סיפור של תקווה: אלפי חיות בר בזימבבואה עוברות דירה

400 פילים, 2,000 אימפלות, 70 ג'ירפות, 50 תאואים, 50 זברות, 50 קאנות, 50 גנואים, 10 אריות ו-10 זאבים טלואים - תיבת נוח המודרנית הזאת, בדומה לתיבת נוח התנ"כית, היא גם תוצר של אסון טבע - אלא שב-2022, הוא הפוך: בימי המקרא תיבת נוח הצילה את האנושות ואת בעלי החיים מפני המים, כיום, מטרתה להציל את החיות מפני הבצורת.

שינוי האקלים והבצורת הממושכת באזור גרמו לכך שהמזון והמים בעמק סאבה, בעבר מקום המקלט של הפילים, זברות, ג'ירפות, אריות, אימפלות ועוד אינספור חיות בר, נהפכו למצרך יקר ערך. ללא סיוע מבני האדם, כל החיות שחיו בעמק היו נידונות למוות נוראי מרעב ומצמא. בצפון זימבבואה, המצב שונה לגמרי. בשמורת הספארי סאפי, אתר מורשת עולמית שעל גדות נהר זמבזי, בגבול עם זמביה, יש די מזון ומים בעבור חיות הבר שנמצאות בו כעת ובעבור חיות רבות נוספות.

"פרוג'קט ריוויילד" - מבצע הצלה יוצא דופן מהגדולים שהוצאו לפועל בזימבבואה - החל בחודש שעבר, ובמסגרתו כ-2,400 חיות בר הועברו משמורת טבע בדרום המדינה לשלוש שמורות בצפון בשל הבצורת הקשה שפוקדת את ערבות עמק סאבה.

זאת הפעם הראשונה מזה 60 שנה שזימבבואה לקחה על עצמה מבצע בהיקף כה גדול של העברת חיות בר בתוך המדינה. ב-1958-1964, כשהמדינה נקראה רודזיה ונשלטה על ידי מיעוט לבן, יותר מ-5,000 חיות הועברו בין אזורים במסגרת "מבצע נוח". המבצע הציל את חיות הבר מעליית גובה פני הים שנגרמה בשל בניית סכר הידרו-אלקטרי עצום על גדות נהר זמבזי, שיצר את האגם המלאכותי הגדול בעולם - אגם קאריבה.

הפעם הבעיה היא לא מים, אלא המחסור בהם, אמר טינאשה פאראוו, דובר רשות הפארקים הלאומיים וחיי הבר בזימבבואה, לסוכנות הידיעות AP: "הרשות הנפיקה אישורים שיאפשרו את העברת החיות כדי למנוע אסון במקום".

תוכנית מיוחדת החלה להירקם. במבצע מעבר חסר תקדים בהיקפו, אלפי חיות הבר יועברו מעמק סאבה לשמורות סאפי, מאטוסדונהה וצ'יזארירה בצפון. הרעיון אולי נשמע פשוט - אבל בהחלט לא זול. לדברי מנהלי המבצע, דרק ובברלי יוברט, עלותו עשויה להגיע ל-5 מיליון ליש"ט - העברת פיל בודד עולה כ-9,000 ליש"ט).

הזוג יוברט הם יוצרי סרטים זוכי פרסום ומייסדי קרן "גרייט פליינס", שמארגנת פרויקטים לשימור והרחבה של אזורי מחיה של חיות בר ברחבי אפריקה. את המבצע המיוחד להעביר את חיות הבר צפונה הם החלו כבר ביוני באמצעות שימוש בכספים שהיו באותה עת בקרן. 2.7 מיליון דולר נוספים עדיין נדרשים בדחיפות מתורמים ברחבי העולם. "זה סיפור של תקווה", אמרה בברלי. "במקום לתת ל-3,000 חיות למות, אנחנו מצילים אותן, ויש כל כך הרבה אנשים רחומים בעולם שרוצים לסייע לנו".

נכון לספטמבר, 101 פילים ו-184 אימפלות הועברו בהצלחה לצפון זימבבואה. עם זאת, החום הכבד בחודשי הקיץ במדינה הוביל לכך שהפרויקט נאלץ להיעצר עד מאי, אז יירדו הטמפרטורות.

דמיינו לעצמכם תרחיש: מסוק יורד מהשמיים וחג מעל משפחה של פילים. בתוך המסוק ליד הפתח, יושב צלף, רגליו באוויר, והוא מכוון את הרובה שלו כלפי מטה.

הצלף יורה חץ עם חומר הרדמה לעבר מנהיגת הלהקה ופוגע בול במטרה. צוות שנמצא למטה בשטח רץ לעבר החיה המתנודדת, ששוקלת ארבע טונה, מוכן לתפוש אותה כשתיפול לקרקע כדי להבטיח שלא תמחץ את הגור שלה תוך כדי הנפילה. אחרי שהעדר כולו נורה בחציי הרדמה, כל חיה מורמת אל על באמצעות מנוף, נשקלת על גבי מאזניים ענקיים ומועמסת על גבי משאית גרר ללא דפנות - ראש כלפי מטה כדי שהמשקל הכבד של הפיל לא ימחץ את אבריו הפנימיים. שיירה של משאיות אז מתחילה את דרכה בת ה-19 שעות במסלול שאורכו כ-900 ק"מ לבית החדש של הפילים.

הדרך אינה חפה ממכשולים. במקרה של הפילים, לעתים גור צעיר נבהל מהמסוק שחג מעליו ומתחיל לברוח. רחפנים נדרשים אז כדי לעקוב אחריו וכדי למצוא אותו מלמעלה. אם הצוות לא יצליח ללכוד את הגור, המשמעות היא כישלון משמעותי: צריך יהיה להעיר את כל העדר, לשחרר אותו ולהתחיל שוב מהתחלה.

בנוסף, קיים חשש לבריאות החיות. צוות שלם נדרש כדי לשמור על פילים מורדמים, כולל וטרינרים, שאמורים לנטר את הדופק והנשימה בעת ההרדמה, לוודא שדרכי הנשימה אינן חסומות ולרסס מים מאחורי אוזני הפילים הישנים כדי לשמור על צינון. בעזרת האוזניים הענקיות הצוות מכסה את עיני הפילים כדי להגן עליהן מפני השמש. הצוות מבצע תהליך דומה עם כל חיות הבר האחרות, אף שהפילים מקבלים עדיפות מאחר שהם הכבדים ביותר להעברה.

השלב הבא במבצע הוא גיוס כספים והכנות לקראת האביב. לדברי בברלי, גם השלב הזה מלא במכשולים. "הפילים הם בדרך כלל לקוחות רגועים, אל יש מינים לחוצים יותר שעלולים להיכנס להלם אם יעבירו אותם. זברות וקאנואים הן חיות רגישות ולחוצות ביותר, אך הבעייתיות ביותר הן הג'ירפות - הן הרגישות ביותר".

בצורת היא אחת התופעות החמורות ביותר שקשורות לשינוי האקלים בזימבבואה, והן מהוות איום משמעותי ביותר על החיים של האנשים והחיות. יבשת אפריקה אמנם אחראית לפליטה לאטמוספירה של 3.9% גזי חממה מכלל פליטות גזי החממה בעולם, אך אלה שחיים בה עדים להשפעה המסוכנת ביותר של משבר האקלים.

מחקר שנעשה באחרונה בפארק הלאומי קרוגר בדרום אפריקה קשר את אירועי מזג האוויר הקיצוניים עם אובדן צמחים וחיות. הבצורת מסכנת מינים כמו קרנפים, פילים ואריות, אמר פיליפ ונדרה, קצין לשעבר בשירות חיי הבר של קניה וכיום מרצה באוניברסיטה הקתולית של מזרח אפריקה. יתרה מכך, הגדרות סביב הפארקים מונעות מהחיות לנדוד לאזורים רטובים יותר - צעד ראשון וחשוב בהגנה עליהן, הוא הוסיף.

על פי קרן אפריקן ויילדלייף, העושר האקולוגי והמערכות האקולוגיות הייחודיות של אפריקה "נמצאות בסיכון משמעותי" בשל השינויים בדפוסי מזג האוויר. אך האיום הזה מחמיר עוד יותר בשל פרויקטי פיתוח עצומים, כולל קידוחי נפט, חקלאות וגידול חיות משק.

על פי קן מוואתה, מארגון בירדלייף, כ-38% מאזורי המגוון הביולוגי באפריקה נמצאים תחת איום חמור בשל משבר האקלים ופיתוח תשתיות. "במהלך השנים, האזורים האלה, בעיקר באפריקה, נתפשו על ידי המשקיעים כמוכנים לפיתוח", הוא אמר באוגוסט לאתר " voanews". "ממשלות מקצות אדמות באזורים האלה לפיתוח תשתיות".

הפארקים הלאומיים באפריקה הם הבית של אלפי מיני חיות בר כמו אריות, פילים ותאואים. האזורים המוגנים נמצאים תחת איום הולך וגובר בשל הירידה בכמות הגשמים ןבצורת קשה וממושכת, בעיקר במזרח היבשת. פארקים לאומיים בסיכון גבוה נמצאים בקניה, טנזניה, מוזמביק, דרום אפריקה, קונגו ועוד. מרבית הפארקים הלאומיים באפריקה נוסדו בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 תחת השליטים הקולוניאליסטים.

לדברי מומחי איכות סביבה, הבעיה מורכבת עוד יותר משום שהפארקים האלה לא רק מגנים על צמחים וחיות, אלא גם משמשים כמאגרים שקולטים פחמן דו חמצני ומסייעים להפחית את כמות גזי החממה שנפלטים לאוויר ומחמירים את ההתחממות הגלובלית.

ואולם, מדינות באפריקה מנסות להעלות את תנאי המחיה של אזרחיהן ובמקביל לפתח פרויקטים ברי קיימא, כולל גישה למי שתייה ולמזון, צמיחה כלכלית וחינוך ציבורי טוב יותר. מאמצים אלה מיתרגמים לפרויקטי פיתוח עצומים שרבים מהם ממומנים על ידי משקיעים זרים, ובעיקר סין.

פרויקט צינור הנפט במזרח אפריקה הוא דוגמא מושלמת. ממשלת אוגנדה טוענת כי הפרויקט יכול להוציא מיליוני בני אדם מעוני. עם זאת, על פי התוכנית, הצינור אמור לעבוד דרך עמק קידפו, מפלי מורצ'יסון והפארק הלאומי הבלתי עביר בווינדי, מה שיהווה איום על החיות שנמצאות באזורים האלה.

גם הצמיחה באוכלוסייה והבנייה שמלווה את הצמיחה הזאת מתווספת לאיום על הפארקים, לדברי פעילי שימור. החלפה של הטבע בתשתיות היא אינה הדרך הנכונה לצמיחה כלכלית, הם מדגישים. "אנחנו חייבים עתיד שבו הטבע לא יהיה נפרד מבני האדם", אמר סם שאבה, מנהל פרויקטים בקרן האניגייד בטנזניה, לאתר " voanews". "כשאנשים מבינים שרק חיים עם הטבע מספקים את התשובה לפיתוח בר קיימא... זה משנה את הכל", הוא הוסיף.

לדברי פאראוו, המבצע להעברת החיות בזימבבואה הוא חלק מהמלחמה בשינוי האקלים. "אנחנו עושים זאת כדי להקל על הלחץ. במשך שנים, נלחמנו בציד הלא חוקי ובדיוק כשאנחנו מתחילם לנצח במלחמה הזאת, שינוי האקלים נהפך לאיום הגדול ביותר על חיות הבר שלנו.

מבצע ההעברה נתמך על די קרן גרייט פליינס, ארגון שאינו למטרות רווח שעובד כדי "לשמר ולהרחיב את אזורי המחיה הטבעיים באפריקה באמצעות יוזמות שימור חדשניות", כפי שנכתב באתרו. הארגון משתף פעולה עם רשות הפארקים הלאומיים של זימבבואה, מומחים מקומיים, המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת וושינגטון.

שמורת סאפי היא אחת הבתים החדשים המיועדים של החיות. השמורה ששטחה כמיליון דונם נמצאת בבעלות פרטית וממוקמת מזרחית לפארק הלאומי מאנה פולס - אתר מורשת עולמית של יונסק"ו בגבול בין זימבבואה לזמביה. "סאפי היא הפתרון המושלם מסיבות רבות", אמר דרק יוברט. "השמורה יוצרת את הביוספרה של מרכז זמבזי. מאז שנות ה-50 עד שהגענו ב-2017, עשרות שנים של ציד חיסלו את אוכלוסיות חיות הבר בשמורת סאפי. כעת אנחנו בונים מחדש ומשקמים את הטבע כך שיחזור למה שהיה".