הפרחח והפח: בן גביר מתנהג אחרת כשהוא נדרש להיות מבוגר אחראי, וסמוטריץ' נופל קורבן לביביזם

השבוע פורסם שאיתמר בן גביר סיכם מול הליכוד שימשיך לעלות להר הבית גם לאחר שימונה לשר לביטחון לאומי. שאפו. אלא שבסיכום הזה יש גם אותיות קטנות. על פי הפרסום (כאן 11), הובהר שבן גביר יתאם את העליות להר עם המשטרה, לא יפתיע אותה, ולא יודיע פומבית מראש על עלייתו הצפויה להר, אלא רק אחריה. אפשר היה לנסח את זה בקלות גם ככה: עד היום הוא עלה להר הבית בדלת הקדמית. מהיום, הוא יתגנב אליו בדלת האחורית. עד היום הוא הודיע מראש לכל העולם, התריס, התסיס, הפציץ, הצטלם והתעלם משאר העולם (בשידור חי, כמובן). מהיום, הוא יעשה הכל בשקט. כגנב בלילה. יעלה, ירד ורק אז יודיע.

אחת הסיסמאות היעילות ביותר של עוצמה יהודית בבחירות הייתה להראות לערבים "מי כאן בעל הבית". ובכן, השר הנכנס לביטחון לאומי יראה לערבים שהם בעלי הבית בעוד הוא אורח לא קרוא שנכנס בדלת האחורית ובשקט, כדי לא להרגיז את השכנים. ההשתלשלות הזו מוכיחה שעד היום, בן גביר לא עלה להר הבית כציווי דתי, רוחני או אלוהי כלשהו. הוא עלה כציווי לאומני. הוא רצה להדליק את השטח. נתניהו עצמו, בקולו, אמר את זה לפני שנה וחצי. לו היה בן גביר רוצה להתבשם מהקדושה על ההר, הוא היה עושה את זה בשקט ובצנעה. אפס, הוא עשה את זה ברעש ומהומה. אלא שהחיים מצחיקים ובן גביר שינה תפקיד. הוא כבר לא הפירומן. הוא הכבאי. נראה איך ישלב בין תפקיד הפרחח השכונתי למבוגר האחראי. מעכשיו, הוא לא צריך רק להפר את הסדר, הוא ממונה גם על השלטת סדר. שיהיה לו (ולנו) בהצלחה.

ביום רביעי הוא הקדים להגיע לאתר הפיגוע בירושלים. עמר בר לב, שר הבט"פ המכהן, הגיע רק אחריו. מי שיחפש דמיון בין ריקודיו על הדם באתרי פיגוע קודמים (טרום הבחירות) להופעה השקולה ומאופקת (יחסית) הפעם, לא ימצא. הוא אפילו הודיע שלא יענה לשאלות (אם כי לא הצליח להתאפק). לא היו לו תשובות ולא היו לו פתרונות. הוא בא מכוח האינרציה ואולי גם בגלל הביקורת על ש"דילג" על הפיגוע הקודם, באריאל. הוא יודע שאו-טו-טו כל זה יהיה שלו. בקרוב מאוד ייווצר מחסור בתירוצים ומלאי האשמים יאזל. מעכשיו, זה עליו.

בואו נסקור מה הוא אמר שם, ליד הטרמפיאדה המופצצת: הוא מנה את שרשרת הפיגועים האחרונה (אריאל, קריית ארבע, הטרמפיאדה, ג'נין) וייחס את העובדה שאין לנו עשרות נפגעים ל"נס". הוא אמר 3 פעמים שצריך "לגבות מחיר" מהטרור. ואז, הוא השליך את הפצצה: "צריך לחדש את הסיכולים הממוקדים!", הכריז בקול גדול. וחוצמזה, הוא אמר, "צריך גם להפסיק את החאפלות בבתי הסוהר, להפסיק את התשלומים של הרשות תומכת הטרור, לבדוק מאיפה המחבלים יוצאים, להגיע לאותו כפר, בין אם זה בתוך תחומי מדינת ישראל הקטנה ובין אם זה ביהודה ושומרון, להטיל עוצר, להחזיר את ההרתעה ואת המשילות".

עכשיו ננתח את הטקסט. ראשית, נדון ב"נס" שבזכותו, על פי בן גביר, לא נהרגו לנו כאן עשרות ישראלים לאחרונה. אני מניח שלאומץ, ההקרבה, מסירות הנפש, היצירתיות והעליונות הטכנולוגית של השב"כ, צה"ל, אמ"ן, הימ"מ, מג"ב והמשטרה קורא בן גביר נס. זה מזכיר לי את מה שאמר אחד מרבני צפת למפקד הפלמ"ח יגאל אלון (תעשו גוגל, מדובר בשמאלן) לאחר סיום מלחמת העצמאות: "דע לך", אמר הרב, "שצפת ניצלה בזכות שני דברים: המעשה והנס. מה היה המעשה? שאנשי צפת אמרו תהילים. ומה היה הנס? שהפלמ"ח הגיע".

אני מניח שבן גביר, שלא שירת בצה"ל (הוא דווקא רצה, הצבא רצה פחות), יבין בקרוב שלנסים אנו זקוקים כשהמערכת כושלת. כזה היה המצב ביום רביעי. פרצה נדירה במערך המודיעין של השב"כ ואמ"ן תפסה אותנו בהפתעה. במצב כזה, מה שנשאר זה להתפלל לנס. אבל נס לא קרה לנו. המחבלים הצליחו לפוצץ שני מטענים ולהרוג את אריה שצ'ופק בן ה-16. פצוע נוסף מוגדר אנוש. כן, אי אפשר לדרוש ממערכת הביטחון מאה אחוזי הצלחה. אין חיה כזו. אין לאף מדינה יכולות שמזכירות את מה שפותח כאן ע"י טובי בנינו ובנותינו ומיטב מוחותיהם. אבל זה גם מתפספס מדי פעם. לא מומלץ לזלזל בכך שהצד השני לומד את המפה, מכיר את הרדאר, מפיק לקחים ומחפש פרצות. בקיצור, לא זכינו הפעם לרחמי שמיים.

נמשיך עם דברי בן גביר: "לגבות מחיר מהטרור", הוא חזר ואמר. אני מניח שבחפיפה לתפקיד, הוא יקבל את מספר ההרוגים הפלסטינים מתחילת האירועים. ואת מספר הפצועים. ואת מספר העצורים. הוא יקבל גם מושג על ההיקף הבלתי נתפס של פעילות צה"ל והשב"כ במוקדי האלימות. הוא יתרשם מהעובדה שהימ"מ כבר לא צריכים להתאמן, כי הם מתאמנים "על חם" בג'נין ובשכם ובקרוב ישלמו שם גם ארנונה ומכך שכל יחידות העילית של צה"ל מבלות כל לילה בקיני המרצחים. בקסבות, במחנות הפליטים, בסמטאות ובמבוכים. הם עושים שם עבודת קודש. אין עליהם מגבלה כלשהי. כל מה שצריך לעשות, הם עושים.

אז הגענו לכותרת של בן גביר מיום רביעי בבוקר: "לחדש את הסיכולים הממוקדים". זה מה שהוא דרש שם, על הדם. לא רק בן גביר, גם בת גביר, רעייתו איילה, אמרה את זה השבוע ברדיו כלשהו. הם כנראה מתואמים זה עם זו. הם פחות מתואמים עם המציאות. כשילמד את הנושא יגלה שממשלת לפיד-בנט כבר חידשה את מדיניות הסיכולים הממוקדים. בעזה, במבצע "עלות השחר", זה עבד מצוין. אבל לא רק שם. חלק מבכירי גוב האריות חוסלו בסיכול ממוקד. קטנוע שמתפוצץ עליך באמצע הלילה, למשל, זה סיכול ממוקד.

אני מעריך שבמפגש הראשון של בן גביר עם ראש השב"כ רונן בר (הייתי מוכן להיות זבוב במרק של שני אלה) הוא יבין שאין ביהודה ושומרון צורך מבצעי אמיתי בסיכול ממוקד. זו משקולת מיותרת. הסיכול הממוקד מיועד למקרים שבהם אין לצה"ל אפשרות לעצור את המחבל, אז נאלצים לסכלו. ביהודה ושומרון אם יש מודיעין, השב"כ וצה"ל יודעים לשלוף את המחבלים בצורה כירורגית, קלה ומהירה. זה מביא מודיעין יקר ערך, זה לא גורם נזק סביבתי, לא הורג אזרחים ולא מסבך אותנו עם בתי הדין הבינלאומיים (תיכף נחזור לשם). אם אין מודיעין, שום סיכול ממוקד לא יעזור. ובכל מקרה, הכטב"מים החמושים משייטים כבר גם בשמי יו"ש. מי שיצטרף לחטוף מהם, יחטוף. לא סיסמאות, אלא פצצות. לא דיבורים, מעשים.

את דבריו סיים בן גביר בנאום הזה: "צריך גם להפסיק את החאפלות בבתי הסוהר, להפסיק את התשלומים של הרשות תומכת הטרור, לבדוק מאיפה המחבלים יוצאים, להגיע לאותו כפר, בין אם זה בתוך תחומי מדינת ישראל הקטנה ובין אם זה ביהודה ושומרון, להטיל עוצר, להחזיר את ההרתעה ואת המשילות".

בראבו, בן גביר. נראה אותך משנה משהו בבתי הכלא הביטחוניים. מומלץ שתבדוק מדוע הקבינט של נתניהו אפילו לא דן במסקנות ועדת קעטבי, שהמליצה על שינוי משמעותי בתנאי הכליאה של המחבלים. אם תצליח לגעת בזה, בלי לייצר נזק סביבתי שיהיה גדול בהרבה מהתועלת, תקבל תשואות מכולנו. לגבי כל השאר: הכל קורה בשטח. כוחותינו מגיעים לכל כפר ממנו יוצאים מרצחים. כשאתה מדבר, הם עובדים.

אחיו החורג של בן גביר, השותף לשעבר בצלאל סמוטריץ', לומד עכשיו, על בשרו, את טעמה של מכונת הרעל הביביסטית. זו כבר הפעם השנייה שלו. בפעם הראשונה היה זה סמוטריץ' מי שמנע, בגופו, מנתניהו להקים את ממשלתו השישית בהשתתפות מנסור עבאס. זה קרה לפני 19 חודשים בסך הכל. היום הוא מעכב, בגופו, את הקמת ממשלת נתניהו השישית בגלל כמה עניינים לא סגורים. קוראים לזה אידיאולוגיה, אבל הביביסטים (וגם מי ששולח אותם) לא מכירים את המילה הזו. גם אם הם יתיישבו בטעות על אידיאולוגיה, הם לא יזהו אותה.

כך או אחרת, החוויה לא השתנתה: המכונה אותה מכונה, הרעל אותו רעל. זו שוב אותה המנגינה, באותו הווליום, עם אותו אוצר מילים אלתרמני מרגש. כך הפך סמוטריץ' מ"אח" ל"פח" תוך חצי דקה. כך חולפת בחילת עולם. מכונות הטינוף האנושיות המצוידות במגפונים הרועמים כבר מחרידות את כל רחבי הרשת באיומים וגידופים כלפיו. "בצלאל בנט", כינה אותו הגדפן הראשי בתכנית הרדיו שלו השבוע, תוך שהוא מתעלם לגמרי מהעובדה שרק בזכות "בצלאל בנט", לא צריך לקרוא עכשיו לביבי "נתניהו בנט".

במה חטא סמוטריץ'? בכך שיש לו אידיאולוגיה. היא קיצונית, מסוכנת, מתלהמת, גזענית והרת אסון. אבל היא אידיאולוגיה. אני מעריך שסמוטריץ' לא היה מצביע בעד ההתנתקות אפילו פעם אחת (לא כל שכן 4 פעמים), לא היה משחרר 1,047 רוצחים תמורת חייל אחד, לא היה מחזיר את חברון, לא היה מתנצל בפני ארדואן ומשלם לו פיצויים, לא היה מקפיא את ההתיישבות, לא היה מקפל את המגנומטרים, לא היה מקים ממשלה עם לבני, ברק, לפיד וכחלון ולא היה הולך לוואי פלנטשיין או לבית הלבן ואפילו לא היה מוצא שם "חבר" בשם יאסר ערפאת. כזה הוא סמוטריץ' ועכשיו הוא מבין ש(גם) הוא שמאלן שמשתף פעולה עם האחים המוסלמים.

לביביסטים צפויה הפתעה. הם סבורים, לתומם, שמדובר בעוד ילד כאפות מנוזל או מתנחל מנוצל. הם מאמינים שתיכף גם הוא ישלוף גיטרה וישיר "ירושלים של זהב", בעוד נתניהו שולף את הקשית ומרוקן אותו מתוכנו. הם יגלו שילד הכאפות הקטן הזה, מחזיק ביד נבוט גדול. ככל שיענוהו, כן יענה וכן יפרוץ.

זה לא שדרישותיו של סמוטריץ' אינן מופרכות מיסודן. הוא מתייחס למדינת ישראל כאל סטארטאפ כושל, דקה לפני סגירה. צריך להעמיס מה שאפשר. הוא רוצה לפרק משרדים מנכסיהם, לשנות סדרים, לערבב את הקלפים ולחלק אותם מחדש. זה לא עובד ככה. משרד הביטחון בלי המנהל האזרחי, זה כמו מכונית בלי גלגל. אי אפשר לממש את האחריות של משרד הביטחון בלי המינהל האזרחי. יכולת הביצוע של משימות המנהל האזרחי נמצאת במשרד הביטחון, עכשיו הוא מנסה לעקור מאותו ביצוע, את כושר הניהול. אם ינסה להוציא ממשפחת נתניהו כסף, יהיה לו קל יותר. זה טירלול על סטרואידים.

קצת יותר מטורלל הוא הרעיון לתת לו את אגף המלחמה בדה-לגיטימציה של ישראל. אגף שנשלף ממשרד החוץ, בשלב הפירוק המואץ שלו (תחת נתניהו), והוחזר לשם ע"י ממשלת השינוי. לתת לסמוטריץ' את האחריות על המלחמה בדה-לגיטימציה של ישראל בעולם? הרי סמוטריץ' הוא הסמרטוט הכי אדום של ה-BDS. כמעט בכל העולם (חוץ מאשר בפיונגיאנג ובכמה מערי האוונגליסטים) רואים בסמוטריץ' את סמל הגזענות והעליונות היהודית, הדורסנות המתנחלית, האפרטהייד והכיבוש. אז הוא צריך לטפל בזה? מה השלב הבא? מינויו של ולדימיר פוטין ליו"ר הועדה לזכויות האדם של האו"ם? לתת ליהדות התורה את המשרד לשוויון חברתי? אין גבול?

רגע, איזה קטע: יהדות התורה באמת דורשת (ובטח גם תקבל) את התיק לשוויון חברתי (למרות שאסור במפלגה הזו להכליל נשים, אין בה להט"בים ובמוסדות החינוך שלה כמעט ואין תלמידות ממוצא ספרדי, או אתיופי). אז סליחה, אני מתנצל על הכל. תנו לסמוטריץ' מה שהוא מבקש. הוא רוצה גם את מינהל החינוך הממלכתי-דתי. למה? כדי להשלים את פירוק מערכת החינוך הממלכתית בישראל לגורמיה. כל זה על שום מה? כי זכינו לחיות בתקופה נדירה שבה התגלות אלוהית בראה חלון הזדמנויות שבו התכנסו כמה אינטרסים שונים לזרוע אימתנית אחת: החרדים האשכנזים רוצים את הכסף, ש"ס רוצה את הכסף ואת ביטול הקלון של דרעי, הציונות הדתית רוצה כסף וכאוס, הליכודניקים רוצים כסף, כבוד וכוח ונתניהו? הוא, נעבעך, רוצה רק להימלט מאימת הדין. הא בהא תליא.

כהונתה של ממשלת הימין הקיצונית, שמרנית ודורסנית שתוקם כאן, תהיה מעניינת. בנושאי חוץ וביטחון, צריך לתת לנבחרים אשראי ולאחל להם בהצלחה. זה מה שהעם רצה. אם החברים "יחזירו את הכבוד", ישקמו את המשילות, ירגיעו את הפלסטינים, ידבירו את הטרור, ירסנו את חיזבאללה, ישמידו את הגרעין האיראני ויעלו את קרנה של ישראל בעולם, בבחירות הבאות אהיה רכז שטח בסניף עוצמה יהודית ברהט. בהתנדבות.

השאלה היא מה יקרה אם לא. את נתניהו לא צריך להפחיד כאן. הוא בא מפוחד מהבית. אין מי שמכיר את הזירה הבינלאומית טוב ממנו. ירח הדבש של בנט ולפיד עם העולם המערבי הולך להסתיים בחבטה. בקרוב יגלו גם שותפיו של נתניהו שהמטריה המדינית האמריקאית הולכת ונסגרת מעלינו. הסנוניות השחורות הראשונות כבר חגות מעלינו. לפני כמה שבועות אישרה ועדה של האו"ם, ברוב קולות, החלטה המבוססת על הצעה פלסטינית, הקוראת לחוות דעת דחופה של בית הדין הבינלאומי לצדק של האו"ם בהאג לגבי "המשמעות המשפטית של הכיבוש הישראלי המתמשך".

ההחלטה הזו זקוקה לאישור של מליאת האו"ם. ההצבעה תתקיים בסוף דצמבר. ישראל תנחל בה תבוסה. ארה"ב לא תצא מגדרה כדי למנוע את זה. הפרשנות פשוטה: ביה"ד הבינלאומי לצדק של האו"ם יוכל לשפוט את ישראל. בעקבותיו יבוא, קרוב לוודאי, בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אגב, גם בעלות בריתה של ישראל במזרח התיכון, מהאמירויות ועד מרוקו, מצביעות בהצבעות האלה נגדה.

ראש הממשלה לפיד קיים אתמול דיון רב משתתפים סביב הסוגיה הזו. היא נראית משפטית. היא יכולה להפוך, בנסיבות המתאימות, לכמעט קיומית.

בואו נעבור לירושלים. ידיעה לא גדולה שפורסמה ביום חמישי, מתחת לרדאר, בישרה כי בירת ישראל ירדה כיתה. במדד הכלכלי-חברתי של הרשויות המקומיות, שמתפרסם ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירדה ירושלים (לראשונה בתולדותיה) מאשכול 3 לאשכול 2. בכל מדינה שפויה, זו הייתה כותרת ראשית.

האשכולות במדד הזה מסודרים הפוך: הערים והמועצות הכי עשירות, מבוססות ומפותחות, נמצאות באשכול העשירי (סביון, כפר שמריהו, עומר, להבים וכוכב יאיר). האשכול הראשון מכיל את הישובים המוזנחים, עניים, ירודים ונידחים ביותר. העיר הגדולה והחשובה בישראל, בירת הנצח ועיר דוד, צוללת למקום הלפני אחרון. לידה באשכול הזה נמצאות עוד שתי ערים לא קטנות: בית שמש ובני ברק.

זה מדאיג, כי התהליך שעובר על ירושלים, עובר גם (בקצב איטי יותר) על ישראל. בשנות ה-90 היא הייתה, עדיין, באשכול 5. ככל שהלכה והתחרדה, כך הלכה והתדרדרה. ככל שננטשה בידי הציבור החילוני והציוני-דתי, כך הלכה והפכה עניה, נזקקת, נסמכת יותר על השולחן הציבורי. היום נאלץ משלם המסים הישראלי לממן את ירושלים במיליארדי שקלים כל שנה. מה יקרה מחר? כשתהליך דומה יעבור על ערים רבות נוספות? מי יממן את כל זה? מי ישלם את החשבונות?

הממשלה שתושבע כאן בשבועות הקרובים לא צפויה לשנות את הכיוון האסוני הזה. להיפך, היא אמורה להאיץ אותו. הבטלה תקבל עידוד ממשלתי, הקצבאות יעובו, התמריצים לציבור העובד, המשרת, היוצר והמפרנס, ילכו ויתמעטו. המצב הכלכלי יחמיר. המשבר העולמי בהייטק יאיץ אותו. מול כל זה, ייערמו החשבונות. התיאבון של השותפים הקואליציוניים החדשים גדול ורב. הביזה תהיה מהירה. העתיד קודר.

ומה בצד השני? הלם הקרב מתפוגג לאט, כהאנג אובר טורדני. ראש הממשלה לפיד ושר הביטחון גנץ מבינים שהקטטה הילדותית ביניהם לא מועילה לאיש, חוץ מנתניהו. לפיד שלח לגנץ ווטסאפ בראשון בערב, עם משהו כמו "בשביל מה זה טוב?". גנץ זרם. "נכון, זה לא טוב", ענה. ביום שני, בישיבת הסיעה של יש עתיד, ביקש לפיד מהח"כים שלו להרגיע. להפסיק לתקוף את אנשי המחנה הממלכתי או העבודה. זה לא מקדם את הרעיון המשותף. להיפך, זה מעכב אותו. ביום רביעי כבר נראו לפיד וגנץ מנהלים את המשבר הביטחוני סביב הפיגוע בירושלים והאירוע בג'נין ביחד, כתף לכתף. ניהול לא רע, אגב. את רוב העבודה עשה מתאם הפעולות בשטחים, אלוף רסאן עליאן, אבל הפררוגטיבה הגיעה מירושלים. גופתו של טיראן פרו חזרה מבלי ששולמה תמורה כלשהי.

רעיית ראש הממשלה, ליהיא לפיד, שיגרה השבוע מכתב התראה לפני תביעה לפעיל הליכוד והביביסט רמי בן יהודה, שטען לפני הבחירות כי לפיד מאמינה בישוע. זה היה עוד שקר מטורלל בסדרה אינסופית של פייק, כזבים, עלילות דם ומעשיות מצוצות מהאצבע שהופצו כאן במהלך הקמפיין האחרון, ע"י אחד הצדדים. הבעיה היא, שאף אחד לא ניסה להילחם בזה. אף אחד לא ניסה להזים את השקר.

עכשיו הם נזכרים לאיים בתביעה. באותו עניין, הפרקליטות ביקשה השבוע מבית המשפט להוציא צו למניעת "הטרדה מאיימת" נגד הביביסטית אורלי לב. לא מנסים למנוע ממנה למחות. מנסים למנוע ממנה לרדוף את התובעת במשפט נתניהו, ליאת בן ארי, ובעיקר את בני משפחתה. צו כזה כבר ניתן ולב כבר התחייבה להסיר מהרשתות החברתיות את כל העלילות שהפיצה על בנה (שהיה אז קטין) של בן ארי. אלא שהיא חזרה מהר מאוד לסורה. "אסור להניח לבן ארי", הטיפה לב השבוע לחסידיה, "חייבים לחזור למושב ובקרוב ועל הדרך למצוא את הבן האבוד".

הכנופיה הזו טענה בזמנו שבנה הקטין של בן ארי תקף שוטר (פייק) אך לא נעצר ולא נתבע בזכות קשריה של האם. הם טענו עוד שבן ארי לא יושבת שבעה על אחותה שנפטרה, כי אין לה אחות (הייתה לה, והיא נפטרה). הם הפגינו מול ביתה יום ולילה (זה מותר), הם רדפו את ילדיה ומיררו את חיי משפחתה.

עכשיו הם חוזרים. למה הם חוזרים? כי הם לא מפחדים. אובדן המשילות התרחש לא רק בכבישי הדרום או באסמי הגליל. הוא מתרחש בכל מקום. החוק הפך להמלצה, אוכפי החוק הפכו לעבריינים. את החוקרים צריך לחקור, את השופטים לשפוט, את הפרקליטים להדיח ואת היועצת המשפטית לממשלה להפחיד עד שתפרוש מרצונה. כל זה הוא מעשה ידיה להתפאר של הפרקליטות, שמגלה רפיון מחריד לכל אורך הדרך, בכל הקשור לתיקי נתניהו. השבוע הם נזכרו להודיע לבית המשפט שמסכת של לחץ, איומים וניסיונות שיבוש מתבצעת נגד העדים השונים בתיקי האלפים. נו, אז הודעתם.

מי שלא התאמץ להפריך את שקר 53 מיליארד השקלים שהממשלה נתנה לאחים המוסלמים (לא היה, לא נברא), מי שלא טרח לפרק את הפייק לגבי בני גנץ ש"התגאה בכך שסיכן את חיילי גולני" (שקר), מי שנתן למכונת הרעל להרעיל ללא הפרעה והותיר כמה לוחמים שניסו להילחם בשקרים לצד הדרך, מבכה עכשיו את התוצאה. חברים יקרים, עכשיו זה מאוחר מדי.

בינתיים, הכלבים אפילו לא נובחים, בעוד השיירה מתארגנת. זה לא רק שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים הולך "לטפל" במערכת המשפט ששופטת אותו. זה לא רק שמורשע פעמיים, ביניהם שוחד, מתכוון להעביר חוק שיחסוך ממנו את הקלון. עכשיו מתברר שהם רוצים גם להפוך את היועצים המשפטיים במשרד הממשלה לאנשי אמון שלא חייבים את נאמנותם להוראות החוק, אלא לשר הממנה.

כל זה קורה בעוד שהעדים השונים בתיק 4000 מוסרים את עדויותיהם בפני בית המשפט בירושלים. למי ששכח, בתיק 4000 האישום הוא ששר התקשורת עשה שימוש בסמכויות שקיבל לידיו מהציבור, על מנת להשיג רווח אישי (שימוש אישי באתר "וואלה"). אז מה אנחנו באים בטענות? בפעם הבאה, כל זה יקרה, בצירוף אישור של היועץ המשפטי במשרד. בימים רגילים אפשר היה לכתוב כאן "אין לתאר". בימים אלה, יש לתאר. ועוד יתואר.