מאת אורי בר-שביט
זו כבר העונה החמישית ברציפות שאחד הנושאים החמים ביותר בעיתונות הכדורגל הוא "מה קרה למכבי ת"א?". אחרי 5 תארים בין השנים 92-96, שהגיעו לשיא עם הדאבל של עונת 96, התחילה השקיעה הגדולה. בשנתיים האחרונות נראה כי היעד הכי גבוה אליו שואפת הקבוצה הוא לדפוק מידי פעם את אלו שכן נוטלות חלק במרוץ אל התואר. בעונה שעברה ניצחה הקבוצה את הפועל ת"א ומכבי חיפה זו אחר זו ובמחזור הקודם קלקלה לירוקים את התכניות פעם נוספת, עם תיקו מאופס בקרית אליעזר.
ביום שני יש למכבי ת"א הזדמנות נוספת לעשות קצת כותרות, הפעם על חשבון בית"ר ירושלים. לאוהדי הקבוצה לא ממש אכפת מי תיקח את האליפות, הם רק רוצים להרים קצת את הראש, שבוע אחד לצאת מהבית עם חיוך קטן.
פינת המשולש הזו שתופסת מכבי ת"א, בין חיפה לבית"ר, מעלה מן האוב שחקן עבר של הקבוצה, שהקו בין משחק מול בית"ר ירושלים למשחק מול מכבי חיפה מתאר את מהלך הקריירה שלו במכבי ת"א - בני טבק.
אחת, שתיים, שלוש... עשר!
נתחיל דווקא מהסוף. בעונת 1987-88, שיחקו בליגה 16 קבוצות, שחולקו על פי הישגיהן באותה עונה לפלייאוף עליון ותחתון (מוכר?). במחזור הלפני אחרון התקיים מפגש הצמרת של הפלייאוף התחתון, בין שתי האכזבות הגדולות של העונה- מכבי חיפה ומכבי ת"א. כבר בדרך, מספר טבק, הוא הריח משהו לא טוב.
"הכתובת הייתה על הקיר. בהמשך השבוע היה רבע גמר הגביע מול שמשון וכשראיתי את ההרכב עם אריכא בשער במקום מרכוס, אמרתי לדרור (בר-נור, מאמן הקבוצה. א.ב.) שיש לנו בעיה והוא ענה לי 'עזוב, זה משחק שצריך לעבור אותו'. האמת, חשבנו שנקבל 3,4 ונשמור כוחות לגביע. אבל הם באו בטירוף, הבקיעו דקה מהפתיחה (איתן אהרוני, א.ב.) והכל הלך להם".
כבר אחרי 20 דקות ביקש בני טבק להתחלף, אך בר-נור לא הסכים לבצע חילופים ובמחצית הבהיר לשחקנים: "ביזיתים את המועדון, אף אחד לא מתחלף עד הסוף". למי שלא זוכר או לא שמע, המשחק הסתיים בהפסד הגדול ביותר אי פעם של ה"אימפריה הצהובה"- 10:0 ועד היום סופרים להם בקרית אליעזר עד 10. אבל כששואלים את בני טבק על הצלקת שנשארה מהמשחק הוא מגיב ב-"במשחק פשוט חיכינו שייגמר וזה לקח יותר מידי זמן. אין לי בעיה מיוחדת ואני לא סוחב שום רגשות מיוחדים מאותו יום, מבחינתי המשכנו הלאה וזהו".
"ללכת הלאה" זה משפט שמאפיין את בני טבק והוא גם הוכיח את זה עוד באותה עונה, כשכבש את שער הניצחון בגמר הגביע מול הפועל ת"א. אבל המשחק הזה, גם אם זה לקח עוד שנתיים או שלוש, הוביל למהפכה במכבי ת"א. בעונה העוקבת, למרות הגביע, חיה הקבוצה בצל ה-"עשר אפס" ולא סיכנה אף אחד מהתארים. גיבור סיפורינו המשיך להוכיח שהוא לא סובל מטראומה ולראשונה בקריירה שלו סיים את הליגה כמלך השערים, עם 16 כיבושים.
מבט לאחור מגלה שזו הייתה שירת הברבור של בני טבק במכבי. למרות יכולתו החליטו במכבי שבמסגרת רענון השורות אין להם מקום לחלוץ בן 33- "לא הייתי בתכניות של ניסים בכר" - והצדדים נפרדו לשלום. למכבי אגב, לקח עוד שנתיים עד לבואו של גרנט ולתחייתה של הרוח הצהובה, שנתיים בהן שיחק בני טבק ביבנה ואותן הוא זוכר עד היום כאחד החלקים הטובים בקריירה שלו.
הייתכן שמכבי עברה עוד שנתיים קשות לחינם? לא נדע לעולם.
לבוגרים בגיל 16
האמצע היה אפור ומשעמם, ממש כמו העונות הנוכחיות של מכבי ת"א ושולח אותנו אי שם לתחילת שנות ה-70. כותרת קטנה במדורי הספורט סיפרה ש"מכבי ת"א רכשה שחקן מנס-ציונה". בגיל 14 הגיע בני טבק לקריית שלום ובשנתיים שלו בקבוצת הנערים זכה באליפויות וגביעים, כבש שערים אין ספור והדהים את כל אנשי המקצוע במהירות שלו. הללו התרשמו כל כך, שהזדרזו להעלות את הנער בן ב-16 היישר לקבוצת הבוגרים. במחזור השני של עונת 73-74, רשם טבק את הופעת הבכורה שלו. היה זה במשחק מול האלופה, הכח ר"ג (אין צורך לשפשף את העיניים) והילד שעלה מהספסל במצב של 1:0, כבש את שער השוויון. סיפור סינדרלה אמיתי.
המהירות הטבעית שלו וקור הרוח ברחבה עזרו לו להפוך לאחד החלוצים המובילים בכדורגל הישראלי של שנות ה-70 וה-80. אבל כל מי שראה את טבק משחק זוכר את ההרגשה ש"אם הייתה לו עוד קצת טכניקה, איזה שחקן הוא היה". גם טבק עצמו מודע לכך ומציין את ההקפצה החפוזה לבוגרים כאחת הסיבות המרכזיות לכך.
"המשחק ההוא מול הכח היה הצרה שלי. הדרך שעבדו איתי לא הייתה נכונה כי דילגו איתי על שלבים ומה יצא מזה? עונה שלמה כמעט ישבתי על הספסל ורק בעונה הבאה, לאחר שביקשתי, נתנו לי לשחק במקביל גם בנוער. שיחקתי 9 משחקים וסיימתי כמלך השערים בנוער עם- 27 גולים".
טבק כבר אז לא ממש התלהב מעולם הכדורגל- "אף פעם לא התייחסתי למעמד. אלוהים נתן לבן אדם מתנה- הוא יודע לבעוט בכדור, אבל מפה ועד התבטלות בפני אידיוטים שבועטים בכדור, הדרך ארוכה".
הרוחות הרעות הנושבות סביב מה שהוא מכנה "קופסת השוטים", קצת הוציאו לו את החשק לכדורגל והדבר היחידי שהחזיק אותו הייתה האהבה למשחק עצמו. מחשבות על קריה צבאית החלו להתגנב לראשו "לא ידעתי מה, אבל קצונה" וגיל 19 סומן כנקודה בה אם לא ישתלב בהרכב הראשון בקביעות יוותר על הכדורגל.
אז, כשטבק בן 18, הגיע לקבוצה יענק'לה גרונדמן, שכבר בתקופת ההכנה הבהיר כי הוא בונה עליו רבות והילד קל הרגליים חזר ליהנות מהכדורגל. למעשה, במבט לאחור, מגדיר טבק, שזכה ב-2 אליפויות ו-3 גביעים, את אותה תקופת הכנה, כתקופה היפה ביותר בקריירה שלו. בני טבק הפך לחלוץ הרכב קבוע ולאחר זמן מה זומן גם לסגל הנבחרת, כשעונת 76-77 הייתה הפסגה אליה הגיע עם מכבי ת"א. הקבוצה דרסה את הליגה וטבק, שכבש את מרבית 15 שעריו בחצי הראשון של העונה, הסתחרר. בחצי השני הוא נפצע וקצת יצא מפוקוס, אך חזר בזמן על מנת לזכות באליפות ולכבוש את השער שהשלים את הדאבל, בגמר הגביע מול בית"ר ת"א (0:1).
אליפות בימק"א
טבק היה תמיד קול. כשזה הגיע לחתימה על חוזים, הוא היה כנראה קול מידי וכך לא הצליח להשיג שחרור לבורוסיה מנשנגלדבאך מגרמניה, שרצתה אותו ב-1981. הוא נאלץ לעזוב את מכבי ת"א ב-1989, כשהוא נושא עמו יותר מהבטחה אחת בעל-פה, שלא קוימה, להפוך אותו לאיש עשיר.
אבל במגרש ה'קוליות' הזו הוכיחה את עצמה יותר. היא סייעה לו לכבוש את שערי הניצחון בכל 3 הזכיות שלו עם מכבי ת"א בגביע, הישג יוצא דופן לחלוץ שלא היה אף פעם סקורר ענק דוגמת מכנס או ארמלי.
גם הנגיעות הנוסטלגיות, ששוברות חומות קשיחות של רבים, לא משנה את האדישות בה מתייחס בני טבק לעבר. לא שמחת הדאבל ולא התבוסה בחיפה. הוא עצמו מזכיר שגם כמאמן ספג הפסד דומה (10:0 עם הפועל ב"ש לרודה בהולנד). לחלוצים שלו היום בקרית שמונה, שלוקחים ללב כל החמצה "אני אומר תמיד שלי היו החמצות הרבה יוצר גרועות". אבל נבירה עמוקה מגלה שגם לטבק יש רגע אחד אותו הוא זוכר יותר מכל, שער אחד ששווה קצת יותר ושמחזיר אותנו לאורחת של מכבי ת"א במחזור הנוכחי, בית"ר ירושלים.
עונת 78-79 הייתה במרביתה העונה של בית"ר ירושלים. גאוות המנורה, שהחלה להרים את ראשה באותן שנים, הוליכה את הטבלה ואירחה את מכבי ת"א למשחק העונה במחזור ה-26. מכבי ת"א פיגרה בנקודה ובליגה בה ניצחון שווה 2 נקודות, תיקו כנראה היה מספיק לירושלמים על מנת לחגוג אליפות ראשונה היסטורית. את אסיפת הקבוצה ערב המשחק זוכר טבק טוב יותר מהמשחק עצמו.
"כשאומרים לי 'ניסים בכר' עולה לי התמונה מהאסיפה ההיא. זו הייתה אסיפה שצריך לרשום בספרים וללמד מאמנים. היה בה הכל, בכר דיבר על טקטיקה, ציונות ושקט נפשי. הוא דיבר מכל הלב והיה על סף דמעות, זה היה מאוד מרגש. ישבנו יחד לראות מבט ודני נוימן הסביר שמה שיכול לקרות זה או שבית"ר תנצח או שיהיה תיקו. אף אחד בירושלים לא חשב על הפסד בימק"א, זה נראה להם בלתי אפשרי".
הכל ממש על פי תסריט הוליוודי, אבל כמו שטבק עצמו אומר, כל זה לא היה מעניין אף אחד אם בית"ר הייתה מנצחת. מכבי הגיע לימק"א תחת אבטחה כבדה, המגרש וסביבותיו גדשו וגעשו בהמתנה לפתיחת חגיגות האליפות. המאות הבודדים של אוהדי מכבי, שהגיעו למשחק, נאלצו להוריד פרופיל ולא ידעו אם לקוות לשער של קבוצתם. בעיטת קרן שנפסקה לזכות מכבי חסכה להם את ההתחבטות.
מספר טבק: "הכדור הגיע ליהודה קצב שמסר לי. קיבלתי את הכדור 14 מטר מהשער, הרמתי את הראש וראיתי שהשער מלא אנשים, רק פינת החיבור הימני הייתה פנויה. הכל היה בלחץ של זמן, ראיתי שניים רצים אלי וידעתי שזה מצב שתשע מעשר אני מחמיץ. בזיכרון שלי זה נשאר כך- הכדור ברשת, שקט מוחלט בימק"א והאוהדים שלנו בורחים מהמגרש".
על הפוגרום של אוהדי בית"ר באוהדי מכבי ולא רק בהם, דובר כבר רבות. אף אדם או חפץ שהיו בסביבה לא נותרו ללא התייחסות. אבל את המכה האמיתית קיבלה בית"ר ירושלים, מכבי ת"א עלתה לראש הטבלה ונשארה בו עד לסוף העונה ולזכייה באליפות. הייתה זו האליפות השנייה והאחרונה של בני טבק עם מכבי ת"א והאליפות האחרונה של מכבי הישנה, אחריהן באו 13 שנות בצורת ארוכות.