גדוד 636 של חיל האיסוף בפיקוד המרכז התעצם בבניין הכוח בשנתיים האחרונות ורכש ניסיון וידע מבצעי בעולמות הרחפנים בהגנה על הכוחות, וכן בהתקפה נגד מבוקשים פלסטינים. כך, בשל הניסיון המצטבר, הפך לפורץ דרך. בשבוע האחרון, ליוו את כלל הכוחות הקרקעיים במשימת הפשיטה על מחנה הפליטים ג'נין במסגרת מבצע בית וגן.
בראיון בלעדי לוואלה! נשאל המג"ד סא"ל ג' על כלל רבדי הגדוד ופעילותו הייחודית. "אנחנו רגילים למבצעי בוטיק. בדרך כלל למקומות האלו נכנס כוח קטן של לוחמי הימ"מ", השיב המג"ד כשנשאל על ההבדל בין הפעילות בשגרה לצד יחידות עילית במערכת הביטחון, למבצע עם חטיבת הקומנדו. "אנחנו מכירים אותם מעולה, עובדים איתם ויודעים איך הם נכנסים למחנה הפליטים. הם מה שנקרא רוטוויילר ללא רצועה וללא רסן", טען. "היינו איתם בפעולה נגד מפקד גוב האריות איברהים אל נבולסי בקסבה בשכם. אחזנו ביעד הזה הרבה זמן. עקבנו והפללנו את החמ"ל שלהם", אמר.
"זה היה ארוך. מבצע מורכב, צפוף, עמוס בירי. כל רגע יכול להתפרץ חמוש מאחת הסמטאות. אבל במבצע השבוע היו לנו יותר מאלף לוחמים מגלן, דובדבן, ואגוז בשטח צפוף, ואתה לא יודע מאיפה יבוא החמוש. מאיזו סמטה, או מחרך של בית, ויפתח על החיילים באש. לכן אמרתי ללוחמים שלי, תנו דגש לעניין הרשף מקנה הרובה, יש לנו יכולת לראות את זה גם ביום. עשינו הכול כדי למנוע פגיעה בלוחמים", הוסיף.
פתיחת הריאיון הייתה דרמטית מספיק כדי להבין את עומק התרומה הביטחונית של גדוד האיסוף הקרבי 636 שכולל שלוש פלגות לוחמים: נץ, חץ וזיקית, לפעילות המעצרים בעומק השטח הפלסטיני ביהודה ושומרון, התמודדות עם הפרות סדר, ולראשונה - מבצע דו חטיבתי כמו "בית וגן" שהתקיים השבוע.
"אנחנו מומחי תוכן ועובדים עם שבע החטיבות בפיקוד המרכז כולל בקעת הירדן, לוקחים חלק בכל מבצע בהגנה על הכוחות, היישובים והצירים ובסיכולים וזה חדש. לכאורה זה ממש לא מבצע ראשון שלנו אבל בהחלט עם מספר הלוחמים הגדול ביותר", סיפר מג"ד 636 והוסיף, "אין מבצע עם ימ"מ, מסתערבים של דובדבן או ימ"ס איו"ש, שאנחנו לא לוקחים בו חלק. היכולת של הלוחמים שלי להפליל ולאסוף מידע מהשטח באמצעות הרחפנים היא משמעותית, ואמנם מדובר במחנה פליטים קטן וצפוף מאוד, 850 על 800 מטרים, אבל הסיכון לכוחות היה גבוה מאוד בגלל היקף החמושים, מטענים, החסימות הממולכדות בכניסה לסמטאות, האלימות והפרות הסדר. היו גם רקטות בחודשים האחרונים".
לוחמי הגדוד, שפועלים בעומק השטח וחלקם מחוץ למחנה, מפעילים ארבעה סוגי רחפנים כשהבולט שבהם הוא 'מטרקיס 300', בעל מטען ייעודי מתקדם מאוד.
"המבצע נדחה כמה פעמים אבל ברגע שהטילו את המשימה על חטיבת הקומנדו היה לנו ברור שנהיה חלק מזה, בגלל ההיכרות שלנו עם המרחב והידע על נקודות החיכוך המשמעויות עם מאות החמושים במחנה הפליטים. צריך להגיד כבר עכשיו שלנו היה חלק ממהלך הפתיחה (תקיפת החמ"ל והגדול הרג הפעילים א.ב), עשינו עבודה מקדימה לפני", סיפר סא"ל בוגנים.
"עליית המדרגה מבחינתנו התחילה כמה שבועות קודם לכן עם זיהוי, מעקב והפללה שלנו את החולייה שביצע פיגוע בחטיבה מרחבית מנשה עד לרגע הסיכול על ידי 'זיק' (כלי טיס לא מאויש). ממש ראינו אותנו בשלבי התכנון וביצוע הירי שלה (בסיכול נהרגו שלושה מחבלים א.ב). לקראת המבצע הבנו שזה הולך להיות משהו גדול. תא שטח קטן עם הרבה לוחמים. לאחוז ברצף בשטח הזה עם הרחפנים. היו לנו כמה מוקדים ובכל מוקד כמה רחפנים שאני לא יכול לפרט על ההיקף שלהם. היכולות שלהם כוללת איסוף, אבל גם הטלת גז מדמיע ורימוני הלם נגד הפרות סדר".
בשלב הזה רק חטיבת הקומנדו מפעילה את הרחפן מסוג "מעוז" שיודע להתפוצץ על המחבל או על רכב בהפעלה מרחוק, אך בשבועות הקרובים יחידות נוספות יצטרפו להפעלתו.
"איך אנחנו קשורים למכת הפתיחה במבצע בית וגן? הפללנו ועקבנו אחריו במשך שבוע לפני המבצע, מי נכנס אליו ומי יוצא, כולל במבנים ליד. זה שיתוף פעולה שלנו עם השב"כ. הפללנו בו עשרה חמושים. הם הציבו בכניסה אליו חסם ממולכד ועוד כל מיני פעילויות, עד למכת הפתיחה שתקפו אותו. משם התגלגלנו למבצע כולו".
שלב אחרי שלב, מכמה כיוונים, נכנסו למעלה מאלף לוחמי חטיבת הקומנדו ללב מחנה הפליטים ג'נין כשמעליהם מרחפים להקות רחפני גדוד 636. בחלק מהמקרים מאות מטרים לפנים ובחלקם ממש מעל לראשם, מאתרים ומעבירים מידע בזמן אמת על כל חמוש, אזורים ממולכדים והפרות סדר שעלולים לסכן את הכוחות.
"הרחבנו את ההיערכות שלנו לעבודה מסביב לשעון. ימים שלמים ברצף. בגלל אתגר הסמטאות והצפיפות של המבנים, היקף הכוחות, משך המבצע, ידענו שזה לא ייקח 24 שעות. היו יעדים בתוך המחנה שהיינו צריך לעקוב אחריהם שעות ארוכות מאוד ואני לא יכול לפרט מה הם היו", הסביר מפקד הגדוד, "פעלנו מתוך בתים פלסטינים. יושבים צוות לוחמים. אחד מפעיל, אחד אחראי להעביר מידע והשלישי אחראי על הכנת הרחפן, והחלפת סוללות. בכניסה לאחד הבתים, חשבנו שאנחנו מגיעים לבית תמים. פרקנו ומצאנו שם אקדח, מדי ג'יהאד אסלאמי. במקרה, היה מדובר בפעילים מהארגון, עצרנו את בני הבית והעברנו אותם לחקירה".
"אני גאה בזה שנתנו מענה לכלל היחידות. היקף הכוחות וסגירות המעגלים היו משהו שלא הכרנו ביהודה ושומרון. אני מדבר על זיהוי של הלוחמים שלנו את החמושים וסגירת מעגל של זיק שתוקף אותם. זה אירוע מאוד מורכב והוא חייב להיות מהיר, אחרת הם נעלמים כמו שהם באו. זה לא אירוע פשוט להכווין כלי טיס מאויש. הלוחמים שלנו עשו את זה פעם ראשונה עם השלושה לפני כמה שבועות. זה לא הדי.אנ.איי שלנו. אנחנו לא פועלים בפיקוד הצפון, לכן זה אחד הדברים הדרמטיים שקרו פה במבצע. האתגר היה סגירת מעגלי אש במהירות. מרגע הזיהוי ועד לתקיפה. אם אתה לא חד - החמוש בורח. נכנס לתוך בית או סמטה. איבדת אותו. בשדות או שטח פתוח, יש לך יותר זמן".
"כדי לצמצם את טווח התיאום, העברת המידע והתכנון, הקפצנו קציני מילואים של הגדוד, שיבצנו אותם בחמ"לים השונים של חטיבת הקומנדו, חטיבת מנשה והאוגדה, והם העבירו נקודות ציון בזמן אמת מהשטח אל החמ"לים. בהיקף כזה? זה ממש לא קורה כל כיום באיו"ש".
ברקע הפעילות של גדוד 636 לצד לוחמי חטיבת הקומנדו, בוצעה משימה מאוד מורכבת ורגישה: לחלק את השמיים לכל כלי הטיס, מסוק קרב, מסוקי סער, כלי טיס מאוישים מרחוק, מזל"טים ורחפנים מסוגים שונים.
תחום חלוקת השמיים הולך ומתפתח, והוא זה שמאפשר למנוע פגיעה בכלים ובמשימות. לפיקוד על המשימה הייחודית, מונה לפני כשנה קצין ממערך הבקרה של חיל האוויר, סרן ז', המכהן כראש מדור רום קרוב לקרקע באוגדת יהודה ושומרון, שבשגרה הוא אחראי על הגנת שמי המדינה.
"אני מחובר לכל משימה באוגדת יו"ש. המטרה שלי היא למנוע התנגשות של הכלים ולייצר חופש פעולה לכולם. האתגר היה מבצע בתא שטח קטן מאוד, כמו מחנה פליטים צפוף", סיפר סרן ז'. "פתחנו דסק מיוחד במבצע. האתגר הגיע לשיא בפינוי הפצועים. איך אתה מאפשר את הפינוי המהיר ולא פוגע בפעילות. במילים אחרות, איך אנחנו מנחיתים מסוק במרחב רווי בלהקות רחפנים", הוסיף.
"הכוחות בשטח חיביים את העיניים עליהם. היקף כלי טיס בו זמנית? תלת ספרתי ואני לא יכול להיכנס לפירוט. אנחנו מטפלים בכל אחד מהם בפינצטה. כשכוח יורה, הוא צריך להביט קדימה. אני לא רוצה שבגלל מסוק הוא יפסיק לראות, והפוך - כמו בפינוי הפצוע מיחידת אגוז, שלצערי בסוף נקבע מותו. תוך כדי הפינוי, נכנסה לנו משימה ערכית שאני לא יכול לפרט עליה. כולם במתח ושלושה בקרי אוויר ניהלו את זה בצורה רציפה", אמר.
"בזמן הזה אתה רואה ירי על המסכים. כבקר אווירי כבר חמש שנים, ראיתי הרבה חילוצים, פיגועים או אזרחים שנפלו מצוק, ויצא לי לטפל בחילוצים של חיילים. יצא לי לטפל גם בחילוץ של הלוחם מאגוז. התחושה פה היתה שונה. קשה מאוד. עשינו את כל מה שצריך לעשות, התכנון, כמה שיותר מהר כדי לאפשר למסוק לנחות איפה שצריך מבלי לסכן אף אחד. אתה רואה את המבט של מפקד האוגדה, של צוותי הרפואה, לשמוע את המסוק מהקשר ה'ירוק', ולא דיווח סטרילי של חיל האוויר, תחושות אחרות לגמרי, החילוץ של אגוז היה קשה", הוסיף.
"אנחנו יודעים מה המשימה שלנו ומה קורה בקצה. בסוף המשימה והאתגר שלנו הוא להגן על הכוחות. לאפשר להם גמישות בשדה הקרב. מטיס רחפן התקשר אליי בסוף הלחימה, ואמר לי: 'בחיים לא הצלחתי לעבוד באופן שבו עבדתי. בכזו גמישות, עזרה ותמיכה למנוע תקריות. היו נפילות של רחפנים התכוננו לזה בפעילות. אבל לא היתה שום נפילה של רחפן ששיבש לנו או כל המעטפת. מה כן? פעם ראשונה שעשינו את זה במרחב כזה, במחנה פליטים ולא במרחב גבול".
כבר בשעות הראשונות של המבצע לוחמי גדוד 636 קיבלו מחמאות ממפקד פיקוד המרכז האלוף יהודה פוקס שהבחין בהישגים ובזה שמנעו פגיעה בלוחמי מגלן.
"כולם ראו את קפיצת המדרגה שעשינו ביום השני לעומת הראשון של המבצע, מערכת משומנת. היו לנו חמושים, הפרות סדר, מטעני חבלה ובריקדות (חסם ברזל ממולכד) שזיהינו תוך כדי תנועה. המרחב עצמו? היה ממולכד ומוכן מבחינתם למלחמה. ידענו את זה. למדנו ממבצעים קודמים. מתייחסים לכל דבר חשוד כזה כמו ממולכד", סיפר מג"ד 636.
ככל שחלפו הדקות, כל המפקדים בדרג השטח הבינו כי השילוב בין הצפיפות של המחנה, מטענים מוסלקים ומאות חמושים מסתתרים הם האתגר הגדול במבצע.
"עשינו מאמץ גדול משולב עם שב"כ כדי להבין איפה הם מסתתרים. איך שהתחיל המבצע, הם נכנסו למחילות. זה אירוע מורכב, לדעת לאן ומאיפה ייצאו ויפתחו באש. לא מדובר בעשרות אלא במאות. אנחנו האחרונים שיצאנו מהשטח במבצע בג'נין, כי ברגע שכל הכוחות יצאו - כך יצאו גם החמושים מהמחילות. אנחנו רואים אותם יוצאים מבית החולים. נשארנו שעתיים אחרי שהכוחות יצאו כדי לנסות 'להפליל' ולהעלות את המידע למערכות", סיפר המג"ד.
"ככה בוצעה התקיפה האחרונה מהאוויר באזור בית העלמין, עם 'הפללה' שלנו. למדנו המון מהמבצע הזה. למשל כשיצאו החמושים מבית החולים, היינו צריכים להיות מאוד חדים כדי להעביר נקודת ציון. זה נשמע פשוט אבל זה מאוד מורכב, זה דורש מיומנות. תהליך הפללה. אחר כך להרכיב נקודת ציון שתאושר כמטרה, ובזמן הזה אתה רואה את החמושים מתקדמים בשטח וחלקם כבר החל לירות. למרות זאת? 80% מהמשימות שלנו היו הגנת הכוחות ו-20% לסגירת מעגלים לתקיפה".
למרות הניסיון המבצעי המצטבר, יש רגעים שאף אימון ואף צבירת ידע לא מכינים אותך. "אנחנו נמצאים בתוך בית במחנה. פתאום שומעים ברשת הקשר: 'לוחם אגוז, כדור בחזה מירי מפונה במסוק. תוך כדי אנחנו עוקבים אחרי החמושים. לוחם שלי שאחיו לוחם באגוז, מתחיל לבכות, אנחנו לוקחים אותו הצידה, אני מפעיל את המאמץ להבין במה מדובר, ומנסים להרגיע אותו, עד לרגע שבו מבינים מה קרה ואומרים לו: 'זה לא אחיך'".
"עדיין התחושה קשה. עדיין עבור כולנו זו תחושה ממש לא טובה. לוחם אגוז פצוע וצריך להבין מה קרה. אבל עם הקושי הזה אנחנו מתמודדים באותן דקות עם ירי והפרות סדר מטורפים. אנחנו מטילים עליהם רימונים ומסייעים בחילוץ להוצאת הלוחם הפצוע החוצה. בזמן הזה מושלכים מטענים ממסגדים, מהצמתים, ואנחנו עושים את הכול כדי שלא יפגעו בציר החילוץ. נכון שאנחנו מכוונים ליהודה ושומרון, אבל הגדוד נלחם במלחמת לבנון השנייה עם חטיבת הצנחנים כי היה צריך. אחרי הצגת היכולות שלנו, אין לי ספק שאם תפרוץ מלחמה אנחנו נהיה בפנים", סיים המג"ד.