון סעדיה, אביו של לירן.
לקבר של בנו, בחלקה הצבאית בבית העלמין של העיר, ציון מגיע פעמיים בשנה - ביום שבו נפל וביום הזיכרון לחללי צה"ל. למצפה הוא מגיע מדי שבוע, לפחות פעמיים. הוא מנקה מסביב, לעיתים מתבקש לדבר בפני קבוצות בני נוער וחיילים וגם מחכה בהתרגשות ללוחמי יחידת "אגוז" שמסיימים במצפה מסע שבועי מפרך שמוגדר ביחידה "מסע מסכם כיתה".
הוא מביט אל העיר שהוריו היו ממקימיה, העיר שבה נולד וגדל ושבה הקים משפחה. עיר שהוא אוהב בכל ליבו. "מאז אותה מלחמה יש לנו שקט בקריית שמונה. הייתי בן 13 כשלעבר העיר נורתה הקטיושה הראשונה. אז היו נשמעות אזעקות אחרי הנפילה, לא לפניה, כמו היום. היו פה שנים קשות מאד שבהן חיינו במחזוריות שבה כל כמה שנים היה מבצע צבאי, אחר כך שקט, התקפות על העיר ושוב מבצע או מלחמה. מאז 2006 שקט פה והלוואי שזה יימשך ככה, אבל יש ממה לחשוש", אמר ציון.
בקריית שמונה, כמו בכל ישובי הגליל העליון, חווים מאז אותו קיץ ב-2006 שקט ביטחוני, מצב שלא הכירו עשרות שנים לפני כן. אבל כולם רואים, שומעים ומבינים שהר הגעש הרדום עלול שוב להתעורר ולסחוף שוב את כל האזור ואולי את המדינה כולה לעוד מערכה צבאית.
"יש מתיחות ואירועים שמפרים את השגרה", מסכים בני בן-מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון. בן מובחר כיהן בתפקיד גם בימי מלחמת לבנון השנייה ועל אף ניסיונו הרב וזיכרון אותם ימים, הוא אומר שלא ניתן לדעת מה צפוי. בין שאר המשימות שלו מאז מלחמת לבנון השנייה, הוא היה צריך לפעול לשיפור המיגון על תושבי המושבים סמוכי הגדר שבמועצה שלו. "יובל ומרגליות קיבלו חליפת מיגון ובכל אחד מהמושבים נבנו בין 70-60 ממ"דים, יש עדיין פערים בנושא המקלטים ואנחנו מוכנים להשלים את אותם פערים בהקמת מקלטים עיליים תוך התקדמות מהירה ב'מסלול ירוק' שיחסוך הליכי ביורוקרטיה. בכל מושב הוקם צוות חירום ישובי ויש לנו יחידה לחילוץ מהריסות".
בן מובחר יודע שאם תהיה מלחמה נוספת, היא לא תהיה דומה לקודמת ו"לא יהיה לאן לברוח. לכן ההשקעה במיגון ובמיקלוט. אני גם בטוח שבמלחמה כזאת הצבא לא ייתן שהיא תימשך זמן רב כל כך ולא נחטוף במשך 33 ימים כמו אז. צה"ל ימחוק כל מה שנמצא על הקרקע ובלבנון לא ישארו תשתיות חשמל, שדות תעופה ועוד", אמר.
גם שאול כמיסה, מחצור הגלילית, כיהן באותה מלחמה כראש רשות. הוא מקווה לשוב לתפקיד בבחירות הקרובות. כמיסה, תא"ל במילואים עם היכרות קרובה של לבנון, כמי שהיה סגן מפקד יק"ל. גם הוא זוכר היטב את מצבו הרעוע של העורף במלחמה לפני 17 שנים, ואומר כי מאז "חל שינוי ושיפור גם במוכנות ובמיגון העורף וגם במוכנות הצבא ובהקמת מרכיבי ביטחון לאורך הגבול. לדבריו, "יש תחושה שקרובים להסלמה ולאפשרות של הדרדרות למלחמה. זה מושפע ממצב כלכלי קשה בלבנון שמשפיע על מעמד נסראללה וחיזבאללה ומרצון איראני לעורר פה את קו העימות. אנחנו צריכים להיערך לאפשרות של התפתחות שתתגלגל מהר, כתוצאה מחיכוך מקומי שיסלים", הוא מסביר.
כמיסה ממשיך לשרת במילואים בפיקוד צפון ולדבריו, צה"ל היום הוא צבא עם יכולות גבוהות ועם יכולת להגיב מהר. "צריכים להיות מוכנים, אבל אין מקום לחרדה ולפניקה", ביקש להרגיע. לצד המתח הגובר בגבול הצפון, ציון סעדיה מודאג יותר מהמתרחש היום בתוך המדינה. "העם שלנו מפולג והמצב רק הולך ומדרדר. לצערי זה עוד יחמיר ונגיע למצבים יותר קשים".
"חייבים לשבת ולדבר"
הקרע הפנימי מעציב אותו ומכאיב לו. הוא מספר על הוריו שעלו מעיראק בשנת 1951 ונשלחו לקריית שמונה, גרו באוהל ואחר כך בצריף, נאחזו בקרקע והעבירו לו את האהבה למקום. גם לירן היה פטריוט של קריית שמונה וכנער צעיר התנדב בקהילה. כשהוענק לו מחשב בזכות הצטיינות בלימודים, התעקש לתרום אותו למשפחה נזקקת. "המצב היום היה מכאיב ללירן. לא למדינה כזאת הוא פילל", אמר ציון שכואב "שפוגעים היום בערכים שנחשבו מקודשים, כמו צה"ל, משפחות שכולות וזיכרון השואה".
הוא מספר שבגיל צעיר התחבב על לירן תחום ציור קומיקס, שאותו למד בכוחות עצמו. כנער בעל ראייה בוגרת עקב אחרי מערכת הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה בשנת 1999. הוא היה רק בן 14 ונוכח התרשמותו מהמתרחש צייר את דמויותיהם של בנימין נתניהו, אהוד ברק ויצחק מרדכי. בחלקו העליון של הציור כל אחת מהדמויות מבטיחה אחדות. בחלק התחתון שלושת המנהיגים נראים מתקוטטים ביניהם. "לירן ראה את הנולד, זה המצב גם היום", אמר בעצב .
גם בן-מובחר חרד נוכח המשבר הקשה שמפלג את החברה הישראלית. "חייבים לשבת ולהידבר ולאחות את השסע. זה נורא, אנחנו עלולים להגיע למצב שבו כבר לא נוכל לאחות אותו. זה חשוב לא פחות ממיגון ומבניית מקלטים. זה הכרחי", אמר בדאגה.
כראש רשות צפונית ביקש להסביר שחוסנו של האזור מתבטא גם בחובתה של המדינה להשוות את תנאי האזור לאלו שקיימים במרכז הארץ. "המדינה צריכה לשנות את סדר העדיפויות שלה ולדאוג לתעסוקה ראויה בגליל, לאוניברסיטה בקריית שמונה ותל חי ולגשר על הפער הענק שקיים במערכת הרפואה. לתושבי הגליל מגיעה רפואה טובה כמו לתושבי המרכז", חזר על הבקשות שעולות כל העת מכיוון הגליל.
בן מובחר גם הדגיש כי חייבים לדאוג לכך שהחקלאות באזור תמשיך ותתקיים וביכולתם של הצעירים לבנות את ביתם בגליל ולהישאר לגור ליד הוריהם. המצב שהוא מתאר הוא הרס של החקלאות וחוסר יכולת כלכלית של הצעירים לבנות את ביתם באיזור. "איך רוצים שאנשים ישארו בגליל? יש כבר תושבים שעוזבים ומתחילים לנטוע מטעים בפורטוגל?, אמר.
ציון סעדיה סיפר על הצטיינותו של לירן בלימודים ומשער ש"הוא בטח היה ממשיך לכיוון של הייטק או לכיוון של חינוך ועיצוב הנוער". כואב לו שרק מעטים מבני גילו של לירן נשארו לחיות בקריית שמונה. "אין מקומות תעסוקה ראויים עבורם ולמרות שהם אוהבים את המקום, הם נאלצים לעזוב. המדינה מפספסת את קריית שמונה וצריכה לעשות יותר כדי שהחבר'ה הצעירים ישארו פה".