השבט הישראלי הולך ומתפוגג במסע של פירוק והרקבה

שר הביטחון בני גנץ בא ביום שלישי השבוע להדלקת נרות בכותל המערבי. בפעם הקודמת שהגיע לכותל, לפני מספר שבועות, המתינו לו במקום כמה עשרות פרחחים חרדים כדי ללוותו בצרחות ממושכות "רוצח".

האיש בילה שני שלישים מחייו (הדי ארוכים) על מדים כדי להגן על חייהם של המנוולים שגידפו אותו, אבל מכונת הרעל עשתה את שלה. גנץ רוצח. השבוע המתין לו שם משה מירון. השם מצלצל מוכר, ובצדק. זה האיש שמופיע בכל הפגנת ליכוד, בכל אירוע ביביסטי, בכל הזדמנות צילום מהסוג הזה, עם השלט "שמאלנים בוגדים". הוא בשר מבשרה של הליכוד, בקמפיין האחרון אף השתכר שם עשרות אלפי שקלים (פרסום של ספי עובדיה).

מירון הוא ביביסט מוכר, ותיק וכוחני. מישהו מדפיס עבורו, בכסף לא קטן, את כרזות ה"שמאלנים בוגדים" בכמויות מסחריות. מעניין מי. אף אחד במפלגת השלטון, כולל העומד בראשה, לא הסתייג ממנו. הקמפיין הזה הפך לכמעט לגיטימי. הפיכתם של אנשים לבוגדים בגלל דעתם הפוליטית נתפסת בימים טרופים אלה כשגרה מבורכת. מירון היה גם מאלה שהפריעו וניסו לפוצץ את לווייתו של גיבור ישראל, סמ"ר בראל חדריה שמואלי. שליחי הביביזם ניסו אז לשסות את הלוחמים במפקדיהם בטענת הפייק המחרידה ששמואלי נשלח אל מותו בעוד הקצינים נותרים מאחור, וכי הוראות הפתיחה באש הוחמרו וגרמו לאסון.

ביום שלישי התנפל מירון על גנץ בצעקות רמות: "גנץ, תתבייש לך שאמרת שיש מקום בירושלים לשתי בירות! תתבייש לך!!! תלך מכאן!!! תלך מכאן!!! אמרת שבירושלים יש מקום לשתי בירות!!! לך הביתה! לך מכאן!!!".

כל זה קרה בכותל המערבי. המקום הקדוש ביותר ליהודים. היו מי שניסו להסות את המירון הנ"ל, ניסו להרחיק אותו, אבל כל הניסיונות כשלו. מדובר בקליינט מתוחכם. הוא צרחן ומפריען מקצועי. אי אפשר להשתיק אותו. האופציה המועדפת עליו היא, כנראה, להיגרר מהמקום באזיקים - ואז לחגוג כקורבן של סתימת פיות. אבל זה לא הסתייע. הוא המשיך לצרוח באין מפריע.

במה חטא גנץ? מה הפך אותו למוקצה מחמת מיאוס, למי שחל עליו איסור לטמא את הכותל? על פי מירון, גנץ אמר שיש מקום לשתי בירות בירושלים. עובדתית, הוא צודק. גנץ אכן אמר לפני כשנתיים, בראיון לעיתון סעודי, שבחזון השלום שלו "יש מקום לבירה פלסטינית בירושלים מאוחדת". אף אחד לא באמת התרגש מהדברים, מסיבה פשוטה: האופציה הזו של בירה פלסטינית באחת משכונות ירושלים המרוחקות נבדקה כבר כמעט על ידי כל הגורמים הפוליטיים בישראל. לא מדובר בעיר גופא, אלא באחת השכונות או הכפרים הפלסטיניים שסופחו אליה אחרי 67'.

במו"מ לשלום בין ישראל לפלסטינים שניהל נתניהו בשנת 2014, בתיווכו של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, גובש הסדר שלום היסטורי. נתניהו אמר "כן", אבו מאזן לא החזיר תשובה עד רגע זה. משה מירון מוזמן לשאול את השגריר האמריקאי על אותו נייר, שפורסם בזמנו. ההסדר כולל "שתי בירות בירושלים". האמריקאים קיבלו משליחו של נתניהו, עו"ד יצחק מלכו, אישור והסכמה לניסוח, באישורו של נתניהו. הם לא קיבלו הסכמה דומה מהפלסטינים. זו לא הייתה הפעם האחרונה שבה דן נתניהו באפשרות לאפשר לפלסטינים בירה בקטע מרוחק של ירושלים.

אפשר לשאול את ח"כ לשעבר ד"ר ענת ברקו, מינוי אישי של נתניהו, שאף ערכה עבודת מטה יסודית סביב האפשרות להפריד מירושלים חלק מהכפרים והשכונות הפלסטיניות המרוחקות, המהוות אבן ריחיים כבדה על צווארה של העיר וצווארו של משלם המסים הישראלי.

אני מניח שמשה מירון לא יודע את כל זה. הוא גם לא רוצה לדעת. הוא רוצה לסמן את גנץ כבוגד. אבל לא רק את גנץ. גם השמאלנים לא באים לו טוב בעיניים. גם הם בוגדים. כשנתניהו מחזר אחרי מנסור עבאס, מדובר בתקווה הלבנה הגדולה של כולנו, בערבי טוב שמושיט ידו לשלום ואסור לנו להשיבה ריקם. כשעבאס מצטרף לממשלה של מישהו אחר, הוא הופך בן לילה לתומך טרור, מחבל ועוכר ישראל. כשנפתלי בנט אומר "הגדה המערבית", הוא מוקע כפושע מלחמה שידיו מגואלות בדם. כשנתניהו אומר "הגדה המערבית" (השבוע, בראיון באנגלית), זה סבבה.

שנתניהו חותך בבשר החי, מקצץ באכזריות בקצבאות הילדים וקובע שהחרדים "עושים ילדים כדי שהם יעשו עוד ילדים", הוא פועל להצלת המשק הישראלי. כשליברמן מנסה להעביר את ההנחה במעונות למשפחות של ישראלים עובדים ומשרתים, הוא עוכר ישראל, שונא חרדים ואנטישמי. כשנתניהו עושה היסטוריה ומעביר 15 מיליארד שקלים לחברה הערבית בישראל, הוא מנהיג דגול ורפורמטור. כשממשלת בנט־לפיד ממשיכה את תוכניתו, היא מכרה את ישראל לאחים המוסלמים. וכן הלאה.

מסע הציד לא פוסח על איש. שמאלנים זה פאסה. עכשיו הם מחפשים מתייוונים. מתבוללים. מחבקי אשוחים. ינון מגל, עמיתי לשידור ב־103FM, מחריד שמיים וארץ בעקבות כל סיפור על ילד במושב ליד באר שבע שחזר הביתה ושאל את הוריו מה זה עץ אשוח. כשיאיר נתניהו מצטלם עם כובע סנטה קלאוס ליד אשוח מקושט, זה פולקלור. כששרה נתניהו מדליקה עץ אשוח עם הילרי קלינטון, זה מותר.

כשיאיר לפיד מדליק עם סיעת יש עתיד נרות חנוכה שעתיים לפני הזמן, זו התבוללות מתייוונת, או שמא התייוונות מתבוללת, של קבוצה ששמה לה למטרה לפגוע בסממנים היהודיים של ישראל ולמכור אותנו לסנטה קלאוס. כל מי שאינו ביביסט מוגדר עכשיו כמתבולל פוטנציאלי, מתייוון סמוי, סכנה ברורה ומוחשית ליהדות של כולנו.

במקביל, נמשך מסע הטיהורים: התחילו במשטרה, עברו לפרקליטות, חיסלו את היועץ המשפטי (שנתניהו מינה), את המפכ"ל (שנתניהו מינה), עברו לשב"כ, המשיכו לצה"ל, טינפו את הרמטכ"ל המכהן, מתעמרים ברמטכ"ל הבא, עכשיו הם מתמקדים בדובר צה"ל, לוחם ותיק, 13 דורות בישראל, שמצא את עצמו גם הוא ברשימת המיועדים לטיהור. למה? כי כמה חיילים בדובר צה"ל קשקשו בסמולנית בטוויטר.

בין לבין, אף אחד לא חסין. האקדמיה, עולם המשפט, התקשורת, האליטות, כל מי שמעז לפצות את פיו ולצפצף, על הכוונת. כל מה שלא בא טוב לעיני הביביזם, מועד לפירוק. הם עוברים בסטיליה בסטיליה עם הקלשונים והרבה דם בעיניים. המשטרה העזה לחקור את נתניהו? נפרק אותה. לא נמנה מפכ"ל שנתיים. נכפיף אותה לבן גביר. לשכת עורכי הדין לא באה טוב למישהו? נסגור אותה. התאגיד מרגיז את החבר'ה בקיסריה? נסגור אותו. חוק השבות עולה על העצבים של החרדים וסמוטריץ'? נשנה אותו. חוק יסוד "כבוד אדם וחירותו" מגן על חירות הפרט ועוד כמה זכויות? נחליש אותו, נעביר פסקת התגברות שתאפשר להתעלם ממנו, נחוקק מולו את חוק יסוד "לימוד תורה".

הם משסים אותנו זה בזה. מסכסכים איש באחיו. שמאלנים נגד ימניים, לוחמים נגד מפקדים, מזרחים נגד אשכנזים, פריפריה נגד קיבוצים. השבט הישראלי המופלא, פאזל היסטורי, חד־פעמי, נס שהתחולל כאן לפני יותר משבעה עשורים, הולך ומתפרק, הולך ומתפוגג לנגד עינינו, לקול מצהלות הקהל. ההוגה והמייסד של כל זה צופה על החיזיון מחלונו, בדיוק כפי שעמד אז על המרפסת בכיכר ציון. לכאורה, אין לו קשר לכל זה. במציאות, כל זה בצלמו.

זהו מסע של פירוק והרקבה. פירוק מוסדות המדינה, פירוק החברה הישראלית, שיסוי רכיביה זה בזה, איש באחיו, שמתנהל במקביל למסע של הרקבת הציבוריות, הממלכתיות, הערכים שעל בסיסם נבנתה הארץ הזאת. המסע הזה מגיע השבוע לשיאו. נתניהו הודיע לנשיא ש"עלה בידו". הממשלה תושבע בשבוע הבא. משרדי הממשלה עברו אף הם פירוק שיטתי. משרד שלא פורק, חולק. נתניהו דן באפשרות לחלק את כל המשרדים בין ח"כי הליכוד בצורה כזו שח"כ יקבל משרד בינוני/סביר לשנתיים הראשונות, ומשרד זוטר לשנתיים הבאות. מה עם המשילות? מה עם הרציפות? מה עם זה שלוקח לשר לפחות שנה ללמוד את המשרד? לא מעניין. מהר שלל חש בז.

הם יבטלו את המס על משקאות ממותקים ויעלו מחדש את הסכנה שנהפוך לאומה המובילה בעולם בתחלואת סוכרת. הם מפקירים את הילדים החרדים לאחת הסכנות האיומות ביותר של העידן המודרני, ואין פוצה פה ומצפצף. אותם הדברים לגבי המס על כלים חד־פעמיים. הם נותנים לגולדקנופף את הסמכות הבלעדית לאשר הנחות במשכנתה לחרדים, לדרעי את הסמכות לאשר הנחות בארנונה, הם יעבירו הנחה של 50% לחרדים בתחבורה הציבורית, יכפילו את קצבאות האברכים, ועל לימודי ליבה אסור לדבר. מוקצה מחמת מיאוס.

מה הכי מדהים? שכל זה קורה בעברית. באנגלית, אנחנו חיים ביקום מקביל. נתניהו התראיין לפני כשבועיים בפודקסט של ג'ורדן פיטרסון, פסיכולוג קנדי נודע. ראיון ארוך, מעמיק, מרתק למדי. בשלב מסוים שאל אותו פיטרסון על המחיר ששילם כשהיה שר אוצר והחליט לחתוך בבשר החי של קצבאות הרווחה בישראל.

באופן מפתיע, אולי אפילו מדהים, חזר נתניהו על אותם הטקסטים שאמר בזמנו: "הייתי צריך לקצץ במערכת הרווחה המפוארת של ישראל", ענה נתניהו, "שעודדה אנשים לחיות מקצבאות, לכן, כשקיצצתי את קצבאות הילדים, שבישראל היו יוצאות דופן, הן היו עולות בהתאמה לכל ילד נוסף, וזה הוביל לקריסה דמוגרפית וכלכלית. ואותו דבר קרה במגזרים אחרים, בקהילה החרדית וכו'. הם לא עבדו, רק היו להם הרבה ילדים, שהאחרים, הציבור, שהמגזר הפרטי נאלץ לשלם עליהם".

כלומר, נתניהו מודע היטב לפשע המחריד שהוא מבצע עכשיו בכלכלה הישראלית, במשק הישראלי, בעתיד ילדינו, נכדינו ונינינו, בפוטנציאל הכלכלי, בחלום הציוני כולו. ב־2003 הוא הצליח להפוך את המטוטלת, להרזות את השמן, לחזק את הרזה, להגדיל את הפריון, להוציא חרדים רבים לעבודה ואפילו להגדיל את מכסות הגיוס של החרדים.

ב־2023, מקץ 20 שנה, הוא עושה את ההפך הגמור, בעוצמה רבה בהרבה. המאזן הדמוגרפי היום שונה ממה שהיה לפני 20 שנה. החרדים הפכו לקבוצת אוכלוסייה גדולה, שיעור הריבוי שלהם גבוה בהרבה משאר הקבוצות. עכשיו מזריק להם נתניהו סטרואידים ואדרנלין שימיתו באופן סופי את המוטיבציה לעבודה, ללימודי ליבה, לגיוס. הוא פוגע בעתיד שלהם, הוא הורס את העתיד שלנו. הוא עושה את כל זה מסיבה אחת: כדי לשרוד.

כשהוא מתראיין באנגלית, נתניהו נשמע כמו מתבולל. כשהוא חוזר לעברית, הוא מתנחל. מרגיע את הגויים ואץ רץ בחזרה לקרוץ ליהודים. מסביר שישראל תישאר ליברלית, הביטחון יישאר בידיו האמונות, לא תהיה פגיעה בזכויות אדם, בלהט"ב, בערכים דמוקרטיים. אבל אז מעלעלים בהסכמים הקואליציוניים ומבינים שהכל כלאם פאדי. האיש מוכר אותנו, את אמונותיו, את הערכים שעליהם גדל, כדי להקים את הממשלה הקיצונית, השמרנית, הגזענית והלוחמנית ביותר שהוקמה פה אי־פעם. אני מקווה, בשבילו ובשבילנו, שהוא יודע מה הוא עושה.

ממשלת נתניהו השישית מקבלת מקודמתה ירושה טובה, אולי אפילו טובה מאוד. אתמול פורסמו ב"אקונומיסט" התוצאות הכלכליות של מדינות העולם. ישראל ניצבת במקום הרביעי בעולם בטבלת "המדינות המנצחות של 2022". זה לא פחות ממדהים. הנשיא ג'ו ביידן אמר לאחרונה כי "הסכם הגרעין עם איראן מת".

כשממשלת בנט־לפיד הוקמה, טען נתניהו שהיא זנחה את הסוגיה האיראנית, שהיא מתרפסת בפני ארה"ב, שהיא לא מקימה קול זעקה ולא מחרידה שמיים וארץ במאמץ לבלום את הסכם הגרעין המתגבש. הוא אפילו כתב מאמר הפחדה ענק ב"ישראל היום". במציאות, בזמן נתניהו נחתם הסכם גרעין רע בין איראן למעצמות. על אפו ועל חמתו, למרות נאומיו, צרחותיו וסכסוכיו (בין הדמוקרטים לרפובליקנים). בזמן בנט־לפיד, הסכם גרעין רע נבלם. בדיוק כמו הקונסוליה במזרח ירושלים.

איזה ירושה תשאיר ממשלת נתניהו השישית לבאה אחריה? נדמה לי שעדיף לא לדעת. בינתיים נתאזר בסבלנות ונמתין לפירעון השטרות וקיום ההבטחות. כזכור, נתניהו עתיד להקפיא את החזרי המשכנתה, להוריד את יוקר המחיה, להוריד את מחיר החשמל, לפתור את משבר הדיור (קודם שישכנע את כריש הנדל"ן שמונה לשר השיכון שיש משבר כזה), להחזיר את המשילות, לצמצם את הפשיעה, ועוד כמה דברים. שיהיה לו בהצלחה.

אם לשכת נתניהו היא נייר הלקמוס שאמור לנבא את ביצועי הבוס, אז אנחנו בצרות צרורות. ב־2009 לקח ללשכה שלו חודשים ספורים להתחיל לתסוס. כותרת ראשית ב"מעריב" בישרה, זמן קצר אחרי הקמת הממשלה, על שיגורם לפוליגרף של בכירי הלשכה ההיא. לשכות היו, מאז ומעולם, נקודת התורפה של נתניהו.

הרל"שים וראשי הסגל שלו מחזיקים בממוצע שנה, שנה וחצי. המנכ"לים, בדרך כלל, עוד פחות מזה. היועצים והבכירים השונים מתחלפים בקצב אש מסחרר, רובם נמלטים או מודחים או סתם נעלמים, חלקם הופכים לעדי מדינה או לראשי מחנה החרדים מהמשך שלטונה של משפחת נתניהו.

הלשכה הנוכחית שברה את כל השיאים והיא מתפרקת בשידור חי, במיצג זיקוקים אורקולי צבעוני מסחרר, לעיני כולנו. תקציר הפרקים הקודמים: יום אחד, אחר הצהריים, שוגרו שני בכירי לשכת נתניהו צחי ברוורמן ואיקי כהן לחדרה של ח"כ טלי גוטליב בכנסת, כדי לבקש ממנה להנמיך את הטונים, להוריד את הווליום, להשתדל להיות קצת יותר ממלכתית בנאום הבכורה שלה בכנסת. זה הפך לאחר צהריים של פורענות.

גוטליב, שאיפוק אינו הצד החזק שלה, הפכה את האירוע למלחמת שמד בלשכה. בשורה התחתונה, כולם שוגרו למכון פוליגרף בהרצליה. נבו כץ התייצב ביום ראשון, איקי כהן היה לפניו, גם צחי ברוורמן ונוספים. הגרסה הרשמית: כולם עברו את הפוליגרף בהצלחה. אף אחד מהם לא נמצא אשם בהדלפת האירוע (לח"מ), אם כי, אחד הנבדקים לא עבר חלק. התוצאה שלו לא חד משמעית.

בינתיים, נאלץ נתניהו לפרסם הודעת גיבוי בצחי ברוורמן, שהפך למטרת הדמות של גוטליב, בעוד חזית נוספת נפתחת מכיוונה של גלית דיסטל אטבריאן נגד יונתן אוריך, שכלא אותה במרפסת במצודת זאב עוד לפני הבחירות. שני בכירים נוספים מלשכת נתניהו, הפעם היו אלה צחי ברוורמן ויוסי שלי, ביקרו השבוע אצל דודי אמסלם וניסו לשכנע אותו להסתפק בתיק אחר שאינו תיק המשפטים, ולוותר על תפקיד יו"ר הכנסת. לא בטוח שהצליחו במשימתם. לפחות זה לא דלף.

נתן אשל, לעומת זאת, ניסה לשכנע את גילה גמליאל להסכים לתפקיד שגרירה. גם זה לא ממש הצליח. סקנדל קולני התפתח בין ח"כ מאי גולן לבין מנהלת הסיעה הוותיקה, עליזה בראשי, בפרסה שמאחורי מליאת הכנסת. בעקבותיו, שוגר יועץ מקורב של נתניהו לפייס את גולן. בראשי, לעומת זאת, הוזכרה כמועמדת לתפקיד מנכ"ל הכנסת (עד לאחרונה איקי כהן היה המועמד לתפקיד הזה, אבל חינו סר). ככל הידוע, נעשה גם גישוש להחזרתו ללשכה של אשר חיון, לשעבר ראש הסגל, אבל ללא הצלחה. נכון לעכשיו, כל מרכיבי הלשכה מסוכסכים, כולם חושדים בכולם, כולם מתקוטטים על תשומת לבו של הבוס (ועוד חשוב יותר, של באי ביתו), אף אחד לא בטוח באשר לעתידו.

ספוילר: לא חשוב מי ימונה ולאיזה תפקיד, בעוד שנה מהיום רוב התפקידים יאוישו מחדש. הסטטיסטיקה אינה משקרת. בתחילת דרכו, השתדל נתניהו לאייש את סביבתו באישים בעלי שיעור קומה (יחסית), עם ניסיון (כלשהו), עם תפיסת עולם וכברת דרך. ככל שנקפו השנים, התחלפו הממשלות, נבנו הקואליציות ונצעקו הצעקות, כך הלך הדור ופחת עד שהגענו לאן שהגענו. לכאורה מדובר ברכילות לשכתית. במציאות, לשכת ראש ממשלה היא המקום החשוב בארץ. סביבת העבודה של ראש הממשלה חיונית להצלחתו.

איכות הייעוץ, בלימת רעשי הרקע, עבודת המטה, כל אלה רכיבים חיוניים בניהול מדינה מורכבת כישראל. כל אלה כבר מזמן לא קיימים בסביבת העבודה של נתניהו, שהוגדרה כאזור אסון בסביבות 2015 ומאז הלך האסון והחמיר. אף על פי כן ולמרות הכל, אסור להפסיק לקוות שיהיה שם מבוגר אחראי שיעשה סדר בבלגן וינסה להשכין מעט שלווה בכאוס, כי אם זה יתפוצץ, הפיצוץ יפגע בכולנו.

גדי איזנקוט, הרמטכ"ל ה־21, סיים עכשיו טירונות שנייה. כך, לפחות, הוא מרגיש. אמרו שאם המחנה הממלכתי לא תהיה חלק מהקואליציה, איזנקוט לא ימצא את עצמו בכנסת. מה לו ולמסדרונות המיוזעים, לוועדות המשמימות, לקטטות הבוץ עם הביביסטים. ובכן, הוא שם. חמישה שבועות של שיכרון חושים ודיונים אינסופיים היוו, מבחינתו, מסלול חדש בגולני. הוא אפילו מתחיל ליהנות.

"אני שואל את עצמי לאן נעלם נתניהו שהכרתי", אמר לי שלשום איזנקוט, "עבדתי איתו ארבע שנים, הוא היה ראש ממשלה אחראי, עמד יציב מול הלחצים. ראיתי אותו באינתיפאדת הסכינים, ראיתי אותו הודף את הלחצים לעשות פעולה בדרום כי ידע שיש לנו את מבצע מגן צפוני בצפון. ראיתי אותו מקבל החלטות ממלכתיות אחראיות, ואני רואה אותו עכשיו. אני רואה אותו מעביר את החוקים המסוכנים האלה, אני חושב שיש כאן סוג של טירוף. אני חושב שהוא מבין את זה. אני רואה שילוב של חוסר אמון מדהים של השותפים שלו, שמתעקשים להעביר הכל מראש, אבל יש גם חוקים מסוכנים ממש".

שאלתי אותו לאילו חוקים הוא מתכוון. "לחוקים של סמוטריץ' ובן גביר", ענה איזנקוט, "זו סכנה ברורה ומיידית לטווח הקצר. השפעה מסוכנת בצורה חריפה ומיידית. לתת לסמוטריץ' את האחריות על המתפ"ש והמינהל האזרחי, לתת לו לנהל את תוכניות הבנייה, להקים ייעוץ משפטי פרטי אלטרנטיבי, את כל הסמכויות האזרחיות, זה מעיד על חוסר הבנה של המכונה שנבנתה כאן מ־67', המכונה שצה"ל, השב"כ והמשטרה מנהלים ביחד כדי לאפשר חיים נורמליים במציאות לא נורמלית.

לתת לסמוטריץ' להיכנס לנעלי הריבון, במקביל לשר הביטחון ומשרד הביטחון, לטפל בפלישות טריות לשטחים של פלסטינים ומתנחלים, נתניהו מבין את כל זה ולמרות הכל, עושה את זה. ואני עוד לא מדבר", הוסיף איזנקוט, "על שלושת האגואים שמצטופפים שם, על אותה הבלטה. האגו של גלנט יחד עם סמוטריץ' ובן גביר.

אם החבורה הזו תממש רק 10% ממה שהבטיחה, אנחנו צפויים למציאות מאוד מורכבת מול כל השחקנים באזור: הפלסטינים, האמריקאים, האירופים, המפרציות, ירדן, עזה, זה יכול להתפתח למשהו משולב בין כל החזיתות. לקח לנו בפעם האחרונה שבע שנים להחזיר את השד לבקבוק. לא בטוח שבפעם הבאה זה יקרה כל כך מהר. אני שואל את עצמי למי בתוך כל החבורה הזו תהיה התבונה לא לעשות שטויות, ולא יודע".

איזנקוט הוא אדם יסודי. אולי יסודי מדי. כדרכו לפני כל משימה, הוא הלך ללמוד. הוא עבר על כל ההתבטאויות של בן גביר וסמוטריץ', הוא קרא וצפה בכל מה שפורסם ונכתב עליהם. צד את עינו בעיקר סרט בערוץ כאן 11 (סולימן מסוודה המצוין) עם בן גביר. "שמע", אומר איזנקוט, "הם לא מסתירים את התוכנית שלהם. מדינה אחת על כל השטח, פירוק המינהל האזרחי, פירוק הרשות הפלסטינית.

כשהם נשאלים אם הם ייתנו אזרחות או לפחות תושבות לפלסטינים, הם אומרים: לא, מה פתאום. אז לאיזה מציאות הם רוצים לחזור? הם מדברים על המציאות של 1994. מה בן גביר יודע על המציאות ב־1994? הוא היה אז נער שהתפרע בצמתים. אני", אומר איזנקוט, "הייתי מח"ט אפרים. עוד קודם הייתי מג"ד ביו"ש, אחר כך הייתי מפקד איו"ש. הם פשוט רוצים לחזור לממשל הצבאי. הם כותבים על זה ניירות מפורשים, האמירות שלהם ברורות. ואני שואל את עצמי, אם הם מבינים את המשמעות של זה. האם הם יודעים שהמינהל האזרחי שואב את כל הסמכויות שלו מאלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס. שהם מייצרים שלושה שרי ביטחון על שטח אחד, בסכסוך אחד.

"הם קיבלו החלטה מהמותן, הם לא מבינים למה היא יכולה להכניס אותנו. אני עשיתי את כל התפקידים באיו"ש. ממג"ד ועד רמטכ"ל. כשהם מעבירים את מג"ב לבן גביר, זה אירוע בלתי נתפס. זה אלפיים לוחמים ושוטרים. מג"ב הוא הגוף הכי מקצועי ביו"ש. הגדודים של צה"ל מתחלפים כל הזמן. חבר'ה צעירים, לא מספיקים ללמוד את השטח וממשיכים הלאה. מג"ב נמצא שם כל הזמן. מג"ב מנהל את חברון. מג"ב יודע לטפל בהפרות סדר. מג"ב יודע לטפל בפלישה טרייה.

אם אתה מעביר את מג"ב לנגב, זו משמעות אדירה. צה"ל משלם למג"ב 300 מיליון שקל בשנה על הפעילות ביו"ש. אם אתה נוטל את המג"ב, היס"מ, מסתערבי מג"ב, את הכוח הכי איכותי, הכי מקצועי, אתה עלול לשלם על זה במזומן". איזנקוט מתקשה להסתיר את תסכולו. "כשדיברתי על זה במהלך הקמפיין", הוא אומר, "אמרו לי שזה לא מעניין, שאלו אותי אם אני מאמין שכל זה יקרה. אמרתי שכן. והנה, כל זה קורה".

בשבועות האחרונים בילה איזנקוט בוועדה שגיבשה את פקודת המשטרה החדשה שעות רבות. "איזנו קצת את ההחלטה, אבל עדיין יש שם פערים קשים. מצד שני, אני מוצא גם סוג של הזדמנות", הוא אומר. שאלתי למה הוא מתכוון. "הם לקחו את חוק יסוד 'הצבא' וניסו לתרגם אותו למשטרה. אני לא בטוח שהם הבינו את זה עד הסוף.

על פי חוק יסוד 'הצבא', הרמטכ"ל כפוף לממשלה או לקבינט. לא לשר הביטחון או לראש הממשלה. מופז עשה את זה בזמנו לראש הממשלה שכיהן מעליו ודרש ישיבת קבינט לאישור פקודות מסוימות. גם אני עשיתי את זה. הרמטכ"ל הוא הדרג הפיקודי העליון של צה"ל. במשטרה המצב שונה. במשטרה כולם מדברים עם כולם ומנסים להשפיע על כולם. השר, ראש הממשלה, המפכ"ל, הניצבים. עכשיו ייווצר מצב שהמפכ"ל יוכל לעשות את אותו הדבר ובהחלטות משמעותיות לדרוש כינוס ואישור קבינט. יכול להיות שזו התפתחות טובה".

בבן גביר נתקל איזנקוט, לראשונה, השבוע, בסוג של שיחת מסדרון לפני הכניסה לוועדה. "אלה חבר'ה שחיים ברשתות", אומר איזנקוט, "מה שהם שכחו בתחום הזה, אני כבר לא אלמד. הם חיים בטיקטוק, בפייסבוק, בטוויטר, הם משגשגים במאבקי רשת, בעולם הדיגיטלי. השאלה היא מה הם מבינים בניהול. במנהיגות. הם אנשי כאוס, לא אנשי קבלת החלטות וארגון. כשאתה מנהל צבא או משטרה, אתה צריך לבנות מנהיגות, אתה צריך עבודת מטה, אתה צריך להיות בקיא במינהל ציבורי, בהפעלת מערכות, בטיפול בכוח אדם. אני רוצה להאמין שזה יצליח".

לא רק איזנקוט רוצה להאמין שזה יצליח. כולנו צריכים להאמין ולקוות שזה יצליח. הניסוי מבוצע כאן בבני אדם. בזמן אמת. לא במעבדה. איזנקוט קורא לזה "מעבר מניהול סיכונים לפיזור הימורים". מישהו כאן מהמר בגדול, על כל הקופה, שבה מושקעים כולנו. זוהי התראה אסטרטגית. צריך להתפלל שהיא לא תוצג בפני שום ועדת חקירה עתידית.