"יש רכבת שנוסעת והיא תגיע אל לשכת ראש הממשלה. אם תעלו עליה, תגיעו איתי לשם"

"That's it, That's it, כל מה שאמרתי קורה", נדרך בנימין נתניהו כשעל צג המחשב בלשכתו במצודת זאב ריצדו הדיווחים על המצב בצפון הארץ. יום לפני כן, ב־12 ביולי 2006, פרצה מלחמת לבנון השנייה. משעה לשעה התרחב טווח הירי של חיזבאללה, וטילים נחתו גם בחיפה. אזרחים רבים נטשו את בתיהם. "מדינות החמאס והחיזבאללה, שתיהן שלוחות של איראן, מאיימות לסגור על ישראל", התריע נתניהו בתשדירי הבחירות כמה חודשים לפני כן. "זהו ציר רשע שכמוהו לא ידענו".

מהופנט מאינטנסיביות האירועים ששיחקו לידיו, נתניהו החמיא לעצמו בפנַיי - באותה עת הכתבת הפוליטית של עיתון "הארץ" - על כישורי ראיית הנולד שלו. הפגישה בינינו נקבעה מראש, במסגרת פעולותיו של יושב ראש האופוזיציה לשיקום מעמדו הציבורי.

באותו יום מצודת זאב נראתה נטושה. רוב עובדי המקום פוטרו בעקבות הגירעון התקציבי שהאמיר לאחר ההתרסקות בבחירות. בניגוד לתפאורה המדכדכת, נתניהו התפוצץ מאנרגיה. הוא התרווח בכיסאו בלשכה האפלולית והתחשבן עם התקשורת. "זלזלתם, לעגתם והאשמתם אותי בהפחדות", התלונן. אחרי שסיים להוציא קיטור סקר את הסיבות להתנגדותו לנסיגה מעזה. הוא טען שבדומה ליציאה מלבנון, גם ההתנתקות התבססה על דוקטרינה שגויה של נסיגה חד־צדדית ללא הסכמים וסידורי ביטחון, מהלך שמשדר חולשה ושוחק את ההרתעה הישראלית. "יצאנו מעזה תחת אש, חיזקנו את איראן וקיבלנו את זה", אמר והצביע שוב על המסך.

את הביקורת על הממשלה שמר לחדרים הסגורים. חושיו המחודדים אותתו לו לנצור את האש הפוליטית. בחדרי חדרים נתניהו דיבר בלהט על מחדלי הממשלה, אבל בחוץ הקפיד לגַבות אותה.

המלחמה ותחושת הסכנה הלאומית הקיומית שבשורשיה החזירו את נתניהו לשני תפקידים שהצטיין בהם בתחילת דרכו הפוליטית: המסביר הלאומי ומר ביטחון. הוא הסתובב בערים המופגזות ועודד את התושבים. הוא התראיין לכלי תקשורת בכל העולם ושוחח עם דיפלומטים ועם ראשי מדינות. הוא אפילו אירגן לעצמו מסע הסברה בבריטניה, שבמהלכו ייצג ברהיטות את העמדה הישראלית בבליץ של עשרות ראיונות לערוצי טלוויזיה מרכזיים ובמפגשים עם עיתונאים בכירים, כאילו היה שגריר או שר החוץ מטעמו של אולמרט, ולא יריבו הפוליטי.

הוא שמר באדיקות על הקו המאופק גם כאשר המלחמה הסתבכה וממשלת השמאל־מרכז של אולמרט איבדה את התמיכה הציבורית הרחבה שנהנתה ממנה עד אז. נתניהו ידע שהתחמושת שבידיו לא תחליד במחסנים. להפך: כשהתותחים ישתתקו, היא תהיה קטלנית אפילו יותר.

ב־14 באוגוסט, אחרי 34 יום שבהם נהרגו 121 חיילים ו־44 אזרחים, הודיע אהוד אולמרט על הפסקת אש. הוא עשה זאת בדיון מיוחד וסוער בכנסת, מול משפחות החללים והפצועים שגדשו את יציע האורחים ולקול קריאות ביניים של חברי כנסת מימין ומשמאל שדרשו את התפטרותו. על מסכי הטלוויזיה שהעבירו למאות אלפי בתים את השידור החי מהכנסת הופיעו גם מועדי הלוויותיהם של ההרוגים האחרונים.

נתניהו עלה אל הדוכן במליאה אחרי אולמרט. הוא שקד על נאומו כל שעות הבוקר. מילים נמחקו, משפטים שויפו וסודרו מחדש, והוא התעכב גם על בחירת האינטונציה, שפת הגוף והבעות הפנים. הוא ביקש להציג את עצמו כמנהיג אחראי, בשל וחף מחשבונות פוליטיים, שמבחין בסכנות המאיימות על העם היהודי ובמחזוריותן.

במבט לאחור, באותו נאום הציג באופן רשמי את חזונו המדיני־ביטחוני המעודכן והחל בעיצוב תודעה חדשה: החלפת הכמיהה להסכם שלום עם הפלסטינים בסדר יום פסימי שבמרכזו האיום מצד המשטר באיראן. החיזבאללה מצפון והחמאס בעזה, טען, הם זרועות מורעלות ששולחים האיראנים כדי ללפות את ישראל כשלב ביניים בדרך לחיסולו של הפרויקט הציוני. "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, אבל מאז היטלר לא קם צורר כמו אחמדינג'אד, נשיא איראן, שמצהיר בגלוי על כוונתו להשמיד אותנו", מתח נתניהו קו בין האיום האיראני לשואה. את סוף דבריו תיבל ב"קיבלנו צלצול השכמה" וב"חיינו בתרדמת", וזכה למחיאות כפיים.

כשנתניהו ירד מהדוכן, אולמרט קם ולחץ את ידו בחום. לראש הממשלה רווח משום שהאיש שאמור היה לנצל את קיתונות הזעם ולנעוץ בו סכין נמנע מכך. התנהלותו של נתניהו הייתה טקטית, כמובן. כך השיג שתי מטרות: מיקד את תשומת הלב באיראן והשיל מעצמו את תדמית המסית חסר העכבות.

הטון של יושב ראש האופוזיציה השתנה בתוך זמן קצר. מרגע שנתניהו נסק בסקרים, כתבים פוליטיים חזרו להתעניין בו וצבאו על חדר הישיבות הקטן של סיעת הליכוד בהמתנה להצהרותיו השבועיות. הוא היה נעמד מולם, מתענג על הריטואל שסימן את מאזן הכוחות הפוליטי החדש, ואז הולם בדבריו באולמרט. "ביבי באלמנט שלו", הגדיר זאת סער.

זאת הייתה יריית הפתיחה במרוץ מייגע, רדוף מכשולים, שבסופו שב נתניהו אל השלטון.

שבועיים אחרי הבחירות ב־2006 פנתה בלהה ניסנזון, פעילת ליכוד מרמת השרון, לאיילת שקד, מהנדסת מחשבים תל אביבית וחברה בתא הצעירים של הליכוד. ניסנזון סיפרה לשקד שנתניהו מחפש צוות חדש ללשכת יושב ראש האופוזיציה ותהתה אם תרצה לעבוד שם. יחסה של שקד בת ה־30 כלפי בנימין נתניהו היה מעורב. מצד אחד, היא הצטרפה לתא הצעירים ב־2005 כדי להשתתף במאבק בתוכנית ההתנתקות וכעסה על התנהלותו הלא־עקבית של נתניהו בנושא. מצד שני, היא זכרה אותו לטובה כשר אוצר; הוא ביטא במדויק את השקפת העולם הכלכלית־חברתית שלה. שקד החליטה להיענות לאתגר.

"אני עכשיו במדבר הפוליטי", אמר נתניהו לשקד במפגשם הראשון, שהתקיים במשרדו בתל אביב. "יש רכבת שנוסעת במדבר הזה והיא תגיע אל לשכת ראש הממשלה. אם תעלי עליה, תגיעי איתי לשם".

הפגישה השנייה התקיימה בבית משפחת נתניהו בירושלים, בנוכחות שרה. למעשה היה זה ריאיון זוגי. שרה הייתה לבבית מאוד ושאלה כיצד שקד מתכוונת לשלב בין המשפחה לעבודה בלשכה כה אינטנסיבית, דיברה על חשיבות המשפחה וסיפרה על עצמה ועל תמרוניה בין גידול הילדים לעבודתה כפסיכולוגית. שקד, אימא לפעוט, התפעלה מהאמפתיה שגילתה רעייתו של נתניהו כלפי נשים שבוחרות לפתח קריירה. המפגש הוכתר כהצלחה.

שקד התייצבה לעבודתה החדשה כמנהלת לשכת יושב ראש האופוזיציה בג'ינס, בקוקו מרושל ובפנים חפות מאיפור. היא נראתה צעירה מכפי גילה. "מאוד שקטה ולא דומיננטית", אומר אחד מעובדי הלשכה באותה עת, "עם חיתוך דיבור איטי". אבל חיש קל היא עברה שינוי. זה קרה כאשר הצטרף לצוות צעיר נוסף מההייטק.

נפתלי בנט מכר שנה לפני כן את חברת ההייטק שנמנה עם מייסדיה לחברה אמריקאית תמורת 145 מיליון דולר. האקזיט הפך אותו לאיש עשיר בהיותו בן 33 בלבד. במלחמת לבנון השנייה לחם כקצין מילואים בגזרה המערבית, ושם נחשף לכשלים מערכתיים ופיקודיים. משום כך מיהר לפקוד את מאהל המחאה שהקימו לוחמי מילואים בגן הוורדים בירושלים אחרי הפסקת האש. הוא פגש שם חבר מהצבא, עופר אוגש, שכמה ימים אחר כך התקשר אליו ושאל: "היית רוצה להיות ראש המטה של נתניהו?".

בנט העריץ את יוני נתניהו מילדות, ואף קרא לבנו הבכור על שמו. הוא גדל במשפחה חילונית, להורים פעילי זכויות אדם שעלו מארצות הברית. בנעוריו בחר באורח חיים דתי, למד בישיבה תיכונית, התקרב לחוגים ימניים והיה חבר ב"נוער התחיה". בהשראת מכתבי יוני התגייס לסיירת מטכ"ל. במהלך השנים עקב בהערצה אחר נסיקת האח הצעיר של גיבורו, ובמערכת הבחירות של 1996, כאשר היה בחופשת שחרור, התנדב לחלק דגלים וחומר הסברה מטעם הליכוד. רצח רבין, הסביר לימים, עורר בו את הדחיפות והרצון להתגייס לעזרת קמפיין נתניהו: "הרגשתי שמאשימים את כולנו ואותו במיוחד כי הוא עומד בראש, אז עוד יותר רציתי שהוא ינצח בבחירות". להצעתו של אוגש ענה אפוא בחיוב.

בעודו מחכה לזימון לריאיון העבודה נתקל בנט בנתניהו באזכרה של חברו הטוב עמנואל מורנו, שנהרג בפעילות מבצעית בלבנון חמישה ימים לאחר הפסקת האש. "אנחנו צריכים להיפגש", אמר לו נתניהו בהתלהבות. למחרת צלצלה שקד אל בנט, ולאחר שנפגשה איתו בבית קפה המליצה לנתניהו בחום לצרף אותו לצוות.

כמה ימים אחר כך נפגשו השניים בלובי של מלון מנדרין שעל חוף הים בתל אביב, לאחר שנתניהו סיים להרצות שם בפני פורום ותיקי הליכוד. השיחה התנהלה בנוכחותה של שרה ובאנגלית קולחת. מלבד החיבור האידיאולוגי, היו להם ממשקים נוספים: סיירת מטכ"ל, הזיקה לארצות הברית, העולם העסקי. נתניהו שאל שאלות רבות על ענייני הייטק ועל מכירת החברה של בנט. כעבור ימים ספורים, לתדהמת אנשי הלשכה המגובשת שליוותה אותו מתקופת משרד האוצר, מינה אותו נתניהו לראש המטה. "מה אתה יודע על האיש הזה?", שאל הדובר אופיר אקוניס, כשנתניהו ביקש ממנו להוציא הודעה לתקשורת על החבר החדש והבכיר בצוות. "השפעה מאגית", מגדיר אחד מאנשי הצוות הוותיקים את התלהבותו של נתניהו מבנט בתחילת הדרך.

בנט ושקד האאוטסיידרים בסביבה הפוליטית הפכו כמעט מיד לבעלי ברית. שניהם האמינו שניתנה להם הזכות לסייע למנהיג גדול ולהיות שותפים להפלת ממשלה מסוכנת. בלשכה הצטלבה דרכם בדרכו של שלום שלמה, "הכורדי", פעיל ליכוד בשנות העשרים לחייו ממושב מיטב בחבל תענך ועוזרו של היועץ הפוליטי של נתניהו, אורן הלמן. השלישייה החדשה כבשה עד מהרה את ליבו של נתניהו, ודחקה הצדה את אופיר אקוניס ואודליה כרמון הוותיקים. בנוסף, בעצתו של בנט, פיטר נתניהו את הלמן וקידם את שלמה לתפקיד שהתפנה.

רון דרמר וארי הרו, שכונו "האמריקאים", צעירים דתיים ילידי ארצות הברית שהכירו בקבוצת הפוטבול החובבנית "ביג בלו ירושלים", השלימו בהמשך את הנבחרת. מערך הכוחות בלשכה השתנה, וכך גם האווירה. אנשי הצוות החדשים הכניסו רוח רעננה ונמרצת — בדיוק מה שהיה דרוש לנתניהו כדי לבנות את עצמו ואת מפלגתו מחדש.

השיקום הפיננסי של הליכוד הוטל על איש העסקים גדי אריאלי, שבנט גייס לתפקיד מנכ"ל המפלגה. אריאלי נדרש למצוא מקורות מימון לצמצום הגירעון ששיתק את הפעילות. המצב היה כה חמור עד שנשקלה האפשרות למכור את מצודת זאב, נכס יקר ערך בשל מיקומו במרכז תל אביב. האפשרות נדחתה, אבל בתוך שבועות ספורים הוציא אריאלי לפועל תוכנית הבראה אגרסיבית שכללה מכירת נכסים אחרים בבעלות הליכוד ברחבי הארץ, פיטורים נרחבים במנגנון המפלגה וקבלת הלוואות בנקאיות.

מאתגרת לא פחות הייתה המשימה של החזרת אמון הציבור שנטש בהמוניו את המפלגה. "בישראל מנצחים בחירות על הביטחון, ומפסידים על הכלכלה", חזר נתניהו באוזני יועציו על מנטרה חדשה שאימץ. כשם שבתום כהונתו בראשות הממשלה הבין שאסור לו לזנוח את בסיס התמיכה שלו בימין, כך אחרי בחירות 2006 הוא ניסח לעצמו כלל מפתח נוסף: להיצמד לאג'נדה ביטחונית וגם להימנע מצעדים כלכליים קיצוניים, שיפגעו בבסיס התמיכה שלו בליכוד. בשלב ראשון היה עליו להחזיר למפלגה את כוחה בפריפריה.

לאחר תהליך מיפוי קדחתני שביצע שלמה - מי עזב את המפלגה, מי תומך בנתניהו ומי תומך ביריביו הפוטנציאליים - ארז בנט את הנתונים בגרפים צבעוניים, בהתאם למודלים שהביא עמו מעולם ההייטק. נתניהו התאהב בגרפים, ובנט תמיד היה מוכן לשלוף תרשים מתאים מהמחשב הנייד.

נתניהו שב וחרש את הארץ. תשומת לב אישית, למד כבר בימיו הראשונים בפוליטיקה, היא אמצעי אפקטיבי מאוד בליכוד, לכן ביקורו בכל יישוב נפתח או ננעל בביתם של ראש הסניף המקומי או של פעיל מרכזי. הוא גם נענה להצעתו של אריאלי לקיים סדרת הרצאות בנושאי כלכלה וביטחון לחברי המפלגה, מעין סיבוב הופעות פרטי שיזכיר להם את כישוריו. בסוף כל מפגש הציע צלם מטעם הליכוד לנוכחים להצטלם עם נתניהו. כעבור כמה ימים הם קיבלו בדואר תמונה ממוסגרת עם הקדשה וחתימה.

בניגוד למסעותיו לפני הבחירות זכה הפעם נתניהו לקבלות פנים נלהבות. פעילי הליכוד וראשי הסניפים היו ערים לנתוני הסקרים והבינו לאן נושבת הרוח. לא פעם המתינו לצידם דמויות מוכרות שנטשו לקדימה וניסו לגשש את דרכן חזרה למפלגת האם. באירוע הרמת כוסית לקראת השנה החדשה בסניף בשדרות חגג נתניהו הישג סמלי כשבירך באופן אישי מתפקדת חדשה למפלגה שנכחה במקום: ויקי קנפו.

"בחירות פשוט קורות פתאום" הייתה מנטרה נוספת שנתניהו נהג להשמיע באוזני יועציו. זה לא מנע ממנו לנסות להשפיע עליהן להתרחש. בחודשיה הראשונים זכתה ממשלת אולמרט לאהדה ציבורית וליוקרה בינלאומית. יורשו של שרון פעל למימוש חזון הבחירות שלו: "תוכנית ההתכנסות" - מהלך מדיני נועז לפינוי מרבית ההתיישבות ביהודה ושומרון באופן חד־צדדי בתוך פחות משנתיים וכינוסה בשלושה גושים.

המערכה בלבנון שיבשה את תוכניותיו והחלישה מאוד את מעמדו. תחילה היו אלה גילויי מחאה ספונטניים מצד משפחות שכולות ומילואימניקים, שדרישותיהם נעו בין הקמת ועדת חקירה ממלכתית ובין התפטרות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. בתוך שבועות מעטים התגבשה תנועת מחאה אחת, שנפוצה הודות למדיה הדיגיטלית המתפתחת ולבשה צורה מסודרת. תרומות נדיבות זרמו אל מטה הארגון ואיפשרו להרחיב באופן משמעותי את פעילות השטח.

זהות התורמים הייתה לרוב חסויה, אך על פי מידע שהסתובב בין עיתונאים, איש העסקים אלי איילון, ממקורבי נתניהו, סייע בגיוס תרומות למימון מערך ההסעות להפגנות ולהקמת אוהל המחאה ליד תחנת הרכבת סבידור מרכז בתל אביב. בנוסף, במטה המחאה החלו להיראות בתדירות גוברת מקורבים אחרים לנתניהו. אחד מהם היה האלוף (מיל') עוזי דיין, שעמד אז בראש תנועה בשם "תפנית". אחר היה איש העסקים יואב הורביץ, מנהל מטה המאבק בהתנתקות מטעם הליכוד וראש מטה הפריימריז של נתניהו ב־2005.

בנט היה הגורם בלשכת יושב ראש האופוזיציה שהניע את הפעילות הזאת. הוא הצליח להלהיב את נתניהו, שהיה תחילה מסויג. "נפתלי היה איתנו בקשר כל הזמן, בעיקר דרך הטלפון, ועודד אותנו", מספר אחד ממובילי המחאה. "היו לו רעיונות והצעות לסיסמאות ולדף מסרים. לי הייתה הרגשה שהוא כל הזמן דואג שהמחאה תמשיך לבעוט ושלא נרפה. היו לי איתו לא מעט סיעורי מוחות. הוא גם הכיר את הצבא, נלחם בלבנון, והיה מקושר להרבה חיילים וקצינים — הרגשנו שהוא אחד משלנו. הוא נתן תחושה שהדבר בוער בו באופן אישי, ושזו משימה לאומית. אין לי הוכחה שביבי שלח אותו, אבל זה כאילו היה ברור מאליו. בסוף הוא הרי עבד בשבילו ורצה להביא לו תוצאות, להעניק לו את הגביע הקדוש: הפלת אולמרט. לא היה לי ספק אז ואין לי היום שביבי העביר מסרים ונתן הוראות באמצעותו. עד היום אני לא יודע מי שילם על חלק מהפעילויות".

נתניהו פעל בצללים. הוא פנה לבעלי הון מחוג מכריו לגיוס תרומות. "אבל זה היה סופר דיסקרטי", מעיד אחד מיועציו. "המחשבה שלו הייתה שהמחאה חייבת להיות א־פוליטית, ככה היא תסחף יותר ותיראה צודקת. מעורבות גלויה שלו הייתה הופכת את זה להפגנה של האופוזיציה".

במאי 2007 חרג נתניהו מכללי הזהירות. מטה המחאה אירגן עצרת המונית בכיכר רבין בקריאה לאולמרט ולעמיר פרץ, שר הביטחון, לקבל אחריות ולהתפטר. לכיכר הגיעו כ־100 אלף איש, בהם חברי כנסת מהשמאל ומהליכוד. התחושה הייתה שמדובר באירוע חוצה מפלגות, אך הסעות מאורגנות של חברי ליכוד מכל הארץ והפרחתם של יונים ובלונים בצבעי המפלגה חיזקו את החשד שכבר החל להתעורר בקרב פוליטיקאים ועיתונאים שיושב ראש האופוזיציה מעורב בניהול המחאה.

החשד המתגבר הוליד תחקיר ב"ידיעות אחרונות", שהעלה כי נתניהו לא יזם את המחאה אך מתדלק ומלבה אותה. למרות העבודה העיתונאית המאומצת, התחקיר נגנז בידי אחד מבכירי העיתון בטענה שאינו מספק. "דווקא היה תחקיר יפה", אומר עורך לשעבר ב"ידיעות אחרונות". "המסקנה שלי הייתה שביבי הבעיר את הרחובות".

ב"ידיעות אחרונות" שיחקו לכאורה לידיו של נתניהו. למעשה, בינו ובין החלונות הגבוהים בעיתון התקיימה זה זמן־מה מערכת יחסים הפכפכה, שחוללה בתוך חודשים ספורים שינוי מרעיש בשוק התקשורת הישראלי והרעידה כעשור אחר כך את מוסדות השלטון.

שרה נתניהו ליוותה מקרוב את הקאמבק של בעלה. היא השתתפה באופן פעיל בבחירת עובדי הצוות החדשים. "בנט ושקד לא היו היחידים שנפגשו איתה לפני שהתחילו לעבוד", מספר אחד מאנשי הלשכה. "זה היה הריטואל גם עם אנשים נוספים שיועדו למשרות אמון. בעיני עצמה היא האדם החכם ביותר שנמצא ליד ביבי. היא גם מאמינה שיש לה כישורים לאבחן אנשים, בניגוד אליו. היא אמרה עליו שהוא לא יודע לבחור את האנשים הנכונים".

"הריאיון" מעולם לא נשא אופי רשמי וכמעט תמיד התרחש כבדרך אגב. לעיתים שרה הייתה מצטרפת למפגש של המועמד עם נתניהו ולעיתים המועמד היה מקבל הזמנה להיפגש איתה ביחידות, על כוס קפה. אדם שנתניהו ראיין במצודת זאב נשאל אם יוכל להקפיץ את שרה למקום כלשהו. האיש השיב בחיוב, ובמהלך הנסיעה הבין שהוא מצוי בעיצומו של ריאיון עבודה ללשכה. שרה התעניינה במשפחתו, בעמדותיו, בדעתו על חברי כנסת מסוימים מהליכוד. "פעמיים הסעתי אותה", מספר אותו אדם. "בפעם השנייה הרגשתי שהיא עושה לי מבחני אמינות ונאמנות. היא ניהלה שיחות אישיות כך שאשמע אותה, כאילו רצתה לבדוק אם אוציא דברים החוצה". בסופו של דבר הוא עבר את המבחנים שלה והתקבל לצוות של בעלה.

במקרה אחר הוזמן מועמד למשרת ייעוץ בכירה לריאיון בבית המשפחה בירושלים. השיחה בין נתניהו ובינו התקיימה במרפסת המרווחת, שמראה ענקית חצצה בינה לבין הסלון. בעודם מדברים צלצל מכשיר הטלפון הנייח שליד נתניהו. הוא הרים את השפופרת, הקשיב קצרות והינהן, ואז המשיך את השיחה. האורח התרשם ששרה ניצבת מאחורי המראה ומאזינה לדברים, והיא שצלצלה כדי להעיר לבעלה ולהנחות אותו.

בנוסף, שרה הייתה מעורבת בהתנהלות היומיומית בלשכה. על פי דרישתה, נשלח אליה בפקס לוח הזמנים של בעלה. לפעמים ביקשה להכניס בו שינויים, בעיקר סביב סדר היום המשפחתי. היא עמדה על כך שנתניהו יהיה נוכח באירועים שהתקיימו בבתי הספר של הבנים ושיסייע להם בהכנת שיעורי בית. כל מי שעבד אז עם נתניהו זוכר התעסקות מרובה בהסעות של אבנר בן ה־13 ויאיר בן ה־15. שרה לא הייתה ניידת, מכיוון שהפסיקה לנהוג שנים לפני כן. יאיר היה נער מופנם מאוד, שקט וביישן, וכשהגיע מדי פעם ללשכה, מיעט לשוחח עם הסובבים אותו והתעטף בשתיקה. אבנר, לעומת זאת, הפגין פתיחות והיה סקרן, חברותי וחייכן.

המפגשים של נתניהו עם בתו נועה היו נושא רגיש גם בעת ההיא. חלקם הוסתרו משרה, לבקשתו. הם התקיימו בבתי קפה, או בבית אביו של נתניהו ברחוב הפורצים. "יצא לי פעם או פעמיים להיות בפגישה שלהם בבית קפה", מספר אחד היועצים. "זה לא הופיע בלו"ז ונוהל כמו מבצע חשאי. הקדמתי בחצי שעה למקום כדי לבדוק שאין אנשים מוכרים, או חלילה עיתונאים. כשהשטח היה נקי הייתי אומר לביבי שהוא יכול לצאת מהמכונית".

התערבותה של שרה התאפיינה גם בדאגה לבריאותו של בעלה ולרווחתו. היא דרשה שלא יוזמן עבורו אוכל שמן ונהגה להתקשר לברר מה אכל. "כשיכולנו היינו מגניבים לו פיתה עם פלאפל ומלא טחינה מרחוב קינג ג'ורג'", מודה אחד מאנשי הלשכה. "שרה יכלה לשאול למה הוא בלי ז'קט ולמה לא נותנים לו לדבר עם אוזניות בפלאפון, בגלל הקרינה. היא ביקרה הרבה במצודת זאב, בדרך כלל בימי חמישי, ולפעמים הם היו יורדים יד ביד אל האוטו". באחד מביקוריה נכנסה לשירותים בלשכת בעלה ונמלטה מזועזעת למראה ג'וק. הצוות ננזף על תנאי ההיגיינה הירודים.

אף שידע שהדבר מפריע לעבודה השוטפת, לרוב הפגין נתניהו פסיביות כלפי ההתערבות של אשתו. עם זאת, כאשר חשש ששרה תטרפד פגישה או שיחה חשובות, הוא דאג שאנשיו יטשטשו את קיומן בלוח הזמנים הרשמי. הם עשו זאת בעיקר באמצעות שימוש במילות קוד, למשל "פגישה עם אמריקאי". דרך אחרת למדר את שרה הייתה לקבוע פגישות פוליטיות בביתו של בנציון נתניהו. כאשר נתניהו היה מרוחק משרה, הבחינו יועציו, הוא היה משוחרר הרבה יותר. אבל אז נוצרה בעיה אחרת. אנשי הצוות שקבעו את הפגישות, חלקן בשעת לילה מאוחרת, לא תמיד עידכנו את בנציון על קיומן. עדו נתניהו התנה את המשך השימוש בביתו של אביו, שכמעט מלאו לו 100, בתיאום מראש.

בלשכה למדו מהר מאוד שרעייתו של נתניהו היא הר געש של רגשות. היא נעה בין מתק שפתיים וסגנון דיבור מעורר אמפתיה ובין התפרצויות. קשה היה להבחין מתי תגיע לנקודת רתיחה. כך, למשל, דרשה ממלוויו של בעלה שיקטעו את דבריו בכנס פוליטי גדול כדי שיחזור הביתה ויסייע לה בסידורים לקראת נסיעה לחו"ל. היא התקשרה אליהם שוב ושוב בעודו על הבמה, עד שחדלו לענות לשיחותיה. "כולנו חטפנו ממנה הערות או צעקות", מספר אחד היועצים. "מי יותר מי פחות. בי היא נזפה שקראתי לו ביבי ולא מר נתניהו. היא דרשה שנקרא לה גברת נתניהו. פעם אחת ביבי הרגיע אותה כשצעקה בפורום גדול על אחד מאנשי הצוות. ההתפרצויות היו סוד גלוי וחלק אינטגרלי מהעבודה עם ביבי".

בעסקה הבלתי כתובה בין עובדי הלשכה ובין נתניהו, הם היו אמורים למלא את רצונותיה של אשתו מבלי לערב אותו ולדאוג לשקט בסביבת העבודה שלו. רובם קיבלו זאת והבליגו על הנזק שהסבו, לשיטתם, התערבותה ודרישותיה לעבודתם ולקידום ענייניו של בעלה. שקד ובנט היו היחידים שהציבו לה גבולות. במצוקתם, התייעצו עם אביב בושינסקי איך להתנהל מולה. היועץ לשעבר הציג בפניהם את תיאוריית האש: "החוכמה היא לא להתקרב יותר מדי אל המדורה, כי אז תישרפו בוודאות. תנסו למצוא את המינון הנכון".

אלא שבנט ושקד לא הצליחו למצוא מינון כזה. הם היו עיוורים לדקויות ומבלי משים עלו שוב ושוב על מסלול התנגשות עם שרה, ובעקבות זאת עם נתניהו. "בהתחלה נפתלי ואיילת ממש לא ספרו אותה", מספר אחד מאנשי הצוות. "הם אמרו: אנחנו מנהלים את ביבי, סיננו שיחות שהתקבלו ממנה ו'שכחו' לעדכן אותה בענייני לו"ז ויומן. הם חשבו שזה מה שטוב לביבי והיו בטוחים שהוא מתייצב לצידם מולה".

במחשבה שיגַבה אותם טעו בנט ושקד בהבנת מערכת היחסים בין בני הזוג נתניהו והשותפות העמוקה ביניהם. "היו לנו מחקרים שהראו ששרה פוגעת בדימוי הציבורי של ביבי", מספר חבר אחר בצוות הלשכה. "איילת ונפתלי ישבו עם ביבי והמליצו לו שהיא תגיע פחות לאירועים ותצמצם את נוכחותה בתקשורת. בהתחלה היה נדמה להם שהוא מקשיב ומפנים. הם לא העלו על דעתם שהוא ילך ויספר לה בעצמו על השיחה הזאת".

העימותים בין השניים לשרה הלכו וגברו. יועץ שפיטר בנט ליבה את האש כאשר גילה לשרה ששקד אמרה שנתניהו צריך להתגרש ממנה. עוצמת החיכוך בין שקד ושרה הייתה גבוהה במיוחד מתוקף אחריותה כמנהלת הלשכה על ניהול היומן של נתניהו. יחסיהן החמיצו סופית כאשר שקד אישרה את השתתפותו של נתניהו באירוע פוליטי חשוב בצוהרי יום שישי למרות בקשתה המפורשת של שרה לפַנות את זמנו, כדי שיהיה בבית לקדם את פניו של אבנר שקיבל תעודת סוף שנה מבית הספר.

שרה השתוללה והטיחה עלבונות בשקד, וזו נראתה במצוקה. בניסיון ליישר את ההדורים תואמה פגישה בין שרה לבנט בבית קפה בירושלים. שרה הטיחה בו שהוא "שקרן", והפגישה התפוצצה. לחגיגת בר־המצווה הגדולה של אבנר באוקטובר 2007 בנט ושקד לא הוזמנו.

באותם חודשים בנט כבר לא הוזמן יותר לישיבות אסטרטגיה. פגישותיו של ראש הממשלה הוסתרו ממנו ונתניהו לא ענה לטלפונים ממנו. את מקומו של ראש המטה כאיש הצוות המועדף תפס ארי הרו. "הייתי תמים", סיכם בפני חבר את הרקע לעזיבתו. "מההתחלה אמרתי שאני מתעסק רק עם העניינים המקצועיים. זה לא היה ריאלי כי אשת פוליטיקאי היא חלק מהחיים שלו. מההתחלה שרה הסתייגה ממני, הייתה חשדנית, ואני לא התקפלתי. ידעתי שהיא לא אוהבת אותי, אבל לא היה אכפת לי כי באתי בשביל נתניהו. אחרי שנה וחצי עייפתי, זה בסוף גובה מחיר".

"הוא רוצה להיות פוליטיקאי", אמר פעם נתניהו ליועץ חיצוני לאחר שבנט יצא מחדרו. "לקח לי זמן להיפטר ממנו", אמר שנים אחר כך לאדם אחר. "אצל ביבי אין שלב מעבר", מסביר יועץ שעבד איתו. "הוא מיד מכניס אותך לחדרי חדרים. אין בעיה שאנשים לידו יקדמו את עצמם, אבל שזה לא יהיה על חשבונו. בנט הקים לעצמו קשרים בסניפי הליכוד ועם עיתונאים, ומאחר שלביבי יש חושים מאוד חדים, הוא הבין שבנט משרת את עצמו ולא אותו". לדברי יועצים אחרים, נוספה לכך האכזבה מכישלון מחאת המילואימניקים. פרויקט הדגל של ראש המטה לא הוביל כמצופה להפלת הממשלה.

יומיים לאחר הודעת ההתפטרות של בנט זימן נתניהו את שקד לשיחה. הוא פיטר אותה ונימק: את מבינה שאי־אפשר להמשיך ככה. שקד צפתה את הבשורה ולא מחתה. היא הייתה בחודש החמישי להריונה ואף שהפיטורים לא היו חוקיים, החליטה לעזוב בשקט. בנט והיא קיבלו שיעור מאלף בפוליטיקה, והשתמשו בו היטב כעבור שנים.

במאי 2008 ציינה מדינת ישראל 60 שנה להקמתה באירועים ראוותניים. רכבת אווירית של מנהיגי עולם, בראשם הנשיא ג'ורג' ו' בוש, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא צרפת ניקולא סרקוזי עמדה לנחות בארץ שבוע לאחר מכן כדי להשתתף בוועידת הנשיאים שיזם הנשיא שמעון פרס. אהוד אולמרט ראה במועד המיוחד ובוועידה רמת הדרג הזדמנות לאתחל את כהונתו ולהניע שוב את התהליך המדיני. אלא שיום לפני פתיחתן הרשמית של החגיגות חשפו כלי התקשורת את החקירה המשטרתית שמתקיימת נגד ראש הממשלה בגין קבלת שוחד.

הידיעה נפלה בחיקו של נתניהו כפרי בשל. ב"ישראל היום" סיקרו את הפרשה בהרחבה. העיתון יצא לאור באותה עת רק בימי חול, אך באופן חסר תקדים הודפסה מהדורת סוף שבוע שהוקדשה כולה להסתבכות של אולמרט. בקדימה חתרו להדחתו של יושב הראש, וציפי לבני, מספר שתיים ברשימה, החלה במהלכים כדי לרשת את מקומו. בסופו של דבר אהוד ברק הוא שגזר את דינו הפוליטי של אולמרט. שר הביטחון הודיע שאם קדימה לא תחליף את העומד בראשה, מפלגת העבודה תפרוש מהממשלה, וגיבה את דרישתו בהגשת הצעה לפיזור הכנסת. בכירי קדימה ניצלו זאת לדרישה משלהם: לקיים פריימריז מוקדמים לראשות המפלגה. אולמרט הבין שלא נותרה לו ברירה אלא לפנות את מקומו.

בספטמבר 2008 ניצחה לבני את שאול מופז בפריימריז בפער מזערי של 431 קולות. כעבור ארבעה ימים הגיש אולמרט לנשיא את התפטרותו, ופרס הטיל על לבני את המנדט להקמת ממשלה חדשה. האירועים לא שיחקו לידיו של נתניהו כפי שציפה. הוא קיווה שהתפטרות אולמרט תוביל לבחירות, או לחלופין תביא לבחירתו של מופז לראשות קדימה, ואותו לא יתקשה בבוא היום להביס בקלפי. במקום זאת צפה בלבני מקבלת את הממשלה על מגש של כסף. כל מה שהיה עליה לעשות הוא לשמר את הקואליציה שהרכיב קודמה. "95% שציפי מרכיבה ממשלה", העריך בהתייעצות שכינס במלון המלך דוד בירושלים ביום שקיבלה את המנדט. הוא נראה מדוכדך.

לבני נהנתה מתדמית של פוליטיקאית ישרה ועניינית. כחברת הקבינט המדיני־ביטחוני צברה ניסיון בקבלת החלטות חשובות, בהן השמדת הכור בסוריה. שנה לפני כן נכללה ברשימת 100 האנשים המשפיעים של המגזין "טיים" והיא הוזכרה כמי שתהיה האישה השנייה שתכהן כראש ממשלת ישראל. נתניהו חשש שאם יעלה בידיה להרכיב ממשלה, היא תזכה ליתרון גדול בהתמודדות בבחירות הצפויות שנה וחצי אחר כך. היה עליו אפוא לטרפד את המשא ומתן שבו פתחה מיד עם חברות הקואליציה. עמדו לרשותו 28 יום להצליח במשימה.

"בוא נבנה מראש קואליציה שתבטיח שתהיה ראש ממשלה", אמר לנתניהו היועץ האסטרטגי ישראל בכר, "אתה חייב להשלים עם איווט". ליברמן פרש מממשלת אולמרט בראשית 2008 ושב לאופוזיציה, אך הנתק עם נתניהו נותר בעינו. "אנחנו לא נשלים איתו. אנחנו נריב איתו", ענה נתניהו.

בכר התעקש. הוא הציג בפניו את "תיאוריית גוש הימין": גם אם הליכוד לא יהיה המפלגה הגדולה ביותר, נתניהו יכול להיות ראש ממשלה באמצעות חבירה לליברמן ולחרדים. "תפסיק לחשוב רק מסרים ואלקטורט. תחשוב מה קורה בקלפי ובבית הנשיא".

בסופו של דבר נתניהו התרצה. איש העסקים שמואל חייק נקרא לתווך בין הצדדים, וגם נתן אשל סייע בהעברת מסרים. נתניהו וליברמן חזרו לשוחח.

כמה ימים לאחר שישראל בכר הציג בפניו את אסטרטגיית הגוש, ביקש ממנו נתניהו לבוא לירושלים. כשבכר הגיע לשם, הוא גילה לצידו של נתניהו בכיר לשעבר במשרד האוצר. "ישראל, תסביר לו על הקצבאות והחרדים", ביקש נתניהו. בכר הבין מיד לאן הוא חותר. הוא כינס אותם כדי למצוא פתרון להחזרת הקיצוץ שספגו החרדים בתקופתו במשרד האוצר מבלי לקרוא לכך "קצבאות".

מבין המפלגות החרדיות, ש"ס הייתה שחקנית המפתח במשחק שנתניהו החל לנהל. בשנת 2000 סירבה המפלגה לשתף איתו פעולה כאשר ניסה לפזר את הכנסת, משום שחששה לסכן את 17 המנדטים שהיו בידיה. כעת ניצבה במצב דומה: היו לה 12 מנדטים, והליכה לבחירות הייתה עלולה למחוק חלק מהם. השותפות בין ש"ס לאולמרט הייתה הרמונית. "הרב עובדיה", מספר אדם שפעל בחצרו, "מאוד העריך את אולמרט, הוא הרגיש שהוא יכול לסמוך עליו. שאצלו מילה זו מילה. על ביבי הוא לא סמך, והיה אומר שהוא פועל לפי האינטרסים שלו".

היחסים בין נתניהו ליוסף היו מורכבים, בשל "בעיית אמינות וטבעו הבוגדני", כפי שהגדירו זאת בחצר הרב. הגזירות של נתניהו כשר האוצר דירדרו את הקשר בין השניים עד לנתק מוחלט. "כפוי טובה", האשים אותו יוסף וכינה אותו "עִזָה עיוורת". כדי לשקם את מעמדו של נתניהו אצל הרב נשכר איציק סודרי, דובר ש"ס לשעבר, לתפקיד שלא היה קיים עד אז בליכוד: "יועץ מיוחד לענייני חרדים". לסודרי היה יתרון נוסף. אחותו, יהודית יוסף, הייתה כלתו של הרב יוסף, והיא ובעלה התגוררו בביתו, כך שסודרי נהנה מגישה בלתי אמצעית אליו. הוא לא פעל בחלל ריק. הזרוע הפוליטית של ש"ס בראשות אלי ישי כבר בחנה את האופציה לשיתוף פעולה עם נתניהו ביום שאחרי אולמרט.

האיש שהפעיל את "היועץ המיוחד" מטעם נתניהו היה אשל. "יום אחד נתן הזעיק אותי לפגישה דחופה בבית קפה בקניון עזריאלי", מספר סודרי, "ואמר לי שחייבים לעצור את לבני מלהקים ממשלה". סודרי פנה מיד אל הרב, וזה אישר לעו"ד דוד גלס, האיש האמון בש"ס על המשא ומתן הקואליציוני, לפתוח בשיח עם נתניהו.

"אני הולך לנצח בגדול בבחירות", הודיע נתניהו לגלס כאשר נפגשו כעבור יומיים. "אבל אני צריך למנוע מלבני להקים ממשלה. אני רוצה אתכם איתי. אני מתכוון להוביל מהלך מדיני היסטורי". בהצהרת הכוונות הזאת, שהשיקה לקו המדיני שהובילה לבני כשרת החוץ, ביקש נתניהו לקרב אליו את גלס, שנודע בתמיכתו בתהליך מדיני עם הפלסטינים. מכיוון שהיה ברור לשני הצדדים שהמטרה היא לסגור עסקה לפני הבחירות, הם ניסחו את מתווה ההסכם הקואליציוני על פי דרישות ש"ס: התחייבות של נתניהו לביטול הקיצוץ בקצבאות הילדים ולמתן תיק הפנים לש"ס. "לא אכפת לי כמה מנדטים תקבלו", אמר נתניהו לגלס. "גם אם יהיו שבעה, אספור אותם כאילו הם 12 במפתח השרים והתפקידים".

בכך הונחו היסודות לפגישה בין נתניהו ליוסף, לראשונה זה שש שנים. הרב יזם את השיחה כדי לוודא שהוא יכול לסמוך על נתניהו, ונתניהו יצא מגדרו כדי להעניק לו תחושת ביטחון. הוא לא הסתפק בחזרה על ההתחייבויות שניסח עם גלס. "ביבי הזהיר שאם ציפי תהיה ראש ממשלה, יעופו טילים על ירושלים", מספר מקורב ליוסף. "הרב נחרד מזה". לאחר שהתנאים לברית המחודשת סוכמו העניק הרב ברכה לנתניהו.

בתוך כך ניהלה ש"ס מגעים עם לבני. "גלס היתל בה", חושף סודרי. "הוא ניהל איתה משא ומתן קשוח, הוציא ממנה הבטחות רבות, כולל החזרת הקצבאות. זה היה תרגיל הונאה, כי הם סגרו עם נתניהו הכול". אך מאחר שלבני נענתה לדרישות התקציביות של ש"ס, היה על המפלגה לספק לבוחריה עילה מניחה את הדעת לפיצוץ השיחות איתה. "שמנו לה מלכודת", מסביר סודרי. "דרשנו ממנה להתחייב פומבית שלא לנהל משא ומתן על ירושלים בידיעה שהיא לא תוכל לעשות זאת".

כדי להעניק תוקף לדרישה הוזמן סקר במימון הליכוד שבדק מהם אחוזי התמיכה בקרב מצביעי ש"ס בעניין חלוקת ירושלים. התוצאה הייתה צפויה: יותר מ־90% התנגדו. לבני, כצפוי, סירבה להתחייב, ומועצת החכמים של ש"ס החליטה במשאל טלפוני לא להצטרף לממשלה בראשותה.

בסופו של דבר הבינה לבני ששיטו בה והחזירה את המנדט שקיבלה. בסוף אוקטובר 2008 התפזרה הכנסת והבחירות נקבעו לפברואר 2009. נתניהו נשם לרווחה. הסקרים שהיו בידיו העלו שגם אם לבני תנצח בבחירות, היא לא תוכל להרכיב ממשלה ללא ש"ס.

במהלך נובמבר קיים נתניהו סדרה של מסיבות עיתונאים במצודת זאב כדי להציג את הרכש המרשים של הליכוד. בזה אחר זה התייצבו לצידו בני בגין ודן מרידור, זאב ז'בוטינסקי הנכד, הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, המפכ"ל לשעבר אסף חפץ, אלוף (במיל') עוזי דיין, אחיינו של משה דיין, הכדורסלן המיתולוגי והסמל הלאומי טל ברודי ודוברת צה"ל לשעבר תא"ל מירי רגב. ברגע האחרון, בשל חששו מרשימה "אשכנזית מדי", ניסה לשכנע את דוד לוי, שחזר לשורות המפלגה כמה שנים לפני כן, להתמודד בפריימריז. לוי סירב.

ב־9 בדצמבר התקיימו הפריימריז לבחירת רשימת הליכוד לכנסת. גדעון סער וגלעד ארדן זכו במקומות הראשונים, בהתאמה. כחלון התברג במקום השישי. לאכזבתו של נתניהו, יעלון הוצב בסוף העשירייה הראשונה ומרידור נדחק לסוף העשירייה השנייה, אך הרשימה ייצגה בדיוק את מה ששאף אליו: שילוב בין חדשנות לממלכתיות. נראה שהליכוד נולד מחדש. מספר המנדטים שחזו למפלגה בסקרים טיפס בהדרגה.

אווירת הניצחון בסביבת נתניהו התפוגגה עוד באותו חודש. בסוף דצמבר פתחה ממשלת המעבר בראשות אולמרט במבצע רחב היקף בעזה, "עופרת יצוקה", בתגובה לירי רקטות של חמאס על יישובי הדרום. הלחימה נמשכה שלושה שבועות, שבהם הושעתה מערכת הבחירות.

בדומה לקו שנקט במלחמת לבנון השנייה הקפיד נתניהו לתמוך בממשלה. ליברמן, לעומת זאת, פירסם מסרים ביטחוניים תקיפים, והליכוד, על פי הסקרים, איבד מנדטים לטובת ישראל ביתנו. ב־3 בפברואר 2009, שבועיים לאחר תום המבצע ושבוע לפני הבחירות, התפוצצה רקטת גראד במרכז אשקלון, ונתניהו, בעצת יועצו ישראל בכר ולאחר התלבטות, שינה את הטון. "ממשלה בראשותי תמוטט את שלטון חמאס בעזה", הכריז מול מצלמות כלי התקשורת במקום הנפילה. ההצהרה, שלא שיפרה את המצב בסקרים, שימשה נשק בידיהם של יריביו שנים אחר כך.

פחות מיממה לפני פתיחת הקלפיות סגר נתניהו מעגל אחרון. במסיבת עיתונאים שכינס במלון פלאזה בתל אביב הופתעו הנוכחים לגלות לצידו את יובל רבין, בנו של ראש הממשלה שנרצח. לאחר חיזור ארוך ועיקש, נתניהו אומנם נכשל בגיוסו של רבין הבן לשורות הליכוד אבל הצליח לרתום אותו להצהרה משותפת על הצורך בממשלת אחדות רחבה. "אבא שלך היה מתבייש בך היום", התפרצו פעילי שמאל לדברי רבין. "כל מחנה השלום הישראלי מתבייש בך. אתה מכשיר את הממשלה הגרועה ביותר בתולדות ישראל". רבין התגונן באומרו שיצביע למפלגת העבודה. המצלמות תיעדו את מבוכתו, אבל גם את שביעות רצונו של נתניהו.

באותו הערב הטמין נתניהו פתק בכותל בזו הלשון: "בע"ה ננצח לטובת עם ישראל ומדינת ישראל".

בערב יום הבחירות, כאשר צפה עם משפחתו ויועציו במדגמי הטלוויזיה במלון סיטי טאוור ברמת גן, נחל נתניהו אכזבה. קדימה הוכתרה כמפלגה הגדולה ביותר, עם 29-28 מנדטים. הליכוד, בפער קטן אחריה, עם 28-27 מנדטים, ניצב במקום השני, וישראל ביתנו סיימה עם 15 מנדטים, הישג מרשים אך נמוך ממה שניבאו הסקרים. אף שנתניהו ידע שהפער בינו לבין לבני לא יאפשר לה להקים ממשלה ללא החרדים, היה ברור שהיא רשמה הישג מזהיר. "מזל טוב לראש הממשלה הבא", בירך אותו בכר. נתניהו הודה לו באיפוק.

לאחר דיון קצר התקבלה החלטה: נתניהו ייסע לגני התערוכה למטה הליכוד ויישא נאום ניצחון. בחדר הסמוך המתינה לו מאפרת. כשסיימה את מלאכתה, שרה יישרה את עניבתו, והוא יצא לדרך. "המחנה הלאומי בראש הליכוד זכה ביתרון מובהק", הכריז זמן קצר אחר כך מול קהל צוהל. "בעזרת השם אעמוד בראש הממשלה הבאה". באותה עת, מול קהל צוהל לא פחות במטה של קדימה, הכריזה לבני על ניצחונה. מיד לאחר מכן מינתה צוות לניהול משא ומתן קואליציוני.

כשפורסמו תוצאות האמת למחרת — 28 מנדטים לקדימה, 27 לליכוד ו־15 לישראל ביתנו — ליברמן נעלם. הוא טס למינסק, לא ענה לטלפונים, לא של נתניהו וגם לא של לבני. במשך שמונה ימים תיעתע במערכת הפוליטית, עד שהודיע כי ימליץ לנשיא לתת לנתניהו את המנדט להרכיב ממשלה. מספר הממליצים על נתניהו הסתכם ב־65. לבני השיגה רק 28.

בצהרי 31 במרס 2009, שישה חודשים לפני שמלאו לו 60, עמד נתניהו על הבמה במליאת הכנסת והצהיר אמונים למדינת ישראל כראש ממשלה בפעם השנייה. "אדוני, לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני", פתח את נאומו בפסוק מספר תהילים, ואז פנה אל חברי הכנסת: "לא בצהלת מנצחים אני עומד לפניכם היום, אלא בתחושת אחריות כבדה". לאחר מכן הקדיש חלק נכבד מנאומו לאיום האיראני, המסכן את ישראל והאנושות.

ביציע האורחים ישבו אביו, רעייתו ובניו. מדי פעם נופפה שרה לקהל והנהנה בראשה. כמה שורות מעליהם, בשביס לראשה ועם בעלה לצידה, צפתה נועה רוט באביה. בני הזוג שלדון ומרים אדלסון הביטו בנתניהו כמו בבן מוצלח. בתום טקס ההשבעה של ממשלת ישראל ה־32 התכנסו ראש הממשלה החדש ואורחיו, כנהוג, בלשכתו של יושב ראש הכנסת. באמצע המפגש הרים יאיר בן ה־17 את הכוס שבידו והכריז: "אבא יהיה גם ראש הממשלה ה־33 וה־34".