ב-6 בספטמבר 2007, קצת אחרי חצות, פתח חיל האוויר במבצע "מחוץ לקופסא" לתקיפת כור גרעיני סורי חשאי בדיר א-זור שבמזרח המדינה, שהתגלה אחרי מחקר מעמיק של הזירה הטכנית באמ"ן בפיקודו של האלוף עמוס ידלין ובסיוע אנשי המוסד. בתקיפת הכור השתתפו ארבעה מטוסי F-15I רעם מטייסת הפטישים, שני מטוסי F-16I סופה מטייסת 119 ושני מטוסי F-16I סופה מטייסת 253.
סמוך לשעה 00:45 החלו מטוסי הקרב להטיל כ-18 טון פצצות על הכור והשמידו אותו. את הפצצה השנייה על הכור הטיל סא"ל במיל' א', כיום אחד מטייסי הקרב הוותיקים הפעילים של חיל האוויר. א', טס משנת 1996 על דגמים שונים של מטוס ה-F-16, והשתתף קודם לכן במספר מגוון של מבצעים. במלחמת לבנון השנייה יצא ל-50 גיחות, שבהן תקף מטרות מכל הסוגים, אך בקריירה הצבאית שלו הוא הגדיר את תקיפת הכור כבולט מכולם. מבצע, שגם היום טוענים בחיל האוויר, כי הוא הכי קרוב לפעולה שצה"ל נערכה אליה - תוכנית אפשרית לתקוף את פרויקט הגרעין האיראני. מאז תקיפת הכור בסוריה הוא ממשיך כמילואימיניק למלא משימות מבצעיות בטייסת 119, הכוללות השתתפות בפעילות ביטחון שוטף, מערכה שבין המלחמות ומבצעים חשאיים.
בריאיון מיוחד לוואלה הוא סיפר על תקיפת הכור ומה ניתן ללמוד ממנו לקראת תקיפה אפשרית באיראן. "לפני התקיפה בסוריה התאמנו על טווחים רחוקים. אני באופן אישי השתתפתי בתרגילים בארצות הברית, ובקנדה. הייתי סגן מפקד טייסת ב' והשתתפתי בהעברת מטוסי F-16 מבסיס היל בארצות הברית לישראל. זו ממש טיסה ארוכת טווח עם הרבה מאוד מאפיינים", נזכר סא"ל א'. "היו לנו ארבעה תדלוקים. מבצע משוגע, אופרציה גדולה מאוד של חיל האוויר, מבצע מאוד מרשים. בזמנו היו אולי ארבעה חילות אוויר בעולם שיכולים להעמיד אופרציה שכזו".
סא"ל א' וחבריו לא ידעו עד הרגע האחרון מה יעד המבצע אליו נערכו, אך המתח המבצעי היה בשיאו במיוחד לאחר שהוחלט לבצע את התקיפה מהאוויר ולא מהקרקע באמצעות סיירת מטכ"ל. "לא יצא לי לפני זה לטוס בסוריה ובטח לא לעשות משימה בסדר גודל כזה", אמר א'. "גיליתי מה המטרה רק באותו היום. אימנו אותי במשך שנה למשהו ספציפי בצורות שונות, אבל אף פעם לא נאמר מה המטרה. הבנתי שאני נערך למבצע גדול וייחודי. רק באותו יום מפקד חיל האוויר חשף בתדריך את המטרה, ואז כמובן הייתה התרגשות מסוימת, אבל ברגע שיצאנו מהתדריך מאוד ניסיתי לשמור על הריטואל הקבוע כדי להיות מפוקס ולא לתת למחשבות לנדוד למקומות אחרים".
"נכנסתי לקוקפיט, סגרתי את החופה. אין הזדמנות לחשוב על דברים אחרים. הפעם הראשונה שאני אומר לעצמי אני בדרך לתקוף בסוריה הייתה בעמדת ההמראה".
על מה חשבת בדקות ההמתנה?
"אני מסמל את הפעולות במקטעים השונים של הגיחה - תדלוק, טיסה נמוכה ותקיפה, אחר כך ניתוק וחזרה לשטחנו. עברתי על המכ"ם, איך זה הולך לראות להיראות. אימנו אותנו ממש דומה וקרוב למה שהיה במבצע, כולל נקודות הציון של מיקום המטרות. חצי שנה טסתי עם אותם שמות של נקודות הציון וכשהגענו לשם ידענו מה אנחנו אמורים לעשות ובאיזה גובה, רק שהאימון היה בים ובמדינת ישראל. אמרתי לעצמי שאני חלק ממשהו משמעותי, ושאני צריך לעשות את זה הכי טוב שיש. אתה לא נותן לעצמך לצאת מפוקוס. אחרי שממריאים ומתיישרים הטיסה מאוד אינטנסיבית. אתה טס נמוך, בודק את הפצצות ואמצעי ראיית לילה. הייתה עננות, עשינו את זה כי אתה לא רוצה להתגלות. אתה עסוק בטיסת גובה נמוך זו משאבת קשב מאוד מאוד גדולה. אין לך זמן להתעסק בדברים אחרים. חושב על מה לא יעבוד בסדר. אתה מאוד ממוקד על המטרה, על הביצוע והנתונים".
אתה היית הטייס השני להטיל פצצה על הכור הגרעיני.
"אכן. מטילים, מתקפלים שמאלה-למטה, ואני רואה במסך את הפיצוץ של המבנה, ומשם מתחילים ניתוק בגובה נמוך. זה עובר יחסית בשקט. היה לנו צלצול אחד של סוללת טילי קרקע-אוויר, אבל זה לא היה אמיתי, זה היה כנראה מכ"ם אחר או שדה תעופה שהקפיץ לרגע את הטון. ברגע שחצינו את קו החוף ופנינו דרומה חיפשתי את הטילים לעבר מדינת ישראל". (זה לא קרה כמובן, הסורים לא הגיבו א.ב).
מה עם הנחיתה בטייסת?
"מבחינתו היה מצב שנכנסים למלחמה עם סוריה אחרי האירוע. נחתנו, ירדנו מהמטוס והתחבקנו אני והנווט שלי. בבסיס היו מאוד מופתעים מזה שהמטוסים חזרו ללא חימוש, הם לא ידעו שום דבר. טסתי בהרבה מאוד מודלים, וכל פעם אתה חוזר עם החימושים".
רמת מידור כזו גבוהה?
"כן. כמות האנשים שאני סיפרתי להם על המבצע אחרי התקיפה אפשר לספור על שתי ידיים. ההורים שלי ידעו רק כמה שנים לאחר מכן. אחרי הנחיתה הלכתי לראות את הסרטים מהגיחה. הצטרפנו לתדריכים בטייסת על כוננויות אחרות כמו תגובה לתגובה הסורית אם תתרחש. תחושת בטן הייתה שהולכים למלחמה".
מה הייתה התחושה בצל הסכנה? האפשרות שיפתיעו אתכם?
"לזה אימנו אותי. לזה התגייסתי. זו השליחות שלי. התרומה הקטנה שלי למפעל הציוני. עכשיו זה תורי. יש אחריות ומחויבות".
מה להערכתך ניתן ללמוד מזה לתקיפה הרחק מישראל כמו איראן?
"אני משווה רגע את התקיפה ב-2007 ואת החזרה מארצות הברית, שזה הדבר הכי קרוב שאני יכול לדמיין. משטר העיסוקים שונה, בפרקטיקה. כטייס שמתחבר למכונה והופך לחלק ממנהף עובד עם כל מה שנדרש. כשאתה מתאמן לדברים מסובכים ומורכבים, גם אם הם קצרים, אתה מפרק את האימון לחתיכות קטנות".
על טייסת "העטלף" (119), שבה משרת א', מפקד סא"ל ת' בן ה-36. מתחילת שירותו הצבאי טס על מטוסי F-16, מילא שורה של תפקידי מפתח בבית הספר לטיסה, היה חלק מצוות האווירובוטיקה של חיל האוויר, אליו משובצים הטובים שבטייסי הקרב, היה סגן בטייסות קרב, ממקימי טייסת החמקנים, ולפני כשנה וחצי קיבל את הפיקוד על "העטלף". מאז מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה בשנת 2008 נטל חלק במבצעים רבים כולל בסוריה, אך המשפיע מכולם היה מבצע צוק איתן בשל משום שערך 51 ימים של לחימה.
בריאיון לוואלה הוא סיפר על רמת המוכנות של חיל האוויר לתקיפת פרויקט הגרעין באיראן. "הנושא הזה הוא בהחלט בכותרות, ולאט לאט יוצא מהצללים. החיל מתעסק בזה המון. מפקד החיל הניח באופן פורמלי תקיפה באיראן ראשונה בסדר העדיפות", הסביר. "לטייסת יש לא מעט עיסוק זה מתחיל מהדברים הבסיסיים ביותר. ללכת וללמוד מה השתנה באיראן בשנים האחרונות. בעיקר מודיעין, מול מה מתמודדים. עברו יותר מ-10 שנים מאז הפעם האחרונה שצה"ל באמת התעסק בזה בצורה כל כך אינטימית. הרבה דברים השתנו שם - האיומים השתנו, תנאי השטח השתנו, מטרות זזו. יש הרבה דברים שצריך ללמוד לפני שמחליטים מה עושים. חלק ניכר מהשנה האחרונה עסק בזה".
מה כולל החלק השני של ההיערכות למבצע באיראן?
"לבנות תוכנית אימונים ששזורה בתוכנית החילית לתקיפה. חלקה מלווה במודלים ואימונים, חלקם מפורסמים חלקם פחות. זה יכול להיות טיסה לחו"ל, אימונים בקפריסין, אירופה יעדים יותר קרובים שעוזרים לנו לדמות טווחים רלוונטיים, ויכול להיות אימונים שמדמים מקטעים בתוך אותה פקודה".
"הטייסת היום מחולקת לצוותים: לוקחים ומנתחים מקצועית כל שלב, ועליהם אנחנו מתאמנים בתדירות הולכת ועולה, כשהחלק המשלים לתוכנית האווירית היא החלק הטכני. מתאמנים הרבה על תדלוק אווירי, זה מה שקרה בשנה האחרונה. גם הסוגיה של החימושים היא חלק ניכר מהסיפור. היום יש חימושים מתקדמים ממה שהיו בעבר. החלק האחרון הוא הסינכרון של הטיסה של החיל ביחד והרכבת כל הפאזל. בשנה האחרונה התעסקנו כל אחד בתוך עצמו ועכשיו לבנות את הפאזל כדי שכל הסימפוניה הזו תנגן יחד".
אתה כבר יודע היום מה יהיה חלקך בתקיפה באיראן אם יחליטו עליה?
"אני יכול להגיד לך מה יבקשו ממני. זה בשלבי בשלות כאלה ואחרים, אנחנו במדרגות מסוימות. אנחנו מוכנים לפעולה גם היום. ויש עוד לאן להתקדם".
סא"ל א' סיפר שרק ביום היציאה לתקיפת הכור בסוריה הוא ידע מה הולכים לתקוף. איך מנהלים את המאמץ הזה היום בטייסת כשהסיפור של תקיפה באיראן נמצא בכותרות ובשיח הציבורי? זה מסייע לכם להתכונן?
"שאלה מעולה, אתה מתמודד איתה כל יום. אני מאוד מאמין בשיטה שאנחנו עובדים איתה, שיש מעגלים מסוימים, שיש אנשים שצריכים להכיר, ולא לחשוף למעגלים רחבים מדי. לכן, יש מעגל מצומצם שמכירים יותר את הפרטים. יש מפקדי טייסות שמכירים יותר את הפרטים, וחלקם מכיר פחות. אני יודע היום להתאמן בלי להגיד על מה. אני יכול לתרגל אלמנטים של פעולה כזו או אחרת. כשאני אצטרך אני אדע להשתמש בכלים שרכשתי. בסוף, בשונה מהתקיפה בסוריה האיומים שונים, חוסר הוודאות עולה כשאתה רחוק מהבית".
מה עם פן מנטלי? איך מחזקים את השריר הזה?
"אני מאוד בטוח ביכולת שלנו. אני לא אומר את זה בציניות, ומצד שני יש הרבה מה לעשות, שלא אשמע יהיר חלילה. מדברים על זה, ופותחים את זה. החבר'ה הצעירים באמת מדהימים, מאתגרים אותך, שואלים, רוצים ללמוד. יושבים, מספרים ומשתפים, מתמודדים עם דילמות באוויר, כולל עם כישלון ולייצר מתאר של חוסר הצלחה, זה חלק מהעניין. מדברים על גודל האחריות שיש לך בידיים. אני חושב שמי שעוסק בזה בעיקר זה אני וסגני מפקדי הטייסות, הלוחם בקצה עוד לא פוגש את זה. זה יפגוש אותו אולי ביום שזה יקרה. יש יכולת לנתק את זה בסוף כשאתה נכנס לקוקפיט וסוגר את החופה. אתה מאוד מקצועי ומשאיר את זה רגע בחוץ. כרגע זה חונה אצלנו המפקדים, בעיקר עניין של גודל האחריות ומה זה יכול לעשות ברמה הלאומית".
מה למדת מתקיפת הכור בסוריה? מתקיפת הכור בעיראק?
"המזל שלי שחלק מהטייסים עוד טסים איתי בטייסת. לפני שלושה שבועות בדיוק טסתי עם הנווט של סא"ל א' במטס פרידה מהטייסת. באותו היום חלפו בדיוק 15 שנה מהתקיפה בסוריה. שאלתי אם הוא מרגיש שלמדנו משהו בדרך שבה אנחנו מתאמנים היום, הוא אמר שחד משמעית כן. יש משם המון לקחים - איך המטוסים המריאו, עד לאן הם הגיעו, מתי לוותר על מטוס 'חלופי', מקרים ותגובות, מתי לחזור אחורה, מתי להמשיך. יש לא מעט לקחים, בחלקם משתמשים ביומיום בעולם המבצעי".
עם עצמך אתה מתרגל את כובד האחריות ביום שבו תקבל את הפקודה לתקוף באיראן וטון משקל אחריות יושב לך על הכתפיים?
"כן, אני נוהג לכתוב לעצמי כמו שיחת פתיחת לחימה, יש לי דף עם כמה דגשים, כמה מסרים לאותו יום שיגידו לנו 'חבר'ה להתחיל להזיז את הדברים לכיוון הזה'".
התקיפות בסוריה בהן אתה והטייסים שלך משתתפים מסייעות לך להיות יותר חד לתקיפה באיראן?
"כן, כן. המב"מ של היום באמת חסר תקדים. הוא מכריח אותך ועוד עשרות אנשים לשלב עבודה ולהיות טוב יותר, מהמודיעין במטה, ומפעילי הכוח המבצעי, ושיתוף פעולה עם אמ"ן ויחידות מיוחדת, וגורמי ביטחון אחרים. זה חלק מההכשרה בסוף שאם תידרש להגיע לאיראן. חד משמעית יש לך ניסיון מבצעי יותר טוב יש לך ביטחון יותר גבוה במטוסים, לטכנאים יש יותר ניסיון בשינוי תצורות הנדרשות, המודיעין יותר מדויק, הכול יותר חד, זה חלק מהסיפור".
אין מישהו בטייסת שלך שעשה מבצע מב"מ ולא היה מאוים?
"אין. כל מי שיצא לבצע מב"מ, והיו לא מעט כאלה. אתה פועל בזירה מאוימת".
דובר לא מעט בתקשורת על רמת המוכנות שלכם לתקיפה. מה מידת ואיכות המוכנות ליום פקודה באיראן בהשוואה לפני שנה וחצי?
"היא במאות אחוזים גבוהה יותר מלפני שנה וחצי. יש עוד שלבים להתקדם, אבל אני היום יודע להגיע ולבצע, ואנחנו מוכנים. זה לא בר השוואה, ואם נדרש לזה אנחנו יודעים לבצע. האם יש עוד מה לעשות? חד משמעית. ככל שהזמן יעבור נהיה מוכנים יותר. נבצע מה שיבקשו מאיתנו. אם יבקשו מאיתנו להגיע? נגיע. לתקוף זה לתקוף. אם להגן אז להגן".
תוך כדי דבריו הסביר מפקד הטייסת סא"ל ת' כי החיכוך של טייסי הקרב של חיל האוויר עם האיומים השונים בסביבה הקרובה במעגל ראשון, כמו בלבנון וסוריה, מסייעים להם בהיערכות לתקיפה באיראן. "יש המון דברים שהם בסביבה הקרובה, ולכן יש לך יתרונת וחסרונות זה מאפשר לך היכרות מאוד אינטימית עם נדבכים שיכול מאוד להיות שיהיו שם ובסוף הגיעו לכאן".
יש משהו ספציפי בדבריו של מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר על תקיפה באיראן שמלווה אותך?
"בעיקר שזו תחושה מהשיחות הסגורות והפתוחות שזה צו השעה. הרבה מאוד שנים לא היינו בנקודה רתיחה שעלולה לקחת לכל כיוון וזה באמת השנים האלה. זה אולי האיום הקיומי הכי גדול שיש עלינו".