16 בפברואר, בוקר חורפי מעונן, הטמפרטורה נושקת לאפס מעלות. התנועה בכבישי קייב מתנהלת כסדרה, מעט אנשים מסתובבים ברחובות, אולי בגלל הקור. בכניסה לעיר ובצמתים גדולים בדרך, בזנ"טים קוצניים ממתינים בדממה לטנקים שרק ינסו לעבור אותם בדרך לעיר.
לפרויקט המלא - לחצו כאן
במתחם של בניין משרד החוץ האוקראיני, שקי חול נערמו ליד חלונות מזכוכית, עצים בחצר ומקומות אסטרטגיים אחרים. הם לא מספקים תחושת הגנה משמעותית. כשהטיל הרוסי ייפול, שקי החול לא ימנעו את הפגיעה. מי שמספק תחושת ביטחון הם עובדי משרד החוץ האוקראיני שלא מתרגשים גם כשאזעקה מפלחת לפתע את האוויר הצונן והצלול.
בניגוד לישראל, כשנשמעת אזעקה באוקראינה, אי אפשר לדעת היכן ייפלו הטילים - במרכז העיר, בשולייה או אולי בכלל העיר רחוקה אלפי קילומטרים. אולי זאת חוסר הידיעה שתורמת לשלווה היחסית של תושבי קייב, שרק לפני 12 חודשים התעוררו למציאות חדשה של מלחמה. אולי זה האופי האוקראיני שנחשף במלוא תפארתו בשנה החולפת - נחישות, אומץ, רוח לחימה וכוח נדיר להתאבל על היקר מכל, ובמקביל לא לאבד תקווה.
אנה, אחת המתמחות הצעירות במשרד החוץ, מספרת שבמהלך היום, העסקים בקייב פתוחים ופועלים כרגיל, אנשים רבים שבו לעיר, אין מחסור בגז או שיבושי חשמל ובסך הכל החיים שבו לשגרה, אף שבלילות התושבים מצייתים עדיין לעוצר שנכנס לתוקף ב-11, מה שפוגע בחיי הלילה, היא מעירה בחיוך. אנה בת ה-20 לומדת באוניברסיטת קייב יחסים בינלאומיים. היא מתגוררת במרחק כשעה מהעיר ונאלצת לנסוע בתחבורה ציבורית מדי יום. הוריה דואגים אך רוצים שתרכוש השכלה ותמשיך בחייה. "מה אפשר לעשות? דואגים וממשיכים", היא אומרת.
באחד ממלונות היוקרה בעיר, התפוסה צנחה בלפחות 50% אם לא יותר, מספר אנדרי, נער המעליות. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה לא מזמן, וזאת המשרה הראשונה שלו. "אסור לתת לפחד לשתק אותך", הוא מדגיש.
ב- 24 בפברואר 2022 לפנות בוקר, עשרות אלפי חיילים רוסים פלשו לאוקראינה. הם רשמו הישגים מרשימים בימים הראשונים של הפלישה, כולל בדרום המדינה ובצפון-מזרח. אך תשומת הלב הוקדשה לקייב. רוסיה קיוותה שלאחר כיבוש הבירה, שבה גרו כשלושה מיליון תושבים, ולכידתו או הריגתו של הנשיא וולודימיר זלנסקי, אוקראינה תיכנע במהירות.
בקייב עצמה, חיילי המשמר הלאומי האוקראיני תפסו עמדות הגנה על גשר בכניסה לעיר, בריקדות ובנז"טים נגד טנקים הוצבו בחיפזון לאורך הכבישים, והתושבים קיבלו הוראה להכין בקבוקי מולוטוב בעודם ממתינים למתקפה הרוסית.
באוויר שררה תחושה של אי ודאות, הלם ופחד. האם הרוסים יסתערו על הבירה? כמה אנשים יאבדו את חייהם? עד כמה קרובים החיילים הרוסים? האם אוקראינה תצליח להדוף את האויב העוצמתי? מחוץ לעיר, חייליו של ולדימיר פוטין יצרו שיירה ענקית שנמשכה לאורך 64 ק"מ. כוח עצום עמד להשתלט על בירת אוקראינה.
כנגד כל הסיכויים, המתקפה התעכבה. החיילים הרוסים הגיעו לאירפין ולבוצ'ה, מצפון-מערב לקייב, וטבחו שם באזרחים ללא רחם. קרבות עזים התרחשו גם בברובארי, ממזרח לקייב. שלושת המקומות האלה מסמלים היום את האכזריות שטמונה בלוחמת מצור, שבמסגרתה הרג אזרחים נחשב נזק נלווה.
אפילו בוצ'ה, שבה גופות של אזרחים נותרו מוטלות על הקרקע במשך שבועות בלי שיהיה מי שיעניק להן קבורה הולמת, ומראות נוראיים של מתים שידיהם אזוקות זיעזעו את המצפון הקולקטיבי של העולם, נקייה כיום ממראות האימה של תחילת המלחמה. הבניינים והבתים שניזוקו בלחימה הם שמשמשים אנדרטה לזוועות ולאומץ הלב של האוקראינים. מאחורי הכנסייה המקומית, שבה הסתתרו תושבים מפני החיילים הרוסים, קבר אחים גדול נהפך לאתר הנצחה. בתוך הכנסייה, תערוכת תמונות מינימליסטית משקפת את הזוועות שהתרחשו בעיר.
ולמרות הכל, יש חיים בעיר האבלה שבה טבחו הרוסים ב-כ-300 אוקראינים. בחצר בית קטן, שני כלבים נובחים בזעם. אחרי 12 חודשים של מלחמה, לא קשה להבין את החשדנות שלהם. גם החיות באוקראינה סובלות במלחמה ונושאות צלקות נפשיות ופיזיות.
בכניסה לבית הסמוך, עוד כלב נובח. בבית הזה גרה ז'נטה יבגניה בוטנקו, יהודייה ערירית בת 84. ביתה נפגע באחת ההפצצות על העיר, אך היא לא מוכנה לעזוב אותו. בסלון עם התקרה הנמוכה, סיר ניצב מתחת לאזור שנאטם בפיסות עץ למקרה של גשם או שלג. במטבח, להבה בוערת בכיריים הישנים, אך שום דבר לא מתבשל. הגז דולק רק כדי לחמם קמעה את הבית.
יבגניה מקבלת בין השאר סיוע כספי, מזון ושמיכות ורדיאטורים מארגוני הקהילה היהודית באוקראינה. בשעות הבדידות והפחד, היא שואבת נחמה מהכלב והחתול שלה. בעודה ממררת בבכי, היא מובילה אותי לחדר קטנטן שבו תלויות תמונה ישנה בשחור לבן של אישה צעירה, יפה וכהת שיער: "מאמא, מאמא", היא מצביעה על התמונה. אני בוכה איתה. אך יבגניה - כמו מרבית האוקראינים - לא רוצה רחמים. אחרי ששרדה את המתקפה, היא מבקשת רק קצת חברה אנושית.
לתדהמת העולם, קייב לא נפלה. הכוחות האוקראיניים הצליחו לשבש את קווי האספקה ומנעו מהגייסות הרוסיים להיכנס לעיר. הם השמידו כלי רכב חמושים והדפו את המתקפה הרוסית. הצבא הרוסי שנמלט מקייב וסביבותיה, התארגן מחדש במקום זאת בחבל דונבס במזרח המדינה ובדרומה. אזורים אלה נהפכו לקו החזית החדש. כתוצאה מכך, חייהם של מיליוני תושבים באזורים אלה השתנו ללא הכר.
יותר מ-18 מיליון אנשים - כמעט 50% מאזרחי אוקראינה - נמלטו מהמדינה בעקבות הפלישה הרוסית בשנה שעברה; כחמישה מיליון שבו. 17.7 מיליון אוקראינים זקוקים לסיוע הומניטרי, על פי ארגון הבריאות העולמי ( (WHO ו-5.5 מיליון אנשים עקורים בתוך אוקראינה בשל הרס ערי הולדתם, ובהן ערים גדולות כמו חרקיב, אודסה ומריופול. בשבוע שעבר, האו"ם פירסם נתונים חדשים של קורבנות אזרחיים במלחמה באוקראינה: 8,006 אזרחים, ובהם לפחות 438 ילדים, נהרגו ו-13,287, ובהם לפחות 838 ילדים, נפצעו (האו"ם סבור כי המספרים האמיתיים גבוהים בהרבה).
במהלך המלחמה, הכוחות הרוסיים רצחו, עצרו, עינו והעלימו אזרחים. עצירים דיווחו, בין השאר, על הכאות, שוקים חשמליים, הוצאות להורג מבוימות ושיטות עינויים שנאסרו לשימוש, כמו "waterboarding" (עינוי באמצעות שפיכת דליי מים על ראשו של אדם בדימוי מצב של טביעה). אזרחים אוקראינים שנעצרו הוחזקו בתנאים נוראיים במרתפים, בורות, חדרי דוודים ומפעלים. החיילים הרוסים השתמשו גם באלימות מינית, כולל אונס, אונס קבוצתי, עירום כפוי והפשטה פומבית כפויה. רוב קורבנות האלימות המינית הן נשים, כולל נשים מבוגרות, וילדות.
מאז פברואר 2022, הצבא הרוסי הפציץ והפגיז ללא אפליה אוכלוסייה אזרחית. במתקפות אלה נהרסו עסקים, בתי ספר, מוסדות רפואיים, כולל מחלקות יולדות ומתקנים אחרים. מרבית המתקפות על אזורים אזרחיים השתמשו בפצצות מצרר ורקטות. השימוש ברימונים גם כן נפוץ במיוחד. הרוסים תקפו גם כלי רכב שניסו להימלט, ללא כל ניסיון לברר אם הנוסעים הם אזרחים.
הרוסים תקפו תשתיות אנרגיה ושיבשו את הגישה לחשמל, חימום ומים למיליוני בני אדם, לקראת ובמהלך חודשי החורף הקפואים. הם מנעו בריחה של אזרחים ממקומות כמו מריופול הכבושה בדרום לאזורים שנמצאים תחת שליטה אוקראינית, וביצעו גם העברות כפויות של אוקראינים לאזורים בשליטה רוסית ולרוסיה. אלפי האזרחים האלה הושמו ב"מחנות סינון", שאותם כינו עצורים "גטאות", שבהם נאסף מהם מידע אישי תחת כפייה, עונשים ועינויים. האו"ם וארגוני זכויות אדם גם ציינו את ההשפעה הלא פרופורציונלית של המלחמה על בעלי מוגבלות ואנשים מבוגרים. חלקם נותרו לכודים במוסדות ציבוריים שבהם טופלו תחת סיכון עצום לחייהם.
"האזרחים ממשיכים לשלם מחיר גבוה מדי במלחמה הזאת", אמרה רוזמרי דיקרלו, סגנית מזכ"ל האו"ם לעניינים מדיניים ולקידום שלום, למועצת הביטחון של האו"ם ביוני. על פי הערכות של עובדים סוציאליים, כשליש מהאוכלוסייה באוקראינה כיום סובלת מפוסט טראומה. גם הפליטים וגם אלה שנשארו בבתיהם חיים תחת לחץ מתמיד. רבים לא ישנים או אוכלים במשך ימים, מתחבאים במרתפים, בתחנות רכבת תחתית, נאלצים לנסוע מרחקים גדולים למקום מבטחים בתוך מדינה שנמצאת בעיצומה של מלחמה, וחשים תשישות מנטלית ופיזית שפוגעת ביכולתם לתפקד.
"דמיינו לעצמכם שמאז ה-11 בספטמבר 2001, אתם רואים מדי יום ביומו שוב ושוב את מגדלי התאומים קורסים נגד עיניכם. אנשים מאד לחוצים ונמצאים על סף קריסה כל העת", אמר עובד סוציאלי אוקראיני באוגוסט.
בנוסף ל"מבצע הצבאי" המיוחד, רוסיה ניהלה גם "מבצע פסיכולוגי" (PSYOP) , שמטרתו לערער את מורל העם. הרוסים, שלא בחלו בשום אמצעי על מנת להעצים את הטראומה של האזרחים, שיחררו אסירים מבתי כלא, גייסו אותם לצבא ונתנו להם יד חופשית לבזוז, לאנוס ולעשות כל העולה על רוחם. גם כשהצבא האוקראיני הצליח לשחרר ערים והחיילים הרוסים נאלצו לסגת, הם ניסו בכל דרך אפשרית להעצים את הפגיעה בדרכם החוצה.
"הפולשים עזבו במהירות, אך גם אז היה להם זמן למלכד בתים. מישהו יכול היה לפתוח את דלת המקרר ולגרום לפיצוץ מוקש. הם אפילו הצמידו מטעני חבלה קטנטנים לצעצועים של ילדים. המטענים לא הרגו את הילדים, אלא גרמו לקטיעת גפיים, למשל", אמר אנדרי ניבוטוב, קצין המשטרה האזורית של קייב אמר בראיון ל"פוקס ניוז" באוקטובר.
כחלק מהניסיון לפגוע בביטחון האזרחים, הרוסים תקפו מוסדות ציבוריים אזרחיים כמו בתי חולים ומרפאות, בנוסף למוסדות אכיפת החוק, כגון תחנות משטרה, תוך כדי הפרה בוטה של החוק ההומניטרי הבינלאומי. על פי ארגון הבריאות העולמי , כ-760 בתי חולים ומרפאות נהרסו בשנה החולפת.
"מבחינת הפולש, השליטה באוכלוסייה בעלת מורל נמוך היא קלה יותר. מתקפות נגד אזרחים ופגיעה ביכולת של הרשויות להגן עליהם מחלישה את האוכלוסייה עוד יותר", אמר ניבוטוב.
מערכת החינוך האוקראינית נפגעה קשות גם כן. הנשיא זלנסקי העריך באוגוסט כי יותר מאלפיים מוסדות חינוכיים, כולל גני ילדים, בתי ספר ואוניברסיטאות נהרסו במתקפות אוויריות רוסיות; ובשל ההפצצות הבלתי פוסקות על תשתיות אנרגיה, גם הלימודים מרחוק אינם אפשריים.
יוניצ"ף, קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים, הזהירה בינואר כי המלחמה שיבשה את מערכת החינוך בעבור יותר מחמישה מיליון ילדים, וזאת לאחר שנתיים של שיבושים קשים בשל מגפת הקורונה - ויותר משמונה שנים של מלחמה בעבור ילדים שגרים במזרח אוקראינה. בסך הכל, כ-7.1 מיליון ילדים אוקראינים, כולל יותר משני מיליון ילדים שעקורים בתוך המדינה, יהיו זקוקים ב-2023 לסיוע הומניטרי, על פי יוניצ"ף.
"בתי ספר ומוסדות חינוך לגיל הרך מספקים תחושה קריטית של סדר וביטחון לילדים. להיעדרם עלולה להיות השפעה שלילית מתמשכת שמסכנת את העתיד של דור שלם", אמר אפשאן קהאן, המנהל האזורי של יוניצ"ף לאירופה ומרכז אסיה. שנת הלימודים, שהיתה אמורה להתחיל בספטמבר, לא נפתחה.
"אחת הסיבות לכך שבתי ספר רבים הותקפו היא שהצבאות בשני הצדדים השתמשו בהם כבסיסים שלהם. בתי הספר נהפכו באופן כזה למטרה לגיטימית לתקיפה", אמרה מטילדה בוגנר, ראש צוות האו"ם שמטרתו לנטר את המתרחש באוקראינה, לרשת ABC .
ואולם, האוקראינים המשיכו להילחם, גם בדרכים שהשפעתן אינה ניכרת בשטח. ב-27 בפברואר, שלושה ימים לאחר שרוסיה פלשה לאוקראינה, בית הספר "מספר 34" בחרקיב, שבו למדה ואלרי בת ה-17 נהרס במתקפת טילים. ואלרי היתה אמורה לסיים את בית הספר התיכון, ועל פי המסורת באוקראינה, מסיימי תיכון נוהגים לרקוד ואלס בפני שאר התלמידים כשהצלצול ברקע מצלצל בפעם האחרונה. ב-5 ביוני, ואלרי וחבריה התעקשו לרקוד ואלס מול השרידים שנותרו מבית הספר. רק שליש מהתלמידים השתתף בטקס המאולתר, משום שכל השאר ברחו מחרקיב .
"המלחמה הנמשכת גורמת לפגיעה קיצונית באזרחים", אמרה מריסיה זפסניק, מנהלת הסיוע ההומניטרי האוקראינית בוועדת ההצלה הבינלאומית (IRC) לרשת ABC . "בנוסף להריגת ופציעת אזרחים, המלחמה מותירה מיליוני בני אדם ללא גישה מספקת למזון, מים, תשתיות חשמל ושירותי בריאות". משפחות רבות באוקראינה החלו גם לסבול ממצוקה פיננסית, וחלקן אף איבדו את כל מחייתן במלחמה.
ואולם, העם האוקראיני ממשיך לעמוד איתן לאחר 12 חודשים של מלחמה. המתקפות הרוסיות, שמטרתן לזרוע הרס פיזי ורוחני, לא שברו את רוח האזרחים המפגינים התנגדות בכל דרך אפשרית, גם אם מדובר ביצירת רגעים קטנים וחולפים של יופי שמספקים אתנחתא זמנית מזוועות המלחמה.
הנשים האוקראיניות המטופחות המשיכו, למשל, למרוח באדיקות לק על ציפורניהן במטרה לשמור על מעט שפיות ונורמליות. למרבה האירוניה, הציפורניים המטופחות היו גם הדרך היחידה שבה הצליחו לזהות את אירינה פילקינה, בת ה-52, שנהרגה בבוצ'ה זמן קצר לאחר הפלישה.
זהותה של פילקינה נותרה עלומה במשך שבועות, עד שתמונות של ידה חסרת החיים הופצו ברשתות, ומכריה זיהו את הציפורניים הצבועות לק אדום. אנסטסיה סובצ'בה, המניקוריסטית של פילקינה היתה הראשונה שהבחינה במניקור יוצא הדופן שלה - על כל ציפורן צויר לב סגול זעיר.
"זה היה ערב רגיל. סיימנו את ארוחת הערב והתכוננו לישון. עברתי על פיד האינסטגרם שלי וראיתי פוסט עם התמונה של אירינה ושל היד. לא יכולתי לנשום, לא יכולתי לשבת או לזוז". משפחתה של פילקינה טוענת כי היא נורתה למוות ב-5 במרץ בזמן שרכבה על אופניים בדרכה הביתה. סביטלנה ספונובה, אחותה הגדולה, מבקרת בקבר שלה באופן קבוע. "מבחינתי, העולם נגמר ב-5 במרץ", היא אמרה. "במהלך היום, כשאני עובדת או מטפלת בילדים ובנכדים, יותר קל לי. אבל כשהלילה מגיע, הפחד משתלט. בלילה אני חושבת עליה כל הזמן, על מה יכולנו לעשות, כיצד היינו יכולים להציל אותה ומדוע לא עשינו זאת. למה זה קרה? זה מאד קשה".
פילקינה עבדה בקניון פופולארי בקייב, ולדברי סובצ'בה, למדה איפור. "אירינה היתה אדם נהדר. כשאני חושבת עליה, אני רוצה לחייך. היא העניקה לי השראה ולימדה אותי לחיות את החיים במלואם. היא היתה זוהרת ומלאת חיים". שנה לאחר הפלישה, החיים של משפחתה וחבריה של פילקינה השתנו לגמרי, אך הם נותרו מאוחדים בצער ובאבל על אישה, שמותה היה לדבריהם, כה חסר טעם.
אנסטסיה ורשצ'ינסקה, בת ה-27, ובן זוגה, שהתגוררו בקייב, יצאו לחופש בתחילת פברואר 2022. לרוע המזל, המלחמה פרצה לקראת סוף החודש, והזוג שלא יכול היה לשוב לביתו בקייב, נאלץ לשהות כמה חודשים בדירה של חברים הרחק מהבירה. כיום, לאחר שנה, הם לא גרים יותר בקייב, אלא בעיר קטנה סמוך לגבול אוקראינה-סלובקיה.
ורשצ'ינסקה מודה כי הדבר הקשה ביותר במלחמה היה הדאגה לאמה, שחיה לבדה בעיר במרכז אוקראינה. "אמא שלי בילתה את מרבית זמנה במסדרון, פן יישמעו אזעקות. חפציה ומסמכיה ארוזים בהמתנה לרגע שבו תוכל לצאת מהעיר. למרבה המזל, האזור שלה לא נפגע בהפצצות. החודש הראשון היה מאוד לחוץ - ואיני יכולה לדמיין כיצד הרגישה", היא אמרה ל"גרדיאן".
אף שוורשצ'ינסקה מתגעגעת לחיים שלפני המלחמה, והדאגה לאמה מכרסמת בלבה ללא הרף, היא טוענת שהמלחמה מיקדה אותה. "אם הייתם שואלים אותי לפני שנה, הייתי אומרת שיש לי הרבה בעיות. בשנה האחרונה הבנתי מה באמת חשוב ומה נחשב רעש לבן. היום שלי נחשב כעת מוצלח אם התקשרתי לחברים או לקרובי משפחה ושמעתי את קולם".
לדבריה, רגעים שבעבר נחשבו רגילים נהפכו לפתע לנדירים ומוערכים יותר. בדצמבר, היא הלכה להופעה לראשונה מאז תחילת המלחמה. ההופעה נערכה באתר תת-קרקעי בעיר לביב. "הופעות היו חלק בלתי נפרד מהחיים הישנים שלנו בקייב. הן היו חלק משגרה שבועית או חודשית. כעת הן נהפכו לחוויה יוצאת דופן", היא סיפרה.
ורשצ'ינסקה אינה מעזה עדיין לקוות לניצחון בחודשים הקרובים. לדבריה, עד שיגיע השלום, חיי היומיום חייבים להימשך. החיים בהווה, כאן ועכשיו, נהפכו להכרח קיומי, מבחינתה: "החיים לא ישובו לעולם למה שהיו לפני כן - אך יש שמחה ויש אהבה, אפילו במהלך מלחמה" .
החסינות המדהימה שהפגין העם האוקראיני בשנה החולפת זכה לשבחים ברחבי העולם. כותרות שבו והיללו את הנחישות שבה האוקראינים ממשיכים לדבוק במולדתם ובערכיהם אל מול האויב הגדול. נראה כי ההפצצות של פוטין לא הובילו לייאוש, כי אפ לאחדות - והאוקראינים, רובם ככולם, סבורים כי המדינה שלהם תנצח במלחמה.
החסינות הזאת נובעת גם מניסיון העבר המר. רוב האוכלוסייה המבוגרת באוקראינה היתה עדה למהפכות שעברה אוקראינה ב-2004 וב-2014 ורואה בהן ניצחונות. האוקראינים, לצערם, כבר התנסו בעוצמת מכונת המלחמה הרוסית ולמדו על בשרם מה המשמעות של סבל של הישרדות. חלקם נהפכו בשנה האחרונה לעקורים בפעם השנייה בחייהם, אך גם הפעם הם מסרבים להיכנע.
תמיכה חברתית היא גורם מפתח נוסף בחסינות האוקראינית. מחקר שנעשה בקרב פליטים אוקראינים מצא כי הסתמכות על משפחה, חברים ומארחים היתה אסטרטגיית ההתמודדות החזקה ביותר של מרבית האנשים. גישה לטלפון ולאמצעי קשר אחרים כדי לדבר עם משפחה וחברים רחוקים התגלתה הכרחית גם כן לשמירה על המורל.
גורם נוסף שתרם לחסינות האוקראינית הוא ללא ספק הנשיא זלנסקי שמחויבותו לעמו יכולה לשמש דוגמה ומופת למנהיגים נוכחיים ועתידיים. בתוך כל הכאוס, זלנסקי בן ה-45, נהפך משחקן צעיר וחסר ניסיון פוליטי למנהיג שלא בורח ותמיד נוכח, שנושא מדי לילה נאום לאומה באמצעות האייפון. הוא מנהיג שמבקר באזורים שנהרסו, שדורש ממנהיגים בינלאומיים תמיכה וסיוע - ומעבר לכל, עובד קשה כל הזמן כדי לוודא שהעולם לא מאבד עניין במצוקתה של אוקראינה. זלנסקי, שסרב לעזוב את משכנו הרשמי בקייב עם תחילת המלחמה, אף שקיבל הצעות למקלט מחוץ למדינה, נבחר לאיש השנה של 2022 על ידי מגזין טיים. "ההצלחה של זלנסקי כמנהיג בעת מלחמה מסתמכת על העובדה שאומץ לב הוא מדבק", נכתב במגזין בדצמבר.
בחודשים מאז הפלישה, פניו הופיעו על גבי מסכים גדולים בפרלמנטים ברחבי העולם, רכבות הסיעו מנהיגים בינלאומיים לקייב ובחזרה כדי להיפגש עם הנשיא אמיץ הלב - ובעיקר, כדי להצטלם עם אחת הדמויות המוערכות והמפורסמות ביותר כיום.
האזרחים ממשיכים להתנגד כמיטב יכולתם. אלה שנמצאים בשטחים בשליטת רוסיה מפרקים תמרורים, עורמים שקי חול ברחובות ומספקים לפולשים מידע כוזב. אישה אוקראינית אף ניסתה לשים זרעי חמניות בכיס חולצתו של חייל רוסי, בטענה כי פרחים יצמחו כשהחיילים הרוסים ימותו על האדמה האוקראינית. פעולות כאלה מדגישות את העובדה שיוזמה אינדיבידואלית של כל אחד ואחת מהאזרחים, ללא קשר להיקפה ויעילותה, מסייעת לפיתוח חסינות בתקופות של קושי.
האוקראינים סובלים. הם רואים כיצד בני משפחתם מתים, בתיהם נהרסים, הקהילות שלהם מפורקות. למרות זאת, החסינות שלהם לא מתערערת. אך חסינות לבדה לא תנצח את המלחמה. המתקפות הרוסיות האכזריות על אזרחים והפשעים הנוראיים שבוצעו נגד חפים מפשע צריכים להיות תזכורת נצחית לכך שאומץ לב, חשוב ככל שיהיה, אינו תחליף לתמיכה גלובלית מאוחדת ומגובשת ולנכונות בינלאומית לעשות כל שיידרש על מנת לסייע לעם האוקראיני להביס את רוסיה ואת פוטין.
.