השליחות של בנט: 6 שבועות של משימה בלתי אפשרית בין מוסקבה לקייב
בערבו של 21 בפברואר 2022 ישב שגריר ישראל בקייב מיכאל ברודסקי בביתו והמתין לתחילת נאומו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ליד הדלת כבר היתה ארוזה מזוודה קטנה. רוחות המלחמה שנשבו שבועות ארוכים גרמו למדינות מערביות רבות לפנות את הדיפלומטים שלהן מבירת אוקראינה. אחרי התלבטויות וכמה ימים של דיונים החליטו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד שגם שגרירות ישראל תפונה. לפי תוכנית המבצע שאושרה במשרד החוץ, למחרת בבוקר ברודסקי וצוותו היו אמורים לעלות לרכביהם, לנסוע לעיר לבוב סמוך לגבול הפולני ולהקים שם שגרירות חלופית.
לפרויקט המלא - לחצו כאן
לא עבר זמן רב מתחילת נאומו של פוטין ועד שהנשיא הרוסי החל לשגר איומים חריפים לעבר אוקראינה. ברודסקי לא המתין לסוף הנאום והתקשר למנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז. "אי אפשר לחכות. חייבים להתפנות תוך שעה", אמר ברודסקי. אושפיז, שעקב גם הוא אחרי הנאום התוקפני, הסכים. הוא התקשר ללפיד ועידכן אותו על דברי הנשיא הרוסי. "זה לא נאום זו הכרזת מלחמה. תפנה אותם עוד הלילה", אמר לפיד. שעה אחר כך התאספו ברודסקי וצוותו בחצר השגרירות. הם הורידו את דגל ישראל מהתורן בחזית הבניין, נכנסו לרכבים והחלו לעשות את הדרך הארוכה מערבה. שלושה ימים לאחר מכן פרצה המלחמה ושינתה את העולם מקצה לקצה.
בשנה שחלפה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה נשאבה ישראל אל תוך המשבר הזה הרבה מעבר למה שרבים מקברניטיה העלו על דעתם. על אף שהיא מרוחקת אלפי קילומטרים משדה הקרב הפכה ישראלית לשחקנית גדולה בהרבה ממידותיה. בחלק מהזמן, ישראל היא זו שנכנסה בצורה יזומה אל תוך הקלחת הבוערת ובחלק מהזמן זה קרה בעל כורחה. תרמו לכך היחסים החמים בין ישראל של בנימין נתניהו לבין רוסיה של ולדימיר פוטין בשנים שקדמו למלחמה, העובדה שבלשכת הנשיא בקייב ישב וולודומיר זלנסקי - ראש המדינה היהודי היחיד בעולם מחוץ לישראל וראש ממשלה ישראלי שהגיע לתפקיד באופן לא מתוכנן בשם נפתלי בנט.
הכתבה הזו היא התיאור המפורט ביותר עד היום של מה שהתרחש מאחורי הקלעים בין ירושלים, קייב, מוסקבה, ברלין וגם וושינגטון בשבועות שקדמו לפלישה הרוסית ובששת השבועות הראשונים למלחמה. לצורך הכנת הכתבה ראיינתי עשרה בכירים ישראלים, אוקראינים ואמריקנים שהיו מעורבים באופן ישיר בהתרחשויות ובקבלת ההחלטות. חלקם דיברו לציטוט ולייחוס ואחרים ביקשו לשמור על עילום שם בשל הרגישות המדינית של הדברים. זהו סיפורה של ישראל שמצאה עצמה בין הפטיש לסדן, נאבקת בין אינטרסים לבין ערכים בניסיון להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. לא תמיד זה הצליח.
בערבו של 21 בפברואר 2022 ישב שגריר ישראל בקייב מיכאל ברודסקי בביתו והמתין לתחילת נאומו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ליד הדלת כבר היתה ארוזה מזוודה קטנה. רוחות המלחמה שנשבו שבועות ארוכים גרמו למדינות מערביות רבות לפנות את הדיפלומטים שלהן מבירת אוקראינה. אחרי התלבטויות וכמה ימים של דיונים החליטו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד שגם שגרירות ישראל תפונה. לפי תוכנית המבצע שאושרה במשרד החוץ, למחרת בבוקר ברודסקי וצוותו היו אמורים לעלות לרכביהם, לנסוע לעיר לבוב סמוך לגבול הפולני ולהקים שם שגרירות חלופית.
לא עבר זמן רב מתחילת נאומו של פוטין ועד שהנשיא הרוסי החל לשגר איומים חריפים לעבר אוקראינה. ברודסקי לא המתין לסוף הנאום והתקשר למנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז. "אי אפשר לחכות. חייבים להתפנות תוך שעה", אמר ברודסקי. אושפיז, שעקב גם הוא אחרי הנאום התוקפני, הסכים. הוא התקשר ללפיד ועידכן אותו על דברי הנשיא הרוסי. "זה לא נאום זו הכרזת מלחמה. תפנה אותם עוד הלילה", אמר לפיד. שעה אחר כך התאספו ברודסקי וצוותו בחצר השגרירות. הם הורידו את דגל ישראל מהתורן בחזית הבניין, נכנסו לרכבים והחלו לעשות את הדרך הארוכה מערבה. שלושה ימים לאחר מכן פרצה המלחמה ושינתה את העולם מקצה לקצה.
בשנה שחלפה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה נשאבה ישראל אל תוך המשבר הזה הרבה מעבר למה שרבים מקברניטיה העלו על דעתם. על אף שהיא מרוחקת אלפי קילומטרים משדה הקרב הפכה ישראלית לשחקנית גדולה בהרבה ממידותיה. בחלק מהזמן, ישראל היא זו שנכנסה בצורה יזומה אל תוך הקלחת הבוערת ובחלק מהזמן זה קרה בעל כורחה. תרמו לכך היחסים החמים בין ישראל של בנימין נתניהו לבין רוסיה של ולדימיר פוטין בשנים שקדמו למלחמה, העובדה שבלשכת הנשיא בקייב ישב וולודומיר זלנסקי - ראש המדינה היהודי היחיד בעולם מחוץ לישראל וראש ממשלה ישראלי שהגיע לתפקיד באופן לא מתוכנן בשם נפתלי בנט.
הכתבה הזו היא התיאור המפורט ביותר עד היום של מה שהתרחש מאחורי הקלעים בין ירושלים, קייב, מוסקבה, ברלין וגם וושינגטון בשבועות שקדמו לפלישה הרוסית ובששת השבועות הראשונים למלחמה. לצורך הכנת הכתבה ראיינתי עשרה בכירים ישראלים, אוקראינים ואמריקנים שהיו מעורבים באופן ישיר בהתרחשויות ובקבלת ההחלטות. חלקם דיברו לציטוט ולייחוס ואחרים ביקשו לשמור על עילום שם בשל הרגישות המדינית של הדברים. זהו סיפורה של ישראל שמצאה עצמה בין הפטיש לסדן, נאבקת בין אינטרסים לבין ערכים בניסיון להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. לא תמיד זה הצליח.
שבועות של חוסר ודאות
באמצע דצמבר 2021 נחת בישראל אלכסי רזניקוב. רק חודש קודם לכן מונה עורך הדין היהודי מקייב לשר ההגנה של אוקראינה. הוא ידע שהוא נכנס לתפקיד רגיש ביותר, אך ספק אם דמיין שתוך כמה שבועות הוא יהיה אחד מהשחקנים המרכזיים במשבר הבינלאומי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
באותם ימים החלה התקשורת האמריקנית להתמלא בדיווחים על הערכות מודיעין בפנטגון וב-CIA כי רוסיה מתכוננת לפלוש לאוקראינה. אם בשגרה, ביקור של שר הגנה אוקראיני בישראל הוא עניין רגיש, הרי שבאותם ימים זה היה נכון כפליים. "הביקור הזה נעשה בפרופיל מאוד נמוך כי לא רצינו לשם אצבע בעין של הרוסים", סיפר שגריר ישראל בקייב מיכאל ברודסקי.
כשרזניקוב הגיע לפגישה במשרד הביטחון בקריה השאלה הראשונה של עמיתו הישראלי בני גנץ היתה אם תהיה מלחמה. "האמריקנים אמנם מדברים על מלחמה אבל אנחנו לא מזהים שום דבר חריג ולא סבורים שהרוסים נערכים לפלוש", הרגיע רזניקוב. בפגישה הבאה שלו במשרד ראש הממשלה שאל היועץ לביטחון לאומי איל חולתא את אותה השאלה. רזניקוב מצידו חזר על דברי ההרגעה.
גנץ וחולתא לקחו את דבריו של שר ההגנה האוקראיני ברצינות. הם הניחו שהוא יודע על מה הוא מדבר. בדיעבד, יתברר שרזניקוב לא סיפר את כל האמת לבני שיחו הישראלים. "לימים הבנו שהאוקראינים הכחישו את תרחיש המלחמה כיוון שרצו למנוע בריחה של משקיעים זרים וקריסה של הכלכלה", סיפר בכיר ישראלי שהשתתף באותן פגישות.
שבועות של חוסר ודאות
באמצע דצמבר 2021 נחת בישראל אלכסי רזניקוב. רק חודש קודם לכן מונה עורך הדין היהודי מקייב לשר ההגנה של אוקראינה. הוא ידע שהוא נכנס לתפקיד רגיש ביותר, אך ספק אם דמיין שתוך כמה שבועות הוא יהיה אחד מהשחקנים המרכזיים במשבר הבינלאומי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
באותם ימים החלה התקשורת האמריקנית להתמלא בדיווחים על הערכות מודיעין בפנטגון וב-CIA כי רוסיה מתכוננת לפלוש לאוקראינה. אם בשגרה, ביקור של שר הגנה אוקראיני בישראל הוא עניין רגיש, הרי שבאותם ימים זה היה נכון כפליים. "הביקור הזה נעשה בפרופיל מאוד נמוך כי לא רצינו לשם אצבע בעין של הרוסים", סיפר שגריר ישראל בקייב מיכאל ברודסקי.
כשרזניקוב הגיע לפגישה במשרד הביטחון בקריה השאלה הראשונה של עמיתו הישראלי בני גנץ היתה אם תהיה מלחמה. "האמריקנים אמנם מדברים על מלחמה אבל אנחנו לא מזהים שום דבר חריג ולא סבורים שהרוסים נערכים לפלוש", הרגיע רזניקוב. בפגישה הבאה שלו במשרד ראש הממשלה שאל היועץ לביטחון לאומי איל חולתא את אותה השאלה. רזניקוב מצידו חזר על דברי ההרגעה.
גנץ וחולתא לקחו את דבריו של שר ההגנה האוקראיני ברצינות. הם הניחו שהוא יודע על מה הוא מדבר. בדיעבד, יתברר שרזניקוב לא סיפר את כל האמת לבני שיחו הישראלים. "לימים הבנו שהאוקראינים הכחישו את תרחיש המלחמה כיוון שרצו למנוע בריחה של משקיעים זרים וקריסה של הכלכלה", סיפר בכיר ישראלי שהשתתף באותן פגישות.
במהלך חודש ינואר הלכו סימני האזהרה והתרבו. מדי יום הדליף ממשל ביידן לתקשורת מידע מודיעיני חדש על ההיערכות הרוסית לפלישה. אך האוקראינים המשיכו להכחיש. האמריקנים והבריטים היו משוכנעים שמלחמה בפתח, אבל מדינות אחרות במערב כמו גרמניה וצרפת היו מסויגות בהרבה מהקו האלרמיסטי שיצא מוושינגטון ומלונדון.
מאמצע ינואר, המשבר באוקראינה החל להעסיק את מקבלי ההחלטות בישראל באופן כמעט יומיומי. אם קודם לכן התקיימו במשרד החוץ דיוני הערכת מצב שבועיים, כעת הם התכנסו מדי יום. לא רחוק משם, במטה לביטחון לאומי העיסוק בנושא האוקראיני גבר מאוד גם כן. "היה ברור לנו שאם תהיה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה יהיו לה השלכות גם עלינו", אמר בכיר לשעבר בלשכת ראש הממשלה. "הייתה הבנה שצריך לעשות מה שניתן שלא תהיה מלחמה ושאם תהיה שתיגמר כמה שיותר מהר".
בסוף ינואר יצא היועץ לביטחון לאומי איל חולתא לביקור סודי במוסקבה. במהלך הביקור, שנחשף כאן לראשונה, הוא פגש את אחד מיועציו הבכירים של פוטין. התחושה שעמה יצא חולתא מהקרמלין הייתה שהרוסים עדיין לא החליטו לצאת למלחמה ושפלישה רוסית אינה בלתי נמנעת. כמה ימים לאחר מכן נסע חולתא לוושינגטון וחלק את רשמיו עם מקבילו האמריקני ג'ייק סאליבן. "באותה נקודה הישראלים אמרו לנו שרוסיה לא בהכרח רוצה מלחמה", נזכר בכיר בבית הלבן. "אמרנו להם שהרוסים משקרים ושהם כבר החליטו".
במהלך חודש ינואר הלכו סימני האזהרה והתרבו. מדי יום הדליף ממשל ביידן לתקשורת מידע מודיעיני חדש על ההיערכות הרוסית לפלישה. אך האוקראינים המשיכו להכחיש. האמריקנים והבריטים היו משוכנעים שמלחמה בפתח, אבל מדינות אחרות במערב כמו גרמניה וצרפת היו מסויגות בהרבה מהקו האלרמיסטי שיצא מוושינגטון ומלונדון.
מאמצע ינואר, המשבר באוקראינה החל להעסיק את מקבלי ההחלטות בישראל באופן כמעט יומיומי. אם קודם לכן התקיימו במשרד החוץ דיוני הערכת מצב שבועיים, כעת הם התכנסו מדי יום. לא רחוק משם, במטה לביטחון לאומי העיסוק בנושא האוקראיני גבר מאוד גם כן. "היה ברור לנו שאם תהיה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה יהיו לה השלכות גם עלינו", אמר בכיר לשעבר בלשכת ראש הממשלה. "הייתה הבנה שצריך לעשות מה שניתן שלא תהיה מלחמה ושאם תהיה שתיגמר כמה שיותר מהר".
בסוף ינואר יצא היועץ לביטחון לאומי איל חולתא לביקור סודי במוסקבה. במהלך הביקור, שנחשף כאן לראשונה, הוא פגש את אחד מיועציו הבכירים של פוטין. התחושה שעמה יצא חולתא מהקרמלין הייתה שהרוסים עדיין לא החליטו לצאת למלחמה ושפלישה רוסית אינה בלתי נמנעת. כמה ימים לאחר מכן נסע חולתא לוושינגטון וחלק את רשמיו עם מקבילו האמריקני ג'ייק סאליבן. "באותה נקודה הישראלים אמרו לנו שרוסיה לא בהכרח רוצה מלחמה", נזכר בכיר בבית הלבן. "אמרנו להם שהרוסים משקרים ושהם כבר החליטו".
המתיחות בין רוסיה לאוקראינה גברה מדי יום והחששות בקרב משפחות הדיפלומטים הישראלים בקייב החריפו בהתאם. האמריקנים פינו את משפחות הדיפלומטים בשלב מוקדם יחסית. הבריטים והקנדים הלכו בעקבותיהם ואחר כך מדינות מערביות נוספות. בירושלים רצו להמתין. לבסוף, בתחילת פברואר התקבלה ההחלטה לפנות את משפחות הדיפלומטים. "זה התחיל להריח לא טוב", נזכר מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון אושפיז. בכיר לשעבר במשרד החוץ אמר כי הרוסים לא אהבו את ההחלטה על פינוי המשפחות. השגריר הרוסי אנטולי ויקטורוב פנה לראש אגף אירו-אסיה במשרד החוץ גרי קורן, התלונן על אזהרות המסע הישראליות וטען כי רוסיה כלל לא מתכוננת לפלוש לאוקראינה.
קהילת המודיעין הישראלית היתה מבולבלת ונבוכה באותן ימים. ישראל רגילה לקבל החלטות על בסיס מודיעין "כחול לבן". אלא שאוקראינה אינה יעד של המודיעין הישראלי. האנטנות של 8200 מכוונות לסוריה, ללבנון ולאיראן וקציני האיסוף של המוסד ממוקדים במעקב אחרי תוכנית הגרעין של טהראן. החוקרים והמעריכים באמ"ן, במוסד ובמשרד החוץ נאלצו להתבסס בעיקר על מידע משגרירויות ישראל בקייב, מוסקבה, וושינגטון וכמה בירות נוספות וממידע והערכות שהועברו לאמ"ן ולמוסד משירותי מודיעין זרים.
גם בהתייעצויות שהתקיימו באותה עת בין ראש הממשלה נפתלי בנט לבכירי ממשלתו, שלטה ההערכה שרוסיה לא תפלוש. לפי שני בכירים לשעבר בממשלה, אחד הגורמים שתרמו לכך היה שר האוצר באותה עת אביגדור ליברמן. לדבריהם, מי שנחשב עד אותה תקופה כאחד ה"פוטינולוגים" במערכת הפוליטית הישראלית, אמר לכל מי שהיה מוכן לשמוע שחייזרים יפלשו לאוקראינה לפני הרוסים. בנט, לפיד וגנץ קיבלו את ההערכה של ליברמן. "ההערכה הייתה שלא תהיה פלישה, אבל החלטנו שנערכים כאילו יש פלישה", נזכר שר החוץ באותה תקופה יאיר לפיד. שר השיכון אלקין, "פוטינולוג" בכיר נוסף, חשב להיפך. "ראיתי שארה"ב ומדינות במערב אמרו פומבית שפוטין החליט לפלוש, שאם תהיה מלחמה יהיו סנקציות כבדות ושלא יקבלו תכתיבים מפוטין לגבי נאט"ו. כשזה השיח - היה לי ברור שאין לפוטין ברירה אלא לפלוש אחרת זה ייראה כאילו הוא נכנע", אמר אלקין.
חוסר הוודאות הוביל בתחילת פברואר להחלטה משמעותית נוספת - לקרוא לעשרות אלפי האזרחים הישראלים שנמצאים באוקראינה לעזוב את המדינה. "לא ידענו לחשב סבירות מדויקת לפרוץ המלחמה, אבל ידענו שהסיכוי גדל בצורה משמעותית ולכן אמרנו לאנשים לצאת מאוקראינה וגם אמרנו שאם וכאשר זה יקרה, המלחמה תהיה קשה וחייהם של כל מי שישאר יהיו בסכנה אמיתית ושהם יתקשו לצאת", סיפר אושפיז.
במשך שלושה שבועות עברו דוברי משרד החוץ מערוץ טלוויזיה אחד לשני ומתחנת רדיו אחת לרעותה והזהירו את הישראלים כי מי שלא יעזוב עלול להיתקע באוקראינה כשיתחילו הקרבות. ישראלים רבים הקשיבו לאזהרות ועזבו, אך לא מעט לא האמינו שתפרוץ מלחמה והחליטו להישאר.
המתיחות בין רוסיה לאוקראינה גברה מדי יום והחששות בקרב משפחות הדיפלומטים הישראלים בקייב החריפו בהתאם. האמריקנים פינו את משפחות הדיפלומטים בשלב מוקדם יחסית. הבריטים והקנדים הלכו בעקבותיהם ואחר כך מדינות מערביות נוספות. בירושלים רצו להמתין. לבסוף, בתחילת פברואר התקבלה ההחלטה לפנות את משפחות הדיפלומטים. "זה התחיל להריח לא טוב", נזכר מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון אושפיז. בכיר לשעבר במשרד החוץ אמר כי הרוסים לא אהבו את ההחלטה על פינוי המשפחות. השגריר הרוסי אנטולי ויקטורוב פנה לראש אגף אירו-אסיה במשרד החוץ גרי קורן, התלונן על אזהרות המסע הישראליות וטען כי רוסיה כלל לא מתכוננת לפלוש לאוקראינה.
קהילת המודיעין הישראלית היתה מבולבלת ונבוכה באותן ימים. ישראל רגילה לקבל החלטות על בסיס מודיעין "כחול לבן". אלא שאוקראינה אינה יעד של המודיעין הישראלי. האנטנות של 8200 מכוונות לסוריה, ללבנון ולאיראן וקציני האיסוף של המוסד ממוקדים במעקב אחרי תוכנית הגרעין של טהראן. החוקרים והמעריכים באמ"ן, במוסד ובמשרד החוץ נאלצו להתבסס בעיקר על מידע משגרירויות ישראל בקייב, מוסקבה, וושינגטון וכמה בירות נוספות וממידע והערכות שהועברו לאמ"ן ולמוסד משירותי מודיעין זרים.
גם בהתייעצויות שהתקיימו באותה עת בין ראש הממשלה נפתלי בנט לבכירי ממשלתו, שלטה ההערכה שרוסיה לא תפלוש. לפי שני בכירים לשעבר בממשלה, אחד הגורמים שתרמו לכך היה שר האוצר באותה עת אביגדור ליברמן. לדבריהם, מי שנחשב עד אותה תקופה כאחד ה"פוטינולוגים" במערכת הפוליטית הישראלית, אמר לכל מי שהיה מוכן לשמוע שחייזרים יפלשו לאוקראינה לפני הרוסים. בנט, לפיד וגנץ קיבלו את ההערכה של ליברמן. "ההערכה הייתה שלא תהיה פלישה, אבל החלטנו שנערכים כאילו יש פלישה", נזכר שר החוץ באותה תקופה יאיר לפיד. שר השיכון אלקין, "פוטינולוג" בכיר נוסף, חשב להיפך. "ראיתי שארה"ב ומדינות במערב אמרו פומבית שפוטין החליט לפלוש, שאם תהיה מלחמה יהיו סנקציות כבדות ושלא יקבלו תכתיבים מפוטין לגבי נאט"ו. כשזה השיח - היה לי ברור שאין לפוטין ברירה אלא לפלוש אחרת זה ייראה כאילו הוא נכנע", אמר אלקין.
חוסר הוודאות הוביל בתחילת פברואר להחלטה משמעותית נוספת - לקרוא לעשרות אלפי האזרחים הישראלים שנמצאים באוקראינה לעזוב את המדינה. "לא ידענו לחשב סבירות מדויקת לפרוץ המלחמה, אבל ידענו שהסיכוי גדל בצורה משמעותית ולכן אמרנו לאנשים לצאת מאוקראינה וגם אמרנו שאם וכאשר זה יקרה, המלחמה תהיה קשה וחייהם של כל מי שישאר יהיו בסכנה אמיתית ושהם יתקשו לצאת", סיפר אושפיז.
במשך שלושה שבועות עברו דוברי משרד החוץ מערוץ טלוויזיה אחד לשני ומתחנת רדיו אחת לרעותה והזהירו את הישראלים כי מי שלא יעזוב עלול להיתקע באוקראינה כשיתחילו הקרבות. ישראלים רבים הקשיבו לאזהרות ועזבו, אך לא מעט לא האמינו שתפרוץ מלחמה והחליטו להישאר.
המברק הדרמטי מקייב
שגרירות ישראל בקייב עבדה באותם ימים מסביב לשעון. הדרישה מירושלים הייתה לקבל כמה שיותר מידע לגבי סכנת המלחמה ולצד הטיפול באזרחים ישראלים וקריאות לעזוב את המדינה ניסו הדיפלומטים הישראלים "לחלוב" כל איש קשר אפשרי בנסיון להבין מה קורה. ב-14 בפברואר נפגש השגריר מיכאל ברודסקי עם בכיר במערכת הביטחון האוקראינית. המברק הסודי ששיגר ברודסקי לירושלים בסוף אותה פגישה ושנחשף כאן לראשונה היה דרמטי. זו היתה הידיעה המודיעינית החשובה ביותר שהגיעה לירושלים בימים שלפני הפלישה.
בניגוד לבכירי הממשלה בקייב שהמשיכו לטעון כלפי חוץ כי אינם מעריכים שתפרוץ מלחמה, אותו גורם ביטחוני אוקראיני מסר לשגריר הישראלי כי הערכת המודיעין היא שרוסיה נערכת לפלישה בתוך כמה ימים. לפי אותו מברק, הבכיר האוקראיני טען כי הפלישה לא תתחיל ב-16 בפברואר, כפי שהעריכו האמריקנים, אלא רק אחרי 20 בפברואר. הרוסים, כך הוא טען, ינסו לבצע מהלך הונאה במזרח המדינה ויטענו שאוקראינה היא זו שתקפה ראשונה. לאחר מכן, אמר אותו בכיר אוקראיני, הכוחות הרוסים יפלשו גם מהגבול הרוסי וגם משטח בלרוס, שם כבר שהו כוחות רוסים למה שהוצג רשמית כתרגיל צבאי משותף. הפלישה תלווה במתקפת טילים נרחבת על ערים מרכזיות ובראשן קייב, אמר הבכיר האוקראיני.
ברודסקי עזב את הפגישה נרעש. מצד אחד, זו הייתה הפגישה הראשונה שלו עם אותו איש קשר והוא התקשה להעריך האם הוא דובר אמת או משטה בו. מצד שני, אם הדברים נכונים - מדובר במידע התרעתי שיש להעביר באופן בהול לירושלים. המברק של ברודסקי, יחד עם מידע נוסף שהגיע למשרד החוץ באותו יום, הפעילו את פעמוני האזעקה. ב-15 בפברואר, בשעה שראש הממשלה בנט שהה בביקור בבחריין, הוא קיבל טלפון בהול משר החוץ לפיד, שעדכן אותו בפרטים החדשים והעלה את האפשרות של פינוי השגרירות בקייב. בנט ולפיד התלבטו ולבסוף החליטו שמוקדם לבצע פינוי.
המברק הדרמטי מקייב
שגרירות ישראל בקייב עבדה באותם ימים מסביב לשעון. הדרישה מירושלים הייתה לקבל כמה שיותר מידע לגבי סכנת המלחמה ולצד הטיפול באזרחים ישראלים וקריאות לעזוב את המדינה ניסו הדיפלומטים הישראלים "לחלוב" כל איש קשר אפשרי בנסיון להבין מה קורה. ב-14 בפברואר נפגש השגריר מיכאל ברודסקי עם בכיר במערכת הביטחון האוקראינית. המברק הסודי ששיגר ברודסקי לירושלים בסוף אותה פגישה ושנחשף כאן לראשונה היה דרמטי. זו היתה הידיעה המודיעינית החשובה ביותר שהגיעה לירושלים בימים שלפני הפלישה.
בניגוד לבכירי הממשלה בקייב שהמשיכו לטעון כלפי חוץ כי אינם מעריכים שתפרוץ מלחמה, אותו גורם ביטחוני אוקראיני מסר לשגריר הישראלי כי הערכת המודיעין היא שרוסיה נערכת לפלישה בתוך כמה ימים. לפי אותו מברק, הבכיר האוקראיני טען כי הפלישה לא תתחיל ב-16 בפברואר, כפי שהעריכו האמריקנים, אלא רק אחרי 20 בפברואר. הרוסים, כך הוא טען, ינסו לבצע מהלך הונאה במזרח המדינה ויטענו שאוקראינה היא זו שתקפה ראשונה. לאחר מכן, אמר אותו בכיר אוקראיני, הכוחות הרוסים יפלשו גם מהגבול הרוסי וגם משטח בלרוס, שם כבר שהו כוחות רוסים למה שהוצג רשמית כתרגיל צבאי משותף. הפלישה תלווה במתקפת טילים נרחבת על ערים מרכזיות ובראשן קייב, אמר הבכיר האוקראיני.
ברודסקי עזב את הפגישה נרעש. מצד אחד, זו הייתה הפגישה הראשונה שלו עם אותו איש קשר והוא התקשה להעריך האם הוא דובר אמת או משטה בו. מצד שני, אם הדברים נכונים - מדובר במידע התרעתי שיש להעביר באופן בהול לירושלים. המברק של ברודסקי, יחד עם מידע נוסף שהגיע למשרד החוץ באותו יום, הפעילו את פעמוני האזעקה. ב-15 בפברואר, בשעה שראש הממשלה בנט שהה בביקור בבחריין, הוא קיבל טלפון בהול משר החוץ לפיד, שעדכן אותו בפרטים החדשים והעלה את האפשרות של פינוי השגרירות בקייב. בנט ולפיד התלבטו ולבסוף החליטו שמוקדם לבצע פינוי.
ב-16 בפברואר הוזמן השגריר ברודסקי יחד עם כמה שגרירים זרים אחרים לטוס עם הנשיא זלנסקי לעיר מריופול שקרובה לחזית. הרמטכ"ל האוקראיני הצטרף גם הוא. זלנסקי שידר ביטחון, ניסה להרגיע ואמר שארצו מוכנה לכל תרחיש, אבל לא התייחס באופן ישיר לאפשרות של מלחמה קרובה. הביקור עם זלנסקי שידר מסר שונה מאוד מזה שקיבל ברודסקי רק יומיים קודם לכן מהבכיר במערכת הביטחון של אוקראינה.
המברק הדרמטי שהגיע מקייב לא שינה משמעותית את ההערכה של המרכז למחקר מדיני (ממ"ד) - אגף המודיעין של משרד החוץ. שורה של בכירים במשרד החוץ מודים כי לכל אורך התקופה שהובילה למלחמה ועד לרגע תחילת פלישה הייתה אצל החוקרים של משרד החוץ הערכת חסר. בכמה מסמכים שפרסם הממ"ד כמה שבועות לפני הפלישה נאמר שהסבירות למלחמה נמוכה. ככל שהחריפה המתיחות שינו אנשי המחקר במשרד החוץ את הערכתם וטענו כי רוסיה עשויה לפלוש, אולם רק לאזורים במזרח אוקראינה.
באף אחד מהמסמכים שהפיץ הממ"ד לשר החוץ ולראש הממשלה לא נכתב כי קיימת סבירות לפלישה נרחבת עם התקפה נגד בירת אוקראינה מהיבשה ומהאוויר. רק כשנדחקו אל הקיר במהלך הדיונים אמרו אנשי הממ"ד כי קיימת סבירות נמוכה להתקפה כלשהי על קייב. "גם השגרירות בקייב וגם הממ"ד חשבו שפוטין לא ייגע בקייב. כשהשגרירות פונתה, הדיפלומטים הישראלים חשבו שתוך שבוע-שבועיים הם חוזרים", אמר בכיר במשרד החוץ. כמה ימים לאחר שפרצה המלחמה לפיד הזמין לפגישה את ראש הממ"ד רחל פיינמסר. "יש הרבה שותפים לטעות", אמר לה לפיד בניסיון לעודד את רוחה. "הצרפתים טעו והגרמנים טעו. חשוב לי שתדעי שאקרא באותה רצינות את מה שאתם כותבים גם בהמשך".
ב-16 בפברואר הוזמן השגריר ברודסקי יחד עם כמה שגרירים זרים אחרים לטוס עם הנשיא זלנסקי לעיר מריופול שקרובה לחזית. הרמטכ"ל האוקראיני הצטרף גם הוא. זלנסקי שידר ביטחון, ניסה להרגיע ואמר שארצו מוכנה לכל תרחיש, אבל לא התייחס באופן ישיר לאפשרות של מלחמה קרובה. הביקור עם זלנסקי שידר מסר שונה מאוד מזה שקיבל ברודסקי רק יומיים קודם לכן מהבכיר במערכת הביטחון של אוקראינה.
המברק הדרמטי שהגיע מקייב לא שינה משמעותית את ההערכה של המרכז למחקר מדיני (ממ"ד) - אגף המודיעין של משרד החוץ. שורה של בכירים במשרד החוץ מודים כי לכל אורך התקופה שהובילה למלחמה ועד לרגע תחילת פלישה הייתה אצל החוקרים של משרד החוץ הערכת חסר. בכמה מסמכים שפרסם הממ"ד כמה שבועות לפני הפלישה נאמר שהסבירות למלחמה נמוכה. ככל שהחריפה המתיחות שינו אנשי המחקר במשרד החוץ את הערכתם וטענו כי רוסיה עשויה לפלוש, אולם רק לאזורים במזרח אוקראינה.
באף אחד מהמסמכים שהפיץ הממ"ד לשר החוץ ולראש הממשלה לא נכתב כי קיימת סבירות לפלישה נרחבת עם התקפה נגד בירת אוקראינה מהיבשה ומהאוויר. רק כשנדחקו אל הקיר במהלך הדיונים אמרו אנשי הממ"ד כי קיימת סבירות נמוכה להתקפה כלשהי על קייב. "גם השגרירות בקייב וגם הממ"ד חשבו שפוטין לא ייגע בקייב. כשהשגרירות פונתה, הדיפלומטים הישראלים חשבו שתוך שבוע-שבועיים הם חוזרים", אמר בכיר במשרד החוץ. כמה ימים לאחר שפרצה המלחמה לפיד הזמין לפגישה את ראש הממ"ד רחל פיינמסר. "יש הרבה שותפים לטעות", אמר לה לפיד בניסיון לעודד את רוחה. "הצרפתים טעו והגרמנים טעו. חשוב לי שתדעי שאקרא באותה רצינות את מה שאתם כותבים גם בהמשך".
"מלחמה במיליון אחוז"
ב-17 בפברואר טס מנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז למינכן כדי להשתתף בוועידת הביטחון השנתית. מדובר בבמה החשובה ביותר באירופה לדיונים על ביטחון היבשת. על רקע רוחות המלחמה מכיוונה של רוסיה הוועידה היתה יותר משמעותית מאי פעם. "כולם דיברו רק על זה", נזכר אושפיז. להפתעת רבים נשיא אוקראינה וולודומיר זלנסקי לא ביטל את השתתפותו באירוע. "לא פחדתי לטוס לכאן ושלא יהיה לך לאן לחזור?", שאלה אותו העיתונאית הבכירה מרשת סי-אן-אן כריסטיאן אמנפור. "לא", השיב זלנסקי. "כמו שבאתי כך אחזור". בין הנאומים נפגש אושפיז עם בכיר בקהילת המודיעין במדינה אירופית. כשהם יושבים בשולחן צדדי במסעדה שבקומת המרתף של מלון "ביירישר הוף" המפואר בו מתקיימת הוועידה חלק עמו הבכיר מידע מודיעיני עדכני שלא השאיר מקום לסימני שאלה. "במינכן הגעתי למסקנה שתהיה מלחמה במליון אחוז. שם גם השתכנעתי שצריך לפנות מיד את השגרירות", אמר אושפיז.
בשבת, 19 בפברואר, מחדרו במלון במינכן ערך אושפיז ישיבת הערכת מצב בזום. אנשי הממ"ד עדיין נתנו הערכה שהסבירות למלחמה עולה, אך הציגו תרחיש של מהלך צבאי רוסי מוגבל יחסית. בסיום הישיבה התקשר אושפיז ללפיד. הוא עידכן אותו כמיטב יכולתו בקו בלתי מאובטח במידע שקיבל. "קייב תותקף", אמר אושפיז ללפיד. "צירי תנועה ייחסמו ואז יש לנו 20 איש תקועים שם". לפיד לא השתכנע. "תחזור לארץ ונדבר", הוא אמר לו. למחרת עשה אושפיז את דרכו חזרה ארצה בלב כבד. כשנחת בארץ ופתח את הטלפון שיחרר אנחת רווחה שהפלישה עוד לא החלה. ביום שני, 21 בפברואר על הבוקר, נכנסו אושפיז ופיינמסר ללשכתו של לפיד מצוידים במפה ובדו"ח מודיעין סודי שהגיע מאחת מבנות בריתה של ישראל במערב. "הבנתי", אמר לפיד אחרי כמה דקות. הוא מיהר להתקשר לראש הממשלה בנט ולעדכן אותו. "תפנו", השיב בנט מעברו השני של קו הטלפון.
ההיערכות לפינוי השגרירות התנהלה כמבצע צבאי לכל דבר. מי שמונה לפקד על הפינוי היה יואל, קצין הביטחון של השגרירות. הפקודה שנכתבה פירטה מי יושב בכל רכב, מהם צירי התנועה, מתי ואיפה עוצרים להתרעננות ומהם נוהלי הדיווח. שעת הש' ליציאה ללבוב, שם מוקמה השגרירות החלופית, נקבעה ליום שלישי בשש בבוקר. אחת ההנחיות שאושפיז נתן לדיפלומטים הישראלים הוא לא לצלם. הדבר האחרון שרצו במשרד החוץ הוא סרטונים של הפינוי שמסתובבים בטוויטר. כאשר תוכנית הפינוי הוצגה ללפיד לאישור הוא ביקש שהשגריר במוסקבה אלכס בן צבי יעדכן את הרוסים על הפינוי ועל המסלול בו ייסעו הדיפלומטים הישראלים. "ביקשתי ממנו לקחת פתק ולכתוב עליו את הקואורדינטות של בניין שגרירות ישראל בקייב ושל בניין השגרירות החלופית בלבוב ולתת לרוסים כדי שלא יפציצו", נזכר לפיד. "הרוסים אמרו שהם ייזהרו".
כמה שעות לפני הפינוי אושפיז התקשר לסגן שר החוץ הרוסי מיכאל בוגדנוב. "לך ולי יש אינטרס עליון שלא יקרה שום דבר לאנשים שלי", אמר לו אושפיז חצי ברצינות וחצי בצחוק. "כי אחד מהם יהיה יום אחד שגריר במוסקבה אז אני מזהיר אותך". בוגדנוב צחק, אבל נאומו של פוטין, כמה שעות מאוחר יותר, טרף את הקלפים. הפינוי הוקדם ובשעת לילה יצאה שיירת הדיפלומטים הישראלים מקייב. 15 שעות לאחר מכן הגיעו הדיפלומטים הישראלים ללבוב והתמקמו בשגרירות החלופית.
"מלחמה במיליון אחוז"
ב-17 בפברואר טס מנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז למינכן כדי להשתתף בוועידת הביטחון השנתית. מדובר בבמה החשובה ביותר באירופה לדיונים על ביטחון היבשת. על רקע רוחות המלחמה מכיוונה של רוסיה הוועידה היתה יותר משמעותית מאי פעם. "כולם דיברו רק על זה", נזכר אושפיז. להפתעת רבים נשיא אוקראינה וולודומיר זלנסקי לא ביטל את השתתפותו באירוע. "לא פחדתי לטוס לכאן ושלא יהיה לך לאן לחזור?", שאלה אותו העיתונאית הבכירה מרשת סי-אן-אן כריסטיאן אמנפור. "לא", השיב זלנסקי. "כמו שבאתי כך אחזור". בין הנאומים נפגש אושפיז עם בכיר בקהילת המודיעין במדינה אירופית. כשהם יושבים בשולחן צדדי במסעדה שבקומת המרתף של מלון "ביירישר הוף" המפואר בו מתקיימת הוועידה חלק עמו הבכיר מידע מודיעיני עדכני שלא השאיר מקום לסימני שאלה. "במינכן הגעתי למסקנה שתהיה מלחמה במליון אחוז. שם גם השתכנעתי שצריך לפנות מיד את השגרירות", אמר אושפיז.
בשבת, 19 בפברואר, מחדרו במלון במינכן ערך אושפיז ישיבת הערכת מצב בזום. אנשי הממ"ד עדיין נתנו הערכה שהסבירות למלחמה עולה, אך הציגו תרחיש של מהלך צבאי רוסי מוגבל יחסית. בסיום הישיבה התקשר אושפיז ללפיד. הוא עידכן אותו כמיטב יכולתו בקו בלתי מאובטח במידע שקיבל. "קייב תותקף", אמר אושפיז ללפיד. "צירי תנועה ייחסמו ואז יש לנו 20 איש תקועים שם". לפיד לא השתכנע. "תחזור לארץ ונדבר", הוא אמר לו. למחרת עשה אושפיז את דרכו חזרה ארצה בלב כבד. כשנחת בארץ ופתח את הטלפון שיחרר אנחת רווחה שהפלישה עוד לא החלה. ביום שני, 21 בפברואר על הבוקר, נכנסו אושפיז ופיינמסר ללשכתו של לפיד מצוידים במפה ובדו"ח מודיעין סודי שהגיע מאחת מבנות בריתה של ישראל במערב. "הבנתי", אמר לפיד אחרי כמה דקות. הוא מיהר להתקשר לראש הממשלה בנט ולעדכן אותו. "תפנו", השיב בנט מעברו השני של קו הטלפון.
ההיערכות לפינוי השגרירות התנהלה כמבצע צבאי לכל דבר. מי שמונה לפקד על הפינוי היה יואל, קצין הביטחון של השגרירות. הפקודה שנכתבה פירטה מי יושב בכל רכב, מהם צירי התנועה, מתי ואיפה עוצרים להתרעננות ומהם נוהלי הדיווח. שעת הש' ליציאה ללבוב, שם מוקמה השגרירות החלופית, נקבעה ליום שלישי בשש בבוקר. אחת ההנחיות שאושפיז נתן לדיפלומטים הישראלים הוא לא לצלם. הדבר האחרון שרצו במשרד החוץ הוא סרטונים של הפינוי שמסתובבים בטוויטר. כאשר תוכנית הפינוי הוצגה ללפיד לאישור הוא ביקש שהשגריר במוסקבה אלכס בן צבי יעדכן את הרוסים על הפינוי ועל המסלול בו ייסעו הדיפלומטים הישראלים. "ביקשתי ממנו לקחת פתק ולכתוב עליו את הקואורדינטות של בניין שגרירות ישראל בקייב ושל בניין השגרירות החלופית בלבוב ולתת לרוסים כדי שלא יפציצו", נזכר לפיד. "הרוסים אמרו שהם ייזהרו".
כמה שעות לפני הפינוי אושפיז התקשר לסגן שר החוץ הרוסי מיכאל בוגדנוב. "לך ולי יש אינטרס עליון שלא יקרה שום דבר לאנשים שלי", אמר לו אושפיז חצי ברצינות וחצי בצחוק. "כי אחד מהם יהיה יום אחד שגריר במוסקבה אז אני מזהיר אותך". בוגדנוב צחק, אבל נאומו של פוטין, כמה שעות מאוחר יותר, טרף את הקלפים. הפינוי הוקדם ובשעת לילה יצאה שיירת הדיפלומטים הישראלים מקייב. 15 שעות לאחר מכן הגיעו הדיפלומטים הישראלים ללבוב והתמקמו בשגרירות החלופית.
בין הפטיש לסדן
ב-24 בפברואר לפנות בוקר יצא היועץ לביטחון לאומי איל חולתא לנמל התעופה בן גוריון. הוא היה אמור לטוס לברלין ולפגוש את מקבילו הגרמני ינץ פלוטנר כדי להכין את ביקורו של קנצלר גרמניה החדש אולף שולץ בירושלים. במכונית בדרך ראה חולתא את העדכונים על הפלישה הרוסית ועל ההתקפה על קייב. ככל שהתקרבה שעת הטיסה הדיווחים הפכו דרמטיים יותר ויותר. "לבוא?", הוא כתב לפלוטנר בווטסאפ. "כמה דקות אחר כך הגיעה התשובה השלילית מברלין. חולתא עשה אחורה פנה. שעה קלה לאחר מכן הוא כבר ישב בהערכת המצב עם ראש הממשלה בנט בקריה בתל אביב.
באותו דיון ראשון עלו כמה מהסוגיות שיהפכו לדילמות המרכזיות של ישראל בשנה האחרונה ובראשן כיצד לאזן בין הרצון להתייצב לצד אוקראינה והמערב לבין הרצון להימנע ממשבר עם רוסיה שיסכן אינטרסים אסטרטגיים. אחת ההחלטות שהתקבלו באותו דיון היה לחלק את העבודה ביחס לעמדה הפומבית כלפי פוטין. לפיד קיבל את תפקיד "השוטר הרע" שיגנה את הפלישה בשם ממשלת ישראל, בעוד שבנט שימש כ"שוטר הטוב" שלא יגנה את רוסיה בצורה מפורשת כדי לשמור על ערוץ קשר מול הנשיא הרוסי.
בכיר במשרד החוץ אמר שלפיד חשב מהשנייה הראשונה שצריך לפרסם גינוי חריף לפלישה, וזאת בניגוד לכמה מבכירי משרדו. "אתה לא באמת חושב שאני יכול להגיד על זה משהו בלי להאשים את הרוסים?", הוא אמר לאושפיז ביום שבו פרצה המלחמה. "אני דווקא חושב שכן", השיב מנכ"ל משרד החוץ. לפיד לא קיבל את העצה. הוא התקשר לבנט ותיאם איתו את נוסח ההודעה. בנט חשב שצריך למתן את ההודעה ולקחת בחשבון גם את האינטרסים מול רוסיה. "אמרתי לו שזה חלק מתפיסה כללית של התייצבות במחנה הדמוקרטיות הליברליות", נזכר לפיד. "אמרתי לבנט שממילא לא נשרוד מול הלחץ האמריקני אז למה לבזות את עצמנו". הסיכום היה שלפיד ימסור את ההודעה בשם ממשלת ישראל ואם ישאל יאמר שהוא לא מדבר על דעת עצמו. "ההתקפה הרוסית על אוקראינה היא הפרה חמורה של הסדר הבינלאומי וישראל מגנה אותה", הוא אמר אז.
בנט שנאם כמה שעות אחר כך בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1 לא גינה את הפלישה והסתפק בהבעת סולידריות עם העם האוקראיני. "היה ברור לנו שאי אפשר שלא לגנות את הפלישה הרוסית", אמר היועץ לביטחון לאומי באותה תקופה איל חולתא. "בנט הבין את זה. אבל גם היה ברור שיש לנו עוד אינטרסים ושצריך להמשיך את התיאום הצבאי עם הרוסים בסוריה ולשמור על חופש הפעולה שלנו".
בראיון הארוך שקיים עם חנוך דאום לאחרונה הסביר בנט את הדילמה שמולה ניצב באותם ימים. "הייתי בין פטיש לסדן באופן מיידי", הוא סיפר. "מצד אחד, הייתה ציפייה אמריקנית ברורה שנירתם כל כולנו לטובת אוקראינה. מצד שני, פעם-פעמיים בשבוע אנחנו תוקפים את האיראנים בסוריה. ולרוסים, למעצמה הענקית הזאת, יש שם טילי S-300, שאם הם ילחצו על הכפתור ייפלו לי טייסים. ואז מי יבוא להציל? מי יחלץ לי את הרון ארד הבא? ביידן יבוא? זלנסקי? הבעיה תהיה שלי. הבנתי את הרצון להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, אבל גם היה לי צורך לאומי".
חולתא סיפר כי כבר באותו דיון הערכת מצב ראשון שכינס בנט ביום הפלישה הרוסית עלתה האפשרות שלאור הקשרים הטובים של ישראל עם שני הצדדים, ישראל תהיה מעורבת בצורה כזו או אחרת במאמצי תיווך. "הבנו שאם אנחנו רוצים לנסות להשתמש בהשפעה שלנו כדי שהמלחמה הזו תסתיים מהר - אין לנו הרבה זמן לעשות את זה", הוא אמר. מהר מאוד הרעיון הזה יעמוד למבחן.
בין הפטיש לסדן
ב-24 בפברואר לפנות בוקר יצא היועץ לביטחון לאומי איל חולתא לנמל התעופה בן גוריון. הוא היה אמור לטוס לברלין ולפגוש את מקבילו הגרמני ינץ פלוטנר כדי להכין את ביקורו של קנצלר גרמניה החדש אולף שולץ בירושלים. במכונית בדרך ראה חולתא את העדכונים על הפלישה הרוסית ועל ההתקפה על קייב. ככל שהתקרבה שעת הטיסה הדיווחים הפכו דרמטיים יותר ויותר. "לבוא?", הוא כתב לפלוטנר בווטסאפ. "כמה דקות אחר כך הגיעה התשובה השלילית מברלין. חולתא עשה אחורה פנה. שעה קלה לאחר מכן הוא כבר ישב בהערכת המצב עם ראש הממשלה בנט בקריה בתל אביב.
באותו דיון ראשון עלו כמה מהסוגיות שיהפכו לדילמות המרכזיות של ישראל בשנה האחרונה ובראשן כיצד לאזן בין הרצון להתייצב לצד אוקראינה והמערב לבין הרצון להימנע ממשבר עם רוסיה שיסכן אינטרסים אסטרטגיים. אחת ההחלטות שהתקבלו באותו דיון היה לחלק את העבודה ביחס לעמדה הפומבית כלפי פוטין. לפיד קיבל את תפקיד "השוטר הרע" שיגנה את הפלישה בשם ממשלת ישראל, בעוד שבנט שימש כ"שוטר הטוב" שלא יגנה את רוסיה בצורה מפורשת כדי לשמור על ערוץ קשר מול הנשיא הרוסי.
בכיר במשרד החוץ אמר שלפיד חשב מהשנייה הראשונה שצריך לפרסם גינוי חריף לפלישה, וזאת בניגוד לכמה מבכירי משרדו. "אתה לא באמת חושב שאני יכול להגיד על זה משהו בלי להאשים את הרוסים?", הוא אמר לאושפיז ביום שבו פרצה המלחמה. "אני דווקא חושב שכן", השיב מנכ"ל משרד החוץ. לפיד לא קיבל את העצה. הוא התקשר לבנט ותיאם איתו את נוסח ההודעה. בנט חשב שצריך למתן את ההודעה ולקחת בחשבון גם את האינטרסים מול רוסיה. "אמרתי לו שזה חלק מתפיסה כללית של התייצבות במחנה הדמוקרטיות הליברליות", נזכר לפיד. "אמרתי לבנט שממילא לא נשרוד מול הלחץ האמריקני אז למה לבזות את עצמנו". הסיכום היה שלפיד ימסור את ההודעה בשם ממשלת ישראל ואם ישאל יאמר שהוא לא מדבר על דעת עצמו. "ההתקפה הרוסית על אוקראינה היא הפרה חמורה של הסדר הבינלאומי וישראל מגנה אותה", הוא אמר אז.
בנט שנאם כמה שעות אחר כך בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1 לא גינה את הפלישה והסתפק בהבעת סולידריות עם העם האוקראיני. "היה ברור לנו שאי אפשר שלא לגנות את הפלישה הרוסית", אמר היועץ לביטחון לאומי באותה תקופה איל חולתא. "בנט הבין את זה. אבל גם היה ברור שיש לנו עוד אינטרסים ושצריך להמשיך את התיאום הצבאי עם הרוסים בסוריה ולשמור על חופש הפעולה שלנו".
בראיון הארוך שקיים עם חנוך דאום לאחרונה הסביר בנט את הדילמה שמולה ניצב באותם ימים. "הייתי בין פטיש לסדן באופן מיידי", הוא סיפר. "מצד אחד, הייתה ציפייה אמריקנית ברורה שנירתם כל כולנו לטובת אוקראינה. מצד שני, פעם-פעמיים בשבוע אנחנו תוקפים את האיראנים בסוריה. ולרוסים, למעצמה הענקית הזאת, יש שם טילי S-300, שאם הם ילחצו על הכפתור ייפלו לי טייסים. ואז מי יבוא להציל? מי יחלץ לי את הרון ארד הבא? ביידן יבוא? זלנסקי? הבעיה תהיה שלי. הבנתי את הרצון להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, אבל גם היה לי צורך לאומי".
חולתא סיפר כי כבר באותו דיון הערכת מצב ראשון שכינס בנט ביום הפלישה הרוסית עלתה האפשרות שלאור הקשרים הטובים של ישראל עם שני הצדדים, ישראל תהיה מעורבת בצורה כזו או אחרת במאמצי תיווך. "הבנו שאם אנחנו רוצים לנסות להשתמש בהשפעה שלנו כדי שהמלחמה הזו תסתיים מהר - אין לנו הרבה זמן לעשות את זה", הוא אמר. מהר מאוד הרעיון הזה יעמוד למבחן.
הטלפונים מתפוצצים
שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי התעורר בחמש לפנות בבוקר ב-24 בפברואר. הוא התיישב על המיטה בחדר בית המלון בלבוב שבמזרח המדינה, סמוך לגבול עם פולין, הסתכל בטלפון וראה עשרות התרעות על הודעות חדשות בערוצי הטלגרם שאחריהם הוא עוקב. גם אחרי כל מה שעבר בשבועות שקדמו לאותו בוקר, הוא עדיין הופתע. "ראיתי דיווחים שירו טילים על קייב ולא האמנתי. אף אחד לא האמין בתרחיש כזה", הוא נזכר. תוך כמה דקות החל ברודסקי להפנים שהמציאות שהכיר עד אותו רגע הולכת להשתנות בצורה חריפה מאוד.
מתחילת פברואר, עיקר המאמץ של משרד החוץ ושל השגרירות בקייב היה בהסברה וקריאה לישראל לעזוב את אוקראינה. עשרות אלפים עזבו, אבל רבים אחרים נשארו. כשנפתחה האש, החלה הפאניקה. כבר בשעות הראשונות למלחמה הטלפונים בשגרירות החלופית של ישראל בלבוב קרסו לחלוטין. גם מכשירי הטלפון הנייד של הדיפלומטים הישראלים היו תחת מבול בלתי פוסק של פניות. "אנשים ישבו במקלטים. ירו עליהם והם התקשרו וצרחו תצילו אותנו ותשלחו מטוס שייקח אותנו לישראל", נזכר ברודסקי. שיחות רבות הגיעו מהמקומות בהן התרחשו ההפצצות הכבדות ביותר כמו הערים חרקוב וסומי. "אני זוכר שלא ידעתי ממה להתחיל. לבדוק את הווטסאפ או את הטלגרם או לענות לטלפונים. היינו 4 דיפלומטים והטלפונים שלנו התפוצצו מרוב שיחות. אנשים היו במצוקה. חלק אמרו שהפקרנו אותם ונסענו".
בימים הראשונים ללחימה קראו במשרד החוץ לישראלים להגיע לשגרירות החלופית בלבוב ומשם פעל מערך הסעות לגבול הפולני בליווי של משטרת אוקראינה. אלא שאחרי כמה ימים החל המצב בלבוב להידרדר. כמה מתקפות טילים פגעו בעיר ובסביבתה, מיליציות חמושות הסתובבו ברחובות ומצב הביטחון האישי התערער משמעותית. השגריר ברודסקי וקצין הביטחון יואל גם טענו שהפעילות שלהם מהעיר אינה יעילה ושיש צורך לשנות את כל דרך הפינוי של הישראלים. הדיפלומטים הישראלים עזבו את לבוב לשטח פולין ומשרד החוץ שינה אסטרטגיה.
מהרגע הזה הקריאה לישראלים היתה להגיע לכל מעברי הגבול עם המדינות שגובלות עם אוקראינה - פולין, רומניה, הונגריה, סלובקיה ומולדובה. שר החוץ לפיד קיים סבב שיחות עם עמיתיו מחמש המדינות הללו וביקש את עזרתן בפינוי של כשמונת אלפים ישראלים שעדיין שהו באוקראינה. עשרות דיפלומטים ישראלים נשלחו מישראל למעברי הגבול כדי לסייע בפינוי. אלא שהמשימה הזו לא היתה פשוטה בכלל. נתיבי הבריחה היבשתיים מאוקראינה התמלאו בכלי רכב והפקקים בדרך למעברי הגבול השתרכו לאורך קילומטרים ארוכים. בכירים במשרד החוץ מספרים כי ישראלים רבים התקשרו למספרי החירום שפורסמו לציבור וסיפרו כי הם תקועים במכוניותיהם בתור למעבר הגבול למעלה מ-24 שעות בקור מקפיא. "זה התפתח למשבר הומניטארי ואנשים התחננו שנבוא להציל אותם", סיפר השגריר ברודסקי.
במשך שבועיים עבדו הדיפלומטים הישראלים מסביב לשעון כדי לחלץ את הישראלים הרבים. השיטה היתה דומה בכל המדינות. הישראלים שעמדו בפקקים התבקשו לשם על השמשה הקדמית של הרכב שלט עם האותיות IL. דיפלומטים ישראלים היו עוברים לשטח אוקראינה עם רכבים עם לוחית רישוי דיפלומטית, מחלקים אוכל ושתיה לישראלים ואז שולפים אותם מהפקק ומובילים אותם למעבר הגבול. השיטה הזו הובילה בלא מעט פעמים לתקריות מתוחות עם שאר האוקראינים שעמדו בתורים הארוכים כדי לעזוב את המדינה ובכמה מקרים היה צורך בליווי משטרתי כדי למנוע אלימות. "אמרנו להם להוריד פרופיל כי פחדנו שמישהו יתרגז ויפגע בהם", סיפר בכיר במשרד החוץ. אחד האירועים המרגשים ביותר התרחש ב-4 במרץ, כאשר שיירת אוטובוסים של בני הקהילה היהודית באודסה, ובהם יותר מ-100 ילדים מבית יתומים יהודי, נתקעה בפקקים בדרך לגבול הרומני. הדיפלומט הישראלי רוני שבתאי שהיה מוצב במעבר הגבול ניהל במשך שעות ארוכות את המאמצים לחלץ אותם. כאשר סוף סוף הגיעו לגבול עלה שבתאי לאחד מהאוטובוסים בהם היו ילדי בית היתומים וחצה איתם את לשטח רומניה כשדמעות בעיניו. "אני מעריך שמשרד החוץ חילץ ככה במשך שבועיים למעלה מ-15 אלף ישראלים ויהודים", סיפר ברודסקי.
הטלפונים מתפוצצים
שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי התעורר בחמש לפנות בבוקר ב-24 בפברואר. הוא התיישב על המיטה בחדר בית המלון בלבוב שבמזרח המדינה, סמוך לגבול עם פולין, הסתכל בטלפון וראה עשרות התרעות על הודעות חדשות בערוצי הטלגרם שאחריהם הוא עוקב. גם אחרי כל מה שעבר בשבועות שקדמו לאותו בוקר, הוא עדיין הופתע. "ראיתי דיווחים שירו טילים על קייב ולא האמנתי. אף אחד לא האמין בתרחיש כזה", הוא נזכר. תוך כמה דקות החל ברודסקי להפנים שהמציאות שהכיר עד אותו רגע הולכת להשתנות בצורה חריפה מאוד.
מתחילת פברואר, עיקר המאמץ של משרד החוץ ושל השגרירות בקייב היה בהסברה וקריאה לישראל לעזוב את אוקראינה. עשרות אלפים עזבו, אבל רבים אחרים נשארו. כשנפתחה האש, החלה הפאניקה. כבר בשעות הראשונות למלחמה הטלפונים בשגרירות החלופית של ישראל בלבוב קרסו לחלוטין. גם מכשירי הטלפון הנייד של הדיפלומטים הישראלים היו תחת מבול בלתי פוסק של פניות. "אנשים ישבו במקלטים. ירו עליהם והם התקשרו וצרחו תצילו אותנו ותשלחו מטוס שייקח אותנו לישראל", נזכר ברודסקי. שיחות רבות הגיעו מהמקומות בהן התרחשו ההפצצות הכבדות ביותר כמו הערים חרקוב וסומי. "אני זוכר שלא ידעתי ממה להתחיל. לבדוק את הווטסאפ או את הטלגרם או לענות לטלפונים. היינו 4 דיפלומטים והטלפונים שלנו התפוצצו מרוב שיחות. אנשים היו במצוקה. חלק אמרו שהפקרנו אותם ונסענו".
בימים הראשונים ללחימה קראו במשרד החוץ לישראלים להגיע לשגרירות החלופית בלבוב ומשם פעל מערך הסעות לגבול הפולני בליווי של משטרת אוקראינה. אלא שאחרי כמה ימים החל המצב בלבוב להידרדר. כמה מתקפות טילים פגעו בעיר ובסביבתה, מיליציות חמושות הסתובבו ברחובות ומצב הביטחון האישי התערער משמעותית. השגריר ברודסקי וקצין הביטחון יואל גם טענו שהפעילות שלהם מהעיר אינה יעילה ושיש צורך לשנות את כל דרך הפינוי של הישראלים. הדיפלומטים הישראלים עזבו את לבוב לשטח פולין ומשרד החוץ שינה אסטרטגיה.
מהרגע הזה הקריאה לישראלים היתה להגיע לכל מעברי הגבול עם המדינות שגובלות עם אוקראינה - פולין, רומניה, הונגריה, סלובקיה ומולדובה. שר החוץ לפיד קיים סבב שיחות עם עמיתיו מחמש המדינות הללו וביקש את עזרתן בפינוי של כשמונת אלפים ישראלים שעדיין שהו באוקראינה. עשרות דיפלומטים ישראלים נשלחו מישראל למעברי הגבול כדי לסייע בפינוי. אלא שהמשימה הזו לא היתה פשוטה בכלל. נתיבי הבריחה היבשתיים מאוקראינה התמלאו בכלי רכב והפקקים בדרך למעברי הגבול השתרכו לאורך קילומטרים ארוכים. בכירים במשרד החוץ מספרים כי ישראלים רבים התקשרו למספרי החירום שפורסמו לציבור וסיפרו כי הם תקועים במכוניותיהם בתור למעבר הגבול למעלה מ-24 שעות בקור מקפיא. "זה התפתח למשבר הומניטארי ואנשים התחננו שנבוא להציל אותם", סיפר השגריר ברודסקי.
במשך שבועיים עבדו הדיפלומטים הישראלים מסביב לשעון כדי לחלץ את הישראלים הרבים. השיטה היתה דומה בכל המדינות. הישראלים שעמדו בפקקים התבקשו לשם על השמשה הקדמית של הרכב שלט עם האותיות IL. דיפלומטים ישראלים היו עוברים לשטח אוקראינה עם רכבים עם לוחית רישוי דיפלומטית, מחלקים אוכל ושתיה לישראלים ואז שולפים אותם מהפקק ומובילים אותם למעבר הגבול. השיטה הזו הובילה בלא מעט פעמים לתקריות מתוחות עם שאר האוקראינים שעמדו בתורים הארוכים כדי לעזוב את המדינה ובכמה מקרים היה צורך בליווי משטרתי כדי למנוע אלימות. "אמרנו להם להוריד פרופיל כי פחדנו שמישהו יתרגז ויפגע בהם", סיפר בכיר במשרד החוץ. אחד האירועים המרגשים ביותר התרחש ב-4 במרץ, כאשר שיירת אוטובוסים של בני הקהילה היהודית באודסה, ובהם יותר מ-100 ילדים מבית יתומים יהודי, נתקעה בפקקים בדרך לגבול הרומני. הדיפלומט הישראלי רוני שבתאי שהיה מוצב במעבר הגבול ניהל במשך שעות ארוכות את המאמצים לחלץ אותם. כאשר סוף סוף הגיעו לגבול עלה שבתאי לאחד מהאוטובוסים בהם היו ילדי בית היתומים וחצה איתם את לשטח רומניה כשדמעות בעיניו. "אני מעריך שמשרד החוץ חילץ ככה במשך שבועיים למעלה מ-15 אלף ישראלים ויהודים", סיפר ברודסקי.
השלום של בנט?
ביומה השני של המלחמה קיבל ראש הממשלה נפתלי בנט הודעה מאחד מיועציו. "זלנסקי רוצה לדבר איתך", הוא אמר לו. הנשיא האוקראיני ששהה בבונקר סודי בקייב היה בשעותיו הקשות ביותר. כמה שעות קודם לכן הוא קיים שיחת וידאו לילית עם מנהיגי מדינות האיחוד האירופי ונשמע פסימי ביותר. "זו אולי הפעם האחרונה שתראו אותי בחיים", הוא אמר להם.
בכיר ישראלי שהאזין לשיחה בין בנט לזלנסקי ב-25 בפברואר 2022 סיפר כי הנשיא האוקראיני היה דווקא מיושב ולא היסטרי. "אנחנו נלחמים חזרה, אנשים רגילים. לא רק חיילים. אבל אנחנו צריכים סיוע צבאי", הוא אמר לבנט. ראש הממשלה הבהיר שהוא לא ישלח סיוע צבאי אבל יעביר כל סיוע הומניטרי אפשרי. "תגיד מה צריך ואני אשלח", הוא אמר לנשיא האוקראיני. בנקודה הזו ביקש זלנסקי סיוע מסוג אחר. "אין לנו שום דיאלוג עם רוסיה. אולי תנסה לדבר עם פוטין", הוא אמר לבנט. ראש הממשלה לא היסס הרבה והשיב בחיוב.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה זלנסקי ביקש מבנט לתווך בינו לבין פוטין. באוקטובר 2021, יום לפני שבנט טס לפגישתו הראשונה עם פוטין בסוצ'י, התקשר אליו הנשיא האוקראיני וביקש שבנט יציע לפוטין להיפגש עם זלנסקי בירושלים. למחרת, כשבנט העלה את ההצעה בפני פוטין הוא זכה לתגובה קרה כקרח. "הוא משתף פעולה עם נאצים. אני לא רוצה לפגוש אותו", השיב הנשיא הרוסי.
ארבעה חודשים אחר כך התנאים השתנו ובנט החליט לנסות שוב. "הבנו אחרי השיחה עם זלנסקי שבגלל שיש לישראל קשר מיוחד עם אוקראינה ועם רוסיה אנחנו יכולים לעשות נסיון תיווך", נזכר חולתא. ביום ראשון ה-27 בפברואר, יומיים אחרי השיחה עם זלנסקי, שוחח בנט עם פוטין והציע לתווך בין הצדדים. "אנחנו מוכנים לסייע כדי לקרב בין הצדדים", הוא אמר לנשיא הרוסי. פוטין אמר שהוא מוכן למו"מ וציין שדיפלומטים רוסים כבר נמצאים בעיר גומל בגבול בין אוקראינה לבלרוס. זמן לא רב אחרי השיחה בנט חזר לזלנסקי והעביר לו את המסר. "התוצאה היתה שהאוקראינים שלחו צוות מו"מ לגומל", סיפר בנט.
שלושה ימים אחרי אותה שיחה עם פוטין נחת בישראל קנצלר גרמניה החדש אולף שולץ. בפגישות העבודה ובין התחנות השונות בביקור בנט ושולץ דיברו בעיקר על המלחמה באוקראינה. "שניהם הבינו שיש כאן סכנה של הסלמה רחבה ביותר והסכימו שצריך למצוא דרך להביא למו"מ ולהפסקת אש", אמר חולתא. במהלך השעות הארוכות שבנט ושולץ בילו יחד נולד הרעיון של נסיעת של בנט לפגישה עם פוטין במוסקבה. זה היה מהלך חסר תקדים. אמיץ ופזיז באותה מידה. בפעם הראשונה מקום המדינה ראש ממשלה ישראלי מעורב ביוזמת תיווך במשבר בינלאומי גדול שאינו קשור למזרח התיכון.
בנט ויועציו לא זוכרים האם הצד הישראלי העלה את הרעיון ראשון או הצד הגרמני. "אבל היה ברור לנו שמהלך כזה צריך להיות בהסכמת זלנסקי ועל דעת גרמניה, צרפת, בריטניה, ארה"ב כדי שיהיה ברור שאנחנו פועלים מתוך מנדט כלשהו ולא לצורך יחסי ציבור או כתעלול ישראלי עצמאי", אמר חולתא. עוד באותו יום בנט התקשר לזלנסקי ועידכן אותו על רעיון הנסיעה למוסקבה. הנשיא האוקראיני נתן אור ירוק. "הוא היה מפוכח ומוכן לפשרות - לא ראש קשה בכלל", נזכר בנט.
ראש הממשלה לשעבר סיפר כי השלב הבא היה שיחות עם כמה מבנות בריתה של ישראל במערב כדי לחוש את הדופק. הוא שוחח עם נשיא צרפת מקרון, ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו ועם היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן ג'ייק סאליבן. טרודו וג'ונסון שהחזיקו בקו הקשוח ביותר נגד פוטין לא התלהבו. מקרון, סיפר בנט, הציג עמדה דומה לזו של שולץ ותמך בנסיעתו למוסקבה. ממשל ביידן היה באמצע. הפגין סקפטיות גדולה, אך לא התנגד לנסיעה. "רצינו לדעת שאנחנו פועלים בהסכמה ובצורה שתואמת את האינטרסים של האמריקנים", אמר חולתא. "לא היו בשלב הזה הרבה שחקנים שיכולים לדבר עם פוטין. סאליבן אמר לבנט באותה שיחה שהוא לא רואה איך פוטין עוצר וחוזר בו כרגע, אבל שניסע ונראה מה הוא אומר". בנט עצמו טוען כי האמריקנים עודדו את המהלך שלו, אך היו סקפטיים לגבי סיכוייו. "בדיעבד בצדק", הוא אומר.
אחרי סבב השיחות הזה הרגיש בנט שיש לו די גיבוי בינלאומי כדי להתקדם. הוא שוחח עם פוטין ב-3 במרץ בערב. "דיברתי עם זלנסקי ואני מרגיש שיש רצון למו"מ. רציתי לבוא למוסקבה להיפגש איתך", אמר בנט לנשיא הרוסי. פוטין הסכים. במגעים המהירים שהתקיימו בין הלשכות סוכם שהביקור יתקיים בשבת ה-5 במרץ.
השלום של בנט?
ביומה השני של המלחמה קיבל ראש הממשלה נפתלי בנט הודעה מאחד מיועציו. "זלנסקי רוצה לדבר איתך", הוא אמר לו. הנשיא האוקראיני ששהה בבונקר סודי בקייב היה בשעותיו הקשות ביותר. כמה שעות קודם לכן הוא קיים שיחת וידאו לילית עם מנהיגי מדינות האיחוד האירופי ונשמע פסימי ביותר. "זו אולי הפעם האחרונה שתראו אותי בחיים", הוא אמר להם.
בכיר ישראלי שהאזין לשיחה בין בנט לזלנסקי ב-25 בפברואר 2022 סיפר כי הנשיא האוקראיני היה דווקא מיושב ולא היסטרי. "אנחנו נלחמים חזרה, אנשים רגילים. לא רק חיילים. אבל אנחנו צריכים סיוע צבאי", הוא אמר לבנט. ראש הממשלה הבהיר שהוא לא ישלח סיוע צבאי אבל יעביר כל סיוע הומניטרי אפשרי. "תגיד מה צריך ואני אשלח", הוא אמר לנשיא האוקראיני. בנקודה הזו ביקש זלנסקי סיוע מסוג אחר. "אין לנו שום דיאלוג עם רוסיה. אולי תנסה לדבר עם פוטין", הוא אמר לבנט. ראש הממשלה לא היסס הרבה והשיב בחיוב.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה זלנסקי ביקש מבנט לתווך בינו לבין פוטין. באוקטובר 2021, יום לפני שבנט טס לפגישתו הראשונה עם פוטין בסוצ'י, התקשר אליו הנשיא האוקראיני וביקש שבנט יציע לפוטין להיפגש עם זלנסקי בירושלים. למחרת, כשבנט העלה את ההצעה בפני פוטין הוא זכה לתגובה קרה כקרח. "הוא משתף פעולה עם נאצים. אני לא רוצה לפגוש אותו", השיב הנשיא הרוסי.
ארבעה חודשים אחר כך התנאים השתנו ובנט החליט לנסות שוב. "הבנו אחרי השיחה עם זלנסקי שבגלל שיש לישראל קשר מיוחד עם אוקראינה ועם רוסיה אנחנו יכולים לעשות נסיון תיווך", נזכר חולתא. ביום ראשון ה-27 בפברואר, יומיים אחרי השיחה עם זלנסקי, שוחח בנט עם פוטין והציע לתווך בין הצדדים. "אנחנו מוכנים לסייע כדי לקרב בין הצדדים", הוא אמר לנשיא הרוסי. פוטין אמר שהוא מוכן למו"מ וציין שדיפלומטים רוסים כבר נמצאים בעיר גומל בגבול בין אוקראינה לבלרוס. זמן לא רב אחרי השיחה בנט חזר לזלנסקי והעביר לו את המסר. "התוצאה היתה שהאוקראינים שלחו צוות מו"מ לגומל", סיפר בנט.
שלושה ימים אחרי אותה שיחה עם פוטין נחת בישראל קנצלר גרמניה החדש אולף שולץ. בפגישות העבודה ובין התחנות השונות בביקור בנט ושולץ דיברו בעיקר על המלחמה באוקראינה. "שניהם הבינו שיש כאן סכנה של הסלמה רחבה ביותר והסכימו שצריך למצוא דרך להביא למו"מ ולהפסקת אש", אמר חולתא. במהלך השעות הארוכות שבנט ושולץ בילו יחד נולד הרעיון של נסיעת של בנט לפגישה עם פוטין במוסקבה. זה היה מהלך חסר תקדים. אמיץ ופזיז באותה מידה. בפעם הראשונה מקום המדינה ראש ממשלה ישראלי מעורב ביוזמת תיווך במשבר בינלאומי גדול שאינו קשור למזרח התיכון.
בנט ויועציו לא זוכרים האם הצד הישראלי העלה את הרעיון ראשון או הצד הגרמני. "אבל היה ברור לנו שמהלך כזה צריך להיות בהסכמת זלנסקי ועל דעת גרמניה, צרפת, בריטניה, ארה"ב כדי שיהיה ברור שאנחנו פועלים מתוך מנדט כלשהו ולא לצורך יחסי ציבור או כתעלול ישראלי עצמאי", אמר חולתא. עוד באותו יום בנט התקשר לזלנסקי ועידכן אותו על רעיון הנסיעה למוסקבה. הנשיא האוקראיני נתן אור ירוק. "הוא היה מפוכח ומוכן לפשרות - לא ראש קשה בכלל", נזכר בנט.
ראש הממשלה לשעבר סיפר כי השלב הבא היה שיחות עם כמה מבנות בריתה של ישראל במערב כדי לחוש את הדופק. הוא שוחח עם נשיא צרפת מקרון, ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו ועם היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן ג'ייק סאליבן. טרודו וג'ונסון שהחזיקו בקו הקשוח ביותר נגד פוטין לא התלהבו. מקרון, סיפר בנט, הציג עמדה דומה לזו של שולץ ותמך בנסיעתו למוסקבה. ממשל ביידן היה באמצע. הפגין סקפטיות גדולה, אך לא התנגד לנסיעה. "רצינו לדעת שאנחנו פועלים בהסכמה ובצורה שתואמת את האינטרסים של האמריקנים", אמר חולתא. "לא היו בשלב הזה הרבה שחקנים שיכולים לדבר עם פוטין. סאליבן אמר לבנט באותה שיחה שהוא לא רואה איך פוטין עוצר וחוזר בו כרגע, אבל שניסע ונראה מה הוא אומר". בנט עצמו טוען כי האמריקנים עודדו את המהלך שלו, אך היו סקפטיים לגבי סיכוייו. "בדיעבד בצדק", הוא אומר.
אחרי סבב השיחות הזה הרגיש בנט שיש לו די גיבוי בינלאומי כדי להתקדם. הוא שוחח עם פוטין ב-3 במרץ בערב. "דיברתי עם זלנסקי ואני מרגיש שיש רצון למו"מ. רציתי לבוא למוסקבה להיפגש איתך", אמר בנט לנשיא הרוסי. פוטין הסכים. במגעים המהירים שהתקיימו בין הלשכות סוכם שהביקור יתקיים בשבת ה-5 במרץ.
צל"ש או טר"ש
בנט הבין היטב שמדובר באירוע של צל"ש או טר"ש. הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה ומשחק המעצמות שסביבו היה נושא שגדול על מידותיה של ישראל. בנוסף, לבנט, ליועציו ולרוב המערכת הישראל היו ידע והבנה מוגבלים יחסית בנושא הזה. הפקידות הבכירה גם היא לא התלהבה מקפיצת הראש שבנט רצה לעשות אל תוך המשבר הזה. ראש המוסד דדי ברנע למשל חשב שמדובר בטעות. הדרג המקצועי במשרד החוץ גם הוא הסתייג וסבר שהתיווך ייכשל ומדינות המערב ימתחו ביקורת על הדיאלוג עם פוטין. ישראל גם תאכל את הדגים הסרוחים וגם תגורש מהעיר. בנט עצמו העיד כי היועץ לביטחון לאומי איל חולתא והיועצת המדינית שמרית מאיר גם הם היו סקפטים ודחקו בו להתנהל יותר בזהירות.
"שניהם חשבו שאני מתקדם מהר מדי, אבל הייתי חלוק עליהם והכרעתי שנעשה את זה", הוא סיפר.
לטענת בנט, הוא חשב שמחובתו לנסות ולעשות הכל כדי לעצור את המלחמה גם אם ייכשל. במקביל, מהלך התיווך שירת את האסטרטגיה שלו להיחלצות מהלחץ בו הוא היה נתון מכיוון ארה"ב ומכיוונה של רוסיה. "החלטתי ללכת לדרך שלישית של יצירת מגע עם שני הצדדים וניסיון לעזור בהעברת מסרים. ידעתי שהקשר והאמון שנוצר עם פוטין הוא יחסית מצרך נדיר. ארה"ב לא ידעה לדבר איתו כמו שצריך באותה תקופה", אמר ראש הממשלה לשעבר.
ההתארגנות לנסיעה למוסקבה התבצעה במהירות שיא. הטיסה בשבת הייתה חריגה ביותר ולו מפאת העובדה שראשי ממשלה ישראלים אינם טסים בשבת, לא כל שכן ראש הממשלה הדתי הראשון מאז קום המדינה (לבנט לא היתה התלבטות והוא ראה את האירוע כפיקוח נפש של ממש). אבל לטיסה בשבת גם יש יתרון בכל הנוגע לשמירה על חשאיות והימנעות מקרקס תקשורתי שיכול להעלות ציפיות ולהכשיל את השיחות.
ביום חמישי עידכן בנט את שר החוץ לפיד בכוונתו לטוס למוסקבה. הוא היה סקפטי, אבל תמך במהלך. "אמרתי לבנט שגם אם זה סיכוי של אחד למיליון אין לנו זכות מוסרית לא לעשות משהו. הכי גרוע לא ייצא כלום", סיפר לפיד. הבקשה המרכזית של לפיד מבנט היתה לדבר מראש עם הבית הלבן ולא לטוס למוסקבה ללא "אור ירוק" אמריקני. בנט הסכים.
מי שלא עודכן לגבי הנסיעה היה שר השיכון דאז זאב אלקין. במהלך דיוני ההכנה לפגישה הראשונה בין בנט לפוטין באוקטובר 2021 גילה ראש הממשלה לשעבר כי אלקין הוא מאגר המידע הגדול ביותר שיש לישראל על נשיא רוסיה. אחת הסיבות לכך היתה שאלקין הצטרף כמעט לכל הפגישות בין נתניהו לבין פוטין במהלך השנים, על תקן יועץ ומתורגמן. הוא צבר שעות רבות בחברתו של הנשיא הרוסי והאחרון הכיר אותו ורכש לו אמון. כשבנט טס לסוצ'י באוקטובר 2021 אלקין נסע איתו.
בכיר לשעבר בלשכת ראש הממשלה אמר כי בדיונים הפנימיים לקראת הנסיעה היועצת המדינית של בנט שמרית מאיר התנגדה לצירופו של אלקין לנסיעה. אלא שאלקין אינו רק שחקן שח מחונן, אלא גם איש מודיעין מוכשר. אחרי ששמע על הנסיעה המתוכננת מבכיר רוסי הוא התקשר ביום חמישי בערב למאיר. "בהצלחה בנסיעה מחר", הוא אמר לה. מאיר ניסתה להתחמק. "איזו נסיעה?", היא שאלה. "את יודעת איזו", השיב אלקין. ביום שישי בבוקר קיבל אלקין שיחת טלפון מלשכת ראש הממשלה עם עידכון על הנסיעה והזמנה להצטרף. באותו ערב אירח אלקין את שגריר אוקראינה יבגני קורניצ'וק לסעודת שבת בביתו. השגריר, שתידרך את אלקין בפרטי העמדות האוקראיניות, לא ידע שכמה שעות לאחר מכן ימריא השר הישראלי לפגישה עם פוטין בקרמלין.
בשבת לפנות בוקר יצא אלקין בחשאיות מביתו לכיוון נתב"ג. כדי לא לעורר חשד הוא לא הודיע אפילו לנהג שלו ויצא עצמאית במכוניתו לשדה התעופה. אלקין סיפר כי החשש הגדול ביותר שלו היה שאחד השכנים יחליט לצאת לריצת בוקר מוקדמת, יראה אותו נוהג בשבת ויחשוד. כדי להימנע מתרחיש דומה בנתב"ג החנה אלקין את רכבו באיירפורט סיטי ואנשי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ אספו אותו משם היישר למטוס המנהלים הקטן על המסלול.
העובדה שהטיסה בוצעה בחשאיות רבה יחד עם הדרישה של השב"כ שראש הממשלה יטוס עם צוות ישראלי בלבד גרמה לכך שבסופו של דבר המטוס היחיד שהיה פנוי היה קטן ביותר. "חלק מהמאבטחים ישבו על המזוודות מרוב שלא היה מקום", סיפר בנט. הטיסה בת שלוש השעות נוצלה בעיקר להתייעצויות והכנה לפגישה עם פוטין ולעידכון של כמה מבכירי הממשלה. בניגוד ללפיד שידע מראש על הנסיעה, בנט התקשר לשר הביטחון גנץ ולשר האוצר ליברמן רק כשהיה באוויר בדרך למוסקבה.
צל"ש או טר"ש
בנט הבין היטב שמדובר באירוע של צל"ש או טר"ש. הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה ומשחק המעצמות שסביבו היה נושא שגדול על מידותיה של ישראל. בנוסף, לבנט, ליועציו ולרוב המערכת הישראל היו ידע והבנה מוגבלים יחסית בנושא הזה. הפקידות הבכירה גם היא לא התלהבה מקפיצת הראש שבנט רצה לעשות אל תוך המשבר הזה. ראש המוסד דדי ברנע למשל חשב שמדובר בטעות. הדרג המקצועי במשרד החוץ גם הוא הסתייג וסבר שהתיווך ייכשל ומדינות המערב ימתחו ביקורת על הדיאלוג עם פוטין. ישראל גם תאכל את הדגים הסרוחים וגם תגורש מהעיר. בנט עצמו העיד כי היועץ לביטחון לאומי איל חולתא והיועצת המדינית שמרית מאיר גם הם היו סקפטים ודחקו בו להתנהל יותר בזהירות.
"שניהם חשבו שאני מתקדם מהר מדי, אבל הייתי חלוק עליהם והכרעתי שנעשה את זה", הוא סיפר.
לטענת בנט, הוא חשב שמחובתו לנסות ולעשות הכל כדי לעצור את המלחמה גם אם ייכשל. במקביל, מהלך התיווך שירת את האסטרטגיה שלו להיחלצות מהלחץ בו הוא היה נתון מכיוון ארה"ב ומכיוונה של רוסיה. "החלטתי ללכת לדרך שלישית של יצירת מגע עם שני הצדדים וניסיון לעזור בהעברת מסרים. ידעתי שהקשר והאמון שנוצר עם פוטין הוא יחסית מצרך נדיר. ארה"ב לא ידעה לדבר איתו כמו שצריך באותה תקופה", אמר ראש הממשלה לשעבר.
ההתארגנות לנסיעה למוסקבה התבצעה במהירות שיא. הטיסה בשבת הייתה חריגה ביותר ולו מפאת העובדה שראשי ממשלה ישראלים אינם טסים בשבת, לא כל שכן ראש הממשלה הדתי הראשון מאז קום המדינה (לבנט לא היתה התלבטות והוא ראה את האירוע כפיקוח נפש של ממש). אבל לטיסה בשבת גם יש יתרון בכל הנוגע לשמירה על חשאיות והימנעות מקרקס תקשורתי שיכול להעלות ציפיות ולהכשיל את השיחות.
ביום חמישי עידכן בנט את שר החוץ לפיד בכוונתו לטוס למוסקבה. הוא היה סקפטי, אבל תמך במהלך. "אמרתי לבנט שגם אם זה סיכוי של אחד למיליון אין לנו זכות מוסרית לא לעשות משהו. הכי גרוע לא ייצא כלום", סיפר לפיד. הבקשה המרכזית של לפיד מבנט היתה לדבר מראש עם הבית הלבן ולא לטוס למוסקבה ללא "אור ירוק" אמריקני. בנט הסכים.
מי שלא עודכן לגבי הנסיעה היה שר השיכון דאז זאב אלקין. במהלך דיוני ההכנה לפגישה הראשונה בין בנט לפוטין באוקטובר 2021 גילה ראש הממשלה לשעבר כי אלקין הוא מאגר המידע הגדול ביותר שיש לישראל על נשיא רוסיה. אחת הסיבות לכך היתה שאלקין הצטרף כמעט לכל הפגישות בין נתניהו לבין פוטין במהלך השנים, על תקן יועץ ומתורגמן. הוא צבר שעות רבות בחברתו של הנשיא הרוסי והאחרון הכיר אותו ורכש לו אמון. כשבנט טס לסוצ'י באוקטובר 2021 אלקין נסע איתו.
בכיר לשעבר בלשכת ראש הממשלה אמר כי בדיונים הפנימיים לקראת הנסיעה היועצת המדינית של בנט שמרית מאיר התנגדה לצירופו של אלקין לנסיעה. אלא שאלקין אינו רק שחקן שח מחונן, אלא גם איש מודיעין מוכשר. אחרי ששמע על הנסיעה המתוכננת מבכיר רוסי הוא התקשר ביום חמישי בערב למאיר. "בהצלחה בנסיעה מחר", הוא אמר לה. מאיר ניסתה להתחמק. "איזו נסיעה?", היא שאלה. "את יודעת איזו", השיב אלקין. ביום שישי בבוקר קיבל אלקין שיחת טלפון מלשכת ראש הממשלה עם עידכון על הנסיעה והזמנה להצטרף. באותו ערב אירח אלקין את שגריר אוקראינה יבגני קורניצ'וק לסעודת שבת בביתו. השגריר, שתידרך את אלקין בפרטי העמדות האוקראיניות, לא ידע שכמה שעות לאחר מכן ימריא השר הישראלי לפגישה עם פוטין בקרמלין.
בשבת לפנות בוקר יצא אלקין בחשאיות מביתו לכיוון נתב"ג. כדי לא לעורר חשד הוא לא הודיע אפילו לנהג שלו ויצא עצמאית במכוניתו לשדה התעופה. אלקין סיפר כי החשש הגדול ביותר שלו היה שאחד השכנים יחליט לצאת לריצת בוקר מוקדמת, יראה אותו נוהג בשבת ויחשוד. כדי להימנע מתרחיש דומה בנתב"ג החנה אלקין את רכבו באיירפורט סיטי ואנשי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ אספו אותו משם היישר למטוס המנהלים הקטן על המסלול.
העובדה שהטיסה בוצעה בחשאיות רבה יחד עם הדרישה של השב"כ שראש הממשלה יטוס עם צוות ישראלי בלבד גרמה לכך שבסופו של דבר המטוס היחיד שהיה פנוי היה קטן ביותר. "חלק מהמאבטחים ישבו על המזוודות מרוב שלא היה מקום", סיפר בנט. הטיסה בת שלוש השעות נוצלה בעיקר להתייעצויות והכנה לפגישה עם פוטין ולעידכון של כמה מבכירי הממשלה. בניגוד ללפיד שידע מראש על הנסיעה, בנט התקשר לשר הביטחון גנץ ולשר האוצר ליברמן רק כשהיה באוויר בדרך למוסקבה.
שלוש שעות בקרמלין
אחרי הנחיתה יצאו בנט, אלקין ושאר חברי המשלחת לקרמלין. זן האומיקרון של הקורונה עדיין השתולל וכמו פגישות אחרות שקיים פוטין גם הפגישה הזו התקיימה בריחוק חברתי סביב שולחן גדול באופן לא פרופורציונאלי וכשכל אחד מהמשתתפים משתמש במיקרופון כדי שהשאר ישמעו את דבריו. "אני מתנצל על השולחן ועל כך שאני לא לוחץ ידיים, אבל זה מה שהרופאים שלי אומרים לי לעשות", אמר פוטין בתחילת הפגישה.
בכיר ישראלי סיפר כי בפגישה שנמשכה שלוש שעות הציג הנשיא הרוסי את תפיסתו לגבי המלחמה. לדבריו פוטין הסביר מדוע בראייתו לא היתה לו ברירה אלא לפלוש לאוקראינה, למרות שהוא כבר הבין שהמתקפה הרוסית לכיבוש מהיר של קייב לא עלתה יפה. "לא הכל הולך כמו שתכננו", אמר פוטין לבנט. "האוקראינים יותר קשים ממה שחשבנו אבל המלחמה בשטח שלהם ולא שלנו". המסר של פוטין שבועיים אחרי הפלישה היה זהה למסר שלו היום - לרוסיה יש זמן והיא מתכוונת לבחון את אורך הנשימה של אוקראינה ושל מדינות המערב.
בכיר ישראלי אמר שהאסטרטגיה של בנט היתה לא ללחוץ על פוטין ולא להטיף לו מוסר, אלא להביע דאגה מהמצב כידיד. האווירה בפגישה היתה טובה ובנט ניסה כמה פעמים במהלכה להציע הפסקת אש זמנית, אך בכל פעם פוטין דחה את ההצעה בנימוס. "תהיה הפקת אש כשנגיע להסכם", הוא אמר. בנט דיבר עם פוטין על הסנקציות הבינלאומיות והנזק הכבד שנגרם לרוסיה בכל יום בו נמשכת המלחמה.
"אתה מבין מה הולך לקרות", אמר לו בנט. "אני מבין מצוין, אבל אנחנו לא מפחדים מזה ונדע להתמודד", השיב הנשיא הרוסי. הבכיר הישראלי, שמעורה בתכני הפגישה סיפר כי פוטין אמר לבנט שהוא מודע לכך שהלחץ הבינלאומי עלול לערער את שלטונו. "נדע לסגור את כל הברגים שצריך כדי שמי שרוצה לערער את המצב לא יצליח", הוא אמר לבנט.
בנט סיפר כי המטרה המרכזית שלו בפגישה עם פוטין היתה לקבל הבטחה שרוסיה לא תנסה לחסל את זלנסקי. בראיון שקיים עם חנוך דאום העיד בנט כי פוטין נתן לו הבטחה כזו. "ידעתי שזלנסקי תחת איום. הוא היה בבונקר שלא ידעו את מקומו", סיפר ראש הממשלה לשעבר. "באיזה שהוא שלב בפגישה אני אומר לו, "שמע, מה עם הסיפור הזה? אתה מתכוון להרוג אותו?", והוא אמר, "אני לא אהרוג את זלנסקי". ואז אמרתי לו - "אני צריך להבין שאתה נותן לי את המילה שאתה לא הורג את זלנסקי". והוא אמר, "אני לא הורג את זלנסקי".
חולתא תיאר מעט אחרת את המסר של פוטין. "אם הייתי רוצה להרוג אותו הייתי יכול לעשות את זה, אבל אני לא עושה את זה", אמר פוטין. לדברי חולתא הנשיא הרוסי גם הסכים להפסיק ולהשתמש במונח דה-נאציפיקציה" בהקשר של אוקראינה ושממנו גם כן עלה שברצונו לחסל את הנהגת המדינה. אלקין אישר את הגרסה הזו. למרות הניואנסים השונים, שניהם מסכימים עם בנט שזה היה הישג משמעותי מתוך הפגישה. "ניתן היה עכשיו להוציא את המרכיב האישי ולהתחיל לדבר", הסביר חולתא. אלקין סבור כי הרוסים חשבו באותה נקודה שעם זלנסקי אולי ניתן יהיה להשיג הסכם כלשהו, אך אם יחסלו אותו, אף מנהיג אוקראיני לא יחתום איתם על הסכם לעולם.
הישג נוסף בפגישה נגע לשלומה של הקהילה היהודית באוקראינה. בעצת אלקין ביקש בנט בפגישה עם פוטין כי אם הכוחות הרוסים יכבשו אזורים במדינה בהם יש קהילות יהודיות גדולות, הם יאפשרו לישראל להוציא מהשטחים הללו יהודים שמעוניינים לעלות לישראל. הנשיא הרוסי הבטיח שכך יהיה.
בנט טוען כי במהלך הפגישה פוטין ריכך את דרישתו לפירוז אוקראינה מצבא והסכים לדון במודל דומה לזה של אוסטריה, שאינה חברה בברית נאט"ו. "עוד באותו סוף שבוע זלנסקי אמר לי שהוא כבר לא דורש הצטרפות לנאט"ו. הרי על זה פרצה המלחמה. ראיתי בזה התקרבות אדירה", נזכר בנט.
פוטין אמר לבנט שהוא דורש הכרה אוקראינית בריבונות רוסיה בחבל דונבאס אליו פלשו הרוסים, בחצי האי קרים אותו כבשו הרוסים ב-2014 ובפרוזדור היבשתי שמחבר ביניהם. בנט הציע לפוטין כמה רעיונות מעולם המו"מ בין ישראל לפלסטינים. למשל, שאוקראינה לא תכיר בריבונות הרוסית בדונבאס ובקרים ופתרון הסוגיה יידחה ב-99 שנה במהלכן שני הצדדים יתחייבו לא לצאת למלחמה. בנט הציע שבמקום ריבונות רוסית על המסדרון היבשתי בין דונבאס לבין קרים, יהיה שם רצף תחבורתי רוסי שיאפשר מעבר בטוח.
בכיר ישראלי שמעורה בתכני הפגישה עם פוטין אמר כי היא היתה חשובה קודם כל כדי להבין מה עובר בראש של נשיא רוסיה, לאן הוא חותר ומהם מרחבי הגמישות האמיתיים שלו. עד אותה נקודה המערב גישש באפלה והתבסס בעיקר על דיווחי מודיעין. הבכיר הישראלי ציין שבנט ואלקין גילו שהפערים בין הצדדים באותה נקודת זמן היו קטנים יותר ממה שהאוקראינים שיקפו למדינות המערב וכי מרחב התמרון של פוטין יותר גדול ממה שנראה. "חלק מהעמדות שפוטין הציג לבנט בפגישה היו יותר גמישות מהעמדות שהדיפלומטים הרוסים הציגו במו"מ שהתנהל עם האוקראינים בבלרוס", סיפר הבכיר הישראלי. "ראינו שהאנשים של פוטין מציגים לו תמונה לא מדוייקת על התנהלות המו"מ ושהם מקשיחים עמדות כי הם מפחדים שהוא יוריד להם את הראש".
גם בנט, גם אלקין וגם חולתא מסכימים גם היום שהתחושה עמה יצאו מהפגישה עם פוטין ומהשיחות שהתקיימו במקביל עם זלנסקי היתה שניתן להגיע להסכם לסיום המלחמה. עם זאת שלושתם גם חשו שכל יום שעובר מרחיק את האפשרות הזו. מהשיירה שעשתה דרכה חזרה לשדה התעופה התקשר בנט לזלנסקי ישירות. "יצאתי מפגישה, הוא לא הולך להרוג אותך", אמר לו בנט. "אתה בטוח?", השיב הנשיא האוקראיני. "מאה אחוז. הוא לא הורג אותך". השניים סיכמו לשוחח שוב למחרת לעידכון מפורט יותר.
שלוש שעות בקרמלין
אחרי הנחיתה יצאו בנט, אלקין ושאר חברי המשלחת לקרמלין. זן האומיקרון של הקורונה עדיין השתולל וכמו פגישות אחרות שקיים פוטין גם הפגישה הזו התקיימה בריחוק חברתי סביב שולחן גדול באופן לא פרופורציונאלי וכשכל אחד מהמשתתפים משתמש במיקרופון כדי שהשאר ישמעו את דבריו. "אני מתנצל על השולחן ועל כך שאני לא לוחץ ידיים, אבל זה מה שהרופאים שלי אומרים לי לעשות", אמר פוטין בתחילת הפגישה.
בכיר ישראלי סיפר כי בפגישה שנמשכה שלוש שעות הציג הנשיא הרוסי את תפיסתו לגבי המלחמה. לדבריו פוטין הסביר מדוע בראייתו לא היתה לו ברירה אלא לפלוש לאוקראינה, למרות שהוא כבר הבין שהמתקפה הרוסית לכיבוש מהיר של קייב לא עלתה יפה. "לא הכל הולך כמו שתכננו", אמר פוטין לבנט. "האוקראינים יותר קשים ממה שחשבנו אבל המלחמה בשטח שלהם ולא שלנו". המסר של פוטין שבועיים אחרי הפלישה היה זהה למסר שלו היום - לרוסיה יש זמן והיא מתכוונת לבחון את אורך הנשימה של אוקראינה ושל מדינות המערב.
בכיר ישראלי אמר שהאסטרטגיה של בנט היתה לא ללחוץ על פוטין ולא להטיף לו מוסר, אלא להביע דאגה מהמצב כידיד. האווירה בפגישה היתה טובה ובנט ניסה כמה פעמים במהלכה להציע הפסקת אש זמנית, אך בכל פעם פוטין דחה את ההצעה בנימוס. "תהיה הפקת אש כשנגיע להסכם", הוא אמר. בנט דיבר עם פוטין על הסנקציות הבינלאומיות והנזק הכבד שנגרם לרוסיה בכל יום בו נמשכת המלחמה.
"אתה מבין מה הולך לקרות", אמר לו בנט. "אני מבין מצוין, אבל אנחנו לא מפחדים מזה ונדע להתמודד", השיב הנשיא הרוסי. הבכיר הישראלי, שמעורה בתכני הפגישה סיפר כי פוטין אמר לבנט שהוא מודע לכך שהלחץ הבינלאומי עלול לערער את שלטונו. "נדע לסגור את כל הברגים שצריך כדי שמי שרוצה לערער את המצב לא יצליח", הוא אמר לבנט.
בנט סיפר כי המטרה המרכזית שלו בפגישה עם פוטין היתה לקבל הבטחה שרוסיה לא תנסה לחסל את זלנסקי. בראיון שקיים עם חנוך דאום העיד בנט כי פוטין נתן לו הבטחה כזו. "ידעתי שזלנסקי תחת איום. הוא היה בבונקר שלא ידעו את מקומו", סיפר ראש הממשלה לשעבר. "באיזה שהוא שלב בפגישה אני אומר לו, "שמע, מה עם הסיפור הזה? אתה מתכוון להרוג אותו?", והוא אמר, "אני לא אהרוג את זלנסקי". ואז אמרתי לו - "אני צריך להבין שאתה נותן לי את המילה שאתה לא הורג את זלנסקי". והוא אמר, "אני לא הורג את זלנסקי".
חולתא תיאר מעט אחרת את המסר של פוטין. "אם הייתי רוצה להרוג אותו הייתי יכול לעשות את זה, אבל אני לא עושה את זה", אמר פוטין. לדברי חולתא הנשיא הרוסי גם הסכים להפסיק ולהשתמש במונח דה-נאציפיקציה" בהקשר של אוקראינה ושממנו גם כן עלה שברצונו לחסל את הנהגת המדינה. אלקין אישר את הגרסה הזו. למרות הניואנסים השונים, שניהם מסכימים עם בנט שזה היה הישג משמעותי מתוך הפגישה. "ניתן היה עכשיו להוציא את המרכיב האישי ולהתחיל לדבר", הסביר חולתא. אלקין סבור כי הרוסים חשבו באותה נקודה שעם זלנסקי אולי ניתן יהיה להשיג הסכם כלשהו, אך אם יחסלו אותו, אף מנהיג אוקראיני לא יחתום איתם על הסכם לעולם.
הישג נוסף בפגישה נגע לשלומה של הקהילה היהודית באוקראינה. בעצת אלקין ביקש בנט בפגישה עם פוטין כי אם הכוחות הרוסים יכבשו אזורים במדינה בהם יש קהילות יהודיות גדולות, הם יאפשרו לישראל להוציא מהשטחים הללו יהודים שמעוניינים לעלות לישראל. הנשיא הרוסי הבטיח שכך יהיה.
בנט טוען כי במהלך הפגישה פוטין ריכך את דרישתו לפירוז אוקראינה מצבא והסכים לדון במודל דומה לזה של אוסטריה, שאינה חברה בברית נאט"ו. "עוד באותו סוף שבוע זלנסקי אמר לי שהוא כבר לא דורש הצטרפות לנאט"ו. הרי על זה פרצה המלחמה. ראיתי בזה התקרבות אדירה", נזכר בנט.
פוטין אמר לבנט שהוא דורש הכרה אוקראינית בריבונות רוסיה בחבל דונבאס אליו פלשו הרוסים, בחצי האי קרים אותו כבשו הרוסים ב-2014 ובפרוזדור היבשתי שמחבר ביניהם. בנט הציע לפוטין כמה רעיונות מעולם המו"מ בין ישראל לפלסטינים. למשל, שאוקראינה לא תכיר בריבונות הרוסית בדונבאס ובקרים ופתרון הסוגיה יידחה ב-99 שנה במהלכן שני הצדדים יתחייבו לא לצאת למלחמה. בנט הציע שבמקום ריבונות רוסית על המסדרון היבשתי בין דונבאס לבין קרים, יהיה שם רצף תחבורתי רוסי שיאפשר מעבר בטוח.
בכיר ישראלי שמעורה בתכני הפגישה עם פוטין אמר כי היא היתה חשובה קודם כל כדי להבין מה עובר בראש של נשיא רוסיה, לאן הוא חותר ומהם מרחבי הגמישות האמיתיים שלו. עד אותה נקודה המערב גישש באפלה והתבסס בעיקר על דיווחי מודיעין. הבכיר הישראלי ציין שבנט ואלקין גילו שהפערים בין הצדדים באותה נקודת זמן היו קטנים יותר ממה שהאוקראינים שיקפו למדינות המערב וכי מרחב התמרון של פוטין יותר גדול ממה שנראה. "חלק מהעמדות שפוטין הציג לבנט בפגישה היו יותר גמישות מהעמדות שהדיפלומטים הרוסים הציגו במו"מ שהתנהל עם האוקראינים בבלרוס", סיפר הבכיר הישראלי. "ראינו שהאנשים של פוטין מציגים לו תמונה לא מדוייקת על התנהלות המו"מ ושהם מקשיחים עמדות כי הם מפחדים שהוא יוריד להם את הראש".
גם בנט, גם אלקין וגם חולתא מסכימים גם היום שהתחושה עמה יצאו מהפגישה עם פוטין ומהשיחות שהתקיימו במקביל עם זלנסקי היתה שניתן להגיע להסכם לסיום המלחמה. עם זאת שלושתם גם חשו שכל יום שעובר מרחיק את האפשרות הזו. מהשיירה שעשתה דרכה חזרה לשדה התעופה התקשר בנט לזלנסקי ישירות. "יצאתי מפגישה, הוא לא הולך להרוג אותך", אמר לו בנט. "אתה בטוח?", השיב הנשיא האוקראיני. "מאה אחוז. הוא לא הורג אותך". השניים סיכמו לשוחח שוב למחרת לעידכון מפורט יותר.
18 טיוטות
זמן קצר לפני סיום הפגישה החשאית בין בנט לפוטין פרסם הקרמלין הודעה לתקשורת. הדרמה המדינית שהתרחשה בחדרים הסגורים הפכה לדרמה תקשורתית ופוליטית שעוררה שיח ויראלי ברשתות החברתיות. כשבנט הגיע לשדה התעופה במוסקבה הוא לא המריא חזרה לישראל אלא המשיך לברלין לפגישה עם הקנצלר שולץ. במטוס בדרך לברלין הכתיב בנט ליועציו את כל תכני הפגישה כפי שזכר אותה. את הפירוט הזה הוא העביר זמן קצר לאחר מכן כמעט מילה ומילה לשולץ ואנשיו. "יש פערים אבל אני מאמין שזה אפשרי", אמר בנט לשולץ. הבאים בתור לקבל עידכונים היו מקרון ובכירי הבית הלבן. בנט עוד שקל לטוס לפריז לפגוש את הנשיא הצרפתי פנים אל פנים, אך לבסוף החליט לשוב ארצה.
הביקור במוסקבה זרק את בנט, ראש ממשלה צעיר ולא מנוסה, למוקד תשומת הלב הבינלאומית ולמעמד של שחקן מוביל. גם בתוך ישראל המהלך מול פוטין וזלנסקי שידרג את מעמדו הפוליטי. כשבנט שב לישראל ב-6 במרץ הוא היה יותר פופולרי מאי פעם. "זה מיצב אותו כאישיות מדינית משמעותית", נזכר אחד מיועציו באותה תקופה. "בפעם הראשונה הוא עקף בסקרים את גנץ ולפיד בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה ועלה במספר המנדטים".
השיחות של בנט עם פוטין וזלנסקי נמשכו ובמקביל התקיים מו"מ בין הרוסים לאוקראינים בגומל שבגבול עם בלרוס. מדי יום קיבל חולתא עידכונים מהאוקראינים על התקדמות המו"מ. אלקין קיים כל כמה ימים שיחות זום עם צוות המו"מ האוקראיני. לפחות 18 טיוטות שהרוסים והאוקראינים החליפו מצאו דרכן גם לירושלים. בנט סבור כי המעורבות הישראלית השפיעה על המו"מ בגומל והערות ישראליות רבות מצאו דרכן אל תוך המסמכים הללו. עם זאת, די מהר הבינו בירושלים שהזמן להשגת הסכם הולך ואוזל. "אמרתי לבנט אחרי כמה ימים שזה לא יקרה כי כל יום של מלחמה זה מתרחק", נזכר אלקין.
כל יום שעבר לא רק הרחיק הסכם, אלא גם הגביר את המתיחות בין ישראל לאוקראינה. בכירים ישראלים טוענים שהאוקראינים, שבינתיים הצליחו לבלום את המתקפה הרוסית וצברו ביטחון, הראו פחות ופחות עניין בתיווך הישראלי. ביום שישי, ה-11 במרץ, פחות משבוע אחרי ביקורו של בנט במוסקבה - זה התפוצץ. בכיר אוקראיני הזמין כמה כתבים ישראלים, ובהם כותב שורות אלה, לתדרוך על המו"מ עם רוסיה. דבריו של הבכיר האוקראיני היו לא פחות ממדהימים.
הוא טען כי בנט אמר לזלנסקי בשיחת הטלפון ביניהם שלושה ימים קודם לכן כי הוא ממליץ לו לקחת את ההצעה שהציג פוטין לסיום המלחמה, הכוללת שורה ארוכה וקשה של ויתורים מצד אוקראינה. הבכיר האוקראיני טען שבנט אמר לזלנסקי כי אם היה במקומו היה חושב על חיי בני עמו ולוקח את ההצעה. התשובה של הנשיא האוקראיני להמלצה של בנט הייתה קצרה. "שמעתי אותך", הוא אמר לבנט ודחה את הדברים על הסף.
בלשכת ראש הממשלה רתחו כשהדברים התפרסמו. יועציו של בנט האשימו את שגריר אוקראינה יבגני קורניצ'וק באחריות לתדרוך וטענו כי עשה זאת על דעת עצמו וכי דבריו אינם משקפים את המציאות. חולתא מודה כי בשלב מסוים במרץ האווירה בשיחות בין בנט לזלנסקי היתה מתוחה, אבל מספר שראש הממשלה לשעבר הקפיד להפגין אמפטיה כלפי הנשיא האוקראיני. "אנחנו יודעים מה זה להיות תחת אש", אמר חולתא.
היועץ לביטחון לאומי איל חולתא התקשר ביום שישי בערב לראש לשכתו של זלנסקי אנדריי ירמאק וניהל איתו שיחה קשה. "שמענו את הטענות האלה פעם ראשונה בתקשורת וזו היתה האשמה מופרכת", אמר חולתא. "בנט לא דרש מזלנסקי להיכנע אלא פרש בפניו את התנאים להפסקת אש". חולתא סיפר כי הבהיר לירמאק כי אם ממשלת אוקראינה לא תחזור בה באופן רשמי מהדברים ישראל תמשוך את ידיה מהתיווך. בבוקר שאחרי, אחד מיועציו של זלנסקי צייץ הבהרה בחשבון הטוויטר שלו. "אני ממש לא רציתי ללחוץ על זלנסקי כי בסוף זו המדינה שלו. הקו שלי היה שרק זלנסקי יחליט", אמר בנט.
אחרי יישור ההדורים המשיך בנט לנסות להביא לפריצת דרך מול שני המנהיגים. הדיאלוג הזה הניב גם הצלחות קטנות. ב-12 במרץ התקשר זלנסקי לבנט וביקש את עזרתו. ראש העיר של מליטופול נפל בשבי הרוסי והיה חשש כי יוצא להורג. "תוכל לבקש מפוטין שלא יפגעו בו?", שאל זלנסקי. בנט השיב שישתדל. יומיים לאחר מכן הוא שוחח עם פוטין שנתן את מילתו. מאוחר יותר שוחרר ראש העיר בעסקת שבויים תמורת אחד ממקורביו של פוטין.
ההצלחה הנקודתית במליטופול עודדה את בנט להמשיך ולדחוף. המטרה היתה פסגת מנהיגים בירושלים או לחילופין בברלין כדי לדחוף לקבלת החלטות מדיניות בדרג הגבוה ביותר. "זלנסקי מאוד רצה אבל פוטין סירב ולא היה מוכן לפגוש את זלנסקי", סיפר חולתא. בשלב מסוים אמצע מרץ בנט העלה רעיון רדיקלי - לטוס לקייב לפגישה פנים אל פנים עם זלנסקי בנסיון להביא לפריצת דרך במו"מ שלא הצליחו להגיע אליה בשיחות טלפון. יועציו של בנט התנגדו למהלך וחשבו שזה כישלון ידוע מראש. הם הבינו שככל שיש יותר הצלחות אוקראיניות בשדה הקרב מרחב התמרון של זלנסקי הצטמצם. הנשיא האוקראיני, שבעברו היה שחקן, מצא עצמו משחק את המלט בתיאטרון הכי מרכזי בעולם. הוא היה מוכן למות על הבמה ולא לרדת ממנה. זו היתה המשמעות הפוליטית של כל הסכם עם הרוסים. "בנט רצה לדבר עם זלנסקי ישירות אבל בסופו של דבר הבנו שאין טען כי לא נצליח לגשר על הפערים", אמר חולתא. "אני שמח שלא נסענו כי זה היה מסכן את ראש הממשלה סתם ללא תועלת".
18 טיוטות
זמן קצר לפני סיום הפגישה החשאית בין בנט לפוטין פרסם הקרמלין הודעה לתקשורת. הדרמה המדינית שהתרחשה בחדרים הסגורים הפכה לדרמה תקשורתית ופוליטית שעוררה שיח ויראלי ברשתות החברתיות. כשבנט הגיע לשדה התעופה במוסקבה הוא לא המריא חזרה לישראל אלא המשיך לברלין לפגישה עם הקנצלר שולץ. במטוס בדרך לברלין הכתיב בנט ליועציו את כל תכני הפגישה כפי שזכר אותה. את הפירוט הזה הוא העביר זמן קצר לאחר מכן כמעט מילה ומילה לשולץ ואנשיו. "יש פערים אבל אני מאמין שזה אפשרי", אמר בנט לשולץ. הבאים בתור לקבל עידכונים היו מקרון ובכירי הבית הלבן. בנט עוד שקל לטוס לפריז לפגוש את הנשיא הצרפתי פנים אל פנים, אך לבסוף החליט לשוב ארצה.
הביקור במוסקבה זרק את בנט, ראש ממשלה צעיר ולא מנוסה, למוקד תשומת הלב הבינלאומית ולמעמד של שחקן מוביל. גם בתוך ישראל המהלך מול פוטין וזלנסקי שידרג את מעמדו הפוליטי. כשבנט שב לישראל ב-6 במרץ הוא היה יותר פופולרי מאי פעם. "זה מיצב אותו כאישיות מדינית משמעותית", נזכר אחד מיועציו באותה תקופה. "בפעם הראשונה הוא עקף בסקרים את גנץ ולפיד בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה ועלה במספר המנדטים".
השיחות של בנט עם פוטין וזלנסקי נמשכו ובמקביל התקיים מו"מ בין הרוסים לאוקראינים בגומל שבגבול עם בלרוס. מדי יום קיבל חולתא עידכונים מהאוקראינים על התקדמות המו"מ. אלקין קיים כל כמה ימים שיחות זום עם צוות המו"מ האוקראיני. לפחות 18 טיוטות שהרוסים והאוקראינים החליפו מצאו דרכן גם לירושלים. בנט סבור כי המעורבות הישראלית השפיעה על המו"מ בגומל והערות ישראליות רבות מצאו דרכן אל תוך המסמכים הללו. עם זאת, די מהר הבינו בירושלים שהזמן להשגת הסכם הולך ואוזל. "אמרתי לבנט אחרי כמה ימים שזה לא יקרה כי כל יום של מלחמה זה מתרחק", נזכר אלקין.
כל יום שעבר לא רק הרחיק הסכם, אלא גם הגביר את המתיחות בין ישראל לאוקראינה. בכירים ישראלים טוענים שהאוקראינים, שבינתיים הצליחו לבלום את המתקפה הרוסית וצברו ביטחון, הראו פחות ופחות עניין בתיווך הישראלי. ביום שישי, ה-11 במרץ, פחות משבוע אחרי ביקורו של בנט במוסקבה - זה התפוצץ. בכיר אוקראיני הזמין כמה כתבים ישראלים, ובהם כותב שורות אלה, לתדרוך על המו"מ עם רוסיה. דבריו של הבכיר האוקראיני היו לא פחות ממדהימים.
הוא טען כי בנט אמר לזלנסקי בשיחת הטלפון ביניהם שלושה ימים קודם לכן כי הוא ממליץ לו לקחת את ההצעה שהציג פוטין לסיום המלחמה, הכוללת שורה ארוכה וקשה של ויתורים מצד אוקראינה. הבכיר האוקראיני טען שבנט אמר לזלנסקי כי אם היה במקומו היה חושב על חיי בני עמו ולוקח את ההצעה. התשובה של הנשיא האוקראיני להמלצה של בנט הייתה קצרה. "שמעתי אותך", הוא אמר לבנט ודחה את הדברים על הסף.
בלשכת ראש הממשלה רתחו כשהדברים התפרסמו. יועציו של בנט האשימו את שגריר אוקראינה יבגני קורניצ'וק באחריות לתדרוך וטענו כי עשה זאת על דעת עצמו וכי דבריו אינם משקפים את המציאות. חולתא מודה כי בשלב מסוים במרץ האווירה בשיחות בין בנט לזלנסקי היתה מתוחה, אבל מספר שראש הממשלה לשעבר הקפיד להפגין אמפטיה כלפי הנשיא האוקראיני. "אנחנו יודעים מה זה להיות תחת אש", אמר חולתא.
היועץ לביטחון לאומי איל חולתא התקשר ביום שישי בערב לראש לשכתו של זלנסקי אנדריי ירמאק וניהל איתו שיחה קשה. "שמענו את הטענות האלה פעם ראשונה בתקשורת וזו היתה האשמה מופרכת", אמר חולתא. "בנט לא דרש מזלנסקי להיכנע אלא פרש בפניו את התנאים להפסקת אש". חולתא סיפר כי הבהיר לירמאק כי אם ממשלת אוקראינה לא תחזור בה באופן רשמי מהדברים ישראל תמשוך את ידיה מהתיווך. בבוקר שאחרי, אחד מיועציו של זלנסקי צייץ הבהרה בחשבון הטוויטר שלו. "אני ממש לא רציתי ללחוץ על זלנסקי כי בסוף זו המדינה שלו. הקו שלי היה שרק זלנסקי יחליט", אמר בנט.
אחרי יישור ההדורים המשיך בנט לנסות להביא לפריצת דרך מול שני המנהיגים. הדיאלוג הזה הניב גם הצלחות קטנות. ב-12 במרץ התקשר זלנסקי לבנט וביקש את עזרתו. ראש העיר של מליטופול נפל בשבי הרוסי והיה חשש כי יוצא להורג. "תוכל לבקש מפוטין שלא יפגעו בו?", שאל זלנסקי. בנט השיב שישתדל. יומיים לאחר מכן הוא שוחח עם פוטין שנתן את מילתו. מאוחר יותר שוחרר ראש העיר בעסקת שבויים תמורת אחד ממקורביו של פוטין.
ההצלחה הנקודתית במליטופול עודדה את בנט להמשיך ולדחוף. המטרה היתה פסגת מנהיגים בירושלים או לחילופין בברלין כדי לדחוף לקבלת החלטות מדיניות בדרג הגבוה ביותר. "זלנסקי מאוד רצה אבל פוטין סירב ולא היה מוכן לפגוש את זלנסקי", סיפר חולתא. בשלב מסוים אמצע מרץ בנט העלה רעיון רדיקלי - לטוס לקייב לפגישה פנים אל פנים עם זלנסקי בנסיון להביא לפריצת דרך במו"מ שלא הצליחו להגיע אליה בשיחות טלפון. יועציו של בנט התנגדו למהלך וחשבו שזה כישלון ידוע מראש. הם הבינו שככל שיש יותר הצלחות אוקראיניות בשדה הקרב מרחב התמרון של זלנסקי הצטמצם. הנשיא האוקראיני, שבעברו היה שחקן, מצא עצמו משחק את המלט בתיאטרון הכי מרכזי בעולם. הוא היה מוכן למות על הבמה ולא לרדת ממנה. זו היתה המשמעות הפוליטית של כל הסכם עם הרוסים. "בנט רצה לדבר עם זלנסקי ישירות אבל בסופו של דבר הבנו שאין טען כי לא נצליח לגשר על הפערים", אמר חולתא. "אני שמח שלא נסענו כי זה היה מסכן את ראש הממשלה סתם ללא תועלת".
מות התיווך
במחצית השנייה של מרץ הבין בנט שמהלך התיווך שלו גוסס. אם זה לא היה מספיק גל הפיגועים בישראל ערער את תחושת הביטחון ואת יציבות הקואליציה ודרש מבנט לחזור ולהפנות את תשומת הלב לזירה הפוליטית הפנימית בישראל. הסלמת הלחימה גם היא הקשתה עוד יותר על המו"מ. "מלכתחילה היינו על זמן שאול", הוא העיד. "אני כל הזמן אמרתי, יקרה כפר כנא מתישהו. יהרגו הרבה אזרחים. ואז כבר אי אפשר יהיה להגיע להפסקת אש".
ב-2 באפריל החלו להתפרסם ברשתות החברתיות תמונות וסרטוני וידאו מזעזעים מבוצ'ה, עיר בפרברי קייב. כאשר הכוחות האוקראינים הדפו את המתקפה הרוסית וכבשו מחדש את העיר הם גילו ברחובות עשרות גופות של אזרחים, רובם גברים, ירויים בראשם כשידיהם כפותות מאחורי גבם. לאחר מכן נמצאו עוד מאות גופות של אזרחים שנרצחו ע"י חיילים רוסים. כ-350 גברים, נשים וילדים נרצחו בטבח. "הרגע שבו התיווך מת סופית היה בוצ'ה", אמר בנט.
שלושה ימים לאחר מכן, בשעת בוקר מוקדמת התעורר בנט לצלצול של הטלפון הנייד שלו. על הקו היה אחד מעוזריו. "עידית סילמן פרשה מהקואליציה", הוא הודיע לבנט. ראש הממשלה ויועציו היו בהלם. הם גילו מציוץ של העיתונאי עמית סגל בטוויטר שמפלגתם מתפרקת. זה גם היה תחילת הסוף של הקואליציה. חודשיים וחצי לאחר מכן בנט התפטר. ישראל הלכה לבחירות ויאיר לפיד הפך לראש ממשלת המעבר. חצי שנה אחר כך חזר בנימין נתניהו לשכת ראש הממשלה. "בנט היה שקוע באוקראינה. ביבי בכזה מצב היה עוזב את אוקראינה ועובר לגור עם משפחת סילמן", אמר אלקין. "במובן מסוים נפילת הממשלה היתה מחיר התיווך של בנט לעצירת המלחמה באוקראינה".
בנט סבור גם היום שמהלך התיווך היה הדבר הנכון לעשות גם מבחינה מהותית וגם מבחינת האינטרס הישראלי. הוא מאמין שמעורבותו בתיווך שירתה את ישראל בהדיפת הלחצים הבינלאומיים ובמניעת משבר עם רוסיה שעלול לפגוע בחופש הפעולה של צה"ל בסוריה. "הייתי עושה את זה שוב אבל מנסה להתקדם יותר מהר", הוא מדגיש. "השגנו את המטרות שלנו והגנו על האינטרסים שלנו".
גם לפיד סבור שמהלך התיווך היה הדבר הנכון לעשות. "אם יש איזשהו סיכוי לעצור את המלחמה, למה לא? מקסימום נובך. אבל מצד שני אולי נחסוך חיי אדם. זה נעשה מכוונה אמיתית וממקום נקי לגמרי", הוא אמר. גם מנכ"ל משרד החוץ באותה עת אלון אושפיז שהיה על קו הטלפון כשבנט עידכן את לפיד על הנסיעה סבור שהתיווך היה רעיון טוב ושהתפקיד שישראל מילאה באותה ימים היה נכס אסטרטגי. לדבריו היכולת לדבר עם האמריקנים, הרוסים והאוקראינים שירתה את ישראל. "בפרק זמן מסוים הרווחנו מזה. התיווך נתן לנו נראות בינלאומית כשלא היו לנו הרבה דבר אחרים לעשות. התיווך התפרק כי לא היה על מה לדבר ועם מי לדבר. מת מוות טבעי".
"לי נפל האסימון שאנחנו בדרך לשום מקום איפשהו במרץ קצת לפי בוצ'ה כשראינו שכל צד חושב שהוא מנצח", נזכר חולתא. "זלנסקי לא היה מוכן לשום ויתור. פוטין חשב שהוא מנצח והמערב ראה שהרוסים מקיזים דם אז זו הזדמנות לחזק את נאט"ו. אם אף צד לא חושב שהזמן פועל לרעתו אי אפשר להגיע להסכם. מה שהבנו בכל התקופה הזו היה שהבעיות האמיתיות לא ברות גישור". למרות זאת היועץ לביטחון לאומי לשעבר לא מצטער על הנסיון. "מהרגע הראשון מה שהרגשנו כצוות זה שלא יעלה על הדעת שדבר כזה קורה ואנחנו לא עושים את המקסימום למנוע את זה", הוא מדגיש. "הבחירה היתה בין להיות זהירים ולא לעשות כלום לבין להתאמץ, להיכשל ולקחת סיכון שישאלו אותנו אם עשינו את כל זה רק בגלל יחסי ציבור. היה חודש אינטנסיבי. עסקנו כמעט רק בזה. אבל אחרי חודש זה נגמר. נכון זה לא הצליח ויש ביקורת, אבל הייתי גאה לראות שבנט מקבל החלטה כזו כי הוא לא יכול לעמוד מנגד".
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בכמה ראיונות לתקשורת הזרה מאז שחזר לתפקידו לפני כחודשיים כי אם יבקש לתווך הוא ישקול זאת. חולתא סבור שסיכויי ההצלחה של מהלך כזה קלושים. "מאז, כולל עכשיו, אני לא חושב שיש לישראל יכולת לחזור פנימה לתיווך הזה. בתנאים הנוכחיים בין רוסיה לאוקראינה ולמערב לא ניתן להגיע להפסקת אש".
מות התיווך
במחצית השנייה של מרץ הבין בנט שמהלך התיווך שלו גוסס. אם זה לא היה מספיק גל הפיגועים בישראל ערער את תחושת הביטחון ואת יציבות הקואליציה ודרש מבנט לחזור ולהפנות את תשומת הלב לזירה הפוליטית הפנימית בישראל. הסלמת הלחימה גם היא הקשתה עוד יותר על המו"מ. "מלכתחילה היינו על זמן שאול", הוא העיד. "אני כל הזמן אמרתי, יקרה כפר כנא מתישהו. יהרגו הרבה אזרחים. ואז כבר אי אפשר יהיה להגיע להפסקת אש".
ב-2 באפריל החלו להתפרסם ברשתות החברתיות תמונות וסרטוני וידאו מזעזעים מבוצ'ה, עיר בפרברי קייב. כאשר הכוחות האוקראינים הדפו את המתקפה הרוסית וכבשו מחדש את העיר הם גילו ברחובות עשרות גופות של אזרחים, רובם גברים, ירויים בראשם כשידיהם כפותות מאחורי גבם. לאחר מכן נמצאו עוד מאות גופות של אזרחים שנרצחו ע"י חיילים רוסים. כ-350 גברים, נשים וילדים נרצחו בטבח. "הרגע שבו התיווך מת סופית היה בוצ'ה", אמר בנט.
שלושה ימים לאחר מכן, בשעת בוקר מוקדמת התעורר בנט לצלצול של הטלפון הנייד שלו. על הקו היה אחד מעוזריו. "עידית סילמן פרשה מהקואליציה", הוא הודיע לבנט. ראש הממשלה ויועציו היו בהלם. הם גילו מציוץ של העיתונאי עמית סגל בטוויטר שמפלגתם מתפרקת. זה גם היה תחילת הסוף של הקואליציה. חודשיים וחצי לאחר מכן בנט התפטר. ישראל הלכה לבחירות ויאיר לפיד הפך לראש ממשלת המעבר. חצי שנה אחר כך חזר בנימין נתניהו לשכת ראש הממשלה. "בנט היה שקוע באוקראינה. ביבי בכזה מצב היה עוזב את אוקראינה ועובר לגור עם משפחת סילמן", אמר אלקין. "במובן מסוים נפילת הממשלה היתה מחיר התיווך של בנט לעצירת המלחמה באוקראינה".
בנט סבור גם היום שמהלך התיווך היה הדבר הנכון לעשות גם מבחינה מהותית וגם מבחינת האינטרס הישראלי. הוא מאמין שמעורבותו בתיווך שירתה את ישראל בהדיפת הלחצים הבינלאומיים ובמניעת משבר עם רוסיה שעלול לפגוע בחופש הפעולה של צה"ל בסוריה. "הייתי עושה את זה שוב אבל מנסה להתקדם יותר מהר", הוא מדגיש. "השגנו את המטרות שלנו והגנו על האינטרסים שלנו".
גם לפיד סבור שמהלך התיווך היה הדבר הנכון לעשות. "אם יש איזשהו סיכוי לעצור את המלחמה, למה לא? מקסימום נובך. אבל מצד שני אולי נחסוך חיי אדם. זה נעשה מכוונה אמיתית וממקום נקי לגמרי", הוא אמר. גם מנכ"ל משרד החוץ באותה עת אלון אושפיז שהיה על קו הטלפון כשבנט עידכן את לפיד על הנסיעה סבור שהתיווך היה רעיון טוב ושהתפקיד שישראל מילאה באותה ימים היה נכס אסטרטגי. לדבריו היכולת לדבר עם האמריקנים, הרוסים והאוקראינים שירתה את ישראל. "בפרק זמן מסוים הרווחנו מזה. התיווך נתן לנו נראות בינלאומית כשלא היו לנו הרבה דבר אחרים לעשות. התיווך התפרק כי לא היה על מה לדבר ועם מי לדבר. מת מוות טבעי".
"לי נפל האסימון שאנחנו בדרך לשום מקום איפשהו במרץ קצת לפני בוצ'ה כשראינו שכל צד חושב שהוא מנצח", נזכר חולתא. "זלנסקי לא היה מוכן לשום ויתור. פוטין חשב שהוא מנצח והמערב ראה שהרוסים מקיזים דם אז זו הזדמנות לחזק את נאט"ו. אם אף צד לא חושב שהזמן פועל לרעתו אי אפשר להגיע להסכם. מה שהבנו בכל התקופה הזו היה שהבעיות האמיתיות לא ברות גישור". למרות זאת היועץ לביטחון לאומי לשעבר לא מצטער על הנסיון. "מהרגע הראשון מה שהרגשנו כצוות זה שלא יעלה על הדעת שדבר כזה קורה ואנחנו לא עושים את המקסימום למנוע את זה", הוא מדגיש. "הבחירה היתה בין להיות זהירים ולא לעשות כלום לבין להתאמץ, להיכשל ולקחת סיכון שישאלו אותנו אם עשינו את כל זה רק בגלל יחסי ציבור. היה חודש אינטנסיבי. עסקנו כמעט רק בזה. אבל אחרי חודש זה נגמר. נכון זה לא הצליח ויש ביקורת, אבל הייתי גאה לראות שבנט מקבל החלטה כזו כי הוא לא יכול לעמוד מנגד".
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בכמה ראיונות לתקשורת הזרה מאז שחזר לתפקידו לפני כחודשיים כי אם יבקש לתווך הוא ישקול זאת. חולתא סבור שסיכויי ההצלחה של מהלך כזה קלושים. "מאז, כולל עכשיו, אני לא חושב שיש לישראל יכולת לחזור פנימה לתיווך הזה. בתנאים הנוכחיים בין רוסיה לאוקראינה ולמערב לא ניתן להגיע להפסקת אש".